יהרג ובל יעבור 322
''ושלום לכל קוראי הטור, שלא יהיו עימנו בשבוע הבא, כי ייהרגו בתאונת דרכים בצומת עין-הקורא''.

מדי פעם, כשאני מוצא עצמי חסר תעסוקה או מעש מסיבה זו או אחרת, אני נוהג להדליק את מקלט הרדיו שברשותי ולמצוא בו נחמה. גלי־צה"ל היא על פי רוב התחנה עליה נחות אוזני. עם כל הבעייתיות שבתחנה צבאית כלל־ארצית, עם כל חוסר המקצועיות שנוהגים לייחס לאנשים הצעירים העוסקים במלאכה בתחנה - עם כל אלה, ואולי בגלל כל אלה, אני מגלה לאחר האזנה של עשר דקות לכל היותר כי חיוך גדול פשט על פני. גל"צ היא תחנה צעירה דינמית ושנונה, כזו שלא תחדל עד אשר תגרה את סף המחשבה של המאזין. תחנה שההאזנה לה דומה לגירוד מציק, אך נעים, המתפשט מהשכמות ומטה אל הגב. כזו היא.

כזו היא גם התוכנית "יש עם מי לדבר" (ימים א'-ה', 15:00 אחה"צ). במסגרת מגבלות ז'אנר תכנית־השיחות־עם־המאזינים, מצליחים השדרנים לתעל את התוכנית לתכליתיות ראויה. גם עורכי התוכנית, שרצה כבר קרוב לעשרים שנה, ראויים לשבח על בחירת המאזינים המדויקת - הם מעלים לשידור מאזינים בעלי מגוון דעות ומחשבות.

ובין כל אלה צץ לו פרט קטן המעיב על התמונה כולה. אריה מליניאק שמו. אין לי דבר נגד מליניאק. לא אישי, ואפילו לא מקצועי. מליניאק עושה את עבודתו נאמנה: הוא מתמצא בנושאי הספורט, ברזי השידור ברדיו, וגם מכיר את דרכו בנפתולי הפוליטיקה הישראלית. "אז מה רע?", לבטח תשאלו. והתשובה - סתומה תהיה, ותצריך הסבר גם לאחר שתנתן. אבל למה להקדים את המאוחר, הרי התשובה:
הסוף. סוף התכנית הוא רע.

מליניאק זה נוהג לפתוח בימי השידור שלו את התוכנית "יש עם מי לדבר" בנוסח זה או אחר של ברכת נסיעה זהירה ובטוחה. עד כאן הכל תקין. הכל היה ממשיך כך לולא היה בוחר להפרד ממאזיניו בנוסח הבא, או אחר הדומה לו:
"כאן מסתיימת תוכניתנו. אני הייתי אריה מליניאק. ערב טוב ולהתראות לכולכם. להתראות בעיקר לאלו מכם שלא יהיו עמנו בשבוע הבא - כל אלה שיהרגו בתאונות דרכים במהלך השבוע הקרוב".

אינני מפקפק בכוונות הטובות, אולם אמר כבר מי שאמר, כי הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. אריה מליניאק נוטל על גבו את המלחמה בתאונות הדרכים ומנסה לעשות מעשה מחנך. אולם הטקטיקה היא טקטיקת ההלם, טקטיקה בזויה של הפחדה.
אל תבינו אותי לא נכון. אני לא נעלב באופן אישי ממליניאק. לא מציקה לי העובדה שהאיש נפרד ממני כאילו מותי מנוי וגמור כבר, ונכתב בידי שמים. השאלה המציקה לי היא - מה תחשוב על הענין האם שתקבל, למחרת ההאזנה לתוכנית, את הטלפון המחריד שיבשר לה על מות בנה בתאונה בצומת דרור.

יש משהו מחריד בצורת ההתבטאות הזו. משהו שמותיר אותך לא שקט בצורה הכי נוראה. ככל הנראה לזה כיוון מליניאק. הוא רצה לזעזע. אבל אצלי, כמו אצל רבים - נוצרת תחושה כבדה של מועקה בלב. וכשליבך טרוד, מוחך טרוד. אין צורך להסביר כיצד משפיע מוח טרוד על תפקוד בנהיגה. הייתי רוצה מלחמה בתאונות דרכים, אבל לא כך. המלחמה היא בחינוך, המלחמה היא בהסברה, המלחמה היא באכיפה, המלחמה היא בכל אלה, אבל לא כך, לא בנפנוף המוות אל מול עיני המתבונן. מראות קשים יביאו עצימת עיניים. יביאו נזק יותר מתועלת.

מליניאק לא בודד במערכה. כמוהו נוהגת גם המועצה למלחמה בתאונות הדרכים. "חושך, מוות בית־קברות", הוא משפט הלקוח מאחד התשדירים שלה, המרמז על מות ביתך הקטנה בתאונת דרכים (הו כמה לא תרצה שזה יקרה נכון? אז תעשה טובה ותסיע אותה באוטו, או לפחות תיקח אותה ביד). גם תשדיר הטלוויזיה המראה שורת גופות, כשעל כל אחת מהן מודבקים פתקים, ועליהם מצוינות מהירויות בסדר עולה, לא מוסיף יוקרה למועצה. "חזק", יאמר כל מי שייצפה, "אבל אני נורא ממהר עכשיו", יוסיף ומיד יוכיח את אפקטיביות התשדיר (כלומר, את הדפקטיביות שלו). תשדירים חסרי־ערך, טקטיקות חסרות־אפקט. כסף מבוזבז.

התוצאות מדברות בעד עצמן. מספר תאונות הדרכים בעשר השנים האחרונות שומר על יחס ישר לגידול במספר כלי־הרכב שעל הכביש. נדמה כי מישהו מנסה לצאת ידי חובה. תשדירים מהסוג הזה, אמירות מהסוג הזה, מותירים רושם גדול. "הם באמת מתאמצים להילחם בתאונות", אמר לי אדם שראה את התשדיר בעין בלתי מזויינת. אבל דרכו של רושם - לפוג. האפקט המרשים לא חודר, לא מותיר את טביעתו. בצה"ל הצליחו בשלוש השנים האחרונות להוריד את מספר תאונות הדרכים לשישית מגדלו לפני כן, באמצעות לחימה אפקטיבית, אמיתית. לחימה של הסברה, של אכיפה, לחימה של יומיום. נדמה כי למערכות האזרחיות יש בכל־זאת מה ללמוד מצה"ל. נדמה כאילו יקח זמן עד שמליניאק יפנים שכדי לתרום משהו אמיתי למלחמה בתאונות הדרכים לא מספיקות פרובוקציות.
קישורים
גל"צ
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

כן, אבל... 10062
חתמת בכך שאפשר ללמוד מצהל בכל הנוגע למלחמה בתאונות הדרכים.
לידיעה, הבחור שבזכותו פחת מס' תאונות הדרכים בצהל באופן משמעותי (לפי כל הדעות), הוא לא פחות מאשר היו''ר הנוכחי של המועצה למלחמה בתאונות הדרכים, שפשט את מדיו לפני זמן מה.
ראיינו אותו בערב חדש לפני חודשיים, עם ההשקה של הקמפיין החדש שלו (מהירות מופרזת הורגת). הוא-הוא החליט על קו הפעולה, על הסגנון, על הדגשים. הוא, שלחם בהצלחה בתאונות הדרכים בצהל.
אולי יש דברים בגו...
נ.ב.
לגבי אריה מליניאק - גם מבחינתי הוא יכול להישאר בתור פרשן כדורסל, עדיף של טורניר רבע הגמר בחטיבות הביניים, אבל זו כבר העדפה סובייקטיבית, כמובן.
על צה''ל ותאונות הדרכים 10063
הירידה במספר תאונות הדרכים בצה"ל קשורה בראש ובראשונה לשינוי שחל באוכלוסיית הנהגים הצבאיים. כל מי שמספר על מתקפות הסברה אפקטיביות פשוט מדבר שטויות.

וסיפור - בשנה כזו או אחרת, נדמה לי 95, הגיעה למטה היחידה בה שירתתי הוראה לפיה מספר עבירות התנועה ותאונות הדרכים חייב לרדת משמעותית. ישבו מפקדי היחידה והחליטו ש:

1. אין לנסוע בשעות החשיכה אלא בשעת חירום.
2. רכב שעבר עבירת תנועה, כל עבירה, יושבת לשבוע. (כן, הרכב, לא הנהג)

היתה ירידה? ועוד איך :-)
על צה''ל ותאונות הדרכים 10066
דרך טובה מאד להפחית את מספר התאונות היא למעט בנסיעות ולמעט בנהגים. זו דרך שעובדת היטב בצה''ל, אך משום מה מסתייגים ממנה מחוץ לצבא. נוצר הרושם שהזכות לרשיון-נהיגה היא זכות-יסוד במדינה )אכן, חופש-התנועה הוא זכות כזו( ובתי המשפט ממעטים להפעיל את סנקציית שלילת-הרשיון. במיוחד חמור ומדאיג הדבר כשמדובר במי שנוהגים לפרנסתם - למשל נהגי משאיות עתירי-עבירות, שבשם חופש-העיסוק והרצון לא לגדוע את מטה-לחמם, בית המשפט מרחם עליהם, ומאפשר להם לחזור לכביש ולהמשיך לסכן את עצמם ואת יתר המשתמשים בדרך.
בדרך כלל נכון להציג אמת גם עגומה 10064
דבריך הזכירו לי חילופי מכתבים שהיו לי לפני המון שנים עם העיתונאי (אז) טומי לפיד.
הנושא היה אז מלחמה בעישון. שודרו אז תשדירי שרות בטלוויזיה ובהם תיאור מאד ציורי של מה שקורה בתוך ריאותיו וגופו של המעשן.
לטומי לפיד היה אז מדור ברדיו, והוא תקף שם את צורת ההסברה הזאת. לדבריו אין צורך להציג בדיוק את הנזק שגורמות הסיגריות כדי לא לערער את נפשותינו. לדבריו יש להסביר, אבל מבלי להציג את התמונות הקשות.
אני התנגדתי אז כמו שאני מתנגד היום לגישתו של לפיד. לדעתי אין שום צורך ליפות ולעגל את האמת כשהמטרה חינוך לאי עישון, והצגת התמונות הקשות אבל הנכונות הייתה מעשה נכון.
כתבתי לטומי לפיד שדבריו הזכירו לי את הבדיחה הבאה:
מוהל אחד תלה על פתח משרדו שלט ובו תמונה של שעון. איש אחד נכנס למשרד וביקש ממנו לתקן את שעונו. אמר המוהל: "אני לא שען. אני מוהל." שאל האיש: "אז למה יש בחוץ תמונה של שעון ?" ענה המוהל: "אז איזה תמונה אתה רוצה שאתלה ?"
שאלתי את טומי לפיד: "אילו תמונות צריכים להציג יוצרי התשדירים ?"
אגב, הוא גם ענה לי. אבל המענה היה חלש וחבל"ז להציגו.
הסברה? שכנוע? מסע פרסום? 10068
את מי צריך לשכנע במסעות ההסברה האלו? מה המשמעות שלהם? להראות שתאונות זה רע? את ה כל אחד יודע, גם ללא תשדירים בטלוויזיה.

הפתרון הוא לא במסעות פרסום חסרי תכלית אלא באכיפה מוגברת והכי חשוב נכונה. כיום המשטרה משמשת כגובת המיסים של המדינה, העונשים הם כספיים בלבד וכנראה שלא מרתיעים כל כך, כל מי שנוהג יכול להצביע על נהגים מסוכנים ומטורפים. אחד מהפתרונות הוא אכיפה נכונה: נסעת במהירות 80 קמ"ש בעיר? רשיונך יישלל לחודש! עברת את אותה העברה יותר משלוש פעמים? רשיונך ישלל לצמיתות. רק הורדת אותו אחוז מסוכן של נהגים יגרום לכביש להיות בטוח ליתר הנהגים. (ואני מדבר על אכיפה נכונה, על עבירות שאכן מסוכנות, לא מעצר אזרחים שנוסעים בכביש אשדוד ת"א במהירות 120 קמ"ש)

נדרשת רפורמה רצינית גם במערך הלמידה. כיום אנשים לומדים נהיגה לא על מנת להיות נהגים, אלא אך ורק לעבור טסט. בניית מערך למידה חכם ויעיל, אשר יחנך לא רק ל'טכנוקרטיה' של נהיגה אלא לתרבות נהיגה, תרבות במובן של דרך ארץ, התחשבות ונהיגה חכמה.

גם תיקונים בתשתית הם דבר חשוב שנדרש לעשותו, אני לא מדבר על כבישים חסרי מהמורות חס וחלילה (אני די מציאותי) אלא על שילוט נוח וברור, אשר יקל על נהגים חדשים לנווט ובכך יאפשר להם להתרכז בנהיגה במקום בניסיון נואש למצוא שלטים זעירים.
Asking public help 10073
The issue of a deterring punishment is not just the severity of the punishment but primarily the chances of being caught.
Unfortunately, it is very costly to put a policeman in every kilometer.
Moreover, much of the problem is speedy driving inside city streets - not just along the highways.
Therefore, the solution should be to certify veteran drivers with the legal authorization right to remove from the road (until the police arrives) aggresive-careless drivers.
I see these road-killers almost every day, and feel hopeless. I wish I had the legal authority to stop them.
The police must ask the "good people" to help catch these reckless drivers. Some kind of volunteer-police-assistant card will be issued to veteran drivers with good driving history.

We don't need that help 10075
אם תציב מכמונות מהירות על כל קילומטר לא תשפר בהרבה את מצב תאונות הדרכים, כי מהירות מופרזת היא גורם *שולי יחסית* לתאונות.
לא רק אני טוען כך, אלא גם הנתונים של משטרת התנועה עצמה (לא שמישהו, כולל המשטרה עצמה, טורח להתייחס אליהם !).
השומר אחי אנוכי? 10076
רץ עכשיו איזה תשדיר שירות שמגייס למשמר-תנועה-אזרחי, נראה כמו מה שאתה קורא לו.
הבעיה עם ההצעה הזו, שהיא מאפשרת למישהו שמסוכסך איתך ורוצה לדפוק אותך, להוריד אותך מהכביש גם אם בכלל לא נסעת בו, על-ידי תלונת שווא. תוכל להפחית מהבעיה אם תחייב, למשל, שלוש תלונות משלושה אזרחים שונים לפני נקיטת הליך. זה עדיין לא יעזור נגד מישהו ש*באמת* רוצה לדפוק אותך. כדי לתת לנהג העבריין-לכאורה אפשרות מינימלית להתגונן מפני הצקה כזו, אתה צריך לחשוף לפניו מיהו שהגיש נגדו תלונה; זה, מצד שני, בלתי רצוי מסיבות ברורות עוד יותר.
אגב, אפשר יחסית בקלות, נדמה לי, לאכוף באופן טוטאלי מגבלות מהירות - למשל, עם חובה להתקין טכוגרף (רושם מהירות אוטומטי) בכל מכונית, או מערכת איתור לוויני (שבהזדמנות תעזור להלחם בגנבות רכב).
ובאשר לסטטיסטיקה על האחוז הנמוך של תאונות הנגרמות בגלל מהירות - אפשר להזכיר שוב שגם תאונה שלא נגרמה בגלל מהירות, תוצאותיה חמורות יותר במהירות גבוהה יותר. אני תוהה גם אם במניין התאונות בגין מהירות מופרזת סופרים, למשל, עקיפות מסוכנות שלא היו מתבצעות אילו הנהג לא היה מבקש לנהוג מהר יותר.
The problems of speed 10082
1) Regarding speed:
One of the mistakes many people make, is to believe the statistics, that speed is not a major cause.
This is nonsense, and let me explain why.
Speed does not cause the accident - another mistake or technical problem causes it. However, in low speed the accident could be prevented DESPITE the other mistake.
Starting with problems like tire explotion, bumps on the road or sharp turns in the road - these are considered "causes of accidents" - not the speed - but lower speed would have prevented the accident despite the other causes.
Or simply think about the fact that in different occassions you suddenly must do something within a certain driving distance of, say, 50 meters - otherwise an accident occurs. Suppose someone stopped in front of you, and you must stop too. Obviously, if the speed is high you have fewer seconds to react and the chances of preventing the accident is lower.
So high speed does not cause accidents - it just prevents the prevention of accidents which are caused by other problems. And the official statistics show "other causes - not speed", but it's false.

And of course - if accidents happen anyway - the severity of damage to passengers is smaller in low speed. Once again - speed is not a cause for the accident - but it is the cause for the suffering.

2) Regarding traffic volunteers: If somebody issues a false complaint (as you mention), it is likely to be detected in court - just like any other false testimony, and the liar wil be prosecuted.
My suggestion is that the certified driver, will stop the reckless driver on the spot (if possible), and stay there with him until the police arrives. Of course multiple witnesses are preferrable - but the general idea is important - that there aren't enough police officers, and ordinary drivers should be asked to assist.

3) I believe NERVOUS driving in a highway, such as "zip-zag" passing from lane to lane, "cutting" someone with a minimal distance in front of his car is very dangerous even in reasonable speed, but officially, this might not be considered a violation.

The problems of speed 10109
1. What you're saying seems to always assume the driver is NOT KEEPING HIS DISTANCE. That's the reason for accidents, not speed. Keep your distance, and even in 200KMH you'll manage to stop in time (it'll be one hell of a distance, though). Problem in Israel is people just don't keep that distance, and so never manage to stop in time. (I'm talking about instercity roads, of course, where pedestrians are not a problem).

2. Ha! If you trust the courts when it comes to traffic offences, you've got another thing coming. With so much business in their hands, the last thing they'd care to do is launch a full investigation as to the sincerety of the complaining party. You say he drove 80 inside town? OK. You say you weren't even in the country? I don't care. 1000NIS fine. NEXT CASE!
מלחמה! האם זו המילה המתאימה כאן? 10079
יתכן והשימוש במילה "מלחמה" כשמדובר בעשיית סוף לתאונות דרכים שגויה בבסיסה או אינה במקומה.
להלחם בתאונות דרכים, לזעזע במילים ובתמונות האין זו מלחמה על מלחמה?
תהליכים מתחילים בראש ומלחמה על אלימות/תאונות עשויה להעצים את המלחמה תרתי משמע וזו כנראה אינה המטרה.
יש להניח שהחמרה בענישה (כהצעתו של טל כהן לעיל) תביא לתוצאות טובות יותר.
הפתרון האמיתי הוא חינוך לדרך-ארץ, לפתיחות, לסובלנות ולאנושיות.
לא כל מה שטוב לצה''ל טוב לאזרחות 10083
צה"ל הוא אירגון צבאי שמושתת בראש ובראשונה על משמעת וציות מוחלטים לפקודות; פקודות, לא הוראות.
בעזרת פקודות מתאימות הצליחו בצה"ל להפחית משמעותית את תאונות הדרכים. באזרחות, המצב שונה: המשמעת והציות להוראות ולחוקים רחוקה מלהיות מושלמת. גם אם נגביר את האכיפה פי כמה, לעולם לא נגיע ליעילות הקיימת בצבא. השורשים לכך נעוצים בטבע האדם, שלעולם אופיו לפרוק עול ולמתוח את הגבולות.
מכאן שאנו מגיעים למבוי סתום, ועלינו לחפש את הסיבות והגורמים לתאונות במקום אחר, בתקווה שאם אכן ימצאו סיבות וגורמים כאלה, ננסה ואולי גם נצליח לתקנן.
לפני מספר שנים אמר איש משטרה בכיר את המשפט החשוב הבא: "גם אלף שוטרים לא יוכלו לעשות מה שעושה גדר הפרדה אחת". בכך מיצה אותו קצין ישר את הבעיה והסיבה האמיתיות למכת תאונות הדרכים בארץ: העדר תשתית הולמת.
כל מי שביקר בחו"ל, גם במדינות שנחשבות לפחות מפותחות מישראל, לא יוכל שלא להודות בכך שבהשוואה לקיים בעולם המצב בישראל מעורר רחמים. התחבורה הציבורית הבעייתית והלא מספקת, הכבישים המועטים מדי ומצבם התחזוקתי הירוד - אין צורך להכביר מילים.
ובמילים חריפות יותר, המצב בישראל מזכיר יותר מדינות עולם שלישי מאשר מדינות מפותחות, אליהן אנו שואפים להידמות.
רק אחוז מזערי ממסי העתק הנגבים מענף הרכב חוזר להשקעה בתשתית התחבורתית. השנה אפילו צומצמו ההשקעות לפחות משנה שעברה!
הנהג הישראלי עומד בפקקים, מתבלבל בצמתים (מהעדר שילוט) וכשהוא כבר נוסע, אזי הוא מיטלטל ברכבו על כבישים ירודים, נבהל מכמותן וממהירותן של המשאיות המשתוללות ונוהג בצפיפות מספר כלי הרכב לק"מ כביש הגבוהה במערב (כפליים מזו שבהולנד, השניה ברשימה...). מה פלא שבמציאות מוטורית כזו, סיגל לעצמו הנהג הישראלי מנהגי דרך ואופי נהיגה מהגרועים שבעולם?
באכיפת יתר של 'חוקי התנועה' אנחנו בעצם מחפשים את המטבע מתחת לפנס. לא ציות עיוור לחוקי תנועה ימנע תאונות דרכים אלא השקעה מסיבית וסגירת פיגור מחפיר של שנים בפיתוח התשתית התעבורתית במדינה. העדיפות הנמוכה שנותנת ההנהגה לפיתוח והשקעה בתשתית היא זאת שהביאה ברבות הימים לאוירה הציבורית שהאשם היחידי בתאונת דרכים הוא הנהג וכל האחריות הציבורית מתאדה לה לפתע.
זיכרו: "גם אלף שוטרים לא יוכלו לעשות מה שעושה גדר הפרדה אחת!".
One more thing about speed 10110
Very few accidents are caused because of driving over the speed LIMIT. Many more happen because of driving in speeds not befitting the conditions of the road at the time EVEN IF IT WAS WITHIN THE LIMIT. This means that all the cops in the world can't stop someone who's driving 100 in a 100 road, while the road is frozen...
האם יש אלטרנטיבה 10152
כאשר אדם נוסע מדי יום בכבישים, ופוגש בנהג הישראלי הממוצע, אותו נהג שיחתוך אותך בעקיפה, שיפריע לך בכניסה לתור, שסתם ימנע ממך לנהוג בבטחה, אותו אדם מנסה לחשוב מה עוד אפשר לעשות כדי להקטין ולו במעט את הקטל המתמשך הזה.
למשטרה דרכיה ואינטרסיה וכך גם בתי המשפט שמקלים בעונשים, ואנחנו האנשים הקטנים מה כבר יכולים לשנות מול מערכות כאלה, לזרוק משפטים כמו צה''ל ויד חזקה תמיד קל יותר מאשר לפעול באופן אישי ולנסות לעשות את המירב האפשרי, וזו כנראה סיבתו של אריה מליניאק למשפט הסוגר, ואולי המשפט הזה יגרום לעוד בן אדם להוריד הרגל מהגז ולזכור שמדובר בחייו ולא במשחק וידאו.
ישירות מופרזת? 183377
מפקד בסיס האימונים של חטיבת הצנחנים בדרום הארץ אלוף-משנה אהרון חליווה, אמר ב"שיחת מוטיבציה" לעידוד מאות טירונים, לפני יציאתם לגיבוש ליחידות מובחרות כי "בחוץ מתחוללת מלחמה ויש סיכוי שחלק מכם תשובו הביתה בארון עטוף בדגל ישראל". בעקבות השתיקה שהשתררה באולם, הוסיף אל"מ חליווה, כדי לחדד את הנקודה: "אם לא הבנתם - התכוונתי לארון מתים".

אחד החיילים שנכח בשיחה סיפר: "היתה תדהמה גדולה מאוד ... אף אחד לא ציפה למשפט כזה, עברה בי צמרמורת. כל השבוע אנחנו מדברים על זה, מין הומור שחור כזה על ארון מתים". חייל אחר אמר: "המפקד הזה הוא כמו אלוהים בשבילנו, כולם פה מלאי מוטיבציה ורוצים להגיע להכי טוב שיש, ובמקום להחדיר בנו ביטחון, הוא נותן תחושה לא טובה. אתה מרגיש כאב בלב כשאתה שומע דבר כזה". היו גם חיילים שחשו אחרת ואמרו שאל"מ חליווה פשוט תיאר את המציאות הקשה, אולם ייתכן שהיה צורך לרכך את הדברים. בשיחה עצמה לא העז אף אחד מהחיילים להתייחס לאמירה.

דובר צה"ל מסר בתגובה: "כחלק מקליטת הטירונים החדשים בבסיס האימונים של הצנחנים, ניתנת לטירונים הזדמנות לשוחח עם מפקד היחידה. במהלך השיחה מדבר המפקד על ציונות וערכי צה"ל ונותן סקירת מצב על פעילותן של היחידות המבצעיות של הצנחנים.

"האמירות המובאות בכתבה אינן עומדות בפני עצמן, אלא כחלק מאותה שיחה שמטרתה להבהיר לחיילים שהינם נכנסים למערך הלחימה, שכולל מטבעו סיכונים מסוימים, ולכן יש לראות זאת בהקשר הכולל. עם זאת, יש באופן הצגת הדברים מידת ישירות מופרזת".


חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים