חיים בצל מאבק מתמיד | 297 | |||||||||
|
חיים בצל מאבק מתמיד | 297 | |||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
החברה שלנו נוטה להרחיק את השונים, בעיקר השונים בצורה ''לא נעימה'' או ''לא נוחה'', מהמסגרות המשותפות לכלל האנשים. בבחירה הזאת בדרך הקלה טמונה התוצאה שאנשים חשים מבוכה ומועקה במפגש עם אותם אחרים, ומסוגלים לראות אותם רק כגילום של השונות שלהם, במקום כיצורים האוטונומיים והמורכבים שהם באמת. תחושות כאלה יוצרות יחס של דחיה והתנשאות. |
|
||||
|
||||
אני לא רוצה להישמע כמו "זונה פוליטית" ולנצל סיפור אנושי כדי לירוק את האני מאמין שלי, אבל...אולי בכל זאת ;). אני רוצה לדון בנקודה אחת בסיפור, שלמראית עין היא לא המהותית אבל לדעתי שמה קבור הכלב. חברה דתיה שלי ציטטה מדברי הרב קוק:"לעולם אין האמת נמצאת רק בחלק אחד של הציבור". נכון. אני מאוד מתגאה באופקים הרחבים של האינטלקט החילוני ומהעומק והדקדוק בדיון בדברים, אבל לפעמים אנחנו שועטים קדימה אל הקידמה והאור ומתברברים בדרך (מלשון ברברים). קשה להכחיש שבחפשנו את הקידמה שכחנו קצת *להתאמץ ולהיות אנשים יותר טובים..לדעתי זה קורה כשמחפשים תשובות מוחלטות (שיכולות להיות גם האמירה הכוללת שאין תשובות מוחלטות..). תאוריות מוסר נעלות יכולות להתחכם יותר מדי ולהפוך למפלצת נוראה (כמו הטענה של איכמן, שנהג ע"פ תורת המוסר של קאנט..). אחרי דשדוש מה בלימודי הפילוסופיה, הגעתי לדעה שהיצרים הקמאים של האדם הם אלו שמכניסים תוכן לתאורויות מוסר, למשל, ולא להפך. אנחנו לא ממש רוצים לראות באנשים קצת פחות ברי-מזל כחלק מאיתנו, ונוכל לתרץ את זה בהמון סיבות מתוחכמות, אם ידחקו אותנו לפינה. ככל שהפינה יותר צרה כך ההתחכמות יותר וכחנית ו..מתוחכמת. ומה לזה ולציבור הדתי? כי יש משהו מנחם בלחיות בחברה שמונהגת ע"פ קודים קבועים ופחות גמישים (תרי"ג מצוות..). אולי גם לעולם החילוני כדאי שיהיה קוד אתי של ממש, ממוספר ומקוטלג, ולא עקרונות מעורפלים (כמו מוסר ומצפון). נ.ב. להקדים תגובה לתגובות - ברור שגם בחברה הדתית אפשר לסלף ולעקם כל מצווה לפי ראות עיניך, אלא שלדעתי ברמה הפשוטה ביותר שקיימת - ביחסים הבין-אישיים - כאן עוזרת ההלכה (למשל) במרשמים שהיא נותנת. אני רוצה להיות חילוני נאור, חושב ומתחבט, אבל שלא שוכח לנסות ולהיות..בןאדם יותר טוב. |
|
||||
|
||||
אני סבור שאתה טועה כשאתה מקשר ישירות בין התנהגות זולתנית יותר בחברה מסורתית לבין קיומו של קוד אתי חברתי מחייב יותר. העצמאות המחשבתית והערכית שהיא חלק מהשחרור החילוני, ושמנוגדת לקוד חיצוני נוקשה, דווקא מסייעת לרמת הסובלנות: אם אין ראיה מוסרית צרה אחת שמקבלת את אישורה האבסולוטי של הסביבה האנושית, הלחץ על בני אדם להתאים את עצמם להתנהגות מאוד מסוימת, ולדחות אנשים שמתנהגים אחרת, קטן. יש דברים בעיתיים בחברה החילונית, ויש דברים יפים בחברות מסורתיות, אבל הפיתרון לחוליי החברה המודרנית הוא לא בחזרה עיוורת לחיפוש מדכא (Oppressing, לא Depressing) אחרי ערכים אבסולוטיים. |
|
||||
|
||||
אמת, אולי לא הבהרתי את עצמי נכון: אני בהחלט לא רואה בדגם של "חיפוש מדכא" תשובה (עדיין, לפחות, מקווה שגם לא בעתיד..). זהו בוודאי לא הפתרון של תחלואי החברה המודרנית. רק ציינתי ש"להם" יש איזה משהו שבא לידי ביטוי בחיי היום יום, שחסר מאוד כאן. אומרים שמאז המהפכה התעשייתית נוצרה חברה דורסנית במרוץ המטורף שהיא מריצה את אנשיה. זו לא שאלה של סובלנות כי אף אחד לא ימצא מילה רעה להגיד על עיוורים - אבל לאף אחד אין כח לכאב ראש הזה...("יש לי מספיק צרות בחיים, אני לא צריך גם להיות לשכת הסעד")... הפתרון - בהחלט לא להצטרף לכת האיימישים. ההצעה שכל אחד צריך להשתדל ולהיות יותר פתוח ובןאדם יותר טוב - קצת נאיבית ומתקתקה משהו. לי בכל אופן, מפריעה המציאות הזו, אבל אין לי רעיונות ממש טובים... |
|
||||
|
||||
אולי כדאי שגם לעולם החילוני יהיה קוד אתי??? לעולם החילוני יש קוד אתי! הוא אינו כולל מלמולים חסרי שחר לבורא עולם, ולא איסור לאכול קלמרי אחרי מצה. "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" הומצא על ידי יהודים, אך לא קיים בדת היהודית. הוא קיים רק בחברה החילונית. ומכאן לסיפור המדהים על חברתה של הגברת פינק. הבעיה היא חוסר אמפתיה של הציבור כולו. חוסר היכולת לשים את עצמך לרגע במקום הזולת, ולנסות לדמיין את תחושותיו. זה, והפחד. הפחד שקצת מהאחר ידבק גם בי. אני קורא את הכתוב ודי מזדעזע. האם כאלה אנחנו? האם אני כזה? הייתי רוצה להשיב בשלילה, אך במחשבה שניה, אכן אין לי אף חבר עם מגבלה גופנית רצינית. מקרה, או דחיה אוטומטית של אפשרויות כאלה? שומה על כולנו לשים לב. ותודה לגברת פינק. |
|
||||
|
||||
אל תתבלבל. בעולם החרדי למשל, החריגים סובלים הרבה יותר. שם למשל, לעיוור באמת אין סיכוי להתחתן עם מי שאינו מוכה גורל. הם לא נהנים שם לא מתמיכה חברתית ולא משום יתרון. ה"אולפנא המהוללת" היא בעצם מוסד דתי עם ערכים מערביים רבים. החברה הדתית אכזרית לחריגים ומנדה אותם. הם נסבלים בתוכה כמין עונש שצריך לגלגל עיניים לשמיים ולקבל אותו באהבה. עד כאן, לא מילימטר יותר. ללא עקרונות "חילוניים"" ברורים (האם זו לא דת אחרת?) החברה החילונית מערבית.. הטובה ביותר.. הולנד, דנמרק, שבדיה, נורווגיה, גרמניה, ארה"ב הלבנה, הן ההוכחות הטובות ביותר לכך.... |
|
||||
|
||||
החרדים ממש אכזריים. איזה אפסים. הם מתעללים בזקנים. הם שוברים כסאות גלגלים של נכים. הם צוחקים על מפגרים. הם מכים אוטיסטים. הם מקללים חרשים. הם קושרים עיוורים לקורקינט. בכל הארץ אין ולא היה מוסד חסד ועזרה לזקנים ולנכים או מוסד לימודי למוגבלים. בציבור החרדי כמובן. יש גם שומר בכניסה לבית הכנסת מפני מי שפגועים שכלית. רציתי להאיר את פניך "לא עיוור"! אם אתה לא עיוור מי עיוור? |
|
||||
|
||||
יעל חביבה, דברייך מעידים על תבונה, רגישות, חמלה ןהרבה אהבה. אשרייך שאת מסוגלת לכל אלה (שהרי האהבה היא אחת הסיבות היותר טובות להתגלגל מדי יום על הכדור הזה). נכון שאנשים לא מעטים ניחנו ביופי חיצוני, מה שמעניק להם (בימינו אולי יותר מאי-פעם) בטחון וכח חברתי רב, ואחרים... חלקם רגילים אך לא מעטים לוקים במידות אלו ואחרות של נכות - גופנית ו/או רגשית. כל הנ"ל הם מצבים נתונים ובמצב זה נתונה בידינו הבחירה מה לעשות. אני מאמינה שאלו שהנתונים שלהם קשים נאלצים יום יום ושעה שעה לעבוד על היופי הפנימי שלהם (נכון, רק הקרובים ייהנו מכך). אני גם מאמינה שתמיד ישנם כאלו שיכולים ורוצים לראות את היופי הפנימי. יעל, אינני יודעת אם הבנתי אותך ואם את הבנת אותי, אבל יש אהבה בעולם (את מוכיחה זאת), ויש לחברתך הרבה כח להיות יפה להיות אוהבת ולהיות נאהבת, ובנימה אופטימית זו... |
|
||||
|
||||
ראשית אומר דבר חשוב: יש לנסות ולעשות הכל על מנת להקל על החריג, על המוגבל, על השונה להשתלב בחברה. זה נכון, זה צודק וזה הוגן. בכל זאת משהו לומר ליעל: כשאת כותבת בעולם שלנו הסוגד להצלחה, לכסף, לקריירה וכו' (אני לא מצטט בדייקנות הראוייה) בהשוואה לאיזה עולם, בדיוק? העולם הזה, החומרני וכו', הוא העולם המתחשב ביותר, העולם הנוח ביותר והעולם המפרגן ביותר מכל העולמות האחרים הידועים לנו - איני בקי בעולמות שנסקרו רק באמצעות תיירים חוצנים או גלגולי נשמות. בעולם המודרני, לעיוור יש אמצעים שמעולם לא היו לעיוורים. בעולם הקריירה, יש לו רווחה כלכלית יחסית. בעולם המודרני, יש מי שמשקיעים באמצעים - שאינם כלכליים - על מנת להקל על החריגים ובכלל זה העיוורים. האם ניתן לעשות יותר? כן! מה שחורה לי זו העובדה שכל מיני "הומניסטים" מתחילים את אמירתם בביקורת על העולם שלנו. העולם המערבי המתקדם הוא העולם המתחשב ביותר, המקבל ביותר והתומך ביותר בחריגים. לא מאמינים? ראו מה עושים בחברה החרדית, בחברה הערבית, בחברה ההודית, בחברה האינידיאנית, האסקימואית.. וכן הלאה. בכל החברות האחרות, לחריג מובטחת תוחלת חיים קצרה יותר, מזון טוב פחות, אמצעים נוחים פחות, והזנחה חברתית. אז צריך לעשות יותר. כן. אבל רק בעולם המודרני יש סיכוי שזה ייעשה, כי אמפטיה אצלנו, היא לא מילה גסה. למרות שהיא אינה כלכלית. |
|
||||
|
||||
אז שמעת ביקורת?.. כן. יש לי ביקורת. אני לא מכירה דרך אחרת - אני כנראה אדם כזה, של "אילו". אבל אין כאן השוואה לאף אחד, מה שניסיתי לעשות הוא להצטרף לצעקה. לבקש מאנשים לנסות לראות את האדם שמעבר למגבלה, כשהם כבר נתקלים בו. לא לראות רק עיוורון (לצורך העניין. זה יכול להיות כל דבר), אלא לנסות להבין מי האדם שמולם. לגבי כל הטכני - נכון. עם זה לא היה לי וויכוח מלכתחילה. מבחינה זו מתקדמים כל הזמן: יש עכבר מיוחד לעיוורים שיצא לא מזמן, למשל.. (אפשר לראות פנים, צורות, ואפילו לשחק מרוץ מכוניות בעזרתו). אבל - ראה זה פלא - מבחינת גישה, אין שינוי. האחר הוא אחר, נקודה. והערה שמחוץ לעניין, אני רואה שההערה שלי לתחילת הסיפור קפצה לסוף - אני מתנצלת בפני כל מי שחשב שאני יעל.. |
|
||||
|
||||
סתם הערת אגב. אני ממש לא יעל פינק. כך רק קוראים למי שישבה על הכסא הזה לפניי. ואני גם לא יודעת מה היא חושבת על הנושא.. בכל אופן, ולצורך הפרוטוקול, לי קוראים דפנה סחייק. |
|
||||
|
||||
חרא של עורך יש לאתר הזה, ברצינות. אל תאמינו למילה שיוצאת מהפה שלו. הוא גם סנילי, לא ממש מבין מה קורה סביבו, ואפילו אין לו סקרנות. התנצלותי הכנה. |
|
||||
|
||||
היי דף!!! כתבה מקסימה, וכל כך את. יש לנו בעיה רצינית בתור חברה, אפילו שזו היחידה שיש לנו. כל הדברים האלו שאת מתארת הם נכונים גם כלפי, למרבה הצער, וכנראה שאני לא אשתפר הרבה, אבל זה מזלנו שיש גם אותך בעולם... נדבר.. שלי. |
|
||||
|
||||
לא ניסיתי לאמר שהחברה איומה ולהטיף מוסר. קיוויתי שאנשים יחשבו על זה. לא לכל אחד יכול להיות חבר "מוגבל", אבל המסר הוא לא לרחם אלא פשוט לנסות לעזור - אם אפשר - ואם לא, אז לא. ואם מישהו מנסה לעשות משהו, לא לפסול אותו מראש כי הוא "כזה". מי יודע, אולי כח הרצון שלו יביא אותו רחוק? מ שלי היא הוכחה לכל כך הרבה מקרים כאלה, כשהעקשות שלה הובילה אותה לנקודות שאף אחד לא האמין שתגיע אליהן. לו הקשיבה להם, היא יכלה לשבת בבית ולחכות שאחרים יחזיקו אותה לנצח. זה לא שאנשים רעים, זה פשוט נושא חסר רייטינג. אף אחד לא יחשוב על זה, כל עוד אין לו סיבה. (ולפעמים, גם כשיש לו). ואת, חביבתי, אחד האנשים הכי מדהימים שאני מכירה. אנשים כמוך תמיד יעשו את העולם קצת יותר טוב ממה שהוא. אז נא לא לזלזל. |
|
||||
|
||||
לחשוב על זה, להסיק מסקנות בשביל עצמך... נשמע לי רעיון מרענן! (הבנתי נכון, לא התכוונת לפתוח ויכול על סחבות ופתרונות?). אגב, סיפור אישי. לפני כמה שנים, הייתי בחוג לפסיכולוגיה (במסגרת נוער שוחר מדע) באונ' בר-אילן. בקבוצה היו גם מסםר נכים, נדמה לי עם נוון שרירים. בהתחלה זה הגעיל אותי, והפריע לי. חרי זמן מה פשוט התרגלתי. התייחסתי אליהן כמו לכל אדם רגיל. אולי זה הסוד, צריך להכיר קצת זמן בשביל להבין. |
|
||||
|
||||
יצא לי ערב אחד לקחת באמצע הלילה בחורה עיוורת שנסעה לבד בטרמפים. היא אחד הבחורות עם הכי שמחת חיים שראיתי. לא האמנתי אבל הבחורה הולכת לסרטים !!! ולפי הקול והמוזיקה היא מרגישה מה קורה ועוד מספרת הכל לחברות שלה. באמת מדהים. בנוסף לזה שהיא בחורה ממש מוכשרת ויש לה המון תארים בנושאים שונים. העוורים שאני מכיר הם מוכשרים בצורה ממש יוצאת דופן. |
|
||||
|
||||
I'm sorry to admit , but when I see
a blind man I feel sorry for him , that's the fact. In addition if I saw a blind man trying to cross the road , I'd probably ask him if he need my help. I don't think you should criticize me for that. I know that not all blind people are poor and there are probably a lot of blind people happier than me , but I can't avoid that feeling. Maybe that's because I'm not such an optimistic guy... |
|
||||
|
||||
אין לי ביקורת על מי ששואל לפני שהוא לוקח מישהו לצד השני. אלא שכמה עיוורים סיפרו לי שלקחו אותם בעל כורחם.. ובאשר ללא עיוור שחדל לענות לי: מישהי אמרה לי אתמול בזעם שבדיוק כאן שורש הבעיה: בחברה המודרנית, שחושבת שהיא יכולה להשקיע יפה בדברים הפיזיים והטכניים, ולהמשיך לפגוע מבחינות אחרות. זה מאוד נחמד שיש שכלולים שמקלים על החיים. גם מכונת כביסה ותנור הועילו מאוד לאנושות. אבל זה ממש ממש, ממש אבל, לא קשור. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |