לפידים בלילות אפלים 2769
כבר חז''ל זיהו את הקשר האפשרי בין חנוכה לבין חגי אש פגאניים מתרבויות שונות בעולם. אם אכן מבוסס חג האורים הפטריוטי שלנו על הילולות אור ואש של הגויים, מן הראוי שנכיר כמה מהן מעט יותר.
מדורה לציון הלילה הארוך בשנה במונטנה, ארה"ב (צילום: באדיבות ג'ון סוליבן)
טענה מוכרת באקדמיה, ובשיח האינטלקטואלי הפופולרי בכלל, אומרת שמקורו של חג החנוכה בחג שמש (או אש) פגאני. חגי השמש הפגאניים, שבהם ידובר עוד בהמשך, באים לחזק את כוחה של השמש באחד משני מועדים מרכזיים – כאשר היא בשיא עוצמתה ולקראת תחילת הירידה בכוחה, ביום הארוך ביותר בשנה; או כאשר היא חלשה במיוחד ולקראת התגברותה הקרבה, ביום הקצר ביותר בשנה. חג החנוכה מצוין בזמן סמוך ביותר למועד השני, והוא אינו נופל באמצע החודש, כמו מרבית המועדים והחגים היהודיים, אלא לקראת סופו, כאשר הלבנה במיעוטה. במלים אחרות, בחנוכה החושך גדול במיוחד – והמנהג המזוהה ביותר עם החג הינו הדלקת נרות שאורם הולך וגובר מיום ליום. אך לא בחג האורים בכוונתי לעסוק כאן, אלא בחגי אש אחרים החולקים חלק ממאפייניו. נתחיל, כפי שראוי, בסיפור.

השבעות, דבקונים ובגידות

באלדר (Balder / Baldor / Baldr), שמשמעות שמו 'הקורן', היה בנו של אודין שתום־העין, אבי אלי האאסיר הנורדים. הוא היה הנבון, העדין, האהוב והחכם מכל האלים. לילה אחד חלם באלדר חלומות כבדים ומעיקים, ובהם חזה את מותו. כאשר סיפר את שחלם לאמו, פריג (Frigg), החליטה זו לעשות מעשה: היא השביעה את כל החפצים, החיות והצמחים שלא לפגוע בבנה. השבועה הייתה יעילה כל כך, עד שהשעשוע החביב באסגרד היה מעתה להשליך חפצים וכלי נשק על באלדר, ולראות כיצד אינו נפגע כלל.

לוקי בן הענקים, אל הכחש והמרמה, מאס במשחק, התחפש לאשה זקנה והגיע לביתה של פריג. הוא שאל אותה כיצד ייתכן שבאלדר אינו נפגע, והיא סיפרה לו על השבועה. "האם השבעת את כל היקום?", שאל בתמימות, ופריג התוודתה באוזניו שממערב לוולאהלה ישנו צמח אחד, הדבקון (mistletoe), שהיה צעיר וחלש מדי, ולכן לא השביעה אותו. לוקי מיהר אל צמח הדבקון, ומאחד מענפיו עיצב חנית (או חץ). אחר כך חזר לפאב השכונתי, שם המשיכו כל האלים במשחק, ורק הוד (או הות'ר, Höðr), אחיו העיוור של באלדר, עמד בצד. "מדוע אינך משתתף במשחק? הרי אינך רוצה לפגוע בכבודו של באלדר!" אמר לוקי. הוד הזכיר ללוקי שראשית, הוא עיוור; ושנית, אין לו דבר להשליך. לוקי, כמובן, מיהר להציע שהוא יכוון את הוד, הניח בידו את ענף הדבקון, כיוון, והוד זרק בכל כוחו האלוהי. ענף הדבקון פילח את חזהו של באלדר, שהתמוטט ללא רוח חיים.


הוד דוקר את באלדר בענף דבקון (באדיבות מכון Árni Magnússon, איסלנד, מתוך כתב־יד SÁM 66)



לאחר שגילו את שהתרחש, ובזעמם הרב, הרגו האאסיר את הוד. אחר כך תפסו את לוקי, והשתמשו בבני מעיו של בנו כדי לכפות אותו לשלושה סלעים במעמקי האדמה, כאשר נחש תלוי מעליו, ומטיף ארס מפיו. אשתו של לוקי עומדת מעליו ובידיה קערה, בה היא אוגרת את הארס, אך מדי פעם עליה לרוקן את הקערה, ואז נוטף הארס החומצי על גופו הערום של לוקי, וזה צורח ומתפתל – וגורם לרעידות אדמה.

בינתיים, גופתו של באלדר הושמה על ספינתו העצומה, שהועלתה במדורת ענק בלב ים. אשתו, נאנה – שגם הוד התחרה על אהבתה בעבר – קפצה אף היא אל תוך הלהבות. לאחר חורבן העולם וקץ האלים, הראגנארוק, ישובו הוד ובאלדר – אל האור ואל החושך – מממלכת המתים של האלה הל (בתו של לוקי), וימלכו בעולם בהרמוניה ובשלווה.

במובנים רבים, הסיפור הוא וריאציה על מיתוס נפוץ ביותר, על האל/ה המסמלים את מחזוריות הטבע והשמש: הם נלקחים אל עולם החושך וחוזרים חזרה אל עולמנו, ובכך גורמים לעונות השנה. הגרסה המפורסמת ביותר של המיתוס היא זו של פרספונה והאדס. כאן, אל החושך הוא הוד, השולח את באלדר – אל האור – אל ממלכת המתים עד חזרתו הסופית. עדויות לקשר האמור בין שני המיתוסים ניתן לראות במוטיבים של אור, שמש ואש שנקשרו בבאלדר: בקרב הנורדים, פרח הקמומיל נקרא על שמו של באלדר – אם בגלל שמצחו היה לבן ובוהק כעלי־הכותרת של הפרח, ואם בגלל שהפרח דומה בצורתו לשמש. בסקנדינביה כולה, נהוג להדליק מדורות ענק ביום הארוך ביותר בשנה, ה-summer solstice החל ב-‏23 ביוני – אשר בחלקן שורפים צלמי אדם. בכל מקרה, האמונה היא שמדורות אלו מגנות על הכפר מפני שרפות במהלך השנה, ומבטיחות יבול שופע. בשוודיה, מדורות אלו מכונות 'מדורות באלדר'.

"האש האשית והקורנת"

בהרי סקוטלנד – כמו בתרבויות גאליות וקלטיות אחרות – היה נהוג עד סוף המאה ה-‏18 להדליק באחד במאי (סמוך לל"ג בעומר, אגב) מדורות שנקראו Beltane Fires ושחגגו את תחילת הקיץ. Beltane מגיע מ-belo או bale או baltas, שמשמעו "הקורן" או "הלבן"; ומ-tene, שמשמעו כנראה "אש". לכן Beltane Fire משמעו "האש האשית והקורנת", פחות או יותר.

כמו חגים קלטים אחרים, גם חג זה נחוג בראש הרים וגבעות, מתוך האמונה שמי שברא את היקום כולו יתבזה לשכון בבית מעשי ידי אדם. את המדורות היו מדליקים בעזרת need-fire, אש־צורך: בלילה הקודם, כל אש בכפר כובתה, ובמשך היום בנו מתקן – פשוט יותר או פחות – להדלקת אש מחודשת באמצעות חיכוך (עץ בעץ; חבל בעץ). אש־הצורך נתפשה כמגיעה ישירות מהשמים, וכבעלת תכונות הגנה חזקות מפני כישוף ומחלה. חוץ מהדלקתה בבלתאן, נהגו להדליק אותה בעת צרה (כגון מגפה), דהיינו, בעת הצורך, ומכאן שמה; לדוגמה: אם מגפה תקפה את הצאן, היו מציתים אש־צורך ומעבירים את הצאן דרך העשן המטהר, או מדליקים שתי מדורות ומעבירים את העדרים ביניהן. המקבילה בסקוטלנד של "בין הפטיש לסדן", או ליתר דיוק, Between a rock and a hard place היא הביטוי "בין שתי מדורות הבלתאן". בכל מקרה, את מדורות הכפר היו מציתים מחדש בעזרת גחלים לוחשות ממדורת הבלתאן.

נחזור למדורות הבלתאן עצמן. לאחר הצתת המדורות היו שרים ורוקדים סביבן, ואופים על הגחלים (או על אבנים שהולהטו באש) עוגה משיבולת שועל, חלב, חמאה וביצים. את העוגה היו מחלקים לחלקים שווים, את אחד החלקים משחירים בפחם, ומכניסים את כולם לתוך כובע. מי שאיתרע מזלו (ה-cailleach beal-tine) לקבל את החתיכה המושחרת, נתפס בידי אחרים, שהעמידו פנים שהם משליכים אותו לתוך האש או גוזרים אותו לרבעים. במקרים אחרים, הקורבן רק היה נדרש לדלג מעל לאש שלוש פעמים. במקומות רבים, בימים הבאים כולם היו מדברים עליו כאילו מת באירוע.


חגיגות ה-Beltane (צילום: באדיבות מישל דייויס). תחת רשיון CC Attribution 2.5



מנהגים דומים – אך ללא קורבן אדם מדומה, אם כי לעתים נהגו לשרוף בובות שונות – קיימים באותו המועד בסקנדינביה ובגרמניה. בגרמניה הם נקראים Walpurgis על שם קדושה אנגליה, אך מקורו של החג קדום בהרבה (ויקינגי, ככל הנראה); הוא גם נתפש כליל המכשפות, בו הן חוגגות ונמצאות בכל מקום, ולכן יש להדליק מדורות להרחיקן. ישנה השערה שחגיגות תחילת הקיץ היו באחד במאי ולא מאוחר יותר, כיוון שזו התקופה שבה הבקר נשלח לרעות בשדות המרעה בהרים; ממש כפי ש-Halloween, ליל ה-‏31 באוקטובר, היה לפני היום שבו הבקר חזר לשדות המרעה הנמוכים. לכן, למרות שמועדים אלו אינם אסטרונומיים באופיים, הם נתפשו כתחילת הקיץ ותחילת החורף, בהתאמה.

טקסים דומים מתרחשים הן בכנסיה הלטינית והן בזו המזרחית בתקופת חג הפסחא. בכל הטקסים האלו ישנם שני מאפיינים חוזרים: ראשית, האש המובערת צריכה להיות אש חדשה (אש־צורך, כאמור): בתחילה מכבים את כל המנורות בכנסיה (ולעתים, בכפר כולו) ורק אז מוצתת אש חדשה, אם בעזרת אבן צור, אם בעזרת ידו של מלאך כפי שקורה עד ימינו אנו בכנסיית הקבר; בכל מקרה, זוהי אש היורדת מהשמים. שנית, האש ושאריותיה אמורות להיות בעלות תכונות הגנה וברכה, בעיקר מפני אש: אנשים לוקחים מקל מפוחם מהמדורה ושמים אותו בין קורות הגג; או מורחים על עצמם את פחם המדורה.

ברחבי אירופה כולה, מדורות ענק נפוצות אפילו יותר ביום הארוך (או הלילה הקצר) בשנה – summer solstice – 23 או 24 ביוני: כך בגרמניה, ספרד, יוון, תורכיה, אירלנד, רוסיה ועוד. ארבעת המנהגים המקושרים ביותר עם יום זה (שהנצרות קבעה אותו כיומו של יוחנן המטביל) הם הדלקת מדורות ענק, דילוג מעליהן, תהלוכות לפידים מסביב לשדות – שלושת אלו לשם הרחקת מחלות והזמנת ברכה, כמו גם תזכורת לשמש בשיא תפארתה – וכן סיבוב גלגלים וסביבונים שונים (חלקם בוערים), המזכירים בצורתם את השמש או בתנועתם את מחזור השמש השנתי. כאמור, המדורות של באלדר בשוודיה הוצתו ביום זה.

צוחקת בה האש

האם קרבתו של חנוכה ליום הקצר בשנה, ה-winter solstice (החל בימינו ב-‏21 לדצמבר, ובתקופת חז"ל, בזמן הלוח היוליאני, ב-‏25 בדצמבר), מקרית? האם, באמת, מקורו של חנוכה פגאני, או שכ"ה בכסלו היה פשוט, במקרה, היום בו חנכו מחדש החשמונאים את בית המקדש השני? להכריע בסוגיה לא אוכל, אבל נראה לי שכבר חז"ל עצמם היו מודעים לפולמוס האמור. במסכת עבודה זרה (דף ח, עמוד א') דנים חז"ל בחגים רומים:
"אמר רב חנן בר רבא: קלנדא - ח' ימים אחר תקופה, סטרנורא - ח' ימים לפני תקופה, וסימנך: אחור וקדם צרתני (תהלים קלט ה') וגו"'.

נבאר: קלנדא (calendae, חג תחילת החודש, ובמקרה זה, חג תחילת החודש הראשון בשנה, ינואר), סטרנורא (הסטורנליה, חגו של סטורן, שחל בין ה-‏17 ל-‏26 בדצמבר) – ובקרבתם ליום הקצר בשנה. הפסוק מתהילים בא להסביר מדוע קלנדא מוזכרת במשנה (אותה חז"ל דורשים כאן) לפני סטרנורא, למרות שהיא מאוחרת לה בזמן. כעת מסופרת האגדה הבאה:
"לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים."


חנוכיות (צילום: באדיבות בת' ברוור). תחת רשיון CC Attribution 2.5



מדוע חשוב לחז"ל להסביר את קיומם של חגים הנמשכים שמונה ימים לפני, ושמונה אחרי, היום הקצר בשנה? ייתכן שרק בשביל להסביר את תפוצת אותם החגים בקרב כל העמים המוכרים להם, ולכן גם קבעו את מקורם באבי האנושות כולה. אבל, בכל זאת, איזכור אדם הראשון וקביעתו את הימים הטובים ל"שם שמיים", כמו גם הדגשת מספר ימי החגים והמועד הסמוך לאמצע דצמבר אינם יכולים אלא להזכיר לנו, כפי שברור למדי שהזכירו גם לחז"ל, את חנוכה.

בכתיבת מאמר זה נעזרתי רבות ב-The Golden Bough, ספרו המפורסם של J.G. Frazer, ובעיקר בפרקים 61 ו-‏62.
קישורים
The Golden Bough
חג החנוכה ויקיפדיה
באלדר
הוד
לוקי
summer solstice
Beltane Fires
מסכת עבודה זרה
Walpurgis
Halloween
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

סוף החודש?! 425894
קודם כל: אחלה מאמר! באמת נהניתי.
כתבת שרוב החגים היהודיים נחגגים לקראת סוף החודש. אבל רבים מהם נחגגים דווקא באמצעיתו:
פסח (15 בניסן), סוכות (15 בתשרי), פורים (15 באדר), טו בשבט (15 בשבט) ול"ג בעומר (18 באייר).
שלא לדבר על החגים הנחוגים בתחילת חודש:
שבועות (6 בסיון), ר"ה (1 בתשרי, אבל זו לא חכמה...) ויום כיפור (10 בתשרי).
כשאתה אומר חגים שנחגגים בסוף עולים לי רק חנוכה ושמחת תורה...
כתבת גם שחנוכה יוצא לקראת סוף החודש. הוא יוצא ממש בסופו וכבר בתחילת החודש הבא (25 בכסלו- 2 בטבת)...
סוף החודש?! 425910
מן המאמר: "..הוא אינו נופל באמצע החודש, כמו מרבית המועדים והחגים היהודיים, אלא לקראת סופו.."
קשה תפוסה 425918
אופס...
מדוע דווקא כ"ה כסלו? 425898
המקור המוקדם ביותר לתאריך חג החנוכה הוא ספר המקבים:

לפי ספר מקבים, המזבח בבית־המקדש חולל לראשונה בשנת 145 ("למלכות היוונים") והמזבח המחודש נחנך בשנת 140 ב־כ"ה כסלו. לפי התרגום שיש לי בבית: "בעת וביום אשר טמאוהו הגויים בעצם היום ההוא נחנך...".

מעבר לכך, קשה לי לראות פופולריות רבה של חגי שמש באיזורינו. השמש תמיד קיימת. מי שחסר הוא דווקא הגשם. מיתוסים יותר נפוצים ומשמעותיים הם אילו שקשורים לקיץ (כמו תמוז).

אילו עדויות יש לחגי אור באמצע החורף באיזורנו לפני חנוכה?
מדוע דווקא כ"ה כסלו? 425911
חג החנוכה נקבע בתקופה שבה הייתה על אזורנו השפעה אירופית חזקה, כך שגם אם אין דומה לו במסורת הכנענית/מצרית/בבלית יכול להיות שהוא מיובא - ודווקא מיוון/רומא. אם זה נכון, זה קצת אירוני...

אגב: אֵזור, אֲזוֹרִים, אֲזוֹרֵנוּ ואין סיבה ליו"ד
מדוע דווקא כ"ה כסלו? 425923
אירוני אבל הגיוני. הביאו אותו מיוון, מנהיגים רצו לנתק אותו מיוון לכן קשרו אותו למלחמה נגד יוון.
לדעתי, דווקא חנוכה הוא החג שהכי סביר להניח שלא ייבאו (בניגוד לסוכות, למשל...). מה שכן יכול להיות זה ששינו קצת את התאריך שלו כדי שאנשים יחגגו אותו במקום איזה שהוא חג פגאני...
זה קרה גם במחיקת חגים יהודיים ישנים, שמים במקומם משהו אחר כדי שישכחו. ראה יום ניקנור (היום יש שם צום: תענית אסתר)
מדוע דווקא כ"ה כסלו? 425958
יש סיבה ליו"ד, אבל לא כאן: אזורינו = האזורים שלנו.
ישנן גרסאות שונות 425927
באחד מספרי המקבים (נדמה לי שמקבים א') נאמר שהמקדש נחנך בדיוק שלוש שנים אחרי שהוא טומא (בחג פגאני אחר, אגב, אבל הפעם לדיונוסוס); מספר מקבים השני (נדמה לי שב', אבל יכול להיות שהמצב הפוך) נאמר שהחג נחגג במועד הזה במקרה, אבל שאורכו שמונה ימים לזכר חג הסוכות, שבאותה השנה לא יכלו לחגוג אותו כראוי עקב המלחמה.
אגב, בין אם גורסים שחג החנוכה מקורו יהודי ובין אם גורסים שהיהודים רק אימצו חג קדום מהם, או שאבו חג קיים ממקור חיצוני, אין ספק שמנהגי חג החנוכה הנפוצים בימינו אינם יהודיים במקורם. הדלקת נרות, למשל, מופיעה לראשונה אצל חז"ל במחלוקת בין בית הלל לבית שמאי (האם יש להדליק שמונה נרות ביום הראשון ונר אחד פחות בכל יום, או להיפך). סביבונים הם מנהג אירופאי, שקשור במשחקי מזל, ואולי גם במוטיבים של שמש. 'מעוז צור' מושר למנגינת ליטורגיה נוצרית. דמי החנוכה כרוכים, כנראה, במתנות חג המולד הנוצריות.
יחד עם זאת, כפי שכתבתי, כוונת המאמר אינה לעסוק במקורו הפגאני של חג החנוכה, בעיקר כיוון שאין לי דעה מוצקה בנושא בעצמי.
ישנן גרסאות שונות 425967
הקשר לחג סוכות מוזכר בספר מקבים ב'. ספר זה יותר מאוחר, ולכן לא רציתי להביאו כמקור. יש לציין שהנוסח העברי המקורי של ספר המקבים (א') לא השתמר.

סביבונים ו''מעוז צור'' הם מנהגים מאוחרים למדי. אני מתעניין דווקא במקורו של החג. יש לציין שאין (למיטב ידיעתי) עדויות לחג כזה לפני תקופת החשמונאים. אם כי המקורות מאותה תקופה הם דלים למדי.
תאריך החג ותאריך הספר 426325
שוחחתי לאחרונה עם דוקטורנט של דניאל שוורץ, אחד החוקרים החשובים ביותר של ספר מקבים (בין השאר), והוא טען שבימינו ישנן סברות המקדימות את מקבים ב' לתקופת המאורעות עצמם. אבל, כפי שציינת, זו אינה הדעה המרכזית במחקר.

לגבי כ"ה בכסלו, בספר דברי הימים נאמר שנחמיה חנך את בית המקדש השני ב-‏25 בחודש התשיעי, אם אינני טועה. כך שלפחות משם, ניתן להניח שתאריך חנוכת המקדש של החשמונאים לא היה מקרי. יחד עם זאת, זאת עדות דלה מכדי להכריע האם החשמונאים פשוט המשיכו את מסורת הבית השני, או שמסורת קדומה לכך היוותה את המקור לשתי החנוכות.
תאריך החג ותאריך הספר 465594
ספר דברי הימים מסתיים בהכרזת כורש, ולא מוזכרת שם בניית בית שני.
בעזרא ונחמיה לא מוזכר התאריך שהזכרת. מוזכרת חנוכת חומת העיר ומוזכר ארוע שקורה ב24 בחודש, אבל בחודש השביעי (כלומר במוצאי סוכות).

בספר חגי ישנה נבואה שניתה בכ"ד כסלו בשנת 2 למלכות דריווש ומוזכר בה הפסוק "שימו-נא לבבכם מן-היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן-היום אשר-יסד היכל-יהוה שימו לבבכם". אולי זו הכוונה.
עדויות לחגי אור 425929
עיקר שכחתי:
להוציא חגי האור הרומאים והיוונים (והשפעה יוונית הייתה חזקה מאוד באיזורנו בימים ההם), חגי שמש היו נפוצים אצל הפרסים, בעיקר הזורואסטרים שבהם. לדוגמא, מית'רה, אחד מאלי השמש (בין השאר) הנפוצים ביותר בימיה המאוחרים של האימפריה הרומית היה אל ממוצא פרסי.
מדוע דווקא כ"ה כסלו? 425934
יש בין החוקרים מי שמחשיבים את מגילת תענית (טקסט יחיד במינו שהתקדש טרם חתימת התנ"ך אך לא נכלל בו) כמקור קדום ומוסמך יותר להכרת התקופה החשמונאית.
במשנה כ"ב במגילה זו נאמר:

"בעשרין וחמישה ביה חנוכת תמניה יומין, די לא למספד"
תרגום: בעשרים וחמישה בו (בכסליו) חנוכת שמונה ימים, שלא לספוד(בהם).
אגב, שלא כספר המקבים שנשתכח מישראל והנוצרים העתיקו אותו מגילה זו נשמרה בחלקה בתלמוד, והייתה עבור היהודים בגלות המקור המוסמך לחג.
(בעבר היו במגילת תענית 35 מועדי שמחה על נצחונות לאומיים, אך המגילה בטלה ככל שהתרבו האסונות הלאומים ותאריכי השמחה נאלצו לפנות מקום לתאריכי אבל, רק חג החנוכה נותר מאותם 35 כנר תקווה לאומי).
חגי שמש באזורנו 426796
למקרא הערתך נזכרתי בגיבור יהודי אהוב אשר סיפורו מגלם בתוכו מוטיבים פגאניים ושמו מרמז על פולחן שמש- הלא הוא שמשון הגיבור.
רוברט גרייבס בספרו הידוע 'האלה הלבנה' מתייחס לשמשון וסיפורו ומקשר באופן מהפנט (יש שיגידו מעט מופרך אבל עדיין...) בין שלל אגדות עם, פולחנים וגיבורים בעולם העתיק.
חגי שמש באזורנו 426941
פולחן שמש לא גורר בהכרח חג אמצע חורף. גם בשנים מעוננות למדי, קשה לחשוב על השמש כנעלמת וחסרה.
חגי שמש באזורנו 426947
...אבל קל לחשוב על התארכות/התקצרות שעות השמש.
מדוע דווקא כ"ה כסלו? 428445
בספר חגי נזכר יום יסוד היכל ה' (בית שני) ב24 לחודש התשיעי - היינו כ"ד כסלו - וכנראה שכבר אז זהו תאריך שנחשב מקודש. ייתכן שדווקא בשל כך בחרו פרידי אנטיוכוס לטמא את המקדש דווקא בתאריך זה.
עוד יש להעיר כי סוף חודש כסלו הוא הזמן הכי חשוך בשנה - שהרי מדובר על הלילות הארוכים בשנה (בסביבת 21 בדצמבר) ואלו לילות בהם הירח עולה מאוחר - והוא קטן מאוד - סוף החודש העברי. מכאן יוצא שחג החנוכה חל תמיד בלילות הארוכים והחשוכים ביותר בשנה - ובו אנחנו נוהגים - להדליק הרבה אור
426687
אני לא חושבת שלחג החנוכה יש מקור פגאני. אני חושבת שגם לחג החנוכה וגם לחגי אש חורפיים מתרבויות אחרות, כולל תרבויות פגאניות, יש את אותו מקור: הטבע.

בחורף חשוך, וקר. באופן טבעי נוהגים בני אדם להדליק אש (או בימינו חשמל) כדי להתחמם ולהפיץ אור. כיוון שבני אדם אוהבים לעשות ריטואליזציה של חייהם, אז בסופו של דבר גם יוצא מזה טקס לפידים, מדורה טקסית או "חג".

יכול להיות בהחלט שמועד חג החנוכה משקף את מועד חנוכת המקדש מחדש על ידי החשמונאים. אני לא בקיאה מספיק בהיסטוריה ובמקורות הספציפיים כדי לקבוע דעה. עם זאת, נראה על פניו כי מנהגי האש בחג החנוכה (וגם מיתוס פח השמן שמסביר אותם) נובעים מעונת השנה החורפית והחשוכה, בה פשוט מתבקש להדליק אש.
426708
על הקשר בין חגים פגאניים קדומים לחג החנוכה עמד כבר הרב יואל בן נון. יש לו תיאוריה מעניינת ביותר על חנוכה כ"יום ייסוד היכל ה"'.
בקיצור נמרץ- הוא מצא שחנוכה נחוג/הוזכר בצורה מסוימת כבר לפני סיפור המכבים. אחד האיזכורים הקודמים לחג בתאריך זה הוא חג שהאדם הראשון חגג לשם שמיים, ומאוחר יותר אנשים חגגוהו לצורך עבודה זרה (=חגים פגאניים). לפי הרב בן נון, חג זה חל באמצע החורף, כשהאדם הראשון שגורש מגן עדן וחווה פעם ראשונה את עונות השנה שסדרן עוד לא היה נהיר לו, ראה שהחושך הולך ומתגבר והיום הולך ומתקצר, ופחד שהימים יתקצרו עד שלא יהיה עוד אור, וזהו עונשו.
זהו חלק קטן ביותר מהתיאוריה הנועזת והכוללת של הרב בן נון על מהות חג החנוכה (הוא מסביר את חג החנוכה בעוד כמה אופנים הקשורים למעגל השנה, אירועים היסטוריים, ועבודת המקדש).
הבאתי כאן את התיאוריה שלו משתי סיבות:
א) כדי להראות שגם בממסד האורתודוקסי יש התייחסות לגורמים היסטוריים ועונתיים כאלה, ושידיעתם אינה מבטלת בהכרח את מהות החג המסורתית, אלא יכולה אפילו להתיישב איתה.
ב) כי בניגוד לסיבה הראשונה, לצערי רובה של האורתודוקסיה לא מתענייןומתמודד עם טיעונים מסוג זה, ועל רקע זה, התיאוריה הייחודית והנועזת של הרב בן נון מעניינת במיוחד.
זו אינה תיאוריה של הרב בן נון 426734
כפי שכתוב במאמר, מדובר במדרש המופיע כבר בתלמוד הבבלי.
מה עם ההבט החקלאי ? 426909
לחג החנוכה, כמו לחגי ישראל האחרים, יש גם שורשים חקלאיים. השמן הוא מוטיב בולט בחג זה החל בערך בסוף תקופת המסיק. יתכן שבחג זה חנכו את השמן הטרי, הדליק נרות שמן, ואכלו מאכלים מטוגנים. אחרי תקופת המסיק טוב לחגוג ולנוח עם מאכל מטוגן בשמן זית טרי.
מה עם ההבט החקלאי ? 427540
לק"י
מאמר מפורט שלי בענין נמצא כאן
הרוצה יקבל שם הרחבה
אליצור
מה עם ההבט החקלאי ? 609989
האינטרנט אומר שהורשעת בהעלבת עובד ציבור בגלל פרסום המאמר הזה.
יש משהו מעניין שאתה יכול לספר מעבר למה שכתוב בעיתונים?
מה עם ההבט החקלאי ? 609994
אני לא יודע מה זה "העלבת עובד ציבור" (עבירה כזו יכולה להעליב את הציבור) אבל הקביעה הזו תפסה את תשומת ליבי: "נתחיל למנות את הארועים החמורים אשר הובילו את הרבנות הצבאית מטעם אל השפל הנוכחי. ראשית, מאז תחילת הלחימה צה"ל מסכן את חיליו כדי להמנע מפגיע באוכלוסית האויב. התנהגות זו לא רק שהיא אנטי הלכתית אלא גם אנטי אנשית..."
מה עם ההבט החקלאי ? 609995
העלבת עובד ציבור [ויקיפדיה]

נראה לי שהקטע שציטטת לא נוגע להרשעה בהעלבת עובד ציבור, אשר המתח שבינה ובין חופש הביטוי הוא שמעניין אותי.
אני לא כל כך מעוניין לעסוק בהשקפות שהיו לסגל אודות טוהר הנשק בשנת 2004, אבל אולי הוא ירצה להמשיך איתך את הדיון הזה.
מה עם ההבט החקלאי ? 610017
אכן, למתח הזה התייחסתי בהערה שבסוגרים. אלא, שלטעמי המתח הזה אמור להיות רופף מאד עד לא קיים והגבול הוא איפהשהו באזור חוקי לשון הרע או בזיון בית המשפט. ושאלה לאור מה שכתוב בוויקי "סעיף זה משקף את גישתו של המחוקק, לפיה עובד הציבור, המשרת את הציבור, חשוף יותר מאחרים לביקורת על מעשיו": האם ישנו מקרה שבו עובד ציבור, נניח חכי"ת, הואשמה בהעלבת ציבור שעקב חולשתו הציבורית או הפרטית "חשוף יותר מאחרים"?
מה עם ההבט החקלאי ? 610019
א. נראה לי שככלל, התבטאויות של חברי הכנסת מוגנות בחסינות המהותית.
ב. החוק מגן על עובד הציבור, לא על הציבור.
ג. את הטוויסט שלך אני מציע שתחפש בסעיפים אחרים של חוק העונשין הנוגעים לעובדי הציבור. ראה סעיפים 277-289.

"עובד הציבור" –
(1) עובד המדינה, לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-‏1955;
(2) עובד רשות מקומית או רשות חינוך מקומית;
(3) עובד מועצה דתית;
(4) עובד המוסד לביטוח לאומי;
(5) עובד בנק ישראל;
(6) עובד ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל, לרבות חבר מועצה או הנהלה במוסדות אלה;
(7) עובד לשכת שירות התעסוקה;
(8) עובד מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר שהממשלה משתתפת בהנהלתם, לרבות חבר מועצה או הנהלה בגופים אלה;
(9) בורר;
(10) נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק, בין במינוי, בין בבחירה ובין בהסכם, אף אם איננו אחד מעובדי הציבור המנויים בפסקאות (1) עד (9);
(11) דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית, בחברה בת ממשלתית או בחברה מעורבת, כמשמעותן בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-‏1975, וכן עובד של חברה כאמור או אדם המועסק בשירותה
מה עם ההבט החקלאי ? 610020
הרשימה הזו מחזקת לטעמי את הדעה שהחוק הזה איננו ראוי. ממכיוון ש"חייל" גם מוגן ע"י החוק הזה, האם ישנם מקרים של אישום בהעלבת חייל (לא קצין בכיר)?
מה עם ההבט החקלאי ? 610024
אני חושב שאין הרבה מקרים כאלה, ולכן אני מסכים איתך. כפי שכתבתי בתגובה 516972 ובבנותיה, אם משאירים את החוק הזה, רצוי להשתמש בו כדי להגן על העובדים החלשים ולא על תת-אלוף בצה"ל.
מה עם ההבט החקלאי ? 610092
לא ידעתי זאת עד עכשיו, אבל לפי פרשנות סבירה גם אני עובד ציבור.

בעצם כמעט כל עובד הוא עובד ציבור, כי "'חברה מעורבת" ­ חברה שאינה חברה ממשלתית ואשר מחצית או פחות מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית או פחות ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה' - כלומר כל חברה (לפחות ציבורית) במשק היא או ממשלתית או מעורבת, ולכן כל עובד שלה מוגן.
מה עם ההבט החקלאי ? 610099
בלי לדעת שום דבר על חוק החברות, אני מנחש שהפרשנות המשפטית המקובלת לסעיף הזה היא ''מחצית או פחות אבל יותר מאפס''.
שניים אוחזים 610117
יש לי בה ואין לי בה פחות מחצי.
אכן כן 531180
במשנה וגם במדרש ספרי דברים נאמר שעד חנוכ היו מביאים את השמן... למה? כי אז התבצע הקטיף. וגם בסוכות נאמר שבמיאים למקדש דגן ותירוש אך לא יצהר כי אותו הביאו בחנוכה ואז יש חנוכה היסטורי וחנוכה ארצישראלי/ חקלאי (ע"פ הרב יואל בן נון... המוזכר לעייל)

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים