שאול מופז מפרק את צה''ל 231
הנסיון של מופז להפוך את הסגל הזוטר בצה''ל לדודות נחמדות עשוי לגרום לנזק קשה לצבא ולחברה הישראלית.

לפני ימים אחדים פורסמה בעיתון ידיעה מדהימה: הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו ביקש שלא לשפוט חייל שעקב פחדנות מול האויב, הפקיר את חבריו וגרם למותם של שלושה לוחמי צה"ל. הנימוק של המתקרא רמטכ"ל: "זה טבעי לפחד..."

לכאורה ובמבט ראשון, ויותר מכך ברוח ה"עובדת הסוציאלית" השוררת היום, מה כאן באמת לא נכון? מה, לא טבעי לפחד מול האויב? טבעי. יש מי שיחלוק על כך? לא.

על עלילותיו של המכהן כיום כרמטכ"ל התפרסמו עוד ידיעות רבות כבר בעבר, ידיעות בהן תוארו סיטואציות של שבירת גבו של עמוד התווך של צה"ל - המ"כים וסגל הפיקוד הזוטר. (אגב, זוטר, בהתייחס לדרג הפיקודי מרמת המ"כ ועד לרמת המ"פ, זוהי ללא ספק מילה אורווליאנית - על גבו של הסגל הזה נע כל הצבא, הלוחם בכיתת החי"ר והתותחן בטנק, צועדים ומסתערים בעקבות המ"כ, לא בעקבות הרמטכ"ל...)

ידיעה זו עלתה ללא ספק על כולן. ראשית נפתח במחיר: שלושה, ארשום שנית, שלושה חיילים, בנים, אחים, חברים - אינם. זוהי התשובה לשאלה "מה רע במעט הבנה? מה, אסור לפחד?" המחיר לצבא לוחם המתיר ו"מבין" תופעות פחדנות הינו עצום. המחיר הינו בכמות הרוגים ופצועים העולה בסדרי גודל על התנהגות "אמיצה", ולכל הפחות ממושמעת. למי ששכח, אגב, הצבא הינו הבנים, האחים החברים, וכנ"ל במין נקבה - בנות, אחיות, חברות. דורות לוחמים בצבאות חונכו ועודם מחונכים להתגבר על הפחד, לטפח את רגש הבושה אצל הלוחם, לטפח את רגש החובה, ולבנות כלים לכפות על הלוחם למלא את תפקידו, תפקיד הנעשה, כמובן, בסיטואציות קשות ומפחידות.

הפחדנות, עקב מחירה העצום, הייתה ועודנה תכונה הנחשבת כבזויה בחברה האנושית. זאת ללא ספק כתוצאה מהצורך של החברה האנושית להגן על עצמה במחיר הזול ביותר. פחדנות מעלה את המחיר.

לא לחינם מופיעה בספרי החוקים הצבאיים רשות להקמת בית דין שדה לחייל הבורח בשעת קרב, בית דין הרשאי גם להוציא את הבורח להורג. הצורך בענישה שתגביה את סף הפחד מעונש המערכת מול סכנת המוות אשר יתכן ויתרחש בעת קרב, הינו המדריך מאחורי חוקים אילו.

האם רמטכ"לנו גילה תורה צבאית חדשה ובלתי ידועה בתולדות המין האנושי? אני מציע שננסה כיוון אחר. החל מאי־התאמה לתפקיד, ועד , ואולי זוהי הסבירה ביותר, לפחות בעיני, לשאיפה לכיסא. "גם אני רוצה להיות ח"כ, שר בממשלה," אומר לעצמו ראש המטה הכללי של צה"ל, "אני צריך להיות נחמד, להעביר את השירות בשקט, לצבור פופולריות..."

פופולריות, אולי, היא הסיבה "לנערי מופז", לירידה על מ"כים, ולהצטיירות כמגן הטירונים. זוהי גם הסיבה, אולי, להתנגדות לנסיגה מלבנון (על מנת שבבוא היום יאמר "אמרתי הזהרתי התרעתי...") והסתפקות בכמה ציוצים חרישיים שהרי למה להסתכסך עם ראש הממשלה - מחר רמטכ"לנו עוד יהיה ח"כ אצלו.

במלחמה הבאה, כולנו כבר נרגיש את המחיר. המחיר שישולם עד לבניית הצבא מחדש תוך כדי לחימה, מחיר אותו שילמו צבאות רבים.

עד אז, בואו נבחר עוד מעט במופז לשר הביטחון. מה, זה לא המסלול הרגיל?

פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

בוא נדבוק בקצת עובדות 5285
ונראה איזה רמטכ"ל באמת יש לנו.
הרמטכ"ל הזה, בניגוד לקודמיו בתפקיד(ברק מרדכי ושחק) לא הראה ולו שמץ של נסיון להיות פוליטיקאי. זה הרמטכ"ל הכי צבאי גרידא שהיה לצה"ל מזה זמן רב.
אם הוא מביע את מחאתו על היציאה מלבנון בפני רה"מ האם זה עושה אותו לפוליטיקאי המנסה לבנות "תיק אישי" ? או האם זה מפני שלדעתו הצבאית, נסיגה כזו פירושה טעות?
האם מפני שלא בחר להתראיין בפני כלי התקשורת ולצעוק מראש כל גג "ברק טועה", האם זה אומר שהוא לא הביע את מחאתו בפני הגורמים הנכונים, דהיינו, אלא שמקבלים את ההחלטות . הרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון ולממשלה, ורק להם הוא חייב דין וחשבון.
ולהם הוא גם מסר אותו.

מקריאת מאמרך, לא הצלחתי להבין מה היו נימוקיו המלאים של מופז לקריאתו לא להעמיד לדין את החייל הצעיר. אודה לך אם תפרט היכן קראת/שמעת על צעד זה שעשה הרמטכ"ל.
מקריאה על הרמטכ"ל ומצפייה בראיונות שהעניק, נוצר הרושם של אדם שקול מאד, שלא יפלוט קריאות נרגשות ללא מחשבה מעמיקה.

ולסיכום - מספיק להסתכל על המטכ"ל עכשיו בשביל להבין איזו עבודה חשובה מופז עשה - שימו לב לצבע, לגיוון בכומתות, כל מח"ט וציבעו שלו, כל חיל בשלל גווני הקשת.
מתי הפעם האחרונה ראינו כ"כ הרבה אסתטיקה בצה"ל?
חמי צודק 5286
אכן, מופז הוא הראשון מבין הרמטכלי"ם האחרונים שלא מגלה כל מעורבות פוליטית. מדהים היה לראות אותו אצל יאיר לפיד, ובשאר ראיונות, מדבר על צה"ל, ועם עיניים בוהקות מנסה להסביר ולדבר על עתידו של הצבא, בניגוד לאחרונים שכל מרצם הופנה לפופוליזם זול. לא רק זול, אפילו זנותי. אהוד שאמרו עליו שיותר מאשר היה בקרייה היה בכנסת, ושחק עם הנאומים הספק חברתיים ספק פוליטים שלו. מופז הוא היחיד שהיה מפקד ונשאר מפקד. לא שהוא כזה אידאלי, רק ותיקי הצנחנים זוכרים את מופז המ"כ מתעלל (היום זה מתעלל, פעם זה ההיה נקרא לתרגל) בחיילים בניווט פילים ואלוהים יודע מה. אבל הימים חלפו הלכו, ומעלתו שהצליח להפריד בין להיות מ"כ לבין להיות זה שנוסע עם צ-‏1 על האוטו, והוא אכן משמש, יותר מכולם, מפקד אמיתי לצבא. לא תמיד צריך להסכים איתו, אבל אם כבר, דווקא איתו, בהחלט, צריך להעריך. סוף סוף מפקד שהוא לא רה"מ בפוטנציה.
אפילו לא שר בלי תיק.

נראה שיותר מאשר הכותב רצה להביע עמדה, הוא רצה לכתוב מאמר. ואכן, מאמר כתבת,
אבל לא הסברת כלום.
חמי צודק 5457
צ-‏1000
אחרי שנתיים... 72739
מדהים לראות איך רמטכ"ל שהוגדר פעם "לא מגלה כל מעורבות פוליטית" הפך לרמטכ"ל פוליטי, שבשנה שעברה בן-אליעזר איים לפטרו על קרע זה (מישהו עוד זוכר)?
על כמה מתערבים שמופז יהיה בכנסת ה-‏16 או בממשלה ה-‏30? ואולי בשתיהן?
אחרי שנתיים... 667367
ניצחת בהתערבות.
גם אני, שנתקלתי באקראי במאמר הזה, הופתעתי ושועשעתי מהטענה שהופרכה עד דק על ידי ההיסטוריה על 'אי הפוליטיות' של מופז.
עובדות, נא לא להפריע. 5291
מאין, מאין החוצפה לומר "הפקיר את חבריו וגרם למותם של...", האם כותב המאמר למד את המקרה על בוריו ? האם ניתח את תוצאות התחקיר בסיום הקרב ? התעמק או אפילו רפרף בתשובתו של מופז לבג"ץ ?

על-פי הכתוב, כנראה שלא, עדיף באמת להעתיק כותר עיתון, זה הרבה פחות מעייף.

לעצם עניין הקרב, אסתפק בציטוט מספר משפטים מאגרת לרמטכ"ל שנכתבה ע"י הלוחמים שהיו במקום (צוות-דוד):

"הרבה נאמר על אותה התקלות, הרבה מעבר לאמת.

עובדות הוצאו מהקשרן, אינטרפרטציות, השערות, הסקת מסקנות – יצאו מכלל פרופורציה.

ואנחנו היינו שם.

לכן אנו מרגישים מחויבות להחזיר את האמת לתמונה.
...

אין אנו רואים את עפר כאחראי, בעקיפין או במישרין, למותם של מי מחברינו על אף כל הנאמר על ידו בנושא.

בכל התחקירים שנעשו לא נמצא פגם בתפקודם של מי מחברי הכוח, ונאמר כי הכוח תפקד בצורה הטובה ביותר לנוכח מורכבותה של הסיטואציה."

בקשר לטיעון הפחד-הטבעי, לא נשמע לי סביר להוציא להורג לוחם שלא הרים את ראשו מאחורי סלע הנתון באש תופת.
ושוב רוכבים על הסיפור הזה 5300
אני רואה שאתה הולך בעקבות הקומיסר הראשי של צה"ל (אה, סליחה, *קצין חינוך ראשי*) שכבר הוציא פקודות יום בהן גינה את החייל.

שניכם מתעלמים מעובדה אחת בסיסית:

החייל אמנם הודה שפחד, אבל *הוא השתתף בקרב*. הוא היה צריך כמה שניות להתאושש, *אבל הוא התאושש*. לא במקרה הנסיון להעמדתו לדין בא מאדם שמחוץ למערכת שסבל ממקרה חמור של זקפה לאומית; המערכת ידעה שאין טעם להעמיד אותו לדין.

כן, שי, מותר לפחד. כל זמן שאתה מתגבר על הפחד. לפני יותר מעשור, צווח הרמטכ"ל דאז, רב-עלוב שומרון, על חיילים שאיבדו חיילים במארב ופרצו בבכי בתחקיר. אלוף הפיקוד, יוסי פלד, אמר להם, בנוכחותו, "זה בסדר, מותר לבכות". אולי הגיע הזמן להודות שגם מותר לפחד.
שתי הערות 5394
1. שי, תודה לאל שאתה לא רמטכ"ל! תודה לאל שאין חייהם של חיילים מופקרים בידך! כמה נערים צעירים היית מורה לרצוח?

2. מעניין אם מישהו מכיר את הסיפור של צ'כוב על האיכר והזאבים. מקרה עופר שרון הוא דוגמה קלאסית לסיפור המצויין הזה. מדהים איך כל העולם מתבלבל כאן בין פסיכולוגיה ועובדות. שי אינו הראשון, ואני חושש שגם לא האחרון. בכל מקרה, זה אווילי לבלבל את התנהגותו של חייל בזמן מארב עם חששותיו ופחדיו. עופר שיתף אותנו בסיפור הפסיכולוגי (המרתק והחשוב) שלו, בכנות מרשימה. כל המשפטים החמורים שנחרצו עליו מתעלמים באופן שיטתי מהמציאות החוץ-פסיכולוגית. מדהים.
ותקראו את צ'כוב!!!!
יכולת הבחירה. 5608
מבלי להכנס למקרה הספציפי הנדון (שכן אינני מכיר אותו), אתייחס באופן כללי:
מדינת ישראל כופה על אזרחיה שירות חובה בצבא ההגנה שלה, שרות בן שלוש שנים. במדינות מתוקנות בהן הצבא איננו "צבא העם", אלא צבא שכירים, ו"חייל" היא מילה המתארת קרירה, ולא שלב בחיים (ודבר לא נאמר כאן לחיוב או לשלילת "צבא העם" והאם הוא צורך חיוני של מדינת ישראל), לא יכול להרשות לעצמו הצבא ביטויי פחד (לבטח אינו יכול למנוע את הפחד עצמו). ביטויי הפחד שפיטים מכיוון שהלחימה הינה המקצוע, החייל משתכר בשמה.
בצה"ל, בו נכפה השירות הצבאי על מרבית הבאים בשעריו, ישנו טעם לפגם בשיפוט הפחד, כאשר מראש לא ניתנה הבחירה בידיו של החייל באם להפוך כזה, ואז אולי למצוא עצמו בסיטואציות בהן יידרש לאומץ והקפדה על נהלים.
מובן מאליו שרצוי כי לא יצוצו תופעות כאלה, אך מובן מאליו גם שאין קייס מוסרי לשפוט את אותן התופעות.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים