 |
המסע אל הר אדוני | 1623 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
תודה, ניבה. אני פחות נהניתי מ''הר אדוני'', אולי מכיוון שלא היה לי הרבה פנאי להקדיש לו. כל ספר הוא מיוחד, אבל קצת עייפתי מז'אנר ה''זכרונות ילדות בשכונת העוני ובה אנשים קשי יום אך בעלי לב זהב''. הר אדוני הוא ספר טוב, אבל אני מעדיפה על פניו את ''כל החיים לפניו'' של אז'אר, ואפילו את ''נציב המלח'' של ממי. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק קראתי את ''כל החיים לפניו'', ולא הבנתי למה לקרוא אותו כשיש ז'אן ז'נה. אולי מה שתפס אותי להשוואה זה הדמיון השטחי בנסיבות, אבל גם אם זה כך, יש כאן שני סופרים שעומדים משני צדדים של גבול שרירותי (לפחות עד שתהיה לי הגדרה יותר טובה לו), אחד בפנים ואחד בחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה תוחם את הגבול, אני ממליץ לנסות את ''ריקודו של ג'ינג'ס כהן'' של רומן גארי (ששם העט שלו הוא אז'אר). אחד הספרים המלהיבים שקראתי לאחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן קראתי את "ריקודו של ג'ינג'יס כהן" והתפעלתי מהדמות המבריקה ועומק הטיעונים שהיא זורקת לחלל האוויר כלאחר יד. היה לי זיכרון עמום מהגירסא הטלויזיונית של הספר, אשר שודרה פעם בערוץ 1 והתמקדה בצד הקומי של העלילה. הספר עמוק ומעניין הרבה יותר, לפחות עד שמגיעים לחלקיו האחרונים. דווקא לקראת הסוף 1, כשהעלילה הולכת ונעשית יותר סוריאליסטית, הפסקתי לעקוב אחריה. פשוט לא הבנתי מה אומר ג'ינג'יס, מה מנסה לומר גארי, ולמה זה צריך לעניין אותי כקורא. אשמח לשמוע אם מדובר בעייפות אישית שלי, בבעיה שמקורה בתרגום או באמת בבעיה הקיימת גם במהדורה המקורית. 1 אני לא טורח לעלות ולבדוק בדיוק מאיזה עמוד התחלתי להתאכזב מהספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא הבנתי את החלקים המתקדמים בסיפור, ואני חייב להתוודות שלא ניסיתי יותר מדי להבין. הרגשתי נוח לזרום עם הצורה שהספר כתוב. אני לא בטוח שהדרך הנכונה לקרוא יצירה סוראליסטית היא לנסות להבין אותה. במקרה הזה במיוחד, התחושה שלי הייתה שחוסר-השליטה על מהלך המאורעות (בסיפור עצמו וביכולת ההבנה שלי במקביל) יוצר חלק מהעצמה של הספר. במקום רק לקרוא תיאור של עולם מטורף וחסר-הגיון התחלתי לחוות אותו. אחרי מנוחה ראויה אני מתכוון לקרוא את הספר שוב. אולי אז אבין יותר או שדעתי תשתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת במעט מילים על מעט ספר. אולי כך גם עובר הספר כולו (לא קראתי אותו עדיין) ואולי יש בו יותר תחושות מכפי שהעברת בטור שדומה בעיני לסיכום בית ספר יותר מאשר לביקורת. הוא לא נשמע טוב יותר מכל ספר (או אפילו סרט) אחר שמדבר על מסכנות ועוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה הזכיר את הסרט החינני, מתוק-מצחיק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגרמה לי להבין בטעות, מתוך השורה הראשונה, שכותבת המאמר בעצם לא אהבה את הספר? האם אני היחיד שלמקרא "היו לי כל הסיבות לאהוב" חושב מיד על לשנוא? חיכיתי לטוויסט והוא לא בא. האם אלה תוצאותיה של השכלה ספרותית?... ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[כנראה, לא קראת עד הסוף], כי בפסקה האחרונה (בארבע השורות האחרונות) יש הסבר מדויק כמעט על כך. (במילים אחרות: המבקרת מסבירה למה לא קראה אותו בנשימה עצורה, וכן הלאה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא זה היה עניינה של תגובתי, כלומר - איני מלין על המחברת או על המאמר, רק תוהה לגבי תגובתי האוטומטית למקרא משפטים כדוגמת המשפט הפותח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ספר נחמד ויפה. מהסוג שהייתי מצפה למצוא משומש בחנות ספרים ישנה, לקרוא, להנות ולא להמליץ לאף אחד- הוא לא עד כדי כך משמעותי. איכשהו, זה רב מכר. למה? יש לי כמה השערות. קודם כל, הוא קצר. ספר קצר בהוצאה נחשבת- כמה מפתה לקרוא גם כן ולהיות תרבותי בלי להתאמץ. חוצמזה שזה מדבר עלינו. יש שם ירושלים, שואה וכאלה. מה, לא איכותי? לא יודעת, אולי זה בגלל שקראתי אותו בצום. ואולי זה פשוט ספר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבסיס סיפור כמעט קלאסי לז'אנר - משפחה מאושרת החיה בעוני קיצוני, עוברת טראומה בעקבות חולי של האם. האב נאמן לאם ומזניח לחלוטין את בנו, שמפתח מערכות יחסים חלופיות - עם המעביד שלו, עם יהודי חולה וטוב לב, ועם בת השכנים המנוצלת מינית בידיעת משפחתה. בשביל מיעוט עמודיו, הספר דחוס למדי: התעללות מינית; עוני וניצול של ילדים; משפחות מתפרקות; מאבק בין דורי (כשהשפה היא המייצגת העיקרית של המאבק, מה שקשה למדי להעביר בתרגום); חולי; וזכרון השואה. ומעבר להכל - סיפור התבגרות. אז למה דווקא הספר הזה? חלק אולי בגלל האקראיות שבה ספר הופך לרב מכר. ההוצאה הנכונה. יחסי הציבור הנכונים. מזל... אבל לדעתי - לא רק. היתרון הגדול של הספר הזה הוא הרגישות האנושית. הספר מלא חמלה, וחמלה היא דבר כובש לב. אפילו מעשים קשים שמתוארים בספר, אפילו הקטעים המיניים יותר, צבועים באותו מכחול חומל. הפסיכולוגיה של הגיבור מתוארת בצורה מבריקה בעיני. מצד אחד, אין פה גיבור נקי לגמרי. הניוול של השכונה, של הסיטואציה, של החיים האלה, דבק גם בו. מצד שני, יש תקווה שלמרות הכל הוא יצליח, איכשהו, לבנות את עצמו לאדם בוגר טוב. אין פה אהלהה של המסכנות, כמו שעושה דוסטוייבסקי לסוניה הזונה. אבל גם לא האשמת הקורבן. הגועל כאן הוא חלק מן החיים, אבל הגיבורים מצליחים לשמור אותו בפרופורציה. הוא חלק מן החיים אבל לא הופך להיות המהות שלהם. ולכן, הסיפור נשאר בסופו של דבר בעיקר סיפור של התבגרות. ההתבגרות היא במרכז, והחברה החולה היא הרקע. רוב הדמויות בסיפור הן עגולות ומעניינות. יש להן תכונות טובות, אבל הם לא מושלמים. שתי הדמויות הנגועות בשטחיות הן הסנדלר היהודי והשכן המתעלל. הטוב המוחלט, הרע המוחלט, בהתאמה. הסנדלר הוא לא רק טוב מוחלט אלא גם דמות מסתורית, מיסטית, כמעט לא ממשית, משהו שבין האדם למלאך, כאשר הגיבנת המסתירה את הכנפיים הופכת את ה"מלאכיות" שלו לפיזית כמעט. אבל למען האמת האנושיות הן של הסנדלר (והן של השכן) מתגלות לקראת הסוף, ובצורה דומה. ואולי שם מסתמן הפער שבין להיות בן אנוש לבין להיות אנושי. אז לדעתי - לא מקור אכזבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל על משוררים דתיים, משוררים רוסים, ומשוררים ערבים, בשירה הצעירה בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שהסבת את תשומת ליבי. התייחסתי אל זה כאן בתגובה 174379 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנילא בטוח שזה המאמר הכי משעמם שקראתי באייל היו כמה יותר משעממים אין לי כוח הריץ חיפוש ב230 ליפנות בוקר וגם לא ממש בא לי להעמיס על המערכת אבל הביקורת היא די משעממת זה נכון זה לא מהמאמרים המבריקים של האאיל. אבל זה בסדר זה גם לא מיסוג המאמרים שאמשי ך לעקוב אחריהם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר חביב אך זניח. רעיון שיווקי אדיר הוא לכתוב פסקה קצרה על רקע עמוד מבהיק בלובנו - חיים קלים בעידן חופזני ומוצף גירויים. כותבת המאמר נתנה שפע נימוקים מוצקים לכך שהספר דווקא ראוי, ורק כמה מלים אווריריות ולא כל כך משכנעות לסיבה שלא אהבה אותו. שמתם לב לנטייה המעצבנת של מנחם פרי העורך להלל ולשבח כל ספר שהוא מוציא לאור, כאילו היה יצירת המופת האולטימטיבית של המילניום??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת לב לנטיה של קוקה קולה לטעון שהם טעם החיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאייל האלמוני, אתה נוקט גזירה שווה בין פרסומת מסחרית למשקה לבין דבריו של מו''ל על ספר שיוצא בהוצאתו. ייתכן שכך הם פני הדברים, אלא שאני מצפה, אולי בתמימות, שפרופסור לספרות, ראש החוג לתורת הספרות הכללית (לפחות היה כזה שנים רבות) יגלה יותר יושרה ויושר. מה גם שהדבר אינו משתלם לאורך זמן, כי לאחר כמה ספרים של הספרייה החדשה ''עולים על הטריק''. אגב, קוקה קולה פחות חוטאים לאמת ממנו, לטעמי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הר אדוני לפני מספר חודשים ואהבתי את הספור, הדמויות וקצב הכתיבה שהוא כמעט לירי, דבר המתחזק מהצורה של העריכה הגראפית. קניתי וקראתי גם את ספרו האחר שתורגם לעברית- ''אתה שלי'' ואיזו נפילה. במיוחד בלט ההבדל הלשוני בין שני הספרים. אולי נעוץ הדבר במתרגמים השונים לשתי היצירות. הר אדוני- קולח, קריא, משפטים קצובים. ואילו בספר השני משפטים ארוכי, מסורבלים וכיוון שאיני יכולה לקרוא במקור את היצירות ארשה ליחס את הסרבול למתרגמים. לצערי הספרים לא לנגד עיני כרגע (הושאלו) ואיני יכולה להביא כאן את שמות המתרגמים. קראתי את רוב הספרים שהוזכרו בתגובות כאן, אבל תמוה בעיני מדוע ספר טוב אחד הוא במקום אחר, הנאה יכולה להיות מהרבה ספרים באותו הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעניינת לדעת פרטים על מוצאו של הסופר האם יש לו קשר ליהדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרק ראשון מתוך ספרו של ארי דה-לוקה "שלושה סוסים". מעריב: http://www.nrg.co.il/online/5/ART/753/840.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי אותו לפני שבוע,בנשימה אחת. אולי מחברת המאמר היתה צריכה לקרוא אותו בתזמון אחר ואז היה נוצר יותר חיבור שכן קשה לא להתחבר לגיבור ולהבין אותו. לקראת סוף הספר ההרגשה היתה שזה כבר ממש חוזר על עצמו ואז זה באמת איבד את הקסם אבל אופן הכתיבה הלא מתייפייף,הקולע שאותי אישית כבל, הדימויים של הגיבור והאהבה ביוצאת דופן שלו למריה חייבים להשאיר בך חותם עם סיום הספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחרה על פרס אחת הביקורות הגרועות והלא מנומקות של השנה. חוסר הבנה של הספר העדין והנפלא הזה. חוסר טעם סיפרותי. ומעל הכול התנשאות.... אני לא אהבתי כותבת גברת רטנר, מי שהיא לא תהייה. חשבת אולי להסביר לנו למה לא אהבת?אל תקשיבו. רוצו לקרוא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר "הר אדוני" יהפוך לסרט בבימויו של אבי נשר. ICE: http://ice.co.il/article.asp?pgId=88807&catId=17 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, בדיוק גם לי, לא אהבתי, למרות שספר מושלם. אהבתי את שם הורד של אומברטו אקו יותר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |