 |
הפוליטיקה של ההמונים | 15 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
ראשית עלי לציין שאני מסכים עם הדמות המוצגת של מרצ כמפלגה צבועה של סיסמאות ואמירות ריקניות בדבר דמוקרטיה ערטילאית. למרות דעתי זו, אציג טענה בסיסית שיכולה לתרץ במשהו את האימפוטנציה השמאלנית כפי שהיא מתבטאת במפלגה הזו. העניין הוא כזה - שמאל אמיתי: דמוקרטי, תומך בזכויות אדם וכל הבלאגן - אינו יכול להיות ציוני לפי ההגדרה היבשה. הציונות היא תנועה לאומית, בעוד שהשמאל המודרני הוא בעיקרו תומך של עיקרון שוויון ערך האדם ולפיכך יוצא חוצץ נגד גילויים של לאומיות. אין ספק שההצגה הלכאורה קיצונית של עקרונות השמאל תקומם כמה מן הקוראים ותביא אותם לומר שעלינו ("העם היהודי") להגן על עצמנו לאור ההיסטוריה שלנו ועוד כהנה וכהנה טענות בדבר רוע ליבם וטמאות כוונותיהם של שכנינו. אין בדעתי להתווכח עם הטיעון הזה, כי הוא איננו נוגע לנושא שלנו. הנושא, כזכור הוא טיב השיח הפוליטי בישראל. לפיכך אני מזהה את שורש הבעייתיות של השמאל הציוני בארץ (אוקסימורוני ככל שיהא הביטוי הזה בעיני ובעיני רבים אחרים) בצורך לבנות טרמינולוגיה ו"דרך" יש מאין. לתנועות לאומיות, ואף לאומיות סוציאליסטיות (כפי שהתיימרה תנועת העבודה להיות בשעתה) יש תקדים בעולם המערבי, וכך גם לתנועות שמאלניות במובן המלא (דוגמת חד"ש ובהיבטים מסויימים גם בל"ד). משום כך היה נוח לתנועות הללו לבנות את השקפת העולם שלהם בהסתמך על השקפות קיימות ודרכי מחשבה נפוצות. מאידך - תנועה כמו מרצ, המבקשת לשלב שמאל ולאומיות (ציונות), שומה עליה לבנות לעצמה לקסיקון מונחים חדש, סולם ערכים שלא היה קיים קודם לכן והשקפת עולם שיתכן ותהיה סינתזה של השקפות קיימות, אבל אין לה במובהק מודל לחיקוי בהגות המערבית. הדבר דומה לקושי שעמד בפני הציונות בנסותה להקים מדינת לאום דמוקרטית, שבה הלאום משמש גם כדת. צעידה על קרקע לא מוכרת, ולדעת רבים (ואני ביניהם) פיקציה מעצם הגדרתה. אבל אני שוב גולש לדעותי האישיות. לאור הטיעון שהצגתי, נקל להבין את הבילבול השורר בשורות השמאל הציוני בבואו להתמודד עם סוגיות קונקרטיות שאינן קלישאות והצהרות בעלמא. הבלבול שכותב המאמר מציין באומרו שמחד תמך השמאל הציוני במדינה פלסטינית ומאידך נרתע מלהצהיר על כוונה לשוב לגבולות 67'. בשורש ההמנעות הזו מקביעה חדה של ה"דרך" - ניתן לראות את חוסר הבהירות האידאולוגי. לחוסר הבהירות הזה גם משמעות אלקטורלית. מאי טעמא? - ברגע שלא הצהרת באופן חד משמעי את עמדותייך - צמצמת מיידית את קהל האנשים שיסכים איתך. עמימות אידאולוגית היא המפתח להרחבת קהל הבוחרים. העמימות האידאולוגית הזו, חשוב לציין, אינה חסרון בלבד - היות והיא מאפשרת פלורליזם פנים-מפלגתי וקיום של דעות שונות אלה במחיצת אלה. לסיכום - הצורך למצוא את שביל הזהב בין הלאומיות (או שמא לאומנות) לערכים הדמוקרטיים השמאלניים, ולמעשה ליצור פשרה בין השניים - הוא שהביא במבוכה את הוגי השמאל שהיו צריכים ליצור יש מאין אידאולוגיה שמאלנית ציונית. וכן הוא גם שהקים לשמאל הציוני אוייבים רבים כל כך משני הצדדים. מהליכוד רואים את מרצ כחלק מ"אסמול" (אם להשתמש במונח דורון רוזנבלומי) ומחד"ש - מרצ נראית כמו צביעות מושלמת וחוסר אינטגריטי ברמה הרעיונית. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה לסנגר על סתירותיה הפנימיות של מרצ באמצעות התירוץ שהם נאלצים לשלב ציוניות במסכת הערכים שלהם בכדי למשוך קהל מצביעים נוסף. אני נוטה שלקבל את דבריך, אלא שאינני חושב שזו דרך ראויה להשיג קהל מצביעים נוסף. לטעמי (האידיאי בצורה מבחילה), על מפלגות להיות בעלות עקרונות מסודרים ועליהן לנסות להקנות אותן למה שיותר מצביעים למען יגדל כוחם האלקטורלי. מובן שאין זה כך היות ומפלגות נוטות ראשית כל לייצג אנשים - כפי שהם - בלי שום שאיפה להשכיל אותם או לשפר אותם. כלומר, הן נוטות שלהתאים עצמן למצביעים במקום לנסות לשכנע את המצביעים להתאים את עצמם אליהם. אינני מסכים עימך שמרצ היא מפלגה חסרת תקדים בעולם. בדבריך ציינת בדיוק דוגמאות לדומים לה: מפלגת העבודה בשעתה או כל מפלגה סוציאל-דמוקרטית אחרת. אינני רואה מה שונה עקרונית בין מרצ לבינהן? האר נא את עיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תענוג, פשוט תענוג לגלות שיש עוד אנשים המוטרדים מרדידותו של הדיון הציבורי, ולא רק בענייני פוליטיקה אלא כמעט בכל עניין. כמובן שחלק ניכר מהרדידות נובע מהשטחיות ומרדיפת הכותרות על חשבון התכנים של אמצעי התקשורת אבל זה תרוץ ולא הצדקה. מה שבאמת חסר לי זה מקום בו ניתן לקיים דיונים רציניים, מעמיקים ומכובדים על נושאים שונים. רוב הפורומים של הספקים המקובלים מוצפים בססמאות ו''צעקות'' אשר מבליעים את המעט שכן מנסים להגיע שם לדיון רציני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי כי טענתו של אסף מתבססת על הנחה שגויה, כי מצביעי מרצ מייצגים את השמאל הישראלי, ולא כך הוא. למעשה, גם המנדטים שהשיגה מרצ בבחירות האחרונות כבר אינם שלה. ההתחמקות של מרצ מנקיטת עמדה בכל אחת מהשאלות הראשיות העומדות בפניה (כפי שהוצגו בתשדיר הבחירות שלה שקרא שלא להצביע למפלגות הקטנות, כי מרצ תומכת בבת אחת בכל הנושאים שהמפלגות האחרות מציגות כנושאים בודדים - שלום, חרדים, נשים וסביבה) גרמה לרבים לנטוש אותה שבועות ספורים לאחר הבחירות. לא אחת שמעתי אנשים מתלוננים על כך שבזבזו את קולם על מרצ. בעיקר אני שומע זאת מאנשים שהייתה זו להם הצבעתם הראשונה. גם אני הייתי תומך מרצ בימי הפוחזים, ומעט לפני הבחירות עברתי להצביע לשינוי, לאחר שבבחירה בין השמאל הקיצוני של חד''ש לבין הלאומיות של מפלגות המרכז (ולא לאומניות, אסף ושיר), העדפתי להימין בדעותי. מרצ, בבחירות הבאות, תאבד לפחות שני שליש ממצביעיה (אלא אם אלו יקבלו פיק ברכיים בקלפי) שיצביעו או לחד''ש או לשינוי (שהייתה צריכה את הבחירות האחרונות כדי להוכיח את יכולתה להפוך לגורם משמעותי, דבר שישמש אותה בבחירות הבאות כדי לצבור כוח רב נוסף). כדאי לציין גם שמרצ לא תמיד הייתה כזאת - תחת הנהגתה של שולמית אלוני מרצ הייתה נחרצת הרבה יותר, והיה זה יוסי שריד (מי שיאיר קוטלר כתב עליו את הספר ''הנחש'') שדרדר את מרצ לתהומות האידאולוגיים הנוכחיים בהם היא נמצאת. אגב, אם יורשה לי לרגע לחבוש את כובע העורך, הייתי רוצה להזכיר ליוסי שהאייל הקורא יכול וצריך להפוך לפורום רציני יותר לדיון בנושאים המועלים בו. ההזדמנות של כל אחד מהקוראים להגיב על מאמרים המתפרסמים כאן, ואף לכתוב מאמרים בעצמם, יכולה ליצור כאן הזדמנות יחודית בנוף האינטרנט הישראלי, ובכלל, לדיון מעמיק בנושאים שונים בעלי עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, פשוט לא נמאס לך לתקוע בשופר של עצמך ולפאר את האתר וכמה שהוא משאת נפשם של אינטלקטואלים ברחבי הרשת. זה קצת מדאיג. על מה אתה מחפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שמרצ מייצגת את השמאל הישראלי. אינני חושב שניתן להתייחס לשמאל הישראלי כאל קבוצה אחת בלי למצמץ מצמוץ שקרי. השמאל הישראלי מיוצג לטעמי ע"י כמה וכמה מפלגות (ואפילו ש"ס), כמה וכמה ניואנסים בצורות המחשבה אך רובם בעלי אותם כשלים כפי שציינתי. מרצ ניתנה רק כדוגמה. שינוי היא סיפור אחר לחלוטין. לשינוי אין עקרונות, יש לה עקרון. אין לה מטרות, יש לה מטרה. לעולם לא אוכל להצביע למפלגה כמוה, שרוכבת על רגש יחיד ובודד (ובלא מעט מקרים, משולל הגיון לחלוטין) כל הדרך אל הקלפי. ראוי גם להזכיר גם את העומד בראשה, שנראה שמתעב כמעט כל קבוצה הטוענת לקיפוח אי שם: ערבים, הומוסקסואלים, נשים, מעוטי-יכולת, עובדים זרים ועוד כהנה וכהנה. אך לא בגללו אני לא מסמפט את המפלגה. בגלל העובדה שבעוד שמרצ מתיימרת להכיל איזהשהוא מצע מדיני (סותר ככל שיהיה) לשינוי אין יומרות כאלו בכלל. אינני אוהב מפלגות אג'נדה אחת כיוון שמה שהן למעשה אומרות הוא שאין הן מייצגות אותך, המצביע, אלא רק חלק אחד קטנטן מדעותיך. שינוי לא מטרידה את עצמה בזוטות כמו נושאי בטחון-לאומי, איכות הסביבה ושאר הא ודא. היא לא מביעה את דיעותיה בנושאים הללו (גם לאחר הבחירות) - לא איכפת לה. הנחמה היחידה במפלגת שינוי היא שהאנשים שהיא הכניסה לכנסת (למעט היושב בראשה) הם אנשים טובים ברובם ויהיו ח"כים טובים אי"ה. אינני מנחם את עצמי בעובדה שהם לקחו על עצמם אג'נדה משמעותית. הרי לא נשפר את מצבינו בגללם היות ומפלגת אג'נדה אחת באופוזיציה היא חסרת חשיבות כיוון שלעולם לא תציע חלופה לשלטון אלא רק תנסה ליצור מצב בה תוכל להיכנס לקואליציה. זה די מטריד שמפלגה שעוסקת בנושא כה חשוב והרה-אסון כמו איכות הסביבה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בעוד ששינוי עברה ובגדול. נראה שזה עוד פעם חלק משיטת "כיבוי השריפות" שפיתחנו לנו. עד שלא יחלו עוד 500 איש נוספים בחודש בסרטן עור ויתחילו להקציב את מי השתיה לא נרגיש שינוי משמעותי בנושאי איכות הסביבה, או אחרים החשובים יותר מהקונפליקט החרדי-חילוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשינוי יש אג'נדה מלא. כפי שהעיר כבר עידו - היא תומכת בכלכלה קפיטליסטית ומייצגת את המעמד הבינוני והבינוני-גבוה. מעבר לכך, היא גם הצהירה (וביצעה) כי תתמוך בהסדרי השלום גם מהאופוזיציה. זאת בניגוד לש''ס, שהבטיחה שתתמוך בהסכמים, ואפילו מתוך הקואליציה, ברגע שהדרישות שלהם לא התקבלו, נמנעו מהצבעה בעדם. החוצפה הזאת, לסכן הסכמים בשביל מריבות תקציביות קטנוניות הייתה צריכה להעיף את ש''ס מהקואליציה בכל מדינה נורמלית. אבל אצלנו מעדיפים ללקק לחרדים אל מול הבוגדנות שלהם, ולהפנות גב למפלגה שמוכיחה את הנאמנות שלה לעקרונות משמעותיים, כמו שינוי. עצוב, עצוב כאן אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה את תשובתי לאסף רזון - היא נוגעת לחלק הראשון של דבריך. שינוי הייתה יכולה להיות ללא ספק פרטנרית ראויה יותר לקואליציה. בעיקר בגלל האנשים המוצלחים שהביאה לכנסת ובגלל טוהר המידות שלה. צירופה של ש"ס לקואליציה מביע, כמוכן, הליכי שלטון לא תקינים בהם מפלגות חוברות אחת לשניה מטעמים של שילוב אינטרסים ולא מטעמי עקרונות דומים או יכולת שיתוף פעולה הדוקה. מצב לא תקין זה יוצר את השבירות הקואליצינית שאיפיינה גם את ממשלת נתניהו. אם נניח לאידיאלים לרגע, בסופו של דבר, אם יוצאים מנקודת ההנחה שהמצב המדיני והאיום הקיומי-בטחוני הוא הבעיה הדחופה והחשובה ביותר כרגע (נקודת הנחה שאני מוכן להילחם עליה בעיקשות) אז בעיני, שוחד של מיליארד שקל בשנה (שזהו פחות או יותר סכום הסחטנות החרדית) ושמירה על הסטטוס-קוו הדתי הוא מחיר לא בלתי סביר להשגת המטרות המדיניות-בטחוניות שלנו. למעשה, אני מוכן לשלם בשביל 17 ידיים נוספות מורמות מעלה בחיוב בנוגע להסדרי הקבע, לנסיגה מהגולן ושאר נושאים הרי-גורל אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא לי מוזר, אבל לי חשוב, כשנשאר עם פיסת הארץ שתיוותר לנו אחרי שנחזיר את כל השאר, שיהיה כדאי לחיות על הפיסה הזאת. כדי שיהיה כדאי לחיות, חשוב לי שתהיה פה כלכלה מפותחת, שיהיה פה עם נאור ומשכיל, שתהיה פה רמת אבטלה נמוכה, וגם רמת בורות נמוכה. בקיצור - חשוב לי שמלאכת ההחזרה בתשובה של ש"ס תפסק כמה שיותר מוקדם, לפני ששכבת העוני שש"ס מייצרת בשקדנות תכלול רבע מהישראלים ואף יותר. אם זה אומר שהסכמי השלום יחכו עוד שנה שנתיים - לדעתי הנושאים הפנימיים יותר לחוצים. אם נתעלם לרגע מהנבואה שמופצת ברחבי הארץ (מאמר בנושא בקרוב!), מלחמה לא עומדת להתרחש בזמן הקרוב, ואיש לא ימות אם ממשלת ברק נסתמך על 17 מנדטים פחות (למעשה רק 11, כי שינוי תכנס לממשלה ברגע שש"ס תעוף). מה גם שבין כה וכה ש"ס אינה אמינה במיוחד. ורק דבר אחד אחרון - מיליארד הש"חים הללו יעלו לנו הרבה יותר בטווח הרחוק בבלימה כלכלית, בעלייה באבטלה ובהפיכת ישראל למדינה חומייניסטית. אז באמת חזון ההתקרבות לאיראן שלך עשוי להתגשם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך ניתן להבין כאילו החיים החילונים בארץ הם על סף הבלתי-נסבל. כאילו הכפייה החרדית היא הדבר שהכי מגביל ומטריד את חייך כאן. אני חושב שאתה מפריז בהענקת חשיבות לחדירה הדתית לחייך (מה איכפת לי כבר, מלבד הכסף המעורב, שיעבירו משחנים בלילות יום חול?) מלבד זאת, נראה לי כמוכן שאתה מעניק יותר מדי קרדיט לש"ס על אשמתה בבורות הציבור. זה די מטופש לדעתי להאשים מפלגה בבורות המצביעים ולא להיפך. אמנם עכשיו, הסבירות למלחמה נמוכה, אך זה לא חכם לחשוב שהמצב תמיד יהיה כך. לא ניתן לעולם לנבא מלחמה (ארגוני מודיעין כשלו בכך מאז ומעולם - כמצופה) ועדיין, האיום הקיומי על המדינה רב לטעמי הרבה יותר מהאיום אותו אתה מציג. הסכנות האורבות לנו אינן מדינת-הלכה חומיינסטית, כפי שאמרת. זה כ"כ רחוק מאיתנו (ואל נא תהיה כה פסימי בנידון) ודורש שינויים כ"כ עצומים שאינני מזכיר אותם. האיום הקיומי, לעומת זאת, קיים בדמות טילי-קרקע-קרקע החמושים בראשי-קרב בלתי קונבנציונאלים בסוריה, עיראק ואיראן ובדמות צבא אדיר (הגדול וחזק מצה"ל בכמה אמות מידה) במצרים. אלו איומים שקיימים כאן ועכשיו - ולא ערטילאים כשלך. יש להתמקד בהם. בנוגע למילארד השקלים. בסופו של דבר, תקציב הבטחון המופרז והמופקע הוא הוא הגורם לגרעונות ובלימה הכלכלית. שמונה אחוזים מהתל"ג לתקציב זה הוא מספר יוצא דופן בכל אמת מידה אפשרית. על אחת כמה וכמה, שאנו מוציאים כספים אלו על דברים שספק אם יתרמו לנו (ה- "לביא" שנכשל ו- "החץ" שיכשל). יש לקצץ שם ראשית כל. מיליארד וחצי השקלים הללו הם לא כספים בלתי אפשריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף נתנה לי הזדמנות אחת לפחות לתקן מה שנראה לי כטעות משמעותית וסטריאוטיפ שהשתרש משום מה בחברה הישראלית. שינוי אינה תנועה בעלת נושא אחד, למרות שהיא רצה על "טיקט" עיקרי בבחירות האחרונות. שינוי היא תנועה שקיימת כמדומני מעבר ל-20 שנים. נכון שמהבחינה המדינית היא מתיימתר להיות "מרכז" (כמעט כל המפלגות בבחירות האחרונות אמרו זאת...), אבל פרט לכך היא מפלגה שמצהירה על עצמה כימין כלכלי. זוהי המפלגה שמייצגת את הדיעות של הימין הכלכלי המובהק, שמרנות קפיטליסטית ומייצגת האינטרסים של המעמד הבינוני. גם מי שרואה עצמו סוציאליסט במידה זו או אחרת, צריך לשמוח על העובדה שיש מפלגה שמייצגת את הציבור והדעות האלה, ולו כיריב לניהול מאבקים עניניים ולשמירה על קשת הדעות שבכל מדינה "נורמאלית". מה לעשות שטיקט "נורמאלי" כזה לא מספיק ולכן בטריק שיווקי מבריק שינוי רכבה גם על הגל של התנגדות לחרדיות (שכמדומני תמיד היה צפון באמתחתה?) הסטריאוטיפ הנ"ל רק ממחיש את שטחיות הדיון הציבורי שהוזכר באחד המאמרים האחרים... - אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלתי ב-Thread , כמובן ששטחיות הדיון הוא החוט שבו כתבתי ולא מאמר אחר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קונה את "הימין הכלכלי" של שינוי. לא קראתי ולו פעם אחת מהתבטאויותיהם של ח"כים מטעם שינוי בנוגע לתקציב המוצע, למדיניות הנגיד ולשאר נושאים כלכלים שעל סדר היום. מה הם עשו בחודשי כהונתם בכנסת בתחומים הללו? אילו פעילויות פרלמנטריות הם יזמו בכדי לקדם את הנושא המשני שלהם? איזו תרומה (ואפילו פוטנציאלית) אני יכול לזקוף לזכותם בנושאים הכלכליים? מעבר לכך, אינני חושב שזה נושא כה מיוחד. הרי למעט חד"ש לא נמצאות בקיום בישראל מפלגות סוציאליסטיות, וחד"ש נמצאת באופוזיציה כבר 50 שנה - בקושי איום. בסה"כ, המפלגות השולטות מיישמות מדיניות כלכלית מערבית-קפיטליסטית בעשור האחרון כשהשונה הם הניואנסים. כך שאפילו שאינני רואה או שומע שום פעילות של שינוי בתחום הזה, אני תוהה גם האם זה נדרש מצידם או האם יש בזה ייחוד . האם מישהו יודע כיצד הצביע ח"כ אברהם פורז בנוגע לחוק הדיור הציבורי באוקטובר ?1998 זכרוני אינו מרקיע שחקים בנוגע לזה. זו יכולה להיות נקודה מעניינת בנושא. ראוי גם לציין שבמצעה של שינוי עומדת המלחמה בתאונות הדרכים, השלמת החוקה, איכות הסביבה ושאר דברים טובים. אך מה הם עשו בכדי לקדם את הנושאים הללו? קל להכניס דברים טובים למצע. כדוגמה אפשר לתת את הסעיף במצע שלהם שדוגל ב- "הסדר טריטוריאלי בו נוותר על מרבית השטח" ומול עקרון יפה זה את הח"כ מטעמם, מודי זנדברג (לשעבר ח"כ מטעם צומת) שאני מלא ספקות אם הוא חתם על המשפט הזה בלי לשקר לעצמו. שלא לדבר על כך שהוא התבטא כמה וכמה פעמים כנגד דברים מסוג אלה לאחר בחירתו. זה כמובן לא מפריע לתקשורת לסווג אותו לצד "השמאלי" של המפה הפוליטית ותרום לבלבול הכללי שנובע מהמפלגה הזו בכל שאר הנושאים למעט נושאי דת וחרדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לשאלתך - פורז הצביע, אם זכרוני אינו מטעני, נגד ההצעה. ההצעה האווילית הזו הייתה אחת הסיבות שנטשתי סופית את מרצ ועברתי לשינוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
)בתגובה על הטענה ששינוי היא מפלגה בעלת נושא יחיד) ברצוני רק לציין שבפוליטיקה של סוף המאה העשרים (או בכלל בעצם) חלק קטן מאוד הוא דעות ומטרות, והרבה יותר מכך הוא קופירייטינג - מפלגה שתבסס את מצעה על דברים שוליים כמו דעות לא בהכרח תצליח לעבור את אחוז החסימה. הדמגוגיה של לפיד, או אם תעדיף, הכריזמה התקשורתית שלו, היא זו שהביאה לשינוי את הצלחתה, בדיוק כשם ששיגשוגן של הליכוד בזמנה וש''ס היום נבע בעיקר מפרסום שהתמקד בהרגשת הקיפוח של השכבות החלשות. אין זאת אומרת כמובן שאין דעות מאחורי המפלגות, אלא רק שצריך לבחון את המפלגות במבחן הזמן ולא ע''י קריאת המצע שלהן. וכאמור, בינתיים עושה רושם ששינוי מוכיחה את עצמה הרבה יותר ממרץ למשל, במאבקה בש''ס, ומש''ס, בתמיכתה בשלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, עלי להצהיר מראש כי אני שייך למחנה השמאל ואף נוטה בדעותי לכיוון מרצ, דבר היכול להסביר את הדברים שלהלן. אפתח בכך, שבמדינות דמוקרטיות הגדרתם של השמאל והימין אינן במסירת שטחים ובתנאים לשלום. המשאל מתאפיין בדעות מהפכניות, מתונות עד קיצוניות, כגון הסוציאליסזם, אנארכיזם והקומוניזם, בעוד שהימין מתאפיין בדעות שמרניות הנעות על ציר דומה, החל מהרפובליקנים בארה''ב עד הנאצים ששלט בגרמניה בשנות השלושים והארבעים. לכן, מן הנמנע להתייחס לדעות שמאלניות וימניות כדעות הקשורות להחזרת שטחים בלבד. מרצ אינה רק מפלגה פציפיסטית, כי אם גם מפלגה בעלת השקפה חברתית מסוימת, ורוב חברי וחברות נוער מרצ המוכרים לי, מחזיקים בדעות המדיניות של העבודה ובדעות החברתיות של מרצ. לכן, איני חושב כי ניתן לאמר שתנועת מרצ הינה מגוחכת, כי אם תנועה המתמקדת על הצד החברתי, כמו ש''ס. השמאל כשלעצמו, נחשב לקיצוני בדעותיו מעצם היותו מהפכני. השמאל בארץ מודע לעובדת הסכנה הערבית שמסביבנו, ולערך האדמה, נמוך או גבוה ככל שיהיה בעיני האינדיבידואל. אולם, לשמאל בארץ השקפת עולם המתירה החזרת שטחים בתמורה לשלום. לא עולה בדעתי מצב בו אדם יסכים להחזיר את שטחי מדינתו מתוך יפות נפש או דגילה בסיסמאות, ולכן המצב אשר תואר בכתבה הינו אבסורד מבחנתי, שכן אין שום סתירה בין דגילה בריבונות פלסטינית או החזרת הגולן לבין שמירה על חלקות אדמה מסויימות. הנקודה השלישית אשר ברצוני להתייחס אליה, היא זלזולו של השמאל בימין. ברור שקיימים גם מקרים אלו, אולם לרוב הדבר הוא הפוך. המילה ''שמאלן'' היא קללה, ורוב מקרי האלימות היו כנגד השמאל, ולא מצידו. עם זאת, עלי להסכים כי השמאל הינו יפה נפש, ואוהב להלעיט עצמו בסיסמאות וקלישאות אשר אין בהן הרבה פרט לזוהר חיצוני. למעשה, אין לשמאל דרכים רציונליות לפטור בעיות אלו, שכן כל כוחן של הסיסמאות נשאר בסיסמה עצמה. יפות הנפש מובילה את השמאל למצב בו הוא רואה עצמו כהומני יותר מן הימין, סובלני ומתחשב יותר, והתנגשות השקפה זו עם הרגשות הציונים מולידה את הסתירות בהיגיון הפנימי שלו, ואת הקושי למתוח את הגבול בנושאים השונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד לא מסכימה איתך- אני תוהה מתי בפעם האחרונה הייתה בפעולה של נוער מרצ, אני פעילה בנוער- ואני יכולה להעיד שאלו לא פני הדברים- הנוער פעלי- ומוחה (הפגנות) על הנושאים שמטרידים אותו, לנוער יש כוח והוא מנצל אותו- הנוער משנה דברים! אני אישית באה מהציבור הדתי- ככה שיש לי הרבה הזדמנויות לשמוע את הדעה של הצד שניה (הימין). אני יודעת- שגם לשאר הנוער יש מושג על מה הוא מדבר, והוא מכיר היטב את הצדג שהני- בפעולות אנחנו מציגים גם את העמדה של הצד שהני- ודנים בה. אנחנו- בניגוד לימין- לא מתעלמים מאלו שמתנגדים לנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |