 |
הפיגוע בעתניאל: נעל את עצמו עם המחבלים - ומנע טבח | 1289 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
זה מתקשר לי לויכוח על "איזהו גיבור, הכובש את יצרו". והרי אין יצר חזק יותר מיצר החיים, מהדחף להשרדות אישית. כשמישהו פועל להצלת אחרים תוך הקרבת הסיכוי (אולי קטן, אך קיים) למלט את עצמו, זה נראה לי כמו גבורה. -אבל איך מחשבים מהר כל כך מה דרך הפעולה הנכונה? -זהו, שלא מחשבים. הפעולה בשניות כאלה היא מהירה מכל מחשבה מהסוג הרציונלי. - אבל, אם הוא לא חישב, אלא פעל באינסטינקט, האם זו עדיין גבורה? -כן, כי האינסטינקט של מישהו אחר יהיה אולי לברוח. כלומר, זה לא אינסטינקט מולד, שמופיע מיד, או מתפתח בכולם עם הגיל. זה אינסטינקט תלוי-חינוך וערכים. ערכים כמו הקרבה עצמית. -טוב, אז אינסטינקט-שמתוך-חינוך, אבל עדיין אינסטינקט. איפה הגבורה? -לא יודעת. אבל היא שם. יהי זכרו ברוך. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן להסתכל (מבחינה פילוסופית) על תכונות אופי במנותק מאינטליגנציה; אריסטו לדוגמא. הנטיה לפעול בדרך זו או אחרת (סגולת אופי) היא הרגל הנקנה ע"י פעולה חוזרת מאותו הסוג. סגולות השכל והשיפוט הטוב יכולים לעזור לנו לשפר את הרגלנו אך למעשה (לפחות לפי אריסטו) אינן הכרחיות לאופי טוב. אדם הוא אמיץ מכיון שהוא פועל באומץ בדרך קבע והאומץ מושרש בו כהרגל. למעשה, אם אני זוכר נכון, מקור המילה "אתיקה" קשור ל"אתוס" שהוא הרגל או תכונה מאפיינת. יש בזה משהו. נועם הוא גיבור מתוקף מעשיו אשר משקפים אופי שהוטמע בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מה שאתה אומר, הוא (סביר להניח) פעל כל חייו באומץ (פחות או יותר), וזה (האומץ) הוטבע בו עקב כך, עד שהוא הגיע אל מבחן האומץ האולטימטיבי של חייו. כך שניתן לראות את המקרה הבודד הזה1 כמייצג את אופיו של נועם לאורך כל חייו עד עכשיו. או משהו כזה. -- 1 כמה אירוני... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לדבוק בגישה האריסטוטלית אז האדם נמדד על פי איכות אופיו ולא על פי איכות מעשה פרטיקולרי. כלומר, באותה התקופה היו רק אנשים מוסריים ולא היו מעשים מוסריים (בשונה מהיום). קשה לי להאמין שפחדן היה פועל כפי שפעל. קבלת ההחלטה להקריב את עצמך, ועוד באופן כה מיידי, מעידה לדעתי על תכונות אופי מאוד מסויימות שהושרשו בו. לו היה לו זמן להרהר האם היה מגיע לאותה החלטה? ואם כן, האם זהו אותו האומץ? אני חושב שהתשובה לשתי השאלות היא לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כדה"ב1) 1 כתובת דואל הושארה במתכוון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן זוהי גבורה, ללא ספק. חשבתי שאוכל לתקן אותך - בכך שהמילה "אינסטינקט" מתייחסת אך ורק ליצר, חוש טבעי מוּלָד - שאינו נרכש. כושר מלידה. מילותיך - "אינסטינקט שמתוך-חינוך" הן אוקסימורון, כך חשבתי. אבל איזו מילה תתאים יותר כאן? רפלקס? דחף? ואז פתחתי את מילון רב-מילים וראיתי שאכן קיימת משמעות שנייה למילה אינסטינקט: כושר נלמד המאפשר להגיב במהירות, ללא מחשבה או תכנון. החכמתי. אכן יש כאן אינסטינקט. וללא ספק - כמובן שיש כאן גבורה. גבורה שאני מעריץ ולא מצליח להבין. אינסטינקט שלא רכשתי. יפה אמרת, אסתי. נועם ז"ל יהי זכרו ברוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזכותכם, כל הארץ, ארץ האבות תהיה לנו. עוד תוקם עיר בישראל על שם נועם הגיבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זכויות אני לא מדבר, במיוחד לאור הפתיל הזה: תגובה 114634 . אבל למה דווקא עיר? כלומר, לא הגזמנו קצת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להקים עיר ולפגוע בערכי טבע מקודשים יש מספיק ישובים ערבים שאפשר לעברת את השמות שלהם ייוהד עכשיו ישוב ערבי על שם אחי גבורי התהילה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ישוב ערבי ולא שכונה ביישוב ישראלי בתחומי הקו הירוק? ומה עם החיילים שנהרגים בשטחים כדי להגן על התנחלויות? לא מגיע גם להם איזה רחוב? בית? משהו? ומי בכלל אמר שהדרך להנציח אנשים היא להקים עוד מקומות בהם יוכלו להיהרג *עוד* אנשים? (הבהרה: אין בדברי כדי להמעיט ולו במקצת מהערכתי הרבה לגבורה ולהקרבה שנתגלתה במקרה זה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה תנציח אותם בדרך שלא תמנע הריגה של אנשים אחרים, ואחר כך יבואו "אנשים אחרים" אחרים וישאלו בשביל מה הם מתו? אתה קוטע ככה את שלשלת הדורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא ברור לי איך הוא הצליח לסגור את עצמו מבפנים, מבלי שלמחבל תהיה את האפשרות לפתוח מאוחר יותר את הבריח. אפשר להניח שלא היה לו זמן לנעול את הדלת ולזרוק את המפתח, ולכן סביר שהוא השתמש בבריח חיצוני. אבל בריח חיצוני אפשר לפתוח בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 הח"מ אינו ניתאי ארטנשטיין, אך היה שותף לחוסר-ההבנה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מנגנון יש לדלת הזזה?! לא יודע, נשמע לי נורא כמו סיפורי הערבים המטומטמים של דנידין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להיות גזעני כדי להאמין באפשרות שבארוע מסויים המחבלים באמת מטומטמים, או מתרגשים עד כדי איבוד עשתונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומביא סתירות בין מספר תיאורים http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי קוראת למה שאלפר מביא "סתירות". אלה אי התאמות מהסוג שתמיד מופיע כשגובים עדויות מאנשים שונים לגבי אותו אירוע. ומעבר להטלת ספק בגרסה שהתפרסמה, מה בעצם הוא מנסה לאמר? שנועם רץ לעבר הדלת כדי להימלט דרכה אל החדר השני, אבל הדלת היתה חסומה ע"י זוויות הברזל שהסועדים שמו מהר בצדה השני? כלומר- למרות שאלה שהיו במטבח ראו את המחבלים קודם, הסועדים איכשהו הגיעו לפניהם אל הדלת וחסמו אותה? זה נשמע לי עוד פחות הגיוני מהגרסה הרשמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בעצם הוא מנסה לאמר? הוא מנסה לומר משהו על מעריב וידיעות, והמהירות בה הם מכתירים גיבורים, ולא משהו על נעם אפטר ז"ל, או על הסועדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביקורת של אלפר על מעריב וידיעות שולית. הוא בעיקר מדבר על נועם והאחרים. הוא מציין שמקור הסיפור שהופיע בעיתונים הוא תלמידי הישיבה. ושקציני צבא מסויימים העלו את האפשרות שהתלמידים הם אלה שנעלו את הדלת, מצידה השני, ושהסיפור אולי מחפה על רגשות אשמה, ו/או בא להסיח את הדעת מסירוב אנשי המקום להקים גדר, ומהאבטחה הלקויה במקום. זה נשמע לי כמו האשמות רציניות מאוד, על בסיס קלוש מאוד. כמו שאמרתי, האפשרות שהסועדים קלטו שיש מחבלים במקום, לפני קלטו זאת תורני המטבח, ומיהרו אל הדלת ונעלו אותה- שוב לפני תורני המטבח, היא לא סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שולית, זה הנושא עליו הוא כותב תמיד, זה הנושא בו הוא מתמחה, זה המנדט שניתן לו, וגם מקריאת נוספת של הכתבה, תוך כדי נסיון להתעלם מהמידע הזה, אני מוצא בו בעיקר ביקורת על מעריב וידיעות, ולא האשמות כלשהן (מצידו של אלפר) כלפי מישהו שלא עובד בידיעות או במעריב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה כל העניין - הבסיס קלוש. על סמך מידע מועט וסותר, הכותרות מיהרו להתפרסם, וזהו. למי שתוהה מה באמת קרה, אין דרך רצינית לבדוק את העובדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה והמחבלים ירו קודם על התורנים האחרים, לא היתה צריכה להיות לסועדים בחדר האוכל בעיה להבחין בכך שנעשתה כאן חדירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע, כי הייתי שם. אם לא יפרסמו תגובות במוסף הארץ הקרוב, אכניס פה את התיאור הכמדומה-לי-יותר-מדויק-משל-העיתון-שלא-טרח-לשלוח-ולו-כתב-אחד-לשטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיש חופשי לתאר גם עכשיו, לא כולנו קוראים את הארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 בתקווה שאת התגובה הזאת לא יצנזרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וקיצר יותר טוב ממני. הנה מה שיש לי לומר (מורחבת הרבה יותר ממה שכתבתי ל"הארץ", אבל מה זה משנה). תיאור האירוע ב"הארץ", ביום א' שאחרי הפיגוע, מפי עמוס הראל ואחרים, סתר את של העיתונים האחרים וסבל מאי-דיוקים רבים. אלה כללו, בין השאר, טעות בשלבי האירוע, ומיקום המחבלים במקום אליו לא התקרבו מעולם (לשמחתי; לו היו המחבלים במקום ש"הארץ" מיקם אותם, הייתי מת), אולי בשל כך שבניגוד לשאר העיתונים כנראה לא שלח "הארץ" כתב למקום. לאמיתו של דבר, שניות ספורות לפני האירוע הוציא נועם אפטר אחד מן התלמידים מן המטבח, כדי שלא יפריע לתורנים, וסגר את הדלת. מיד אח"כ נפתחה האש. בריח אחד לפחות (ישנם שניים, אחד מכל צד של הפתח), ננעל על ידו ללא ספק (לגבי השני,אני לא יודע, כי אחת הדלתות נעקרה בפריצת צה"ל על בריחיה; אישית, אני מהמר על בריח אחד, ולו בגלל הרווח הקטן בין שני מטחי האש הראשונים בתוך המטבח; נועם נמצא מת בדיוק ליד הבריח, ובמטח השני כבר עפו קליעים לתוך חדר האוכל; ההימור שלי יהיה שהוא נהרג במטח השני); השאלה רק מתי ומדוע. שניה לפני פתיחת האש? שניה אחרי? את זה לא נדע. סביר שהדבר היה כשנכנסו המחבלים, שכן בדרך-כלל אין נועלים את הדלת בשעת סעודות שבת, גם אם מסלקים מישהו החוצה; הנעילה היתה חריגה. למה לא פתחו המחבלים את הבריח? ראשית, מפני שדי קל לא להבחין בו. הבריחים קטנים, נמצאים בצד הדלת, ואפילו רבים מן התלמידים לא שמו לב למיקומם. יעקב אוחנה, שדיבר על "מפתח", אינו תלמיד הישיבה, מעולם לא נכנס למטבח, ושמע כנראה מכלי שני את מה שסיפר, ובדרך חלו שיבושים: אין לדלת מפתח, ולא ניתן לנועלה מבחוץ. רק מבפנים. את זוויות הברזל שאוחנה דיבר עליהן איש מן התלמידים לא ראה; אולי הוא מתכוון לדלתות אחרות, בצידי חדר-האוכל, שמאחוריהן התבצרו תלמידים אחרים. למזלנו הוא שאלפר לא הופקד על חקירת רצח רבין: אחרת העובדה שמישהו אמר שלוה כדורים ומישהו אמר שניים, הייתה מספיקה לו כנראה כדי לדרוש את שחרורו של עמיר על סמך הסתירות. המחבלים ניסו תחילה לדחוף את הדלתות, ולפרוץ לחדר האוכל; תזוזת הדלתות קדימה-אחורה נראתה על ידי כמה וכמה תלמידים. בשניות הראשונות, נעילת הדלת בוודאות מנעה מהם לפרוץ לחדר האוכל. שנית, מפני שתוך שניות השיבו תלמידי הישיבה באש.נעילת הבריח הקנתה כמה שניות קריטיות כדי להגיב באש; לאחר מכן יכל כל מחבל שעיניו בראשו לדעת כי כניסה לחדר האוכל פירושה מוות בטוח עבורו. חילופי האש התנהלו מעתה רק דרך הדלת, והמחבלים ירו בעיקר בזווית, דרך הדלתות, הרווח בדלתות והחלונות בהם - כשהם כנראה אינם עומדים מאחורי הדלת אלא לידה, מכיוון שדלת העץ לא עוצרת את כל הכדורים.. הדבר אינו תעלומה, וכל מי שהיה חושב מעט על הנושא לא היה מתקשה להגיע לאפשרות זו, בטח אם היה בודק את מספר החורים בדלתות וכיוונם. כמו-כן, קבלת טענתם של "קציני צבא" על נעילת הדלת מבחוץ בידי תלמידי הישיבה, בעוד שתחקיר פשוט היה מגלה שלא ניתן לבצע פעולה כזו כלל, מעידה על חוסר רצינות מצד הכתב. תוך פחות משתי דקות, עוד בטרם הגיע צה"ל להגיב, כבר ניהלו תלמידי הישיבה קרב עם המחבלים, דרך הדלת, ואף הציבו חסימות מן האגפים ומהעורף, למניעת הגעת מחבלים נוספים משם. עמוס הראל התעלם מכך לחלוטין, וכתב כי "נראה שבשלב ראשון לא נוהל קרב מול המחבלים". כיצד נראה? מאין לו? להראל פתרונים. אין ספק כי חיילי גדוד לביא הגיעו והגיבו היטב; אך אין בכך כדי לבטל את חלקם של תלמידי הישיבה, שייצבו את המצב עוד קודם התערבות הצבא. הצבא הגיע למקום בו התנהלה לחימה מסודרת-יחסית, ולא, כפי שהציג זאת "הארץ", למקום בו אין מתפקדים. כבוגר הישיבה, לא היה לי נשק בתחילת האירוע, כי הייתי רק מבקר מבחוץ. כשמישהו מהצעירים שלפני צבא הביא לי את הנשק שלו, דקה-שתיים לאחר תחילת האירוע, עברתי עם אחרים לארגן חסימה, והייתי הראשון שתידרך את הסמג"ד בהגיעו של זה; לא חלל ריק מצא הסמג"ד מולו, אלא התארגנות להגנה. אחד מתלמידי הישיבה, אסף פאסי, נפצע כאשר הוביל את החיילים באיגוף, לכיוון הכניסה האחורית של חדר האוכל, בקרב מול אחד המחבלים. לעובדה זו לא נתן "הארץ" שום ביטוי, אולי מפני שאינה מתאימה לרוח הדברים שרצה להציג, ואולי במסגרת חוסר הדיוקים הכללי. חוסר הדיוקים בכתבה חדשותית היה אולי נסלח; השימוש הדמגוגי שעשה אלפר, כמה ימים אחר-כך וללא שום נסיון לברר פרטים, כדי לטעון כנגד מיתיזציה, לבקר את הביקורת הקבועה על העיתונים האחרים ובאותה-עת להשליך את דעותיו הקדומות על אנשי הישיבה ("המתנחלים, שלרבים מהם נטיות משיחיות..." וכי מה זה רלוונטי? וכי עתניאל היא ישיבה "משיחית"? וכי לא קרא אלפר אפילו את כתבת הרקע המוצלחת של נדב שרגאי ורוני זינגר?), חורג מגדר הטעות הסבירה בדיווח עיתונאי: בהסתמך על מידע וציטוטים לא בדוקים, וללא שהפעיל ולו מעט מההגיון הבריא אותו דרש מקוראיו, מנסה אלפר לנפץ מיתוס רק לשם ניפוצו, תוך השמצות לא-מבוססות ופגיעה מיותרת לחלוטין ברגשות המשפחות השכולות. "ידיעות" ו"מעריב" חטאו בדרמטיזציה; "הארץ" חטא באי-אמירת אמת, ובדיווח צהבהב - רק מהכיוון השני; צהוב מתנשא אינו פחות צהוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז השורות יצאו מקושקשות. צר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיאור המפורט ששופך אור רב על ההתרחשויות. האם שלחת מכתב דומה למערכת "הארץ"? אם לא, אז כדאי מאד שתשלח. אפשר גם בפקס, אא"ט, ואפילו באימייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש ממש לא יפה שלא הוזכר בכל העסק אפילו לא פעם אחת שמו של הגדוד שבעצם חיסל את המפגעים..(לביא)הגדוד קורע תתחת עושה את העבודה הקשה והשחורה נותן הכל ובכיף אבל לא מרגיש שהוא מקבל ולא טיפת הערכה במיוחד לא מצד החברה המתנחלים!!!!טיפה תמיכה טיפה עזרה נפשית(לא מדובר בקב"ן מדובר במה שלומך בשבת שלום ואם להיות מטורף אז הזמנה לארוחת חג ואני בטוח שכולם יודעים למה אני מתכווון..) העבודה היא בכל זאת לא קלה...זה יכול לתת המון מוטיבציה רצון אומץ שאיפות וכו...אז קדימה חברה סה"כ אנחנו שם בשבילכם..או בשבילם.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הוזכר, בדבריו של טווידלדי שאף נטל חלק פעיל בארוע: תגובה 119572 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |