שלום עכשיו (עם עיראק)! | 1184 | |||||||||
|
שלום עכשיו (עם עיראק)! | 1184 | |||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
ואו כמה שהמאמר הזה הזכיר לי את השיר אשליות, אני כבר רואה את סדאם יושב ושר אם מחבר השיר המפורסם סאדם ימטומטם על כבש טוב אצל שרון, ממול פרס רמון וערפת משחקים בששבש שקרנים (יש משחק כזה) ואף אחד לא מנצח. מאחור עובדיה אוכל ביחד אם שריד שניצל שניקנה באחת המסעדות הכשרות בארץ (ללא בד"ץ) ואחמד טיבי מגיע כולו חיוכים משולב ידים אם מרידור מצד אחד ושרת החינוך שלנו מצד ימין כאשר היא מחלקת כוסות קפה. ברקע קולות של ילדים משחקים בחיילים שעושים שלום לכל ההמנון האמריקאי והסורי, ובטלויזיה.. אוי התעוררתי. שלום עכשיו (אולי) אם עירק? טוב כבר אמרו שהסיכוי שלי להגיע לירח עד גיל 21 הוא לא מי יודע מה אבל מי יודע אולי עד שמה שתואר למעלה אני אגיע לירח ואחייך תוך כדי זה שהחומר הרדואוקטיבי נשאר במה שהיה כדור הארץ. |
|
||||
|
||||
לא חשוב מה, וכמה אוטופי, בסוף הבחורה היחידה תעשה קפה. _______ העלמה עפרונית, בטח הייתה מתמרמרת, אבל היא עדיין תחת השפעת מופע הברקים הלא ייאמן ממקודם. |
|
||||
|
||||
את כתבת שלימור ליבנת היא בחורה לא אני. |
|
||||
|
||||
טוב, אז אתה תעשה קפה. ___________________ ברקת, מחקה שיטות של אחרים בלי בושה, החליטה שהיום אף אחד לא יקרא לה פמיניסטית עצבנית. נא. |
|
||||
|
||||
אני לא שותה קפה אבל אני מוכן לעשות. אין אחריות על התוצאות |
|
||||
|
||||
צודק, קפאין הוא חומר נרקוטי ולכן יש להזהר . . |
|
||||
|
||||
לי הוא פשוט לא טעים בתור קפה או דמויי קפה |
|
||||
|
||||
''דמויי קפה'' עשויים מעולש (ציקוריה) או מחרובים, ואין בהם קפאין, מן הסתם. |
|
||||
|
||||
דבר שאין בו קפה? דבר שלא יזכיר לך קפה? אכלי לקרדה! (ניסים אלוני, "הגל הקל" בבצוע שלישית הגשש החור) |
|
||||
|
||||
''...כי אפשר לרמות את בני האדם אך לא את בני המעיים''. (אורי זוהר כמובן). |
|
||||
|
||||
תנסי לשיר את מה שכתבת, ותיווכחי ש: "...כי אפשר לרמות רק בני אדם אך לא את בני המעיים". (אז מה? אז כלום. סליחה) |
|
||||
|
||||
זה אמור להתקשר לפתיל הזה תגובה 99429 ? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
טוב מאוד, חיכיתי שתקח יוזמה, בשבילי בוץ עם אחד סוכר. |
|
||||
|
||||
המאמר הזה לוקה בכמה נקודות: דוגמאת אוסלו - אז באמת ישראל סגרה עיסקה עם טרוריסט. אני לא הייתי נותן את זה כדוגמא להצלחה. "שלום ציוני-עיראקי יקעקע את ההגמוניה האמריקנית-ארופאית בניהול הכלכלה העולמית" - תרשה לי לפקפק. שלום עם עיראק, כמו שלום עם כל מדינה ערבית עויינת הוא חשוב מועיל למדינת ישראל. אבל שינוי הסדר העולמי? אני חושב שקצת נסחפת. להזכירך הסכם השלום עם מצרים, שהיא מדינה הרבה יותר גדולה וחשובה מעיראק, לא חולל שום שינוי בסדר הכלכלי בעולם. "שלום ציוני-עיראקי ישים קץ לסכסוך הדמים האזורי" - למה החמאס והחיזבאללה יתפרקו מנשקם? חסרים מטורפים באיזור הזה? "ישראל ועירק משתייכות למועדון המדינות חסרות-זכות-הוטו המעיזות לנהל מדיניות עצמאית שאינה תלויה בהכרעות או"ם-שמום" - מחמאה מפוקפקת נתת לנו. ההבדל הוא שאנחנו מתואמים עם ארצות הברית. וזה הבדל גם פרקטי וגם מוסרי. מה מביא אותך לחשוב כי יש איזשהו סיכוי להגיע לשלום עם סדאם? אותו סדאם שלפני עשור הטיח עלינו טילים, אותו סדאם שלא בוחל בשום אמצעי, כולל נשק לא קונבנציונאלי, ע"מ לשיג את מטרותיו. אותו סדאם שמארח מנהיגי טרור בבגדד. אם סדאם כל כך פוחד האמריקאים עדיף לו לקבל את דרישותיהם מאשר לעשות מהלך כזה. נראה שבסלידתך מן האמריקאים אתה שכחת את מעלליו של האיש הזה. עדיף הקו האמריקאי, על כל מגרעותיו, מעיסקה עם השטן (גם אם יהיה מעוניין במפתיע). לישראל אינטרס ברור במלחמה האמריקאית נגד טרור. מהלך של ישראל נגד האמריקאים בנושא זה - הוא תקיעת סכין בגבינו אנו. |
|
||||
|
||||
ראיתי לא מזמן קריקטורה (אמריקאית), שבה נראה ג'ורג' דאבליו יושב מול Chek list, ובודק את מה שנחוץ להתקפה על עירק: טילים - יש נושאות מטוסים - יש נחתים - יש רובים - יש טנקים - יש מטוסי הפצצה - יש סיבה - אופס, ידעתי שמשהו חסר |
|
||||
|
||||
לדעתי אתה צודק בהחלט!! כמו שאומרים, סוף מעשה מחשבה תחילה. |
|
||||
|
||||
חן חן על הביקורת הקונקרטית, אשתדל להשיב בנקודות: א. שיחות מדריד וואשינגטון הביאו ליצירת מנהיגות פלשתינית חלופית לערפאת והחלישו את אחיזתו בשטחים. גם לאחר שפרס הביא לכאן את ערפאת ומתנגדיו נרצחו בזה אחר זה, ישנם הישגים ספורים לתהליך אוסלו שבימינו נוטים להמעיט בערכם. נכונות הציבור הישראלי לצאת מהישובים הערביים בשטחים, נכונות הציבור הערבי לשקול חילופי שטחים בגושי התנחלויות (אריאל ומערב ירושלים, למשל), הצעת השלום הסעודית, כל אלה לא היו כאן אלמלא אוסלו א' וב'. ושוב, לדעתי הסכמי אוסלו היו אסון שרבין המנוח עשה כמיטב יכולתו למזער את נזקיו. ב. עירק חשובה יותר ממצרים, חוסיין הרבה יותר חכם (ונועז) ממובראק, ובנוסף על כך - אין לעירק גבול ישיר עם ישראל. ישראל יכולה לחיות טוב מאד עם צבא עירקי חזק, ובלבד שהמזרח התיכון כולו יפורז מנשק להשמדה המונית. ג. סוריה וחיזבאללה נגדנו, אך אסד ונסראללה אינם משוגעים. נקודת המפתח היא כינון יחסים מסחריים אזרחיים עם עירק - ברגע שסחורות יתחילו לנוע בין נמל אשדוד לבגדד ובצרה, לא תוכל סוריה להישאר אדישה בעוד הסוחרים העירקים, הירדנים והישראלים עושים ג'ובות טובות. להזכירך, התל"ג הישראלי גבוה מהתל"ג המשותף של כל שכנותינו. רק באירן ועירק קיים שילוב של אוכלוסיה משכילה ומקור הכנסה יציב כמו נפט, לכן רק להן פוטנציאל התפתחות אנלוגי לזה שלנו במידה ויהיה שלום. ד. לא מגיעות לנו או לאו"ם מחמאות על יחסינו הטעונים עמו. בעקבות שערוריית שיתוף הפעולה של האו"ם עם חיזבאללה בחטיפת חיילינו היה עלינו לדרוש את פיטוריהם המיידיים של כל שדרת הפיקוד בכח יוניפי"ל בלבנון, אם לא את הדחתו של ראש יוניפי"ל עצמו, אך רצה הגורל ואנו לא מספיק חשובים עולמית כדי לכפות מדיניות הוגנת של האו"ם. ה. מבחינה מוסרית אני בכלל לא שלם עם ההזדהות הישראלית המוחלטת עם מדיניות החוץ האמריקנית. הם נוזפים בנו כשאנחנו יורים בארבע וחצי בבוקר בחמושים הנעים לעבר כוחותינו בחאן-יונס, ובמקביל שולחים מפציצים להשמיד כפרים אפגניים ותימניים על יושביהם. מבחינה פוליטית זה אולי נחמד לשבת בכיס הקטן של המעצמה העולמית מספר אחת, אבל זה גם מושך לעברנו הרבה מאד שנאה ובוז. בשלב זה נוהגים האמריקנים כצלבנים - מחזיקים מבצרים ומחנות צבא בכל רחבי העולם ומאלצים את המדינות בעלות-בריתם ליישר עמם קו פוליטי וצבאי. בסוף הם יתבגרו, בינתיים אנחנו לא מצליחים להגיע להסדר שלום עם אויבינו כי מוסיפים לראות בנו את שליחי הצלבנים האמריקנים. ואנחנו כולה רצינו קצת חומוס פול עם פלאפל חם בצד, ומדי פעם אולי איזה סביח חם וטוב עם 2-1 למכבי בדרבי. ו. אין לי שום מושג עם אפשר להגיע לשלום עם סדאם חוסיין. למען האמת אני די סקפטי. אישית אני גם מתעב את הטיפוס הרצחני והשפל הזה שטבח בבני עמו ובאירנים גם. אז מה? גם את בוש אני לא מעריך והייתי שמח לשמוע אם שיראק או ברלוסקוני היו נתקעים בתור לבידוק בטחוני באיזה נמל תעופה קקיוני באסיה למשך 4-8 שעות בשמש. פוליטיקה היא לא עניין לטינה אישית, אם קיים כרגע בסיס לשלום איתן בין ישראל ועירק, ותנאים נוחים מאין כמוהם לפתיחה בשיחות שלום, יש לקפוץ על המציאה בשתי ידיים. לדעתי מוטב לנהל שיחות דו-ערוציות, דהיינו גם עם סדאם וגם עם מתנגדיו, אך ללא מתווכים מערביים. בסה"כ עודאי חוסיין הוא טיפוס רצחני ומנוול לא פחות מאביו, אך הדם שהספיק להספיג על ידיו לא רב מדי ויתכן שיתקבל בהבנה בציבור הישראלי והאירופאי. תופסים אותו לשיחה עם מתווכים ירדנים או כוויתים, או ללא מתווכים, מציעים בשלב ראשון הפסקת-אש חשאית הדדית בלתי מוגבלת בזמן, ומשם יושבים למו"מ חשאי על הסכם אי-לוחמה. אחריו, עוד לפני הסכם שלום רשמי, אפשר להתחיל לטפטף סחורות דרך ירדן. אח"כ נראה. העיקר שההסכם יאוזרח מהר ככל הניתן ולא ישאר כמשקולת נייר במשרדי עו"ד. ז. מאותם שיקולים פרגמטיים לא הייתי ממהר לתאר מהלך שכזה כתקיעת סכין בגב האומה האמריקנית. ההתנגדות במערב למדיניות הכוחנית של בוש היא רבה. גרמניה ובריטניה יתייצבו בגדול לצדנו אם נצהיר על כוונות שלום כלפי עירק. וגם האמריקנים ידעו יפה מאד למכור נשק לאירן ולעירק, לישראל ולמצרים, לטאליבן ולברית הצפונית, לכל רודן שרק רצה בדרון-אנריקה, וכן הלאה. הרי אין כאן משהו אישי נגד דמות כזו או אחרת באיזושהיא מדינה, יש כאן בסה"כ ניהול מדיניות חוץ התואמת את האינטרסים של ישראל ועירק, ואינה תואמת בהכרח את האינטרסים המערביים המיידיים. |
|
||||
|
||||
מה יהיה? פתאום כל אחד מומחה לסביח? תחת כל עץ רענן מישהו פותח סביחיה, למה? לא ברור בכלל. בתור מישהו שאכל סביח פעם אחת בלבד (איפושהו בדרום תל-אביב, לא זוכר בדיוק איפה), הקטע לא כל כך מובן לי. וזה בכלל בלי לדבר על כל הבר-בורגרים שכולם פותחים פתאום. |
|
||||
|
||||
1. לב הסכסוך הישראלי-ערבי הוא לא עם מדינה ערבית זו או אחרת, אלא עם העם הפלסטיני. נסיון לפתרון ולשינוי המצב הקיים לא יכול להתעלם או להתחמק משאלת השטחים והעם אשר נתון לשליטתנו הישירה או העקיפה. 2. אם נרצה או לא, עצם קיומה של מדינת ישראל תלוי בארה"ב. שום ממשלה, ימנית או שמאלנית, לא תבצע מדיניות אנטי-אמריקנית. |
|
||||
|
||||
יש בדעתך גם להציע לה ביסוס? |
|
||||
|
||||
הביסוס המובהק ביותר הוא המצב העכשוי. כל עוד לא ייפתר המצב הנוכחי נמשיך להיות במלחמת התשה מתמדת מול הפלסטינים, ולכל המאצ'ואיסטים, שימוש בכח בלבד לא יעזור כאן. הוא רק יחריף יותר את המצב. |
|
||||
|
||||
זה ביסוס קצת משונה לטענה (לא שיש לי בעיות עם הטענה, רק עם ה"ביסוס"). ראשית, הוא מתייחס למלחמת התשה עם הפלשתינאים כך שאינו מתייחס לטענתך על הסכסוך הישראלי-ערבי בכללו. שנית, לבסס טענה על-סמך מה שלדעתך יקרה אם וכאשר, תקף בדיוק כמו הטענה שלי שמחר בבוקר1 תיפסק ההתשה והפלשתינאים יהגרו מכאן מרצונם ואף ישלמו לנו פיצויים על שנות המלחמה. _____ 1- כמובן שמחר בבוקר אני אצטער על שנקבתי בתאריך מדויק ולא הסתפקתי באמירה כללית על העתיד (במהרה בימינו, למשל), אבל מי חושב על המחר? |
|
||||
|
||||
שאל פעם גדעון רייכר את אחד ממאזיניו שטילפן אליו כדי לדבר על ה"מצב" : האם אדוני במקרה מרצה לתורת הלוגיקה ? ארז,דווקא המצב הנוכחי,(לפחות לטעמי וכנראה גם לדעת הרוב) מלמד אותנו שיש פרי בצורת הקלה משמעותית במצב הבטחוני ללחץ אשר הפעילה ישראל על ארגוני הטרור הפלסטיניים,על הרשות הפלסטינית אשר לא עצרה בעדם (אלא להפך,אף עודדה) ועל האוכלוסיה אשר תמכה בצורה נלהבת. כיום,אף הגענו למצב,שהאוכלוסיה הפלסטינית,אשר נמצאת במצוקה אמיתית,מתחילה להראות סימנים של חשבון נפש בצורת "מה בדיוק השגנו אחרי שנתיים של המאבק האלים ?" מדיניות רדיקלית של פייסנות קיצונית (קרי נסיגה מיידית וללא תנאי לקוי 67) הייתה מעודדת ומלבה את האלימות ומותירה את ישראל ללא קלפי מיקוח למשא ומתן העתידי. |
|
||||
|
||||
וביסוס לטענות שלך ("יש פרי ב..." ו"מדיניות רדיקלית של פייסנות קיצונית (קרי נסיגה מיידית וללא תנאי לקוי 67) הייתה מעודדת...") יש? |
|
||||
|
||||
בהסתיגות משמות התואר (רדיקלית, קיצונית), אני מסכימה עם הדעה שנסיגה חד צדדית מלאה ללא תנאים תעורר אצל הפלסטינים תיאבון לעוד "הצלחה" כפי שהם יראו את זה. ביסוס: הנסיגה מלבנון, שעודדה את הפלסטינים לנסות להשיג תוצאה דומה. והדברים נשמעו אצלם בגלוי. פלוס הערכות, גם כן בגלוי, שהחברה הישראלית המערבית והמפונקת תקרוס די מהר מול אלימות וצרות כלכליות, לעומת הפלסטינים שעמידים יותר, ומסתפקים במועט. התגובה הפלסטינית לנסיגה מלבנון מקלקלת את הצעד הזה, שהיה טוב ביסודו, וכולאת את ישראל בפינה, שבה, גם אם רוב הציבור ירצה לסגת, ההרגשה היא שאי אפשר, בגלל מה שפירטתי לעיל. |
|
||||
|
||||
ביקשתי ביסוס לשתי טענות, ולא בגלל שרציתי לשמוע שוב את הנאומים הרגילים, אלא בשביל להראות למרילין שהפוסל במומו פוסל, ומי שדורש מאחרים ביסוס לטענותיו, לא יכול להצהיר טענות נגדיות ללא ביסוס, ומי שמאשים את השני בחוסר לוגיקה, לא יכול לחזור על אותם הכשלים עליהם הוא מתלונן. מדובר על צביעות לשמה. ועכשיו, לעניין, דשנו בזה מספיק, אפשר לפרש את התגובה לנסיגה מלבנון בכמה אופנים, אבל, אי אפשר לפרש את התגובה לאי הנסיגה מהשטחים בדרך של מרילין. |
|
||||
|
||||
"מדובר על צביעות לשמה" - קצת הגזמת,לא ? (לפחות לטעמי). לא פירשתי את "אי הנסיגה מהשטחים" בשום צורה, את ההצלחה היחסית בדיכוי האלימות הפלסטינית ייחסתי למדיניות הלחץ שמפעילה ישראל. |
|
||||
|
||||
כשמה שאת (האמנם את? אם לא, סליחה) דורשת מאחרים (במקרה הזה, מארז לנדוור) את לא דורשת מעצמך, אין לזה הגדרה אחרת. אי נסיגה מהשטחים = מדיניות הלחץ שמפעילה ישראל. ויחסית למה את מגדירה את תוצאות המדינוית כהצלחה, יחסית לתקופה ה"נוראה" שקדמה למדיניות הנוכחית? אם זו הצלחה יחסית, תנו לי כישלון יחסי. |
|
||||
|
||||
ודאי שיש לזה הגדרה אחרת. הצביעות אינה לשמה אלא אמצעי למטרה אחרת. |
|
||||
|
||||
אמנם את. ניסיתי להראות לארז שההגיון והצדק אינם אבסולוטיים. דומני,שאתה זה שדיברת על כדור בדולח ואני מסכימה כי ללא אחד כזה לא ניתן לקבוע בוודאות כלום,לכן השתמשתי באותו "עיוות" לוגי כדי להראות את ההיפך. מדיניות הלחץ של ישראל אינה אי הנסיגה מהשטחים כמו שכבר הבהרתי אלא הלחץ הצבאי אשר מופעל על הארגונים הרשות והאוכלוסיה (הסגר למשל). כן,השיפור הוא ביחס לתקופה הקודמת, נטען כי לחץ צבאי יביא רק להסלמה ברמת האלימות והמציאות,בינתיים,הוכיחה כי ההפך הוא הנכון,רמת האלימות ירדה (אינני מתכוונת לפתרון כללי לבעיה,פתרון כזה לא נמצא גם באמתחתך). ועכשיו לדבר האחרון - יש לי בקשה ממך,אנ יודעת כי לפי חוקי האייל אינך חייב להענות אך בכל זאת אבקש : אל תענה לתגובותי,אין לי רצון להתדיין איתך על שום נושא. כלומר,אודה לך אם תתעלם מתגובותי ותשמור את הערותיך לעצמך. |
|
||||
|
||||
בעקבות בקשתך, לא אתייחס לכל מה שכתבת (למרות שיש לי מה להגיד), מלבד הבקשה עצמה. אני מוצא בבקשה שלך משהו לא הגון כלל, זאת אמרת את פוסלת אותי באופן אישי מלהגיב על כל תגובותייך, ללא נימוק או הסבר. העובדה שבקשה כזו באה בעקבות העובדה שהעברתי ביקורת (מנומקת) על תגובה בודדת שלך רומזת שאולי את חושבת שאסור לבקר אותך, בעקבות כך הרשי לי להציע לך הצעה חלופית, במקום לפסול את מבקרייך, נסי לא להגיב באייל, ולהגיב במקום חלופי, כזה שאינו נתון לביקורת קוראיו (ולא חסרים מקומות כאלה, החל מיומנך האישי, וכלה בארץ הצבי http://clik.to/faz/). |
|
||||
|
||||
תודה על עצתך,גם היא הייתה מיותרת,חבל שלא שמרת אותה לעצמך. לא כתבתי בשום מקום שאיני רוצה להתדיין עם כותבים אחרים, אלא רק עם אחד ספציפי שכינויו סמילי (שוב ההפך הוא הנכון) וזאת משום שאיני מחבבת את הסגנון והגישה (האמת,עם התוכן אין לי בעיה אמיתית). |
|
||||
|
||||
נראה לי כי אם אינך מעוניינת להתדיין עם כותב מסוים באתר, נכון יותר מצידך, הן מהבחינה הפרקטית והן מבחינת הנימוס (1), במקום לבקש ממנו לא לענות לך, פשוט להתעלם מהודעותיו, ולא לענות להן. למרות ערעוריו של האייל המתנדב בוועדת המעקב, ואפילו למרות הכרזתו של העורך הראשי, מדובר בסוג של דמוקרטיה: לכל אחד שמורה הזכות להגיב, אבל אף אחד לא חייב. (1) אני יודע שנימוס זאת כנראה לא המילה המתאימה, אבל לא מצאתי מילה מתאימה יותר. |
|
||||
|
||||
ביקשתי ולא דרשתי ממנו (דרישה היא בלתי אפשרית,כמובן), במידה ולא היה נענה לבקשתי הייתי פשוט מתעלמת מהודעותיו,אך במידה ויענה - איני מוצאת בכך כל פגם. |
|
||||
|
||||
עכשיו זה כבר מגוחך. "תודה על עצתך,גם היא הייתה מיותרת,חבל שלא שמרת אותה לעצמך.", עצם העובדה שלא הפנמת אותה מוכיחה מצד אחד כמה היא לא הייתה מיותרת, ומצד שני כמה זה חסר טעם לנסות ולהציע עצות לשכמותך. "לא כתבתי בשום מקום שאיני רוצה להתדיין עם כותבים אחרים", ולא טענתי שכתבת כך. "אלא רק עם אחד ספציפי שכינויו סמילי (שוב ההפך הוא הנכון)", ההפך ממה הוא הנכון? למה שוב? לא, על תעני לי, אני יודע, את לא חייבת לנמק, את לא חייבת להסביר, את יכולה לכתוב כל מה שאת רוצה, ולי אסור לשאול. "וזאת משום שאיני מחבבת את הסגנון והגישה", אם את רוצה, את יכולה להעיר הערות ספציפיות, אם את רוצה את יכולה לדלג על תגובותי (אני יודע שאני הולך לנקוט בטקטיקה דומה כלפייך, לפחות כל זמן שאין לך יושר מינימלי להסתכל בראי ולהודות בטעותך, או לפחות לנסות ולהתמודד עם הביקות עליך באופן ישיר, אני לא מוצא טעם בלהתדיין עם כשכמותך), אבל באמת שאין לך זכות לבקש ממני לשמור את הערותי לעצמי. |
|
||||
|
||||
זכות לבקש יש לי, תעשה עם זה אתה מה שאתה רוצה. מבחינתי,דלג על תגובותי והיה בטוח שאני אדלג על תגובותיך. |
|
||||
|
||||
מתפתח פה פתיל מעניין, בככובם של נורמה ג'יין והחייכן, בו כל אחד מהם אינו עונה למשנהו. |
|
||||
|
||||
הייתי מעדיף לא לרפד את המאמר שלי בהתנצחות החד-צדדית הזו בין מרילין לסמיילי. את מרלין אני לא מכיר ואת סמיילי אני מוקיר ומעריך רבות, אך אם קשה לכבודה לפנות לאדוני בדואל, תעבור נא לפינה אחרת באייל 1 ותתנצח עמו שם. 1 המאמר שמתחתיי, למשל (אני עדיין זועף מאז המתקפה הפסאודו-אלמונית עלי) |
|
||||
|
||||
ארץ הצבי נהנה מבקורת התבונה הטהורה של ההשגחה העליונה. |
|
||||
|
||||
נער הייתי ועכשיו כבר לא. אבל טרם נתקלתי בבקשת כותב/ת - פוגעת או לא - אל מישהו שלא להגיב על דבריו. וכבר שאל שר המשפטים מעל במת הכנסת: "מה זה החרטא הזה ?". |
|
||||
|
||||
כמעט כל טענה אפשר לערער ב''חוסר לוגיקה''. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אתה צודק, אתה הרי כזה קפדן . . . עלי להוסיף : ",לדעתי," או "יש להניח" או "עלולה להוות" ןכו' . . . |
|
||||
|
||||
ואחרי הפתיל הזה, בו הקצרים בתקשורת עפים לכל כיוון, מישהו עדיין חושב שיש סיכוי לשלום והדברות בין ישראל ל*עיראק*?! בואו נתחיל בקטן: שלום עכשיו (בין סמילי למרילין)! בייבי סטפס, אנשים. בייבי סטפס... |
|
||||
|
||||
למרות חשבון הנפש (שאותו יש לעשות גם בצד הישראלי), המוטיבציה לפיגועי טרור עדיין קיימת ולמרבה הצער עדיין מבוצעת. הענין הוא שבתקשורת ה"שמאלנית" מצניעים את ההצהרות על המשך ביצוע הפיגועים ומבליטים בכותרת את ההצהרות על כך שהטרור לא קידם את הפלסטינים. לא טענתי בזכות נסיגה מידית לקוי 67 אלא לניסיון מדיני לחזרה לשולחן המו"מ, נסיון שטורפד שוב ושוב ע"י שרון וממשלתו (יוזמות מיטשל, טנט וכו') שהחמירה את המצב ע"י חיסולים, מוצדקים כשלעצמם אך לא חכמים, והרפתקנות צבאית מיותרת, כמו במעשה האיולת במוקטעה. |
|
||||
|
||||
אני מסכימה שזו תקופה "לא רעה" לנסות ולחזור אל המסלול המדיני,לשרון - לא הצבעתי,אך קשה לי לומר כי איני מרוצה מטיפולו בנושא הבטחוני/פלסטיני,אם כי אני תושבת שברגע ויהיה סיכוי להדברות הוא לא ימהר לקפוץ על העגלה. בקשר לתפקיד שעושה התקשורת הישראלית-איני יודעת להגיד אם היא "מצניעה" או "מבליטה" יתר על המידה את ההתרחשות האחרונה בקרב הפלסטינים(קרי הצהרות על המשך הפיגועים או על הטרור שלא "הניב פרות"),לדעתי,יש לחכות ולראות אם אכן מדובר במגמה חדשה. |
|
||||
|
||||
לשיטתך שלום עם עירק לא יעזור בגרוש לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני? ושלום עם סעודיה כן? ומה לגבי שלום עם עירק וסעודיה גם יחד? ואירן עז? אם הבנתי נכון את הרציונל בהודעותיך, מחובתנו לחתור תחילה לשלום עם הפלשתינים. אך מכיוון שהפלשתינים לא רוצים שלום, נגזר עלינו לחיות על החרב לעוד דור או שניים. עד איפה אתה מסכים ומאיפה התחלתי לסלף? |
|
||||
|
||||
האם השלום עם מצרים עזר במשהו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני (למעט מסמך קמפ-דיוויד שעליו התבסס רבין)? אם נחתום על הסכמי שלום אפילו עם כל מדינות ערב, לא נוכל להיפטר או לטאטא מתחת לשטיח את בעית השליטה על עם אחר. אני לא מקבל את הטענה ש*כל* הפלשתינים לא מעונינים בשלום. מקובלת עלי גישתו של שלמה בן-עמי שעלינו לחפש בני שיח מקרב ההנהגה הפלשתינית כאשר עראפת נשאר בצד כדמות סמלית בלבד שאולי תחתום על ההסכם הסופי. |
|
||||
|
||||
לידעת כולכם: כל הפלשתינים לא מעונינם בשלום!!! ואם יש כאלו כדאי שתדעו באמת למה הם מתכונים - פולסטינים שיודעים שאין אפשרות שנקראת - סיום הסכסוך, מבקשים היום "הודנה" = הפסקת אש עד שיבוא יום ויגיעו לפתרון.... לא במקרה כינה ערפאת את הסכם אוסלו "סולח אלחודאיבייה" = הסכם שחתם הנביא מוחמד עם שבט קורייש והבטיח שלא לתקוף את מכה, הוחלט בו על הודנה ואחר כך הוא נכנס למכה מנצח גדות. |
|
||||
|
||||
לידיעת כולם: הימין הישראלי ואריק שרון בראשו, לא ממש מעונינים בשלום. מה שמענין אותם הוא המשך השליטה בשטחים הכבושים והשארת ההתנחלויות על כנן. לאחר ההסתה שקדמה לרצח רבין, הם קוטלים לאט לאט יום יום את פועלו. |
|
||||
|
||||
"שלום ציוני-עיראקי יקעקע את ההגמוניה האמריקנית-אירופאית בניהול הכלכלה העולמית" מה!? איך, איפה, למה ומתי? אפשר לכתוב באותה מידה: "עטיפת מחברות ויבוש פרחי בר יקעקע את ההגמוניה האמריקנית-אירופאית בניהול הכלכלה העולמית" שני יתושים המחובקים בהתרסה כנגד הדוד-סם. זאת בעוד הדוד מעורער נפשית, מחזיק בידו האחת מחבט דוקרני ובשניה מחזיק פליט. רעיון טוב. רק בתור יצור חד תאי, על אחד היתושים, אני יכול לקבל זמן לאריזת מזוודות ולברוח מהיתוש קצת קודם? אני מבטיח להראות תמונות כשאני חוזר (אם יהיה למי). |
|
||||
|
||||
כל התגובות עד כה נעו בין ליגלוג ציני לבין שלילה גורפת. האמת, גם אני סקפטי, אבל מדובר בצעד שהוא, לפחות בראשיתו, הצהרתי בלבד, וגם בהמשך אינו דורש ויתור מעשי גדול מדי, אז למה לא לנסות? |
|
||||
|
||||
בהתחשב בעובדה שאנחנו יכולים לפתות את סדאם חוסיין בכל מיני תחומים (מסחרי? כלכלי? דמוגרפי? חינוכי?) וללא ספק הוא מחכה שנעשה את הצעד הראשון אז אתה אכן צודק. איך לא שמנו לב לזה קודם? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שדווקא היו ניסיונות בעבר, אך ערן בטח יודע יותר ממני. אם אינני טועה, "מעריב" פירסם בעבר (אולי אפילו לפני מלחמת המפרץ) את קיומם של מגעים חשאיים בין עיראק וישראל, בגלל האינטרסים העיראקיים בנמל עקבה - בו עוגנות ספינות עיראקיות. דובר על קו נפט מעיראק לנמל עקבה, והעיראקים רצו להבטיח שישראל לא תפגע בקו הזה. עם זאת, ההצעה הנוכחית נראית לי מגוחכת לחלוטין. קציניו של סדאם יחשבו שהוא פשוט יצא מדעתו אחרי שנים של הסתה נגד ישראל, וזו תהיה בגידה בתומכים הנאמנים ביותר של סדאם בעולם הערבי - הפלסטינים. ואגב אם אי פעם ייכון שלום בין ישראל ועיראק, אפשר יהיה לחדש את קו הנפט הישן מעיראק לחיפה דרך רמות יששכר, (פעל עד 1948) או את קו הTAP-LINE מעיראק לבתי הזיקוק בזהרני שבלבנון (פעל אחרי 1948 עד 1973 - כאשר בשנים 73-67 הקו פעל למרות שחלקו בגולן - "ציר הנפט" עבר לידי ישראל), והשמות H1, H2,...-H6 יחזרו להיות שמות של תחנות השאיבה לנפט על קו הנפט הזה. (ולהבהרה - זה לא משנה את עמדתי לגבי הצורך להפסיק את השימוש בנפט בעולם בהקדם האפשרי). |
|
||||
|
||||
כן-כן. ב- 85. בערב אני אשתדל לכתוב על זה. אגב, ה-Hים, אם אני לא טועה, זה מ- Haifa, כלומר הצינור היה לחיפה, לא? |
|
||||
|
||||
אכן, הH הוא מחיפה, והקו, IPC, היה לחיפה (טרמינל קרית חיים, ליד איצטדיונה של הפועל חיפה ז"ל). עד היום הכביש המוביל לטרמינל, הקרוי רשמית רחוב אריה שנקר, מוכר בשם "כביש IPC" |
|
||||
|
||||
איצטדיונה של הפועל חיפה ז''ל - הז''ל מתיחס גם לאיצטדיון וגם להפועל חיפה |
|
||||
|
||||
סליחה על העיכוב, אבל הנה זה. מעובד מתוך כתבתו של יוסי מלמן ב"הארץ", 27.02.98 ראשית - רקע. בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה נחספ רוב יצוא הנפט העיראקי ששונע במיכליות דרך המפרץ. סוריה מצדה נחלצה לסייע לאירן וסגרה את הצינור היבשתי שהוביל נפט דרך שטחה לים התיכון. עיראק נאלצה לשנע את הנפט שלה ביבשה, במיכליות, דרך ירדן וטורקיה. צעדים אלו הסבו לעיראק הפסדים כספיים אדירים ופגעו ביכולתה לעמוד במאמץ המלחמתי. בשנת 1984 פנו פקידים ירדנים בכירים לעמיתיהם במשרד החוץ האמריקאי וביקשו מישראל ערבויות כי לא תפריע להקמת קו צינור נפט חדש מעיראק לעקבה. כדי להשיג ערבויות מרביות למיזם שלהן, חתמו ממשלות עיראק וירדן על חוזה עם חברת הבנייה האמריקאית "בכטל" מסן פרנסיסקו. היתרון בפניה ל"בכטל" היה בקשריה עם צמרת הממשל האמריקאי - שר ההגנה של רייגן - קספר ווינברגר ושר החוץ - ג'ורג' שולץ, עבדו בחברה בעבר. לפי התוכנית, הקמת צינור הנפט הייתה אמורה לעלות כמיליארד דולר. את הכסף ביקשה בכטל לגייס מקונסורציום של בנקים אמריקאים, יפניים ואירופאים, ולהעזר בערבויות של הבנק האמריקאי הפדרלי ליצוא ויבוא והרשות הפדרלית לביטוח סיכוני סחר חוץ. בכטל צירפה כשותף לעסקה את איש העסקים ברוך (ברוס) רפפורט. רפפורט, חיפאי לשעבר, היגר לשוויץ בראשית שנות החמישים וממשרדעיו בז'נווה הקים אימפריה עיסקית חובקת עולם, שהתמקדה בעסקי נפט והובלתו במיכליות ימיות. בכטל, כשמאחוריה עיראק וירדן, ביקשה מרפפורט שינצל את קשריו בארץ להשגת ערבויות ממשלת פרס, שישראל לא תתקוף את הצינור ואת מסוף הנפט שיוקם בעקבה. רפפורט יצר קשר עם שר האנרגיה, משה שחל, ועם פרס. בד בבד שכר רפפורט את עורך הדין רוברט ואלאק מסן פרנסיסקו, ידידו של שר המשפטים האמריקאי דאז, אדווין מיז. כמקדמה על חשבון שירותיוף שנועדו בעיקר כדי לרפד את הדרך במבוכי השלטון, שילם רפפורט לוואלאק כ- 150 אלף דולר. כעבור זמן, הסדיר ואלאק לרפפורט פגישה עם מיז בוושינגטון. בישראל, הטיל פרס על גד יעקבי לרכז את המו"מ עם רפפורט. בשבעה במארס 85, בחג הפורים, יצא יעקבי לז'נווה. השניים נפגשו במשרדו של רפפורט בבנק "אינטר מריטים" ובמסעדת "לה פרל די לק" הצופה על אגם ז'נווה. רפפורט סיפר ליעקבי שמעורבותו בפרוייקט תהיה בתוקף היותו נשיא חברה ששמה "נשיונל פטרוליום" שלצורכי מס רשומה בברמודה. רפפורט סיפר עוד כי ב- 25 בפברואר קיבל מכתב משמעון פרס. בין השאר כתב לו ראש הממשלה כי "לעונג הוא לי לאשר לך לבקשתך כי ממשלתי תהיה מוכנה להעניק ערבויות מוסכמות להימנע מכל תוקפנות ללא התגרות שתפריע לבניית הצינור או ליצוא הנפט הגולמי מנמל עקבה במשך הקמת הצינור (כ- 18 חודשים). כשקבוצתך ובכטל יהיו מוכנות עם חבילת המימון הסופית, נדון עמך כיצד יוענקו הערבויות לשביעות רצונך. אנו מאחלים לך ולשותפיך הצלחה בפרוייקט". עוד באותו יום, בתום שיחותיו בז'נווה, שב יעקבי לארץ, במטוס הפרטי שאירגן לו רפפורט, ומיהר לדווח עליהן לראש הממשלה. לפי דיווחו, רווחי ישראל מהעסקה יבואו בעסקה סיבובית: מעיראק וירדן לבכטל וממנה לרפפורט, שיפריש בכל שנה לישראל כמאה מליון דולרים (סכום המותנה בכמות הנפט שיוזרם בצינור). ליעקבי התברר גם, שרפפורט ופרס הגיעו להבנה שהכסף לא יועבר לקופת האוצר אלא לקרן מיוחדת. בראש הקרן יעמדו פרס, שמיר, יעקבי ועוד שני אישים שפרס ימנה. שמיר, שר החוץ דאז, קיבל דיווחים על התקדמות המגעים בעניין, אך הרוח החיה היה פרס. "אם הכסף יופקד באורח סתמי באוצר, הוא ינוצל לצריכה, אולי על פי סדר קדימות מעוות", כתב יעקבי במזכר. לפיכך, שוחחו פרס ורפפורט על האפשרות שהנהלת הקרן תקבע את יעדי הכספים, ושהם יועברו בעיקר לעמותות עירוניות שיתמחו בקידום חינוך טכנולוגי ולמטרות "חברתיות ותרבותיות". העדר הגדרה מדוייקת למטרות שלשמן יוקצו הכספים היה אחת החולשות מעוררות התמיהה של הפרשה. על רקע זה פרחה בקרב כמה שותפי-סוד שמועה, שלפחות חלק מהכסף יועבר בעצם לצרכים של מפלגת העבודה. שמועה זו אף מצאה ביטוי ברור בדברים שכתב עו"ד ואלאק. במזכר סודי מ- 25 בספטמבר 85, שהעביר ואלאק לשר המשפטים מיז וסיווגו היה "לעיניך בלבד", הוא כותב שחלק מהכסף יועבר למפלגת העבודה. בתגובה על טענה זו קבע יעקבי כי "לי לא ידוע עד עתה שמישהו התכוון להשתמש בכספי התקבולים שישראל הייתה עתידה לקבל לצרכים של מפלגת העבודה. הירהרנו מה לעשות בכסף לקידום התעשייה, לחינוך מקצועי בערי פיתוח ולעידוד המדע". אבל הנכונות של ישראל לספק לעיראק ולירדן ערבויות שהמיזם לא יפגע לא סיפקה את חברת בכטל. נציגיה, מלווים ברפפורט, באו לארץ באפריל 85 והציגו לפרס וליעקבי תביעות נוספות. סגן נשיא בכטל, א' מוריארטי, דרש בשם שר הנפט העיראקי ושר התעשייה והמסחר של ירדן, שישראל תתחייב בכתב כי "אם ישראל תכבוש את אזור פריקת הנפט של הצינור בעקבה, בתקופת הבנייה, היא תשלם פיצויים" לשותפי המיזם. והייתה דרישה נוספת: הערבות הישראלית להימנע מתקיפה תהיה בתוקף לחמש שנים וחצי, ולא רק ל- 18 החודשים של בניית המתקנים. פרס, שהיה להוט לממש את הרעיון, היה מוכן להתחייב גם לכך. מאחר שמיז הציע לפרס להימנע מלדון בעניין זה עם שר החוץ שולץ, בשל קשריו בעבר עם בכטל והחשש לכאורה לניגוד אינטרסים, פנה ראש ממשלת ישראל לרובט מקפארלן, היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן. ב- 20 בנובמבר 85 כתב פרס למקפארלן "... ממשלתי מוכנה להרחיב את ערבויותיה... היא תתחייב להימנע מכל יוזמה או פעולה ללא התגרות. התחייבות זו תחול על כל הפרעה לבניית הצינור בעקבה (למשך 18 חודשים מתחילתה), שלמות האתרים ויצוא הנפט הגולמי מנמל עקבה למשך עוד ארבע שנים מסיום בניית הצינור". בתמורה, תבע פרס כי השותפים וממשלת ארה"ב יתחייבו שייעשו כל המאמצים להימנע מפגיעה אקולוגית במפרץ אילת. בסופו של דבר לא יצא המיזם אל הפועל. מקפארלן התפטר מתפקידו וגם השר אדווין מיז נאלץ לעשות זאת לאחר שנחשפו קשריו עם ואלאק. מחליפיהם, היעץ לבטחון לאומי האדמירל ג'ון פוינדקסטר ושר המשפטים ויליאם קלארק, חשדו בכשרות ההסדר המתגבש לתשלום התמלוגים לישראל והורו על הפסקת המגעים בעניין זה. במאי 1987 נפתחה חקירה נגד ואלאק ובסיומה הוא הועמד לדין על קבלת שוחד ועבירות מרמה אחרות (שלא היו קשורות לקו צינור הנפט), שבהן היה מעורב גם ידידו, שר המשפטים לשעבר מיז. בחקירתו של ואלאק (שנמצא אשם בקבלת טובות הונאה ונשלח לכלא) נתפסו מאות מסמכים שנגעו לעסקת קו צינור הנפט ובהם גם טענותיו שחלק מהכסף היה מיועד למפלגת העבודה. שנה לאחר הפרשה הראשונה, בשנת 86, פנה מנכ"ל משרד החוץ דאז, חנן בראון, לרש הממשלה יצחק שמיר והציע לנצל את המלחמה בין עיראק לאירן ואת מצוקתה הכלכלית של עיראק ליוזמה מפתיעה מצד ישראל. שמיר הסכים לרעיון של בראון והציע לעיראק לחדש את זרימת הנפט בצינור הישן מכרכוך דרך ירדן לנמל חיפה. זה היה הצינור שדרכו הוזרם נפט עיראקי בתקופת המנדט הבריטי. ישראל העבירה את ההצעה למשטרו של סדאם, דרך וושינגטון, אך דבר לא אירע. ומילות סיכום שלי - הפרשה הזו היא רק דוגמה למה שקראתי לו פעם "הפוליטיקה הסמוייה מעין". הכל ידוע וגלוי, אבל הציבור בוחר להתעסק באידאולוגיה (טוב, הפוליטיקאים יודעים מה מעניין את הציבור, ואת העובדה שהציבור אינו מורגל בחשיבה מעשית). יתרה מזאת, הכוחות הפוליטיים משתמשים באידאולגיה כדי להשיג את מטרותיהם הפוליטיות, ולא נותנים לאידאולוגיה להפריע להם להשיג את מטרותיהם הפוליטיות (שמקורותיהן יכולים להיות כלכליים למשל, כמו בדוגמה זו), כאשר יש התנגשות לכאורה. |
|
||||
|
||||
מה שנשאר סתום בתיאור החביב לעיל, הוא מדוע דבר לא אירע לאחר העברת ההצעה למשטרו של סדאם, דרך וואשינגטון? גם כשהיפנים מסרו לרוסים שהם מוכנים להיכנע לאמריקנים, הרוסים לא מיהרו להעביר את המסר, לפחות לא לפני נגסאקי. |
|
||||
|
||||
כן, לאמריקאים יש היסטוריה של שינוי/עיוות מסרים. כך גם נעשה עם מסר של ביבי לאסד באוקטובר 96. טוב, אתה יודע, להם, בניגוד לישראל אדילבא דקיסינג'ר, יש מדיניות חוץ. |
|
||||
|
||||
ומה היה לאמריקנים נגד שלום בין ביבי לאסד? |
|
||||
|
||||
סליחה, זה היה מסר מאסד לביבי, לא להיפך, ששופץ. |
|
||||
|
||||
ושוב, מה היה המסר, כיצד הוא שופץ ומדוע? |
|
||||
|
||||
בשבת הבאה. תתאפק. |
|
||||
|
||||
גם אני מתאפק עד לשבוע הבא, אבל בינתיים רציתי להביא לידיעתכם מקרה נוסף באותו הסגנון. במוסף הספרים של הארץ ב-2.10 סופר על הצעת שלום שרצתה להעביר ממשלת אשכול דרך ארה"ב למדינות ערב, אך זו נגנזה בידי הממשל האמריקאי לפני שהגיעה ליעדה. המאמר נקרא "ממשלות ישראל מחמיצות את השלום", והוא מאת ראובן פדהצור. לצערי, אינני מוצא אותו באתר "הארץ". |
|
||||
|
||||
כתיב: בשבת הבאה קרי: בשנה הבאה |
|
||||
|
||||
תתפלא, אבל לפעמים אני מגיע לכאן ונזכר שאני עוד חייב את זה. תציק לי מדי פעם לחזור לכאן, בתדירות של פעם בשבועיים אם אפשר. |
|
||||
|
||||
אז שכחתי להציק לך לחזור לכאן... יצא שקיבלת ארכה של 14 חודש במקום 14 יום. ובכן, מהו המסר שאסד העביר לביבי באוקטובר 96 דרך הדוד סם? כיצד שופץ זה המסר ולשם מה? זה אולי לא אקטואלי לעירק כרגע, אבל אולי אקטואלי בנוגע לכוונותיו של ביבי לשוב לראשות הליכוד. |
|
||||
|
||||
אוף. אתה צודק. אבל אין לי כוח וזמן כרגע. תזכיר לי עוד פעם בעוד שבוע. אני יודע שאני לא בסדר. |
|
||||
|
||||
אמ... עוד שבוע. |
|
||||
|
||||
ונספור ציפורים נודדות: |
|
||||
|
||||
תתפלא, אבל הנחליאלים שפגשנו בנורבגיה ואירלנד לא הראו שום סימן שהם מתכוונים לעזוב לישראל בקרוב. כנראה שהם מעדיפים את הקיץ האירופי החם על פני הפיגועים אצלנו. _______________ ליאור חותם סדרה קצרה של אוף-טופיקים לשבוע זה |
|
||||
|
||||
אולי התנגדות תעשיות הנשק האמריקאיות, שיש להן אינטרס ברור בכמה שיותר מלחמות בעולם כדי שיהיו להן יותר לקוחות פוטנציאליים? |
|
||||
|
||||
לא בהכרח מלחמות כמו מתיחות. אמנם מלחמות מחייבות הצטיידות מחדש וחידוש מלאים, אולם גם מתיחות בין מדינות מחייבת מרוץ חימוש מסויים ועדכון הציוד, כמו גם ריענון מלאים תקופתי של חימוש שפג תוקפו. אבל בכל מקרה, הטיעון הזה כללי מדי ומצריך עידון. |
|
||||
|
||||
או כנראה, אותם חברים פונדמנטליסטים של בוש וקוואדאליסה, שחייבים, פשוט חייבים לוודא, שתיפול פצצת מימן במגידו? |
|
||||
|
||||
לפי כתבה של בן כספית ב''מעריב'' מהשבוע שעבר, כריסטופר וורן, שר החוץ האמריקאי, עיוות את המסרים שביקש רבין להעביר לסורים, וגרם לכך שנקודת הפתיחה של המו''מ מבחינתם של הסורים, הייתה ויתור מוחלט של ישראל על כל הרמה. |
|
||||
|
||||
קדימה, פרט! |
|
||||
|
||||
"פרשנות: זוהי ההוכחה הסופית, בכתב ידו של רבין, כי אכן העביר לסורים נכונות לנסיגה מלאה מרמת הגולן, תמורת שלום מלא. אלא מה: היו לו תנאים, המפורטים בסעיפים ב'-ד'. רבין דרש מהסורים נסיגה בשלבים כשעיקר הדרישה היא ליישם ולבצע את מה שכינה "שלום מלא" כבר בתחילת התהליך, לאחר "נסיגה קלה". רק אחר כך, על פי רבין, תבצע ישראל את שאר הנסיגה מרמת הגולן. במילים אחרות: מוכנים לרדת מרמת הגולן, בתנאי שנקבל שלום מלא שייחתם וייושם בשלבים הראשונים של הנסיגה, בתוספת סידורי ביטחון מתאימים. בחזרה לפנקס: "מה התרחש בפועל", כותב רבין בעמוד השני, וממשיך: "לסורים יש הבטחה לנסיגה מלאה יותר מאשר כל מדינה ערבית העיזה לבקש. בתמורה אין הסכמה לאף אחד מן המרכיבים שהם תנאי - כעיסקת חבילה או שולחן עם ארבע רגליים. תהליך מו"מ כאשר הסורים מצפים שארה"ב תמכור את ישראל, בכתב. מפסיקים מו"מ והופכים חידושו כתנאי לויתור ישראלי ענייני". הנה כל הדרמה, בעמוד פנקס אחד קטן. או, במילים אחרות: איך סידרו את יצחק רבין. הסורים קיבלו, בעצם, הבטחה לנסיגה "מלאה יותר מאשר כל מדינה ערבית אחרת העזה לבקש". הפאשלה כאן היא, כנראה, של האמריקנים. הסורים לא הסכימו לתת את התמורה שרבין דרש, לא הבינו שמדובר בעיסקת חבילה והתעלמו ממה שרבין ,כינה בתקופה ההיא "ארבע רגלי השולחן", בלעדיהן לא יקום הסכם. בשלב הזה כשהתברר לסורים שישראל דורשת מצידה דרישות, הפסיקו את המו"מ, הפכו את עצם חידושו כקלף מיקוח כדי לסחוט מישראל המשך ויתורים וניסו לקבל מארצות הברית עיגון כתוב לפקדון הישראלי. הסורים, מתברר, התעקשו על מסמך אמריקני שיכיל את הפקדון הישראלי, פקדון שהאמריקנים העבירו אליהם ברשלנות בולטת: בלי להדגיש ,את כל התנאים, השלבים וההתניות של ישראל. כך אנסו הסורים את המפה וניסו כעת, לשכנע את האמריקנים למכור את ישראל. יצחק רבין, איש תם וישר, לא אהב שמוכרים אותו. הוא רתח מכעס". אגב, למקרה שעוזי ו. קורא את ההודעה הזאת, יש כאן (בפיסקה האחרונה) "הוכחה" (למה שאני כתבתי כשהסתמכתי על זכרוני), לכך שנתניהו לא הוביל בפער גדול על רבין בסקרים, לפני הרצח. |
|
||||
|
||||
במגזין העיר של יום שישי האחרון כותב אורי משגב מאמר בשם יצחק רבין איננו. המאמר בנוי סעיפים סעיפים ובסעיף 2 הוא כותב:"בשבועות האחרונים שלפני הרצח החל רבין לפתוח פער קטן בסקרי דעת הקהל על יריבו הפוליטי העיקש,יו"ר האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו". |
|
||||
|
||||
עפ"י זכרוני (וכנראה גם עפ"י זכרונו של כספית). (נדמה לי באמת שראיתי, בביתה של ידידה, הפניה מהכותרת למאמר שלו, משהו כמו: "לא שכחנו את ההוא, נו איך קראו לו, שהיה פעם ראש ממשלה"). --------------------- בתור חובב עיתונים די אובססיבי, אני כל פעם מצטער מחדש שאין לי גישה ל"העיר". אבל זה לא מנומס לבוא למישהי הביתה ולקרוא לה בעיתון במקום לדבר איתה, ולקחת אני יכול מקסימום את "ספורט העיר" (שהפעם לא נראה לי מענין מספיק בשביל לבקש). |
|
||||
|
||||
בפסקה האחרונה כתוב "ביבי נהנה מיתרון קל בסקרים לפני הרצח". ללא מספרים, קצת קשה לדעת אם מה שאני קראתי לו פער גדול נחשב בעיני בן כספית יתרון קטן, אבל מגמת ההתפכחות אז היתה (למיטב זכרוני) מובהקת, והתמיכה בנתניהו (שהגיע כזכור "משום מקום") הלכה ועלתה. ואגב, הסיפור לחג (פנקסו של ראש הממשלה נמצא בשידה שליד מיטתו במגירה שלא נפתחה שבע שנים) נשמע קצת מדהים מכדי שיהיה אמיתי; אבל מי יודע. |
|
||||
|
||||
עברתי עכשיו על עיתונים ישנים מהתקופה שלפני הרצח (זה בסדר, באמת לא היה לי שום דבר יותר טוב לעשות). הסקר הקרוב ביותר ל4 בנובמבר 95 שמצאתי, הוא מה11 באוגוסט, באותה שנה - פחות מ3 חודשים לפני הרצח. אם כן עפ"י המדגם המיצג של מכון "דחף", אילו נערכו הבחירות ביום ביצוע הסקר, ושני המתמודדים היו יצחק רבין ובנימין נתניהו, היה כל אחד מהם זוכה ב41 אחוזים מקולות המצביעים. 10 אחוזים לא החליטו, ו8 אחוזים טוענים כי לא יצביעו. אם מצרפים למירוץ גם את רפאל איתן ודוד לוי התוצאות הן: רבין: 39%, ביבי: 31%, איתן: 8%, לוי: 5%. אני חושב שאין יסוד לטענה שלך על פיה: "בעינו עומד הנתון שלנתניהו היה יתרון גדול בסקרים על רבין לפני הרצח...". |
|
||||
|
||||
אני זוכר די בבירור שהיתרון עבר בהדרגה מצידו של רבין (שהתחרה במועמד אלמוני) לצידו של נתניהו. נגד תאוריה *כזו*, דגימה אחת היא חסרת אונים... אם תמצא סקר נוסף מאותה תקופה, אשמח לשמוע ולבדוק. |
|
||||
|
||||
נכון שנגד תיאוריה כזו דגימה אחת היא חסרת אונים, אך מה שנכון לא פחות הוא שאין דבר בין תיאוריה כזו (שאני, אגב, לא בהכרח חולק עליה) לבין המשפט: "בעינו עומד הנתון שלנתניהו היה יתרון גדול בסקרים על רבין לפני הרצח...". (אני מעדיף שלא לפרט לגבי העיתונים הישנים שברשותי, אבל אם תהיה מעוניין בכך, אני יכול (לנסות) למצוא סקרים נוספים מאותה שנה, אך כאמור לא יהיה ביניהם סקר "עדכני" יותר מאוגוסט 95). |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני זוכר, קו הנפט Trans Arab Pipe Line עבד עד הפצצת בתי הזיקוק של צידון ב1982 ע"י צה"ל. |
|
||||
|
||||
לדעתי הוא הושבת עוד קודם לכן - לאחר פיגוע בשנות ה-70' בו פוצצו מחבלים את הצינור באזור הכפר ע'ג'ר ונפט נשפך לאזור הדן ומשם למקורות הירדן. בעקבות אותו פיגוע גם נחפרה תעלה המטה את מעיינות נוחיילה כך שלא יתנקזו לדן עצמו אלא לחצבאני (אם כי בסוף המים מגיעים לכינרת בכל מקרה). מעבר לכך אם להיות קטנוניים, בצידון אין בתי זיקוק. הם נמצאים בזהראני לא רחוק מצידון. |
|
||||
|
||||
ומה דעתך על זה? סקפטית? ולחסרי הרישום ל"הארץ", מדובר על שימוש בשמן צמחי עם מתאנול (ניתן ליצור ע"י התססת סוכר) כתחליף לסולר עבור כלי רכב עם מנוע דיזל. |
|
||||
|
||||
עקרונית, אני בעד. יש מקום לפיתוח תעשייתי ולא מוצר מאולתר ביתי, כפי שמשתמע מעמדת הרשות הלאומית האמריקנית לפיתוח ביו-דיזל. וכמובן - שמן צמחי אפשר להפיק בארץ בשפע ממטעי הזיתים שלנו, אולי אפילו להשתמש בפסולת הגפת שמצטברת לאחר המסיק לייצור שמן תעשייתי כתחליף לסולר. |
|
||||
|
||||
דוקא שמן זית? הוא יחסית יקר בשביל שמן צמחי. שמן חמניות, כותנה או אפילו סויה נראה לי הרבה יותר כלכלי. |
|
||||
|
||||
היתרון הוא שאנו מגדלים כבר זיתים. מספיק להשתמש בפסולת שלהם, שמתרכזת בקרבת בתי הבד. כמובן שלייצור שמן כמטרה בפני עצמה רצויים גידולים כלכליים יותר. בעונה זו של המסיק, כל פסולת השמן מאזור טולכרם-שכם זורמת לנחל שכם ונבלמת במאגר שהוקם בעמק חפר למניעת זיהום נחל אלכסנדר ע''י שפכי הרשות הפלסטינית. אולי כך אפשר להשתמש בה. |
|
||||
|
||||
זה נראה לך כמות מספיק גדולה של שמן ליצור מסחרי של דלק? |
|
||||
|
||||
נראה שלא. אך אל תשכח את היקפו העצום של גידול הזיתים בארץ כולל ביהודה ושומרון. אפשר מן הסתם לגבש תקנות לאיסוף פסולת בתי הבד אולי לא כמקור עיקרי אך בהחלט כמקור משני לייצור הדלק. |
|
||||
|
||||
סתם נדמה לי או שעלו כאן על אחת ההמצאות הגדולות ביותר באנושות? הרי שמן צמחי אפשר להפיק- מצמחים ובניגוד לנפט אפשר לגדל צמחים. בנוסף מבחינה כלכלית כדאי לישראל לבדוק את האפשרות לייצר דלק צמחי ולמכור אותו במחיר מוזל מאוד (בעשור הראשון ללא מיסים נניח) ובכך להיפטר מהתלות במדינות ומדיניות נפט יש סיכוי טוב שמבחינת הרכב החומרים אני כותב שטויות |
|
||||
|
||||
בעיתוי הזה הצעד המוצע ייתפס כיריקה בפניו של בוש. איזה מן רעיון זה להכשיר את השרץ העיראקי כמה שבועות לפני שהוא ממוגר? כשיקום שם משטר חדש, אינשאללה, כמובן שהצעה לפתוח דף חדש תהיה במקום. |
|
||||
|
||||
כשראיתי את הכותרת חשבתי "וואו, על פניו זה רעיון כל כך מופרך, שאולי יש בזה משהו" וקראתי בעיון רב. מסקנה: מופרך על פניו, ומופרך מעיקרו, מהיסוד ועד הטפחות. עד כדי כך שקשה לדעת מאיפה להתחיל להתנגד. בכל אופן, לכל אלה שהתחילו עם ההשוואות למעורבויות אמריקניות אחרות בעולם, בפתיל שבסקר- תגובה 98186 בניגוד לאלה ש"מחפשים" את אמריקה מטעמים אידאולוגיים, אני לא מתמצאת בדברי ימי האימפריאליזם האמריקאי (עם או בלי מרכאות). אך ממעט הידע שלי, מה שמתוכנן לעיראק נשמע דומה רק למצב שהיה ביפאן, ובגרמניה. לא מדובר פה על ממשלי-בובות, לא על פעילויות-סתר של ה-CIA ולא שום דבר אחר שהוזכר פה. ואם אני צודקת והתקדימים הרלוונטיים הם רק יפאן וגרמניה, הרי שאני במקום העיראקים הייתי שמחה מאוד על זה שהאמריקאים יכנסו לנקות, להשליט סדר, לשקם את הכלכלה ולמסור מפתחות לממשלה-עיראקית-דמוקרטית-אמיתית, בדרכם החוצה והביתה. גם אם התוצאה תהיה פחותה מאשר ביפאן וגרמניה, רק היפטרות מסדאם ומשטר האופל שלו יעשה לעיראקים רק טוב- אפילו כתבים זרים שנזהרים בהעברת ביקורת על כל מה שהוא "עולם שלישי", לא יגידו מלה טובה אחת על האיש הזה, והחמולה שלו, ומעשי הזוועה הרבים שהם מבצעים כדי להישאר בשלטון ולחיות בעושר (אם לא באושר) בעוד העם נמק בעוני ובמחלות. (וכבר היה מי שהשווה ואמר*, שלמרות שסוריה איננה בדיוק מבצר החופש וזכויות האדם, כשהוא היה מגיע לשם מבגדד הוא היה נושם לרווחה... הכול יחסי). *[האם זה היה תום פרידמן?... אנסה לבדוק.] ולכן מתנגדי האימפריאליזם המערבי (שאף פעם לא מצייצים מלה רעה על ברית המועצות ז"ל ועל סין תיבדל"א) מתבקשים לחשוב לרגע מה טוב לעיראקים, ולא איך להדביק עוד חתיכת ביקורת על האמריקאים. |
|
||||
|
||||
אתה נהנה? אתה על שלל כינוייך האלמוניים? עושה לך טוב להשפיל אנשים סתם כך? רק כי אתה לא מסמפט את אופן ההתנסחות שלהם? רק כי אתה לא מסכים עם דעתם? ובכן, אני לא נהנית. וזה לא קשור כהוא זה לדעתי (תהיה אשר תהיה) על דני או על כל מגיב אחר באייל. אני מוצאת לנכון לפנות אליך באתר, הואיל ואתה לא משאיר כתובת אימייל מתוך פחדנות לא ברורה. אנא הפסק את המגמה הלא ברורה הזו, היא אינה נעימה. בברכה. |
|
||||
|
||||
תודה, איילת. באמת, כבר נמאס מזה... וגם אינני מבין, מה טיב האובססיה שלו בנוגע לפרופילי ביאהו! טיפוס תמוה... לו לפחות היה לו האומץ להזדהות! |
|
||||
|
||||
אם נמשיך בקו שלך, הרי שעדיף להתחיל בקריאה לשלום למדינות ערביות שהתוקפנות שלה כנגדנו נמוכה יותר. כלומר לוב שעדין נמצאת איתנו במצב מלחמה מאז מלחמת העצמאות ולא חתמה עד כה על הסכמי שביתת נשק, כמו עיראק. |
|
||||
|
||||
הממשל האמריקני לדורותיו מנסה לקבור את קדאפי עמוק באדמה, אך האיתותים הפרו-ישראליים היוצאים מטריפולי בשנים האחרונות אינם מבוטלים. קדאפי כבר הציע פומבית לצרף את ישראל לליגה הערבית כחלק מהסכם שלום שישלב, איך לא, פירוז האיזור מנשק לא קונבנציונלי. לוב היא בכלל מקרה סינגולרי בין המדינות הערביות בתחום שוויון לנשים, קידמה טכנולוגית, נאורות והשכלה. מצד שני, עירק מצויה כיום בעין הסערה ולכן מהלכים דרמטיים כמו שלום הם רלבנטיים יותר כרגע ביחס לעירק מאשר ביחס ללוב. כמובן שאחרי השלום העירקי ניתן יהיה להפשיר את היחסים עם נסיכויות המפרץ, לחדש את הקשר האיתן עם הכורדים ולייצא סחורות לאירן. אחרי תקופת נורמליזציה ממושכת גם טיסות ישירות מת''א לטהרן יהפכו לרעיון מציאותי. |
|
||||
|
||||
למה לא מספרים לי שום דבר... האם הכותב הוא אותו ליאור גולגר שכותב תגובות מדי פעם? אני המום מכדי להגיב, במיוחד מהסיבה שנראה לי שלמהלך כזה יש סיכוי קטן להצליח לדחות ואולי אף לבטל את המלחמה. |
|
||||
|
||||
...שמה? שמנהלות מדיניות עצמאית בלי תלות בהכרעות האו"ם? 1. אנחנו לא מנהלים מדיניות עצמאית לגמרי, אלא כזו שלוקחת בחשבון במידה רבה (בלשון המעטה) את האינטרס האמריקאי. 2. גם אם אנחנו פחות תלויים מעשית בהכרעות האו"ם, אנחנו נורא לוקחים אותם ללב. בערך כמו שקורה אצלכם כשאמא מתקשרת. חשוב מה יעשו היהודים, חשוב מה יגידו הגויים, חשוב איך יגיבו היהודים על מה שיגידו הגויים, חשוב איך ינהגו הגויים בתגובה לתגובת היהודים על מה שאמרו הגויים בתגובה למעשי היהודים. הכל חשוב נורא 1, ובעיקר דורש מערכים. מערך הסברה, מערך שליחים, מערך שכנוע, מערך התרמה, מערך תמיכה ציבורית, מערך ערבי גאלה, מערך שימור הניצולים, מערך עדויות החיילים, מערך פעולות נמרצות למען הנחת צינורות מים. איפה הסנטור יעבץ? 1 ועם זאת, כמו שאמר איש חכם, מעשים חשובים הרבה יותר ממילים: |
|
||||
|
||||
אני חושב שמדובר ברעיון רענן ולא לגמרי פסול. אך איני חושב שקריאה בהצהרה שכזו תוביל לשלום או לברית של אינטרסים ביננו לבין עירק (ואיני בטוח שברית שכזו תועיל לישראל). אך לפני המלחמה הקרובה בעירק - זה בהחלט יכול להיות צעד מעניין שישראל יכולה לגזור קופונים ממנו ברחבי העולם. אך הצהרה שכזו, שמופנית לעירק ע''מ שאוזניים אחרות בעולם ישמעוה, טומנת בחובה גם סכנות - בוש יתעצבן עלינו עוד יותר (כי הצהרה שכזו עלולה לגרום לדחיית ההתקפה על עירק) וצדאם מבחינתו ינצל קריאה שכזו להצהרה נגדית - שהוא מוכן לשלום רק אם ישראל תפסיק לדכא את העם הפלסטיני. בכך הוא יצליח לקשור בין המלחמה בינו לבין בוש לבין הסכסוך שלנו. הוא יקבל לגיטימיציה בפועל מהעולם לתקוף את ישראל, יצליח לקשור בין שני הסכסוכים ויגזור עוד כמה קופונים בדרך. אבל אם כבר מדברים בענין, לדעתי ישראל צריכה לאמף מדיניות חדשה ביחסי החוץ שלה. לתפיסתי, ישראל צריכה להיות בעלת מדיניות חוץ אקטיבית ולנסות לתמוך בכל מאמצי שלום בכל פינה בעולם, גם במקומות שבהם אין לישראל שום אינטרסים ישירים. בצורה שכזו ישראל תוכל לשפר את תדמיתה, היא תוכל לתרום מנסיונה בתהליכי שלום (הרבה שלום אין פה, אבל תהליכים לא חסר...), והיא תוכל אולי אפילו ללמוד משהו. אבל זה אולי ענין למאמר אחר... |
|
||||
|
||||
לינקקתי לידיד את המאמר, ולהלן תגובתו... "רבש"ע, איך לא השכלנו לגייר את היטלר מבעוד מועד ??" |
|
||||
|
||||
כתבתו של יואב קרני בגלובס 1 בשבוע שעבר המחישה ש"העולם כולו נגדנו", והפעם - ככל הנראה - בצדק. ללא קשר לצידקת טענותיה של ממשלתנו, עלינו על עצביו הוירטואלים של העולם. ליאור ציין זאת בכתבתו (איך נשכחה קפריסין האנטישמית, שרוצה לפסול את ישראל מטורניר הכדורגל?). מה שמוביל למסקנה - הן מסיבות טקטיות-ציניות (להסיט את האש) והן מסיבות "אמיתיות" - על ישראל "הרישמית" לצאת ביוזמה מדינית נועזת (או שנתפסת ככזו). מה לעשות? זה דיון כבד שמגיע לו פתיל משלו (אבל אין הפתעות - החזית הפלסטינית או החבר אסאד הצעיר), אבל ברור לי מה לא - "שלום" עם עיראק. ראשית כי אין לנו סכסוך אמיתי איתם (מה בדיוק ניתן לסדאם תמורת ידידותו הנצחית?) ושנית כי (כפי שנטען לפני) זו הדרך הבטוחה לאבד את תמיכתה של ידידתנו השניה במעלה אחרי מיקרונזיה. __ 1 יתכן שנדרש רישום http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did... |
|
||||
|
||||
מישהי1 נתנה את הלינק הזה בדיון הזה ממש, כשעתיים לפניך. 1 העובדה שזו אני היא מקרית בלבד - עיני נשואות להבטחת ההכרה בכל מלנקקי הלינקים באשר הם. וגם באשר הן. ע' עפרונית, תעשי קפה :-) |
|
||||
|
||||
אכן, סליחות. עזבי את ע"ע, כמה סוכר? |
|
||||
|
||||
אם סדאם חוסיין היה עושה חישובים של מה הכי טוב למדינה שלו ומה יכול להביא עושר ורווחה - אולי הוא לא היה יוצא למילחמה מטופשת נגד איראן... ההסטוריה מלמדת שהדבר האחרון שרודנים חושבים עליו זה מה טוב למדינה שלהם. רודנים חושבים קודם כל על צבירת עוצמה ועל השרידות שלהם ולענ"ד, אם סדאם חוסיין יקבל הצעה כזו הוא לא יעלה בדעתו אפילו לרגע חזון על זרימת נפט עיראקי דרך חיפה וסוחרים עיראקים שעושים עסקים טובים עם היהודים, אלא מה הוא אישית יכול להרוויח. במצב הנוכחי האינטרס של סדאם חוסיין הוא למשוך זמן, וזה אכן מה שהוא עושה (כן להחזיר את הפקחים, לא להחזיר את הפקחים...). הצעה כזו אם תבוא מצד ישראל תיתן לו אפשרות ניפלאה להרוויח זמן. הוא מיד יצהיר שהוא בעד שלום והוא מוכן לעשות שלום עם ישראל, אבל בפועל, אחרי הטקסים והפגישות החשאיות והלא חשאיות וכל הטררם, הוא יחזור על המנטרות הידועות של "הזכויות הלגיטימיות של הפלסטינים" כשכמובן הזכות הכי לגיטימית היא זכות השיבה וכמובן שלישראל לא יצא מזה שום דבר ורק סדאם ירוויח איזה שנה בלי לוותר על כלום... אז אולי עדיף להציע את זה למישטר העיראקי החדש? |
|
||||
|
||||
המלחמה נגד אירן דווקא הסתדרה מצוין עם האינטרס האמריקאי באותו זמן, מה שהביא לכך שסדאם קיבל תמיכה "מוסרית" (קרי: ארה"ב לא צייצה כשהוא ניצל את ההדזמנות כדי לטבוח בכורדים בכלי נשק כימיים) וגם תמיכה ממשית בצורת מכירות כלי-נשק, קנייה מוגברת של נפט, סיוע מסוגים שונים וכן הלאה. המשטר האמריקאי החדש בעיראק צפוי להיות ממשלת בובות בסגנון המשטר החדש באפגניסטאן, שראש הממשלה שלה (קרזאי, נדמה לי) עבד פעם באחת מחברות הנפט האמריקאיות הגדולות, אשר היום עושות את דרכן בכיף רב אל המאגרים העצומים שבאיזור. ובכלל, מהדיווחים האחרונים נראה כי מחוץ לקאבול דבר לא השתנה באפגניסטאן, והלוחמים האכזריים ששלטו בעבר ממשיכים לשלוט גם היום, תוך כדי תשלום דמי שפתיים של נאמנות למשטר החדש. זה בטח לא מעודד את האזרחים העירקים לראות את מצבם של עמיתיהם האפגניים, אשר גם ספגו הפצצות אמריקאיות איומות שהחריבו כל זכר לתשתית שהייתה במדינתם, גם הרגו אלפים חפים-מפשע, וגם תקעו אותם באותו מצב, רק הפעם בלי שום אפשרות להיוושע. |
|
||||
|
||||
נו אז מה האלטרנטיבה? 100 אחוזים בעד השלטון הנאור של סדאם חוסיין? מה עדיף לעיראקים? למות במילחמות ובטיהורים של סדאם חוסיין או בהפצצות האמריקניות? לפחות ההפצצות האמריקניות לא ימשכו שנים ארוכות... חוץ מזה, אנחנו (=מדינת ישראל) צריכים לדאוג קודם כל לעצמנו, ואני לא רואה במה מו"מ עכשיו עם סדאם חוסיין יכול לעזור לנו. כמו שאמרתי קודם - רק סדאם חוסיין ירוויח מזה זמן שהוא מאוד צריך. |
|
||||
|
||||
יכול לעזור לנו לדעתי: * ריסוק הסולידאריות הפאן-ערבית שערפאת מנסה לגבש נגדנו. ניהול מו"מ עם גורמים עיראקים (או לובים, או סעודים, או קטאריים) יתרום לבידודו המדיני ולהופעת מנהיג שקול יותר לעם הפלשתיני. * ביצור מעמדה של מדינת ישראל ע"י הכרה פומבית בה מצד אחת הקשות באויבותיה - כשם שהשלום עם מצרים ביסס את מעמדנו כאן (שימו לב לחידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים בין אירן למצרים השנה, אחרי למעלה מעשרים שנות נתק) * שינוי קיצוני במצבה האסטרטגי של ישראל - ממבצר לחופי הים התיכון הנשען על רובים אמריקניים ונפט דרום-אמריקני, לכדי המעצמה מספר אחת במערב המזה"ת. במקביל - ביצור מעמדה של עירק כמעצמה מספר שתיים (או 1.5) במזרח המזה"ת. צינור הנפט בצרה-חיפה לבדו יכניס לעירק וישראל מיליארדים בשנה, וזה עוד לפני שחושבים על קשרי המסחר המחודשים. * פתח לפתרון בעיית הפליטים - יהודים יוצאי עירק יוכלו לשוב לוילותיהם בבגדד, אם מכח סעיף בהסכמי השלום ואם ע"י רכישת אדמות ונכסים בעירק בהתאם לחוק העיראקי. כאן נכנס עקרון הדדיות חשוב - מדיניות עוינת של ישראל כלפי פלשתינים המבקשים לשוב לנכסיהם בתחומי המדינה (ולו לביקור חטוף), תגרור מדיניות עוינת לא פחות של מדינות ערב כלפי התיירים והמתיישבים הישראלים. * בטווח הארוך - פירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית - עומד לרשותנו חלון הזדמנויות מצומצם ביותר לביצוע מהלכים בערוץ זה. התפרקות הדדית מאמל"ח אב"כ תהיה קשה הרבה יותר אחרי שלוב או אירן יכריזו כי ברשותם 'חרב אללה'. אז זה כבר יהפוך להיות עניין של יוקרה לאומית, ממש כמו בסכסוך הקשמירי. כוחנו הגרעיני עדיף על שלהם, אך אנו לא יכולים להרשות לעצמנו עימות לא קונבנציונלי, וגם לנו ייטב אם נצמצם ולבסוף ניפטר מן הארסנל הגרעיני שלנו 1. * השגת שלום, קיבינימט. נאמר 'בקש שלום ורדפהו' - לא רק לבקש שלום בבוא היום עם יורש העצר הסעודי או עם סרי נוסייבה, צריך למחול על כבודנו ולהציע בפומבי שלום עכשיו לכל מאן דבעי, עודאי חוסיין אינקלוסיב. להמשיך? הייתי מצר ואומר שבינתיים אין יותר מדי דיאלוג תחת המאמר הזה. 1 או לחילופין נמסור אותו למשמורת ליום סגריר כמו בספרי 'חולית'. בית יעקב יחזיק כמה פצצות, בית אהרן גם, בית יתרו עוד אחת-שתיים, ואולי גם בית עשיו או ישמעאל. לחילופין, אפשר להכריז שאנחנו מעמידים את כל הארסנל הבלתי-קונבנציונלי שלנו לרשות כל בני אברהם (ולהמשיך לשמור אצלנו את כל הכפתורים). |
|
||||
|
||||
אני, למשל, חיכיתי עד עכשיו כי לא היה לי ברור שההצעה רצינית. נניח ששרון יכריז בפומבי על ידנו המושטת לשלום לכל שכנינו (זאת אומרת, אלו מבינהם שפרט לשלום לא רוצים שום דבר). מה אתה מצפה שיקרה? מה מנע מכל המדינות האלה לחתום על הסכמי שלום איתנו עד עכשיו? אם בכלל נזכה לתגובה מעירק, היא תהיה רשימת החטאים שלנו שבגללם לא-יעלה-על-הדעת לעשות איתנו שלום, ורשימת הדרישות המיידיות כדי שאפשר יהיה להתחיל לדבר (נסיגה מלאה, ירושלים, שיבה). מה יצא מזה? |
|
||||
|
||||
בין ממשלת עירק לממשלת ישראל, ותקשורת ישירה היא אבן היסוד לפתרון כל סכסוך, אייל אינקלוסיב. אתה יודע מה, עצם העובדה שהציבור בישראל ובעולם ידע נגד מי אנחנו, עד מתי ולמה, כבר יתן לנו זריקת דחף מדינית, מסחרית ואפילו מוראלית. תחושת היאוש הגוברת בציבור לא נובעת מחולשה צבאית אלא מחוסר-אונים - כי אצלנו אוטובוסים ממשיכים להתפוצץ כאילו כלום והעולם ממשיך לשנוא אותנו על לא כלום. הצעת השלום לעירק תשנה לפחות את אחד הגורמים הנ''ל. |
|
||||
|
||||
יצא מזה שנוי הטון. מדינת ישראל נתפסת (בצדק או לא, זה לא כל כך משנה) כבריון השכונתי. מדינה שאינה מסוגלת לפנות לשכנותיה בטון שאינו מתלהם או מאיים. שנוי הסגנון יכול להיות התחלה נאה. אולי בעקבותיו יבוא גם שנוי המהות. |
|
||||
|
||||
אם אני מפענח נכון את הדיווחים על אירועים כאלה, פנייה פומבית ממנהיג למנהיג תמיד באה אחרי שפרטים מסויימים סוכמו באופן דיסקרטי. אחרת (במדה מסוימת של צדק), הפנייה נתפסת כפופוליסטית, והיא בכלל לא תעלה לדיון רציני. יש שתי אפשרויות: יתכן שמגעים חשאיים יעלו שעירק (ואיראן, ולוב, וסודן) מעוניינת בשלום עם ישראל (במציאות הנוכחית) - ואז אין שום סיבה לחכות; אלא שזה נראה לי לא סביר (כי הליגה הערבית לא נולדה אתמול). ואם מדובר רק באקט של יחסי ציבור, אני לא חושב שזה ממש משנה. |
|
||||
|
||||
אני לא חולק על ההגיון שלך, אני רק אומר שסדאם חוסיין הוא לא אנוואר סאדאת. זה בדיוק מה שכתבתי בהודעה הראשונה - המיליארדים מצינור הנפט לחיפה לא יזיזו לסדאם חוסיין את קצה האצבע הקטנה, הוא רק ינצל הצעה כזו לתועלת המיידית שלו. אגב, לגבי מדינות אחרות (כמו לוב למשל) זה דווקא יכול להיות רעיון טוב. |
|
||||
|
||||
היי כולם! ליאור - עם כל זה, שאולי אינני מסכים עם כל מילה, שכתבת בנוגע לצד הפלשתיני - עדיין, לעניין בו אנו דנים כאן, אני איתך. באמת - בוש דרש מהם להביע נכונות לציית להחלטות האו"ם - הביעו אותה! בוש דרש מהם לקבל שוב את פקחי-הנשק - הודיעו: נקבל! בהשוואה למדינות חברות או"ם אחרות - למשל ישראל וטורקיה, שתיהן בנות-בריתה ההדוקות ביותר של ארה"ב באיזור - עיראק היא כעת, בלי שום ספק שהוא, "הילדה הטובה". אז סדאם הוא מפלצת. וואללה. מה, ומנהיגים אחרים בעולם הם מלאכי השרת? המשטר הסיני הסטאליניסטי כולא את מתנגדיו במחנות עבודה ומענה אותם, ומה אנחנו, ב"מערב המוסרי", עושים? קונים את תוצרת העבדים הזאת! שלא לדבר כבר על פינושה ועל סוהארטו, ששניהם נהנו, בזמנם, מתמיכה אמריקאית מסיבית... לא מזמן התפרסם ב"הארץ" מאמר מן הניו-יורק טיימז (כמדומני), על ההבדלים בזכויות-הנשים ובמצבן בין עיראק לסעודיה - ומי שיצאה ממנו טוב יותר בטח לא היתה החברה לנפט של משפחת אבן-סעוד. הריב בין ממשל דביליו בוש לעיראק הסדאמית הוא ריב אישי נטו - פשוט, כבוד-האב... אז על זה להתחיל פה טבח סיטוני?? מבחינה הסטורית, תהא זו מתקפה אימפריאליסטית חסרת כל הצדקה, שתגונה בתוקף ע"י כל הדורות הבאים - באמת, אפילו לקיסרות אוסטרו-הונגריה, בתקיפתה את סרביה ב28 ליולי 1914, היתה יותר הצדקה קלושה מלזה!! אני תומך בהצעה תמיכה מלאה. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שאנחנו חייבים לעשות שלום כי נמאס מהפיגועים ומההרג וצריך להפסיק את זה |
|
||||
|
||||
אם כבר מדברים על המציאות האובייקטיבית, אולי מישהו יכול לעזור לי עם השמועה הבאה: את השמועה הבאה, שאני בוחר כרגע להגדיר כ"ציזבאט הארכיאולוגי", שמעתי לפני כמה שנים. לפי הסיפור, לפני כמה שנים התגלתה באזור ירושלים מערת קבורה של משפחת ישו. במערה התגלו הקברים של יוסף (אביו [האפוטרופוסי, בסדר?] של ישו), אימו, ישו עצמו, אחיו, אשתו ובניו (?!)... לאחר הגילוי לכאורה, הוחלט לגנוז את הממצאים הרגישים, אבל בעקבות זאת הוותיקן ייסד יחסים דיפלומטיים גלויים עם ישראל. עד לא מזמן הייתי בטוח שמדובר באגדה. אבל, כידוע לכם, לפני כמה ימים פורסם על זיהוי הגלוסקמה של אחיו של ישו: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... ואם יש גלוסקמה, יש מערת קבורה...http://www.bib-arch.org/bswb_BAR/bswbbar2806f1.html ובכן, מישהו יודע משהו או פרטים נוספים על זה? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע לגבי ממצאי משפחת ישו, אבל הממצא הנוכחי - יתכן מאוד שהוא קבר אחיו של ישו מכיוון שלא היה נהוג לרשום את שם האח על ארונו של הנקבר, אלא אם כן האח היה דמות חשובה. |
|
||||
|
||||
התגלתה מערת קבורה מפוארת, שמעולם לא נשדדה בידי שודדי עתיקות, באזור חקל דמא, אך בשום פרסום רשמי לא מדובר על שייכות למשפחת ישו אלא למשפחה עשירה. את הפרטים המדוייקים של הכתוב בגלוקסמאות אינני זוכר. המערה צולמה בטלוויזיה והיתה עליה כתבה מפוצצת "המערה הסודית ליד הר הבית". נאמר שהמקום נשמר בסוד מפחד שודדי עתיקות, ובסרט אפילו הראו בסוף שמכסים את פתח המערה בעפר כדי למנוע גישה נוספת למקום. התיאור הארכיאולוגי הרבה יותר מאופק ופחות יומרני - יש חוברות של "חפירות ארכיאולוגיות בישראל" בספריות, אם תחפש חוברות בין 1998-1996 תוכל למצוא שם גם את פרטי החפירה במערה הזו (אני ראיתי אותם!) באשר ליחסי ותיקן-ישראל, הם נובעים בבירור מהסכם אוסלו, ורצונו - מן הסתם - של הותיקן - להבטיח את האינטרסים הנוצריים בעיר העתיקה בכל הסכם עתידי בין ישראל והפלסטינים. |
|
||||
|
||||
הסיפור התפרסם ביום שישי בידיעות אחרונות. לא ברור לי איך הוא "נשכח" במשך 10 שנים. |
|
||||
|
||||
להשלמת התמונה (באיחור אופייני...): מערת הקבורה של ישו [ויקיפדיה]. |
|
||||
|
||||
עוד לא הבנת שלא אנחנו נלחמים אלא נלחמים בנו? ועוד: באיזה סרט אתה חי? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה הסרט, אבל הטוויסט ממש משגע. |
|
||||
|
||||
נראה שמלבד השלום שנראה הערב על מסך השינום בין איציק כהן גלדיס/דוריס/ירדנה ג'עלה לבין מתי סרי עם השפם — לא יכון במהרה שלום אחר עם עיראק. אגב, מתי בהיסטוריה היה שלום עם חבל הארץ הזה שנקרא בתנ"ך בבל? נראה לי שתמיד יש חשבון עם עזה (אז פלשתים, היום ערפאת) ועם בבל. מאז נפילת מגדלי התאומים הראשונים בהסטוריה, שחיסלו את הכפר הגלובלי התנ"כי (עפ"י ספר בראשית. אני לא נכנס כאן לעובדות ארכיאולוגיות, מעניין אותי דווקא המיתוס). המאמר מבריק, אך אני בספק אם כותבו באמת מאמין בדבריו. |
|
||||
|
||||
קראתי שוב את המאמר כדי לוודא שאני באמת מאמין בדבריי. השורה התחתונה במאמר אמנם שגויה - פרסי נובל מחולקים בסיטי הול של שטוקהולם, שהוא מקום מקסים לכל הדעות 1, ואילו פרס נובל לשלום מחולק איפשהוא באוסלו, ואין לי מושג אם זה במקום מקסים. פרט לכך, נדמה לי ששעת הכושר לחילופי הצהרות שלום בין ישראל לעירק כמעט חלפה, אך אשמח לשמוע את הסגותיך. 1 תמונות ראשונה ושלישית כאן: |
|
||||
|
||||
1. שני ילדים מצורעים היו בשכונה. לאחד קראו שרוליק, לשני בבי (Bavi). אף אחד לא רצה לשחק איתם. רק לשרוליק היה חבר אחד, ולא סתם חבר: סמי, מלך השכונה שהיה מגן עליו תמיד ובזכותו הילדים האחרים בשכונה לא הרגו אותו. מאידך, סמי היה מה זה חם על בבי, בגלל כל מיני חשבונות ישנים ובעיקר משום שלאחרונה עזר בבי למשוגע אחד בשם אוסי לחרב לו את האופנוע החדיש שלו, עם הסטיקר של Twins. לא היה חכם מצידו של סרוליק לעשות דווקא בזמן הזה שולם עם בבי וללכת נגד סמי, ביחוד בזמן שעבר מאז ה–11 בספטמבר, שכולל את הזמן שבו היתה לטענתך "שעת כושר". 2. כמו שאמרו אחרים, סדאם לא נראה כפרטנר שאפשר לסמוך עליו באיזה צורה, שלא ינצל את מה שאתה מציע לו ויתן לך תמורה על זה. נסיונינו בעבר עם שליטים מסוגו של סדאם (דוגמת אידי אמין באוגנדה) שעמם שיתפנו פעולה, לא הניב לנו תוצאות טובות בגלל הפכפכנותם, וגם בגלל התרומה האפשרית של זה לצירועינו בעולם (למשל החברות עם הכת הצבאית בארגנטינה ועם פינושה בצ'ילי) אני לא אומר שהאחרים כל כך צדיקים — אבל חברים כמו סדאם, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים. כהערת אגב, עיראק תמיד היתה הקשוחה ביותר במדיניותה כלפי ישראל, זו המדינה היחידה שנלחמה איתנו בשנת 1948 שעמה מעולם לא נחתמו הסכמי שביתת נשק. למרות שמעולם לא היה לנו גבול משותף איתם, ולא יכלו לטעון כלפינו על כיבוש שטחים וכד'. אולי המצב יהיה שונה אם וכאשר יסולק סדאם חוסיין, אך אני לא בטוח. עפ"י מה שהבנתי, אמורים לעלות שם לשלטון השיעים... |
|
||||
|
||||
חהחהחה שלום עם עיראק הרגשתי גיחוח בליבי , חכה שהמלחמה תסתיים והמתונים ישלטו שם אז תחשוב על חלומות ורודים לא עכשיו |
|
||||
|
||||
סאדם רחוק מלהיות היטלר לצ'מברלנים באזור הזה יש שניים די חדות תפסיקו כבר עם ''אנלוגיות היסטוריות'' חסרות קשר |
|
||||
|
||||
לא יורקים לצלחת שאוכלים ממנה. אני מאמין שכיבוש שטחים הינה האופצייה היותר הומנית למדינה דמוקרטית לנצח במלחמה כפוייה. למרות זאת העולם נגד כיבוש ואז ישנה האפשרות להחזיר שטחים ולהפנות את מלא האחריות למעשי תוקפנות כלפי העם אשר התוקפנות\טרור אמורה לשרת אותו. כלומר אם הטרור יוצא כאילו להגנת הפלסטינאים ועם הפלסטינאים לא מתקוממים נגדו, יש להכות בעם עצמו עד שיוקיע את הטירור מקירבו. כנ"ל לגבי עירק. יש היום דרכים לבקש סיוע מהעולם למיגור הרוע אם זה מה שהעם רוצה. בכך יצא העוקץ מהלגיטמיות של מעשי האיבה וכמו כן תפסק האהדה המקומית הדרושה לתוקפן. לא ניתן לנצח טירור בשמירה על ערכים הומניים. בשביל לגבור על מטורף צריך להיות מטורף בריבוע. |
|
||||
|
||||
מטעמי סימטריה, ההגיון של המשפט האחרון שכתבת מוביל לטירוף אקספוננציאלי שסופו בהשמדה מוחלטת של אחד הצדדים. גם בלי להתייחס לאספקטים מוסריים, כדור הבדולח שלי טוען שהסלמה כזאת תיעצר ע''י התערבות חיצונית שתיכפה עלינו הסדר בתנאים גרועים מאד. |
|
||||
|
||||
nuts
|
|
||||
|
||||
מגעים משנת 1987 למטרת הסכם שלום בין עיראק לישראל, טורפדו על ידי ארה"ב. מעריב: |
|
||||
|
||||
וגם סקירת ספר על יחסי ישראל-עיראק במהלך השנים: לתשומת לב מיוחדת ראויה הפיסקה האחרונה. |
|
||||
|
||||
שיהיה להן הגיון מינימלי. כתבה כזאת לא מחוברת למציאות מזמן לא קראתי. בהתחלה חשבתי שזה רק בצחוק, מן הפוך על הפוך, עד שהסתבר לי שהכתבה המגוחכת הזאת מתכוונת ברצינות. תכף תתחיל המלחמה ושיראק כבר מתחיל לאכול את הכובע שלו, אם מישהו היה לוקח ברצינות את ההצעה לנסות לעשות שלום עם סאדם מה היה המצב שלנו היום? היינו מסובכים עם כל העולם, לא רק עם אמריקה אלא אפילו עם מיקרונזיה. |
|
||||
|
||||
כתוב בנבאים שלום שלום ואין שלום כך שתדעו שהשלום הזה אם הערבים הוא טעות ואין מה להשקיע אליו תזמן |
|
||||
|
||||
לפני שנעשה שלום עם עירק אולי נתרכז במה שקורה במדינתנו ונצליח לעשות שלום עם העם הפלסיני שהא באמת משבש את חיינו- העימות האין סופי והאינתפאדה במשך שנתיים וחצי אשר גובים מאיתנו וגם מהם מחיר דמים הם צו השעה. עירק? מה לנו ולעירק בשלב זה. האם אין לך סדרי עדיפות כדי שהמדינה הזאת אולי אולי תתחיל לשוב לשפיותה????????? |
|
||||
|
||||
ביחוד לכל המטיפים על חובתו של המערב להילחם כנגד תרבויות אחרות. |
|
||||
|
||||
מפלגה חדשה בעיראק קוראת לכינון יחסים עם ישראל. הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
||||
|
||||
אולי עוד יגיע הזמן שגם אני אעשה שלום עם ישראל :) |
|
||||
|
||||
האם פספסנו, בגלל ארה"ב, את השלום עם איראן? "שיתוף פעולה מלא ופיקוח בנוגע לתוכניות הגרעין, הכרה בישראל והפסקת התמיכה בארגוני הטרור הפלסטינים - זו ההצעה שהעמידה איראן בפני ארצות הברית לפני כשלוש שנים, מיד לאחר כיבוש בגדד. את הפרטים המפתיעים מפרסם היום (א') ה"וושינגטון פוסט"." |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |