 |
קצב העניק חנינה למרגלית הר שפי (עודכן) | 628 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מרגלית הר-שפי נשפטה בשל חוק מוזר ונכלאה בעקבות הליך משפטי מופלא, אך הם מתגמדים אל מול העילה לשחרורה. אם נשים דתיות אינן יכולות להיכלא, הרי מומלץ לכל אחת לחזור בתשובה. אם התנאים לא מאפשרים לאשה דתיה להיות כלואה, יש בכך, לדעתי, עבירה על החוק. המדינה חייבת לאפשר למאמינים בני כל הדתות הנפוצות לקיים את מצוות דתם (בגבולות ההיגיון המוכר. לא מדובר על חופש לשחוט חתולים). ואם נשים דתיות אינן יכולות להיכלא ולקיים את מצוות דתן - מדוע היא נכלאה עד כה? נראה שהנשיא מנסה לתקן עוול על ידי עוול אחר. כעת יואשם במתן חנינה להר-שפי בשל קרבת דעותיהם הפוליטיות. לא. החוק לפיו נשפטה הר-שפי הוא חוק שאינו ניתן לאכיפה, והיה מקום לשנותו. למרות שמהרשעתה נדף ריח חזק של פופוליזם, היה מקום לכבד את החלטת בית המשפט הפופוליסטי ולתת לביקורת הציבורית לעשות את שלה. כעת מופעלת מערכת ה"בלמים ואיזונים" של הדמוקרטיה כדי לשנות את החלטות הרשות השופטת, למרות שנראה שלא לכך הם נועדו. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה נועדו הבלמים הנ"ל אם לא למקרים כאלו? לשם מה קיימת אפשרות החנינה אם לא למקרה שבו החלטת המערכת המשפטית אינה רציונלית? למיטב זכרוני, חלק ממטרות החנינה הן לאפשר לאדם שהורשע, ומאז הרשעתו התגלו פרטים או ארעו אירועים אשר מסירים ממנו את אשמתו או מקלים בה, להשתחרר מהכלא ללא כל פניה לארכאות המשפטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי - הבלמים והאיזונים נועדו כדי שאף רשות שלטונית לא תנצל לרעה את מעמדה. אם המערכת המשפטית טעתה - צריכה הטעות להיות מתוקנת בתוך המערכת המשפטית. חנינה אמורה להינתן לפנים משורת הדין לאנשים שמצבם השתנה מאז נשפטו. אם המערכת התרשמה שהם הביעו חרטה מלאה ולכן אינם מהוים סכנה לחברה, או אם חלו במחלה קשה ונוטים למות, וכן הלאה. אם המערכת הפוליטית מתרשמת שהשופטים מעלו בתפקידם והרשיעו אדם על פי דעותיו הפוליטיות ולא משיקולים ענייניים, יש להקים מערכת שתמצה את הדין עם השופטים שהשתמשו בכוחם לרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמדובר כאן בשחיתות מידות של שופטי בית המשפט. אם איני טועה, בצהרים נאמר בחדשות ברדיו שהנשיא קצב חנן את הר-שפי גם בשל כך שהיא הביעה חרטה מלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר כאן על נשיא שאיבד כל מידה של איזון בין תפקידו כחונן לבין מחוייבותו לחברה הישראלית. ניתן לדבר המון על האופן שבו נשפטה הר-שפי ועל סמך מה הורשעה אך אל נא לנשיא לשכוח איזה מסר אווילי הוא שולח לאומה הן בשחרורה והן בסיבת שחרורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל לאבד את האיזון צריך שיהיה איזון מלכתחילה, מה שלא ממש נכון במקרה של הנשיא הנוכחי שלנו. כמעט מיומו הראשון בתפקיד הוא בוחש בגמלוניות בכל קלחת שרק נקרית על דרכו, מתערב בנושאים פוליטיים אפילו יותר מקודמו (מי היה מאמין שזה בכלל אפשרי), מחייך חיוכים של נופת צופים ממלכתית ונוטפת שמן זית זך לכל עבר, אך תוך כדי כך הולך ומתרחק מלב הקונצנזוס הישראלי הישר אל חיקם המזמין של חוגי הימין הדתי. אין לי שום ציפיות מהאיש הזה שנבחר לנשיאות לא בזכות אישיותו אלא רק כי אלי ישי רצה להראות לשמעון פרס מי באמת מנהל פה את העניינים, ואני חושב שהוא הוכחה חיה ונושמת לכך שמוסד הנשיאות בישראל הגיע לסוף דרכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתערב בנושאים פוליטיים? מה, מאסרה של הר שפי הוא מאסר פוליטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם אנחנו רפובליקת בננות המבצעת מאסרים פוליטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לכך שכל דבר שיש לו השפעה על סביבתו הוא פוליטי, בין אם זה וגנר, ברית-מילה, צחי הנגבי או עתידן של חברות הפלאפונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בואו נראה. מאסרים פוליטיים? בדרך כלל לא ליהודים (אבל שאל את מקסים גילן על מאסרו בגין טעות תרגום... כמעט כל יתר המעורבים בפרשה הלכו לעולמם.) שוחד? אתם זוכרים את הרעש שקם בוועדה המרכזית של הליכוד כאשר *לא חולקו מספיק משרות*? ואותו הדבר (רק קצת יותר בשקט) נשמע בצד השני של המפה הפוליטית. אורך החיים והנשימה של ממשלות? תספרו בעצמכם. 4 שנים בין בחירות זו פנטזיה, בישראל. על פי קריטריונים אובייקטיביים, ישראל יכולה להתהדר בבננאותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם איטליה היא רפובליקת בננות ע"פ קריטריון 4 השנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה מצבה של איטליה. ישראל, לעומת זאת, מוכרת לי יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיטליה, עד לפני מספר שנים בודדות, התחלפה ממשלה כמעט כל שנה (גם אצלם החוק הוא בחירות בכל ארבע שנים). הצגת את ריבוי הבחירות כקריטריון לבנניות של רפובליקה. הבה נבחן את הקריטריון לאור המידע שהוספתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצגתי מספר קריטריונים אקראיים. רפובליקת בננות תיראה כזו ברוב הקריטריונים. מדינה "מתוקנת" לא תאבד את "תקינותה" אם יש שם עוד מרחב לתיקון. איני מכירה את הרקע שעליו צוירו הממשלות המתמוטטות של איטליה. לעומת זאת, קשה לי להאמין שרמטכ"ל צבא איטליה מניע גדודים ומדווח על כך לעיתונות בזמן שראש ממשלתה ישן... ...אבל אולי זה המצב גם שם? איני בטוחה שנשיא איטליה מתעקש לחון פושעים בניגוד להמלצות שר המשפטים שם – איני בטוחה בכלל כיצד בנויה המערכת הפוליטית של איטליה. ומה לגבי עיירות הפיתוח של איטליה, והנחשלות המובנית לתוך הכלכלה שלה? ומה לגבי המיעוט ה(מגרדת את ראשה) – טוב, נאמר – מה לגבי המיעוט השמי שבאיטליה? האם כפריו אינם מוכרזים? האם בחוריו נאסרים במאסר מינהלי איטלקי? מה מצב רשיונות הבנייה אצל המיעוט השמי באיטליה? הבננות צומחות בישראל תחת כל עץ רענן ומתפרצות מכל חריץ בשלמת הבטון והמלט שהולבשה על הארץ הנחמסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, מוסד זה הגיע לסוף דרכו. אחרי שרשרת הפדיחות המזעזעת של וייצמן - שפשוט לא ידע מתי לשתוק - כבר הייתי נכון לסלוח לקצב כמעט כל דבר. הוא ביקר משפחות של מתנחלים קיצוניים, אבל כף-רגלו כמעט שלא דרכה בישובים הערביים במשולש - שתקתי. הוא הצטרף למקהלה הלאומנית-קיצונית, הרואה בכל מי, שמותח ביקורת על מדיניותנו בשטחים הכבושים: שונא ישראל - התעלמתי. אבל עתה - אין, צריך לראות את האמת: זהו נשיא פוליטי, שההבדל היחיד בינו לבין קודמו הוא: וייצמן ידע איך לקומם עליו את כווו---לם; קצב משייך עצמו אך ורק לימין הדתי, ומנכר את עצמו מן השמאל (אבל, היי - אנחנו הרי כבר לא חלק מן "העם"... אנחנו, בכלל, האליטות; אותנו זה "בסדר" לנכר, כנראה). אם-כן - על-מנת למנוע מצב, שבו נתבקש לבחור בין שירי וייצמן לישראל כץ (או בין יעל דיין לאליק רון, או בין תמר גוז'נסקי למרדכי אילון... מי בכלל מבדיל ביניהם) לתפקיד הנשיא ב2007, אני קורא בזאת, כאמור בכותרת, לקחת צעד או שניים אחורה, מרחוב-ללא-מוצא זה שנקלענו אליו, ו - אם אין באפשרותנו להחזיר את המנדט (כי הבריטים אינם כה טפשים - חייליהם ודאי שלא ירוצו בסמטאות עזה, או תל-אביב), לפחות נצטרף לחבר-הלאומים, ונמליך עלינו את המלכה... שאם לא כן - לא ירחק היום, ויהא עלינו לקרוא את המשפט, "נשיא המדינה, מר יוסף בא-גד, אמר היום"... שלכם, דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אולי Wellcome back my friends to the show that never ends בכל אופן, הורדת שמות התואר המקצועיים משמך היא תוספת נאה. ומה רע באזרח זה או אחר בתור נשיא? האם סף המינימום הוא ידע בתיאטרון יפני ומספר ציטטות מקירקגארד באמתחת, והכרת חומש מהווה מיכשול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו בסתם אזרח היה מדובר, ניחא - היינו יכולים לראות במוסד הנשיאות מעין שעשועון טלוויזיוני סטייל דודו טופז. אבל לא זה המצב. בימינו מאכלסים את מוסד הנשיאות מיני פוליטיקאים, לאו דווקא מהשורה הראשונה (לא שזה היה משפר את המצב אם כן היו). מוסד הנשיאות נוסד כדי להציב דמות מופת בראש המדינה - אדם משכמו ומעלה שאמור לייצג את המדינה. זו הסיבה שהנשיאים הראשונים היו אנשי אשכולות - וייצמן (הראשון), קציר, ואחרים ששמם לא עולה בראשי כרגע. שני אלו שנקבתי בשמותיהם, למשל, היו מדענים, ותרמו רבות לפיתוח המחקר בארץ. מה עשו וייצמן (השני!) וקצב? חשוב לציין - לא "לייצג" את המדינה. אי אפשר "לייצג" את המדינה, כי אנחנו מפולגים מידי. בשביל זה יש את הכנסת. הנשיא לא אמור להיות איש שכל אחד יגיד "אני מסכים איתו", אלא איש (או אישה) שכל אחד יוכל להגיד "אני רוצה להיות כמוהו". מבחינת הישגים, מבחינת השכלה, מבחינת דרך ארץ. לא זה המצב כיום. אפילו כאיש דתי אי אפשר לזקוף לזכות קצב השכלה תורנית מופלגת. הוא איש פשוט. הוא "מייצג", כביכול - וכאן בדיוק הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לתומיץ חשבתי שמוסד הנשיאות נועד כדי להציב את חיים וייצמן במקום שלא יפריע לדב''ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אז באמת המוסד סיים את תפקידו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, א. "המקום היחידי אליו מרשה לי בן-גוריון לתחוב את אפי הוא הממחטה" (ח.וייצמן) ב. בתגובה לאמריה כי "הנשיא הוא סמל" – "אינני רוצה להסתמל!" (ח.וייצמן) ציטוטים מהזיכרון מתוך הספר "לא יעלה על הדעת" של רפי מן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, כששני אלה כבר אינם - קדימה, לחזור אל המלכה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב הסיבה - איזה מסר אווילי יש בשחרורה של הר-שפי? מעכשיו פורעי חוק ובני בליעל ילכו ולא ימנעו פשעים בלי כל חשש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנייה , תן לי לחשוב. פושעת שהורשעה ב3 ערכאות משפטיות , לא מוכנה להביע חרטה בפני וועדת שחרורים ועל כן אינה מקבלת המלצה מהוועדה מקבלת שחרור מוקדם. מלבד העובדה שהעונש שקיבלה הינו מגוחך לחלוטין , אך על זאת אבוא בטענות כלפי מערכת המשפט , נשיא המדינה מחליט לשחררה 3 חודשים לפני הזמן. האם ה3 חודשים הינו הדבר החשוב? לא , כי עצם החנינה הינו מסר שאומר שאם אתה מקורב ומסוגל להפעיל לחץ פוליטי על גורמים רלונטיים כי אז חוק שונה לך מן האזרח הפשוט!!!. לא מדובר כאן בגיבורת ישראל שיש להתחשב בעברה. מדובר בפושעת שידעה על רצח מתוכנן ולא עשתה דבר למנוע זאת!!!!. היא תצא מן הכלא אבל רבין ז"ל , הוא כבר לא יחזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המצב: יש חוק, שהוא חוק דבילי לחלוטין שמקומו לא ימצא במדינה דמוקרטית אמיתית. בית המשםפט מחליט, משיקוליו שלו, לאכוף באופן פתאומי חוק שלא נאכף בעבר, על מקרה שהוא, במקרה הטוב, גבולי. הנשיא מחליט שיש כאן מקום למידת הרחמים, לאחר שועדת השחרורים מחליטה, שוב, משיקוליה, לא להקדים את שחרורה של האסירה. מה הבעיה? לא מדובר כאן בפושעת. מדובר כאן במשהו קצת מוזר - הר שפי היא, לפי האישום כנגדה, לא אנטי-פושעת. היא לא מנעה פשע, פשע שהיא לא הייתה שותפה לתכנון שלו, שהיא לא ידעה פרטים עליו, ואפילו שהיא לא יכלה לדעת בודאות על קיומו. חוסר המזל שלה הוא בכך שמכל האנשים שהצהירו בזמנו "צריך להרוג את רבין" (והיו הרבה כאלה, ואיש לא דיווח על אף אחד מהם, כי זה היה דבילי), דווקא הבחור שאמר *לה* את זה, באמת הלך ועשה זאת. אסור שתהיה משטרת מחשבות בישראל. עם כל הכאב על רצח רבין - להוציא נרווים תוך יצירת תקדים מסוכן בישראל, זה אסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בית המשפט מחליט" לאכוף את החוק?! זה חדש לי. כלומר, אתה טוען שהתביעה הכללית הגישה ומגישה מפעם לפעם כתבי-אישום בעבירה שבה הורשעה הר-שפי, ובית המשפט הוא המחליט שלא לאכוף את החוק, פרט למקרה הר-שפי בו החליט כן לאכוף את החוק? אם יש לך טענות - נדמה לי שעליך להפנותן לתביעה הכללית, ולא לבית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם סעיפים בחוק, שבית המשפט מעדיף בד"כ לא לאכוף, גם אם מוגשת תביעה. סעיף הסוביודיצה, למשל, הוא סעיף שכמעט ולא נאכף ע"י בית המשפט, גם כאשר מוגשת תביעה בנושא. הטענה שלי היא כנגד בית המשפט, כי כולם מדברים על כך שבית המשפט החליט (שלוש פעמים!) להכניס את הר שפי לכלא. אף אחד לא אומר שום דבר לגבי התביעה הכללית. כמובן, אני גם חושב שלתביעה הכללית לא הייתה כל עילה להגיש את התביעה מלכתחילה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק מעולם לא היה צורך להגיש את התביעה אבל מה לעשות שמשהו היה צריך לשלם על הכאב של אנשי השמאל (בחלקם כמובן) בארץ. החלק הכי משעשע הוא שבית המשפט מודה שהיא כלל לא עשתה דבר מלבד לשמוע אותו אומר זאת, האם היא היחידה ששמעה משהו אומר שיהרוג משהו אחר? לא היה צריך להכניס אותה לכלא וטוב שהיא מקבלת את מה שקיבלה מהנשיא. (אני באופן אישי הייתי תובע את המדינה על כך שהיא היחידה שנמצאת בכלא על פי חוק זה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי נקודת שיווי המשקל למעבר לה אפשר להאשים בשיתוף פעולה/אי מניעה/חוסר שיתוף פעולה עם המשטרה. דוגמאות - יושב אדם בחברת של פורצים המתכננים ואחר כך יוצאים לפריצה. אותו אדם רק שומע ולא נוטל חלק. הרי ידוע שעורך דין פטור עד גבול מסוים מלדווח למשטרה על פשעים שלקוחו עומד לבצע. אם אכן יש מעשה פלילי הוא חייב לדווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתחלק למספר דברים כאשר הקביעה המדוייקת קשה. זה תלוי בפשע. האם ילך כל אדם למשטרה כאשר חברו אומר לו כי הוא נוהג במהירות העולה על המהירות המותרת? האם ילך למשטרה בכל פעם שישמע אדם אומר "אני אהרוג אותך" קורה לא פעם בוויכוחים, לעיתים נדירות אכן מתרחש מוות כאשר העיקר הוא המילה שנאמרה ועל כן אין חזור. האם ילך אדם למשטרה כאשר הוא שומע חבר אומר כי הוא הולך לעשן מריחואנה? לטעמי בכל מה שרשמתי עד אתה לא ילך. אם כן מתי כן ילך, אני לא סגור לחלוטין על הדעה המלאה שלי פה אבל במידה והוא רואה כלי נשק שבו אדם הולך לתקוף אדם אחר וכאשר הוא חושש לפגיעה עצמית ולא יכול לעצור את מכרו חברו או זר כל שהוא עליו לפנות למשטרה. כאשר הוא חש שבמידה והוא לא יגש למשטרה בוודאות יהיה כן פשע שאינו נורמטיוי. כן יש המון פושעים בארץ ולא אני לא חושב שבכל פעם שאני שומע על מישהו שעובר את המהירות המותרת (כמו רוב נהגי ישראל) עלי ללכת לדווח למשטרה, מהסיבה שאני אאלץ לעבור לגור שם. אני יודע שאיני אוהב כלל את החוק שבו יאשם אדם על ידיעה, נכון יש בו חלק צודק שבוא אדם יכל למנוע פשע אבל האם תפקידו של כל אזרח למנוע פשע או שמה תפקיד המדינה למנוע פשע והאזרח צריך לעשות זאת כמפלט אחרון,זאת אומרת העונש או אמצעי העקיפה יהיו מספיק טובים שאדם אשר נמצא בנורמל החברתי יהסס רבות לפני שיחליט לבצע פשע כנגד החברה,ורק לאחר שמצב זה קיים ושוב בהתייחס לאופן הוודאות של השומע לגבי כך שאכן יבוצע פשע והוא לא נורמטיוי דאז עליו לפנות למשטרה. אולם עליו לפנות אליה לא בגלל שזה חוק אלא מבחינה מוסרית בלבד. (ואולי אגואיזים,אני אדאג לאחר על מנת שידאגו לי) אני מאין שישנם מעתים מאוד שלא שמעו לפחות אדם אחד אומר כי הוא הולך להרוג משהו (השכן, הבן של השכן וכדומה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מניין לך שהיו *הרבה* שאמרו "צריך להרוג את רבין" ? 2. עד כמה שהבנתי אמיר אמר יותר מ "צריך להרוג את רבין." הוא אמר (אם אני לא טועה) "אני מתכוון להרוג את רבין". גם אבישי רביב שמע זאת. זה בודאי לא אותו דבר, אבל השאלה כאן אם באמת מרגלית הר שפי יכלה לחשוב שהוא מתכוון ברצינות. לנוכח חוסר התקדים לדבר כזה, אני מפקפק בכך. אני זוכר שאותי, למשל, הרצח הזה ממש הדהים ולא רציתי תחילה להאמין שהדבר נעשה ע"י יהודי. לו שמעתי לפני הרצח, לפני שהדבר הזה קרה, יהודי (ולא משנה אם זה תמני קטן או אשכנזי גדול), אומר: "אני מתכוון להרוג את רבין", קל וחומר. בודאי לא הייתי מאמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת חוק דבילי? אם אני עכשיו יודע שהולכים לרצוח אותך בוודאות ואני לא עושה כלום לגבי זה אז כן אני פושע!!!. לגבי המונח משטרת המחשבות. במשפט עלה המונח הזה בנסיון להוכיח שהר-שפי כן ידעה על כוונת הרצח. על חשיבות החוק לא היה וויכוח כלל אלא על אופן ההוכחה. שאלה לי אליך , אם היא שמעה על כל כך הרבה אנשים שהולכים לרצוח את רבין לה היא התקשרה אל יגאל עמיר הבייתה מיד לאחר הרצח? יש עוד המון שאלות כאלה שמראות בוודאות שהיא ידעה על הרצח!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא אגדיר את זה ככה - אני עצמי שמעתי לפחות שני אנשים שהצהירו שצריך לרצוח את רבין, ועוד אחד שאמר שהוא ירצח את רבין יום אחד. ולא דיווחתי. אני פושע? למה היא התקשרה ליגאל עמיר? כנראה כי היא חשבה שהוא ישמח לשמוע את הבשורה. ברצינות. אני לא אומר שהיא אישה טובה וחביבה שאהבה את רבין והתאבלה קשות על מותו. אבל על כך שהיא שנאה את רבין, ואולי אף יחלה למותו - לא צריך להכניס אותה לכלא. מה זו, בדיוק, "בוודאות"? אני די בספק אם מבחן הוודאות הקרובה היה מוצא את הר שפי אשמה. היא לא ידעה בוודאות, כי היא לא יכלה לדעת בוודאות, ולו משום שכשמישהו אומר לך "אני אהרוג אותו", אתה בד"כ מתייחס לכך כמטבע לשון ישראלי נפוץ, ולא כהצהרת כוונות אמיתית. ורועי, באמת אין צורך בכל סימני הקריאה הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר זאת שמערכת המשפט בישראל נגועה בפוליטיקה ומנסה לשרת את הלך הרוח הישראלי. אני מאמין ובוטח במנגנוני המשטרה , הפרקליטות ו3 ערכאות משפטיות שיגישו כתבי אישום על בסיס הוכחות וראיות ולא על ידי תחושות בטן ולכן רשאי אני להניח שהר-שפי הורשעה כדין ולא כמשפט דרייפוס מודרני. מרגיז מכל הוא עניין החנינה. לא מדובר על אסיר עולם שקיבל בשל טרגדיה אישית סיכוי לשפר עצמו , לא מדובר על גיבור ישראל שמעד. מדובר על 3 חודשים סה"כ , לא 3 שנים או 30 שנה. קצב חנן אותה כדי להעביר מסר כלשהו לציבור תומכיה המצומצם , אותו ציבור שהניף אותה על כתיפיו בבית-אל כששוחררה מהמעצר הראשוני , אותו ציבור שתמך ובוודאי עדיין תומך ברצח. קצב מנסה לנקות עצמו מהכתם שהוא נושא אישית כבעוד אחד שעמד על המרפסת ושתק. מה הצעד הבא? לשחרר את הרוצח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שתוך שנתיים-שלש, באווירה הנוכחית, גם הוא יצא החוצה, אולי בחגיגה רשמית לרגל הריגת הבוגד רבין. אחרי הכל, כבר מדברים - אפילו צחי ''מסית סדרתי'' הנגבי - על משפט ל''פושעי אוסלו''. ואחרי זה תהיה מלחמה. ומדינת ישראל תחזור בדיוק לאיפה שהיתה אחרי חתימת הסכמי אוסלו, רק עם הרבה רצון רע והרבה יותר הרוגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בקשר ל''משפט לפושעי אוסלו'' - חבל, אבל אני חושש שפעולה מעין זו אינה בגדר האפשר. החוק המעניק לחכ''ים חסינות מהותית אינו מתיר את העמדתם לדין על דברים שאמרו או עשו בתוקף תפקידם. אז מספיק עם השטויות. יבוא יום וגם אתה תתפכח ותפסיק להשמע כמו תשדיר תעמולה כושל של ברק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי קרא לא להצביע ברק דיון 408 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהוא קורא להצביע ברק, אלא שהוא נשמע כמו תשדיר התעמולה שלו, ההוא מסוף הבחירות (אז היה נואש במיוחד) שאיים באופן פטתי בהתדרדרות למלחמה כוללת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה קצת לטעון שהתחזית לגבי מלחמה כוללת היתה ''פתטית'' כאשר היא מתגשמת לנגד עינינו ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב לא מספרים לי כלום? מי רוצה מלחמה כוללת ומה הוא עושה בעניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה ואתה מתגורר באזור המרכז או לחלופין מנוי של "יס", אני ממליץ בפניך להאזין לתוכנית "הבמה המרכזית" המשודרת בתחנת "רדיו ללא הפסקה" בימים א' עד ה' בשעה 18:00 כבר למעלה משנה. התוכנית שמנסה להיות מין הייד-פארק רדיופוני מאפשרת לכל מתקשר לדבר בשידור במשך דקה על כל נושא שבעולם, ואני ממליץ עליה בחום כמכשיר המאפשר לחלקים בלתי מבוטלים בעם (כאלה שלא זוכים בדרך כלל לחשיפה בכלי התקשורת) להגיד את מה שהם חושבים באופן בלתי אמצעי וכמעט נטול עריכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להיות ערן בילינסקי בשביל להגיד שהאנשים ב"הבמה המרכזית" אינם פוליטיקאים, ולא על פיהם יישק דבר. האם יש מנהיגים באיזור המעוניינים במלחמה? מה הם עושים בנדון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדברי לגבי התחזית של אהוד ברק שהולכת ומתגשמת התייחסתי למה שקורה מאז הבחירות ועד היום ולא למה שעומד לקרות (שמן הסתם גם אתה וגם אני ואפילו ערן בילינסקי לא ממש יודעים). מעבר לכך שכל יום ניתן לסמן עוד ''עליית מדרגה'' כזו או אחרת במסלול שמוליך למלחמה (האחרונה היא ירי המרגמות מאתמול על שכונת גילה, אבל כבר כמה שעות לא שמעתי חדשות), אני חש בעיקר בהיחלשותם, העלמותם כמעט, של הכוחות הנגדיים. ''מחנה השלום'' הישראלי מתחלק היום לאלה שמכים על חטא ומתנצלים שאי פעם רצו להגיע לשלום ולאלה שמשווים מחירי נדל''ן בחו''ל. האו''ם מתנהג באופן עוין מתמיד (טוב, אולי לא מתמיד, אבל יותר משהורגלנו בזמן האחרון), וארה''ב פוסט-קלינטון כבר לא יוצאת מגדרה כדי להביא לסיום הסכסוך. מנגד, עולות לדיון ציבורי בעולם כל מיני שאלות לא נעימות לגבי זכות הקיום של מדינת ישראל מהסוג שכבר מזמן ירד מסדר היום של רוב מדינות העולם ועכשיו הופך מחדש לנושא פתוח לדיון, מדינות ערב משחררות כל יום הצהרות סולידריות והבטחות לתמיכה הדדית בזמן מלחמה, ואני, מה לעשות, לא מספיק מתוחכם וריאל-פוליטיקאי כדי להבין שכל מה שאומרים בעצם מתכוונים ההפך. בעיני כל הסימנים האלה הם התמרורים שאפשר לראות כשמתקדמים בעיניים פקוחות לעבר מלחמה כוללת, ולמרות שזה לא נעים להודות, זה באמת מה שהבטיח ברק שיקרה אם משימת ניהול המדינה תעבור לידיו של אריאל שרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף עמית, 13:00: "התחזית לגבי מלחמה כוללת [...] מתגשמת לנגד עינינו ממש." וכעת אני שואל שוב, מה בין "מה שקורה מאז הבחירות ועד היום" לבין "מלחמה כוללת"? אתה רואה גרם-מדרגות שבקצהו מלחמה כוללת, ואני רואה משהו שדומה יותר לציור של אשר "Treppauf und Treppab". נכון, "סיום הסכסוך" איננו יעד פופולרי במיוחד כיום, אך לדעתי זה לא מעלה את האפשרות למלחמה כוללת (אם כבר - ניתן לטעון את ההיפך, שהרי מלחמת יוה"כ ידועה כזו שהביא לסיום הסכסוך עם המצרים, נגיד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהמלחמה הכוללת כבר פרצה (מה אני, אידיוט?) אלא שלפי דעתי התחזית לגביה הולכת ומתגשמת וגם פירטתי חלק מהסימנים הבולטים לכך. זכותך לפרש את הסימנים הללו אחרת והלוואי שאתה הצודק ואני הטועה, אבל תחושתי האישית היא שהיום אנו קרובים יותר למלחמה כוללת מאשר היינו רק לפני כמה חודשים. לדעתי רוה"מ שרון מרגיש שהוא יוצא מגדרו כשהוא "מבליג", והיום די קל לגרום לו באמצעות פרובוקציות נקודתיות (עוד פיגוע רציני אחד או שניים) להפסיק להבליג ולהתחיל להשתולל באופן שיסחוף את כל האזור למלחמה כוללת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נחמד להפוך את זה להתערבות, אבל: א. יש קשיים לוגיסטיים ב. לא רוצה לשים אותך במצב בו יש לך אינטרס שתפרוץ מלחמה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי רוצה? עמישראל. מה הוא עושה? קרא בעיתון.... שלך, דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
wb תגובתך רצינית לא יותר מהתגובה ההיפותטית הבאה:"הערבושים. מה הם עושים? תראה בטלוויזיה הפלסטינאית..." כפי שהסברתי, שאלתי נגעה לאנשים בעלי השפעה - דהיינו: מנהיגים באיזור (ואתה יודע מה? גם לא באיזור, שיהיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לשם הבהירות , לדעתי הביטוי ''פושעי אוסלו'' הוא הסתה דומה לזו שקדמה לרצח רבין. כיום כן גם אני התפכחתי מחלום אוסלו אך עדיין לקרוא לאלה שיצרו אותו פושעים היא הסתה. מדובר בחבורה אמיצה של אנשים שנטלה סיכון גדול וככל הנראה נכשלה עימו אך מדובר בטובי בניה של הארץ שעשו זאת מהאינטרסים הטובים ביותר. לעומת זאת אם תראה מי קורא להם פושעים אז תבחין שאנשים אלה ממש לא נכללים בקטגוריה שפירטתי לעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. רק שים לב שבסך הכל ציטטתי את יוסי גורביץ בדבריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגברת הר שפי הורשעה באי מניעת פשע בשביל הפרופורציות, מי עוד הורשע באי מניעת פשע במדינת ישראל מאז הקמתה ? האם האנשים ששמעו בעלים שאומרים שהם ירצחו את נשותיהם הואשמו ? אז יגאל עמיר רצח אדם זקן, אשר עשה רבות והספיק להשאיר את רישומו בהיסטוריה, זה חמור, אין ויכוח אבל, כדי שתהיה פרופורציה אשמח לקבל מידע על עוד מקרים אשר הואשמו על פי אותו הסעיף. עד אז, נא לשכנע אותי שהגברת הר- שפי לא נשלחה לכלא רק בגלל שהיא היתה חברה של רוצח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בית משפט הרשיע אותה. הגישו נגדה תביעה והיא הורשעה. לצערי יש משהו בדבריהם של כמה מהמגיבים על כך שישנם אנשים שעברו עבירות, אבל לא הורשעו מכיוון שלא הוגשו כנגדם תביעות. ברשימה זאת נכללים כמה אנשים שמבחן בוזגלו לא נועד עבורם. את בוזגלו היו תובעים לפני שהיו "שופטים" את התיק שלו בפרקליטות (במשך חודשים ושנים ואח"כ משתמשים בטיעון "עינוי דין שנעשה לאנשי ציבור") כאשר יעמידו לדין את ביבי על עבירות מוסר, שוחד הונאה ושימוש בלתי הולם בכספי ציבור, או את צחי הנגבי על עבירות מסוג דומה, או את ביבי (שוב) על מניפולציות פוליטיות ליליות במינויים אינטסרנטים (או לפחות את דרעי וחבר מרעיו באותו עניין) - אז יהיה מקום לבדוק את עניינם של אנשים שניתנה לבית המשפט הזדמנות לדון בעניינם. אני לא מדבר על חבורת נמרודי ושובליו של דרעי (המשיח) - כאן עדיין ניתנת לבית המשפט הזדמנות מסויימת (תלוי בנחישות מערכת התביעה). אני מדבר על אנשי ציבור שמשום מה הפכו לתמימים ונעבכים, שאינם מבינים משמעויות של מעשיהם, ולמרות טמטומם המוצהר, טוענים שיש ביכולתם להציל את המדינה. כאשר נשיא המדינה משתתף בחגיגת החוכא ואטלולא במשפט הישראלי, מה באמת יגידו בוזגלו ובוריס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי דעה מגובשת על מעשה החנינה הזה של הנשיא, ואציין רק שלדעתי, מרגלית הר שפי (וכך בדיוק אפילו יגאל עמיר עצמו), צריכה ליהנות, מהקלות שמקובלות על כל אסיר אחר. אם נהוג לקצר שליש מהעונש על התנהגות טובה, הועדה שממונה על כך צריכה להכיל את הנוהג הזה גם עליה. לשאלה אם הביעה חרטה, אין כל ערך בעיניי. אסור, לדעתי, לבקש מאסיר להביע חרטה על עבירה שמעולם לא הודה בה. אילוץ כזה הנו מעשה לא הגיוני ובלתי הוגן, ואסיר שנכנע לו הוא בעיני פחות ראוי להקלה בעונש מאסיר שלא נכנע. ("קודם כפרתי בהאשמה כדי לנסות ולהתחמק מעונש, וכיון שלא הצלחתי בכך אחזור בי עכשיו מכפירתי כדי להקל בו.") אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להביע את דעתי (הבלתי מחמיאה) על עצם העמדתה של הר שפי לדין על עבירת אי מניעת פשע, וכן על פסק הדין של בית המשפט העליון שדחה סופית את ערעורה. לגבי ההחלטה להגיש את כתב האישום הזה (החלטה של עדנה ארבל בהיותה ממלאת מקום היועץ המשפטי יום לפני שאליקים רובינשטיין קיבל את התפקיד הזה), ברצוני לציין שידוע על מקרים שבהם ידעו בני משפחה של מחבלים מתאבדים שזה עומד לבצע פיגוע שבו ייהרגו עשרות אנשים. לאחר ביצוע המעשה, איש לא חשב שצריך להפעיל על בני המשפחה האלה את סעיף החוק הזה, שהופעל רק במקרים ספורים ונדירים. בויכוח שהיה לי עם בן משפחה בקשר לטענתי זו, טען בן שיחי שמעשה הרצח של רבין היה מאד נדיר וייחודי מבחינת התוצאה הרעה שהייתה בו על מדינת ישראל, ולכן שהיה מקום להחמרה. אני חולק על טענה זו. עניין התוצאה הרעה של מעשה הרצח על מדינת ישראל, אינו מובן מאליו, ונתון לשיפוטו של כל אחד. יכול אדם בעל דעות ימניות לטעון (כמובן, מבלי להקל באשמת הרצח הזה כרצח, ולהצדיקו.), שרבין, כאיש ביצוע מעולה החל "לגלגל" את הסכמי אוסלו שהובילונו למצב חסר המוצא הנוכחי, מסירת הנשק לאויב שמשתמש בו כדי לרצוח בנו מדי יום ביומו וכדומה. לו היה חי ייתכן שבאמצעות יכולתו וכשרונו כאיש מעשה שבחר בכוון לא נכון, היה "מצליח" להביא את מדינת ישראל למצב גרוע יותר. (אני אישית, אגב, איני טוען טענה זו. אני חושב שלאחר "שלחץ רבין על כפתור ההתנעה", ההחלקה לתוך הבוץ הנוכחי, שעד כה טעמנו רק את אפס קציה, וה "סעודה" עוד תימשך שנים רבות, הייתה, כבטרגדיה יונית, בלתי ניתנת כמעט לעצירה, והיינו מקבלים תוצאה דומה גם אם כיהן בתקופת ממשלת השמאל האחרונה כראש ממשלה פרס "הגדול" במקום ברק "הקטן".) אבל אני אומר שזו טענה לגיטימית, שאי אפשר לבטל אותה על הסף, שלמעשה הרצח הזה לא הייתה, במובן מאליו תוצאה רעה על גורל מדינת ישראל, ואולי, מנקודת השקפה אחרת, הייתה לו דווקא תוצאה טובה. לעומת זה, אין ויכוח על כך שפגועי ההתאבדות הם מעשי פשע נוראים שפוגעים בישראל בצורה ישירה ועקיפה (אפילו אם נתבונן רק בהרס התיירות, ואובדן הכנסות אדיר בעקבותיו). לכן דווקא על אותם בני משפחה שידעו שבן משפחתם עומד לבצע פשע ולא דווחו על כך היה מקום להפעיל את החוק הזה, כדי אולי למנוע או להקטין את היקפו של סוג הפשע הנורא הזה. יש כאן איפה ואיפה בלתי מוצדקים, ואם באמת בהחלטות על העמדה לדין מתחשבים "בתוצאה הרעה" של הפשע, היה מקום להחליט להעמיד לדין בני משפחה אלה יותר מאשר את מרגלית הר שפי. ועכשיו ברצוני להוסיף מספר מלות ביקורת על פסק הדין של בית המשפט העליון, שבו דחה את טענת המערערת. איני יכול להתאפק מלהקדים ולומר כבר עתה, שכל פעם שאני מתעניין בפסק דין מסוים של בית המשפט העליון (בדרך כלל, פסקי בג"ץ), ומעיין בהם, מילות תפילת הברכה: "ברוך שלא עשה אותי משפטן", שאני אומר שלש פעמים ביום נאמרות ביתר כוונה והתלהבות. פסק הדין הזה הוא מאד ארוך ומשתרע על 72 עמודים. בעצם, במקרה שלנו השאלה היא מאד חדה וממוקדת: האם האמינה מרגלית הר שפי שיגאל עמיר באמת מתכוון לרצוח את ראש הממשלה, או שלא האמינה, וראתה בכל מה שסיפר לה פנטזיות ובדיות, כפי שטענה. אני חושב שכאשר מציגים לאדם את העובדות, והוא שואל את עצמו שאלה זו, אין יתרון לאדם שיש לו השכלה משפטית על מישהו אחר (אולי, ניסיון כשופט שראה לפניו הרבה מקרים הוא דווקא כן יתרון, אבל בית המשפט העליון לא התייחס באף מלה לשאלה קריטית בעיני זו, שאלת ההתרשמות.) לפניך הנאשם. לפניך העובדות. הנאשם טוען שלא האמין. מה אתה חושב ? האם להאמין לו שלא האמין ? האם לא להאמין לו ? אני חושב שעצם התופעה שבה נכתב ים של מלים כדי להסביר מדוע לא מאמינים, הוא מופלא, והוא כשלעצמו חשוד בעיני, שכן השאלה הזאת יותר קשורה בהתרשמות, בעניינים שבלב השופט, ופשוט אי אפשר להסבירה במילים. אפשר לצייר את המטרה סביב החץ באמצעות לקוניות מוגזמת, והסתתרות מאחורי הזכרת "דלתיים סגורות" מוזרות, כפי שנעשה בפסק הדין של בג"ץ שבו נדחית עתירת נאמני הר הבית בעניין החפירות בהר הבית, שהבאתי בתגובתי האחרונה בכתבה: דיון 477 ואפשר לצייר את המטרה הזאת באמצעות שפע מלים מוגזם שמרתיע מראש את המבקר מלהיכנס לפרטים. אני חילקתי את פסק הדין לשני חלקים: חלק העובדות, וחלק "הפילוסופיה" (אני בטוח שערן מתחיל בשלב זה לנהום). חלק העובדות הוא מאד קטן. בעצם חיפשתי את כל העובדות בתוך ים המילים, ועל השאר, מסיבות שכבר רמזתי אליהם, ועוד אוסיף ואסביר עברתי ביעף מבלי לקרוא בעיון. את העובדות הטהורות מצאתי בפסק הדין בשני מקומות בלבד: ציטוט קטע מפסק הדין של השופטת לידסקי בבית משפט השלום, וציטוט דברים שהוקלטו מפי מרגלית הר שפי ללא ידיעתה, באזני אבישי רביב, בהיותה עצורה, כשעדיין האמינה שהיא משוחחת עם חבר לדעה ולא עם סוכן השב"כ. מתוך פסק דין בית משפט השלום: (1) המערערת ידעה את דבר דעותיו הקיצוניות של עמיר; ידעה כי רואה הוא ביצחק רבין בוגד שדין רודף חל עליו; וידעה כי לדעת עמיר יש להורגו; (2) המערערת ידעה על רצונו של עמיר להקים מחתרת להגנה על ישובים יהודיים לכשיתפנה צה"ל מן השטחים, ועל רצונו לצבור נשק לשם כך; (3) המערערת ידעה על כושר האירגון בו ניחן עמיר; (4) המערערת ידעה על נחישותו של עמיר; (5) המערערת ידעה כי עמיר נושא על גופו אקדח דרך קבע; (6) המערערת ידעה מפי עמיר כי במועד מסויים ביקש להרוג את יצחק רבין ב"יד-ושם"; (7) המערערת ידעה מפי עמיר כי ביקש להרוג את יצחק רבין בטקס חנוכת מחלף כפר שמריהו; (8) עמיר הציע למערערת לבצע מעקבים בלבוש חילוני כהכנה להתנקשות ברבין; (9) המערערת שאלה את הרב אבינר אם חל על יצחק רבין דין רודף, והאם יש להסגיר לרשויות אדם האומר כי חל עליו דין רודף; (10) המערערת מסרה לעמיר - לבקשתו - מידע על מיקום הנשקיה בבית-אל, מקום מגוריה, ובכוונה היטעתה אותו באשר לאותו מיקום; (11) לאחר היוודע דבר הרצח ברבים, ובטרם פורסמה זהות הרוצח, התקשרה המערערת לעמיר, לאבישי רביב ולחברתה, ולחברתה אמרה כי רוצה היא לחבק את עמיר; (12) המערערת נשאלה בחקירתה האם היתה מתקשרת לעמיר לו הרוצח היה בחור מירושלים, ועל-כך השיבה בחיוב, בהעירה כי היתה שואלת את עמיר להרגשתו לאחר "שעשו לך את העבודה". על שנים-עשר נדבכים אלה אמרה השופטת לידסקי דברים אלה (בעמ' 418): מתוך פסק הדין של השופטת ברלינר בבית המשפט המחוזי: . במהלך השיחה בין רביב לבין המערערת אמרה המערערת, בין היתר, דברים אלה: ... אנחנו בהלם החברה שלו בהלם ... ... שהיינו מתווכחים כאילו למה הייתי צריכה לחשוב שהוא ילך לעשות כזה דבר ישבנו כאילו גם היה הרבה פעמים נכון כאילו זה לא יגאל זה לא אחד שלקחתי אותו תמיד כל הקטעים בערבון מאוד מוגבל ... לא רק ציני גם כאילו קטעים של איך אני יגיד את זה הגזמות כאילו כל הדברים כאילו רק כדי לעורר מחשבה כזה שחקן. לא הכרתי אותו כאילו פתאום זאת אומרת יש לי נתק יגאל עד מוצאי שבת יגאל מוצאי שבת לא כאילו זה עוד לא נתפס במוח ... זה לא יגאל כאילו זה לא ... אני לא רוצה לדבר כי יש מספיק אנשים שמכירים אותו וזה. אבל מה יש לשבור אותי כאילו מה ... הם אומרים כאילו שיגאל אמר שידעתי על הניסיון שלו וזה שיעשו לי טובה ... זהו אתה יודע אם זה היה מישהו אחר אז הכל היה לי כל כך ברור וזה אבל זה כאילו חבר שלך שעשה את זה זה הלם זה לא... לא אתה מבין אז בגלל אם נגיד שזה היה חבר שלי אני לא יודעת אם כאילו הייתי לא יודעת מה הייתי אומרת על זה כאילו בגלל זה חבר שלי זאת אומרת אז זה באמת ... אתה מבין אבל ככה אני יודעת שהייתי מתייחסת לכל העניין אחרת לגמרי אם זה היה משהוא אחר אז הנה זה פשוט אלה העובדות. אין אחרות. לפחות לא מופיעות עובדות אחרות בפסק הדין. הבה נעמיד עצמנו במקום מרגלית הר שפי. רצח ראש ממשלה עדיין לא היה. היה אמנם, רצח פוליטי קודם – הרצח של אמיל גרינצוייג ז"ל, אך שם היה מדובר במקרה לגמרי שונה – אי התמקדות באישיות בודדת, אלא הטלת פצצה על קבוצת מפגינים, ע" רוצח שמבחינת הטיפוס שונה מיגאל אמיר כרחוק מזרח ממערב. נבחן את העובדות שבפסק הדין של לידסקי שציטטתי, אחת לאחת. 1. סעיף מספר אחת. הייתי רוצה לנסח "עובדה" זו בצורה יותר מדויקת: "יגאל עמיר אמר למערערת שלדעתו צריך להרוג את ראש הממשלה". ניסוח זה נכון יותר. המערערת לא ישבה בתוך ראשו של עמיר. מה שידעה הוא ששמעה מפי עמיר מה דעתו. האם הייתה יכולה לדעת שזו דעתו האמיתית ? לא בהכרח. אבל בכל מקרה, גם אם ידעה שזו דעתו, האם ניתן להסיק מכך הבינה שהוא עומד לבצע פשע ? "צריך", זה בכלל לא "אני צריך, ואני מתכוון". אני חושב שאם התשובה לשאלה זו היא "כן", צריך כל אחד מאתנו לרוץ מיד למשטרה, כדי שלא למצוא עצמו מחר מובל באזיקים לבית המשפט. מי מאתנו לא שמע פעם בחייו מישהו אומר שצריך להרוג מישהו אחר ? 2. סעיף מספר שתיים. מה זה קשור לרצח רבין ? כולי תמיהה. 3. סעיף מספר שלש. התמיהה גוברת. 4. סעיף מספר ארבע. ראה תגובתי לסעיף מספר שלש. 5. סעיף מספר חמש. המסקנה צריכה להיות הפוכה. לו הייתי אני "איש ימין קיצוני", שממש מתכנן רצח של ראש ממשלה הייתי דואג להסתיר את כלי הנשק, ולא לשאתו כל הזמן. בכלל נוהגו של עמיר לשאת אקדח על גופו כל הזמן, אינו מובן לי כלל. נוהג זה דווקא מחזק את דבריה של המערערת, לפיהם חשבה שלפניה פנטזיונר, שוויצר. מי שמבקש לבצע רצח צריך לשאת את כלי הנשק רק בזמן בצוע המעשה ולא כל הזמן. 6. סעיף מספר שש. אני שוב רוצה לתקן את הנוסח לנוסח יותר מדויק: "עמיר סיפר למרגלית הר שפי שביקש להרוג את רבין ביד ושם." כאן אנו נכנסים לתחום העובדות שבכל זאת, אני מודה, קשורות בחשד כנגד מרגלית הר שפי, אבל עד כמה שאני מבין, לצורך הרשעה צריך שלא יהיה ספק סביר, והשאלה היא אם סעיף זה ועוד שניים – סעיפים שבע ותשע, שיבואו בהמשך מוכיחים ללא ספק סביר שידעה. 7. סעיף מספר שבע. אפשר לצרף את הסעיף הזה לסעיף מספר שש ולסכמם כאחד: "עמיר סיפר למרגלית הר שפי שביקש להרוג את רבין ביד ושם, ובטקס חנוכת מחלף כפר שמריהו. בסיפור כפר שמריהו, אגב, ישנה סתירה לסעיף שלש . לפי הסיפור הרצח נמנע משום שיגאל לא ידע את שעת סיום הטקס והגיע למקום כשלא היה שם כבר אף אחד. זה איש הארגון המעולה ? אבל זו הערת אגב. סעיף שלש אינו לעניין בכל מקרה. 8. סעיף מספר שמונה. נשמע כבדיחה, ומגביר את תיאורית הפנטזיונר. 9. סעיף מספר תשע. זה הסעיף הרציני ביותר, ואדון בו אחר כך. 10. סעיף מספר עשר. ראה תגובתי לסעיף מספר שתיים. מוסכם שהיה לעמיר אקדח. האם ביקש להרוג את רבין באמצעות מחסן נשק ? ההאשמה היא אי מניעת רצח רבין ולא אי מניעת פשע אחר, ובכל מקרה לא ידוע על פשע אחר של עמיר, שנעשה באמצעות אותו מחסן נשק. 11. סעיף מספר אחת עשרה. זה היה אחרי הרצח. אחרי הרצח הכל שונה. כל מיני סימנים שהיו בלתי חשובים לפניו, הופכים להיות חשובים. הפנטזיה (אם אנו מקבלים את הסברה של מרגלית), הופכת למציאות, וכבר אי אפשר למנוע את הפשע. 12. סעיף מספר שתים עשרה. ראה תגובתי לסעיף מספר אחת עשרה. עכשיו אני רוצה לדון בסעיף מספר תשע, שמצביע לכאורה על כך שמרגלית באמת חששה שעמיר עומד לעשות מעשה, וגם בסעיפים שש ושבע שמחזקים טענה זו. היא אמנם טענה בעדותה שההליכה לרב הייתה לצורך "צבירת תחמושת" לצורך הויכוחים עם עמיר, בשאלת היותו של רבין "רודף". אבל אני נוטה לקבל את הסברה (אם כי ודאות גמורה אין לי. ספק יש בכל זאת, ועד כמה שאני מבין במשפטים, מספיק ספק כדי למנוע הרשעה.), שעובדת הליכתה לרב באה בעקבות חשש רגעי איזה שהוא שבא בעקבות סיפוריו של עמיר שביקש בעצמו להרוג את ראש הממשלה, משום שחל עליו דין רודף. הרב אמר לה שלא חל על רבין דין רודף ושאין צורך "להלשין" על אותו פלוני. עובדה היא שהרב אבינר לא הואשם במניעת פשע, למרות שידע את שלד העובדות. גם קשה לי להאמין שהיה מייעץ למרגלית עצה זו, לו העריך שבאמת עומד להיות רצח. ולפי עדותה של מרגלית, לאחר הפגישה עם הרב, נרגעה, וחששה הרגעי שאכן עמיר הוא יותר מפנטזיונר דעך. בסך הכל מדובר בעצה של אדם מבוגר ורב ניסיון ממנה, ואם להטיל אחריות מדוע דווקא על כתפיה הצעירות ולא על כתפיו המוצקות יותר של הרב ? החלק האבסורדי בכל הסיפור הזה הוא שייתכן שדווקא, היותה של מרגלית בעלת מצפון, הביא להרשעתה.( אני מניח שנערה ממוצעת הייתה עוצמת עיניים, ולא מבצעת את אקט ההתייעצות הזה, ודווקא נערה בלתי רגישה ונעדרת מצפון לא הייתה מורשעת.) לולא הלכה להתייעצות הזאת היה לה הרבה יותר קל לה להגן על עצמה. השופט טירקל הרשיע אותה בפרוש רק בגלל סעיף זה, וללא סעיף זה הרי אין שום עובדות מחזיקות מים בכתב האישום. אשר לעובדה הנוספת שמופיעה בפסיקתה של השופטת ברלינר: בהקלטת שיחתה עם רביב מרגלית הר שפי אומרת בפרוש שהופתעה ממעשהו של עמיר. לא כל כך נתתי את דעתי לעניין זה, ואני משאיר לכל אחד לשפוט עד כמה תומכת עובדה זו בגרסתה. באופן כללי, אני חושב שכל דבר שקרה אחרי הרצח יכול להטעות ולא לשפוך אור על התמונה האמיתית לפניו. לכן עניין זה שתומך בגרסת מרגלית הר שפי לא כל כך חשוב בעיני כפי ששני סעיפי העובדות האחרונים בפסק הדין של בית משפט השלום אחת עשרה ושתים עשרה אינם חשובים בעיניי. לסיכום 1. ללא סעיף תשע אין שום עובדות ממשיות שסותרות את גרסתה של מרגלית הר שפי שלא האמינה שעמיר רציני. 2. בהביאנו בחשבון גם את סעיף תשע, אי אפשר לשלול מעל לכל ספק סביר שההתייעצות לא באה לצורך חיזוקה הרוחני בויכוח התיאורטי עם עמיר בלבד, ( וידוע שהיו ויכוחים כאלה בהם היא שללה את דעתו של עמיר בדבר דין רודף שחל על רבין), גם אם אפילו אני אישית לא בטוח בכך. הרי למוחה אין אנו יכולים להיכנס, וגרסתה הנ"ל כשלעצמה מבחינה אובייקטיבית, סבירה בהחלט. 3. גם אם נניח שבכל זאת היה בה חשש רגעי שלא מדובר בפנטזיה בלבד, עצת הרב תרמה להסרת חשש זה ושוב לא היה צורך בדיווח לרשויות. 4. יש משהו לא נכון בהרשעה דווקא בגלל מעשה מצפוני של אדם, שלא הייתה אפשרית לולא עשה מעשה זה, והיה צריך לקחת זאת בחשבון. 5. ולבסוף אני רוצה לחזור על משהו שכבר כתבתי באיזה שהוא מקום, שמוסיף אמינות לגרסתה של מרגלית הר שפי שלא האמינה. אני זוכר את התדהמה שאחזה בי כששמעתי על רצח רבין. לא יכולתי להאמין שהמעשה הזה נעשה ע"י יהודי, ובתחילה הייתי מוכן להמר שמדובר בפעולה של ארגון עוין. זה היה אחרי הרצח. לפניו התמונה הייתה מטעה הרבה יותר: איך אפשר היה להתייחס ברצינות לאדם שאומר שבכוונתו לרצוח את ראש הממשלה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, מהיכן אתה מוריד את פסקי-הדין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנוע חיפוש פסקי הדין של בית המשפט העליון: חיפוש מהיר עם הפרמטר "הר שפי" בתור צד וטווח של שנה מהיום הניב 11 תוצאות, כשהאחרונה מהן באורך 75 עמודים. את כל פסקי הדין ניתן להוריד בפורמט טקסט או וורד. בהנאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקדימוני . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: א' - נכון, אף-אחד מאתנו לא יכול היה לתאר לעצמו, שבאמת מישהו יקום וירצח כאן ראש-ממשלה. ב' - נכון, כל נושא הרבנים למיניהם צריך היה להיבחן על-ידי המערכת המשפטית הרבה יותר בשיטתיות, והרבה פחות בכפפות של משי. אלא, שגם כאן - בוזגלו אוכל אותה. עדיין, עובדה זו אינה מנקה את בוזגלו - או, במקרה דנן, את הר-שפי (שאם כן, מדוע לא נבטל לחלוטין את כל מערכת המשפט והכליאה, שהרי על כל עבירה, בעצם, שעליה נכלאים ה"פלבאים", ראשי-העם מסתובבים חופשיים... אפילו אונס, וראה יצחק מרדכי; הבה, אם כן, נשחרר גם את כל האנסים, שלא לדבר על הגנבים... ברור, אם כן, שנימוק זה אינו ריאלי). ג' - סעיפים 11 ו-12 דווקא מצביעים, לדעתי, על תמיכתה ברצח המזעזע - 12 בייחוד. דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להתייחס רק לסוף דבריך, משום שהם מעידים על איזה שהוא חוסר הבנה בסיסי של המקרה שאופייני אולי לרוב הציבור, וחשוב מאד להסביר את הנקודה הזאת. הר שפי לא הואשמה ''בתמיכה'' ברצח. אם תעבור על פסק הדין ותתעמק בפרטים תראה שמקובל גם על כל השופטים שדנו במקרה שההפך הוא הנכון. בדיוק העניין הזה שהרבתה להתווכח עם עמיר על השאלה התיאורטית דתית אם חל על רבין דין רודף, ואף הלכה להתייעץ עם רב, כשעמדתה הפוכה לזו של עמיר, דווקא עניין זה גרם להרשעתה משום שהוכיח (לדעתי לא הוכחה מספקת, ולפחות קיים ספק) שהעריכה שעמיר מתכוון לבצע את הרצח. על כך שלא תמכה ברצח לא היה ויכוח בשום ארכאה שיפוטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מבזק של YNET בני משפחתו של עומאר חאן שריף - המחבל שהתפוצץ בפאב "מייק'ס פלייס" לפני כשנה, נאשמים בכך שלא סייעו למניעת הפיגוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו"הארץ" מוסיף - אחיו של המחבל ואשתו מואשמים שידעו על הפיגוע אך לא דיווחו על כך, אחותו מואשמת שידעה על הפיגוע המתוכנן ו"עודדה את אחיה להוציאו לפועל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתיחסות לבני משפחות או חבריהם של מחבלים אינה רלוונטית. היא נובעת מהנסיון להלחם נגד האויב בעזרת מערכת המשפט כאילו מדובר על פושעים פליליים. מדובר על אויב אשר חלקו הקטן עוסק בפועל בטרור והשאר עוסק בסיוע לוגיסטי וחומרי ובעידוד מורלי. שימוש באמצעי של אי מניעת פשע נגד המחבלים היא עוד דרך לפגוע בלוגיסטיקה הרחבה שלהם. לעומת זאת במערכת משפטית פלילית נורמלית ההנחה היא שהאזרחים תומכים בחוק ומתנגדים לפושעים. חוק הנזקק לאי מניעת פשע כדי לשכנע את האזרחים לשתף פעולה איתו הוא חוק פתטי שראוי שלא יתקיים. בנוסף, היכולת להוכיח עבירה של אי מניעת פשע היא בעייתית מאוד. כשמדובר באויב די ברור שהוא לא משתף פעולה איתך - הרשעה היא קלה. כשמדובר באזרחים יכולות להיות המון סיבות לאי עשיית מעשה המניעה (שברוב המקרים כמו במקרה של מרגלית הר שפי לא היה מונע את הפשע) והרשעה היא בעייתית ביותר. יתרה מזאת, אזרח הרוצה לקיים את החוק לא ידע מה לעשות ברוב המקרים בהעדר משרד לקבלת מלשינויות. הרי לא יעלה על הדעת שכל פעם שאני אשמע אדם אומר אני ארצח אותך אני אלך למשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תנסה לשכנע אותי, בעיני מדובר בחוק פסול מיסודו. אני רק מציין שחוק כזה קיים גם בבריטניה ואנחנו לא לבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשה מזעזעת: אם תשאלו למה כאן ולא בדיון 1275 אז אותי מטריד למה עצרו את האם בחשד ל"אי מניעת פשע ואי דיווח על התעללות" ולא עצרו את השכנים שסיפרו לתקשורת ש"שלשום בערב שמענו קולות של אלימות הבוקעים מתוך הדירה" וש"מאז שבני הזוג עברו לכאן יש המון צעקות. שלשום היו צעקות חזקות, חשבנו שהוא מכה את אשתו" . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך תקופה מסוימת התגוררתי בשכנות לזוג (ללא ילדים) עם אפקטים ווקאליים מרשימים וגיליתי שזו דילמה לא פשוטה. אחרי שפעמיים קראתי למשטרה בעקבות רמת ואופי הצרחות, רק כדי שיקבעו כי "האלימות לא הגיעה לרמות חריגות" (whatever that means), בפעמים הבאות כבר לא טרחתי. איך הייתי מרגיש אם זה היה נגמר ברצח? כנראה שחרא. מצד שני, זו נראית לי דרישה בלתי סבירה שאבחין בסיטואציות כאלה בין אזעקות שוא ואמת, ביחוד כשהעסק חוזר על עצמו מדי כמה ימים ותמיד נשמע מפחיד. מצד שלישי, לא אני זה שמפעיל את האלימות. השכנים האחרים, אגב, התעלמו כליל (והזוג החל להתיחס אלי בעוינות בעקבות הארועים, בעיקר האשה...). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |