 |
|
תקציב החינוך, בשעה טובה, ניצל מסכין הקיצוצים שהונפה מעליו. אך גם עכשיו, אחרי שהוסר האיום, עדיין נאנקת מערכת החינוך הישראלית תחת עול כספי שאינו מאפשר לה לספק שירותי חינוך ברמה גבוהה ובמחירים סבירים (שלא לדבר על חינם). שלומי בן-יצחק מציע הצעה משלו לתיקון המצב הקיים.
|
|
| חינוך והשכלה • שלומי בן-יצחק • יום א', 12/9/1999, 23:05 |
|
| |
מערכת החינוך בישראל הולכת ומתפוררת. שביעות הרצון של המורים, ההורים, התלמידים והחברה בכלל מהמערכת נמצאת, כך נדמה, בירידה מתמדת. החינוך רחוק מלהיות חינם, אך גם הורים שמוכנים לשלם - והרבה - עבור חינוך מצויין לבניהם נאלצים להסתפק במערכת הקיימת (ובהרבה "שיעורי העשרה"). הפתרון שברצוני להציע הינו ניצול נכונותם ויכולתם הכספית של הורים שכאלה, בני העשירון העליון (ומעלה), כדי לשפר את מצב המערכת כולה.
הרעיון ביסודו פשוט: מתן אפשרות חוקית להקמת בתי־ספר פרטיים בישראל, כך שדמי הלימוד (שיהיו גבוהים להחריד, מן הסתם) יסבסדו, גם אם בצורה חלקית, את שכר הלימוד בבתי הספר הציבוריים.
כך תעבוד השיטה: אחוז כלשהו מדמי הלימוד שישלמו הורי התלמידים - נאמר, 10% - יועבר ישירות למשרד החינוך. חשוב להדגיש כי הסכום יקוצץ מדמי הלימוד, ולא מרווחי בית־הספר, וזאת משום שאין דבר קל יותר מהצגת דו"ח פעילות שנתי ללא רווח. בתי הספר הפרטיים לא יקבלו כל תמיכה כספית ממשרד החינוך: לא בשכר מורים, לא בארנונה על המבנים, לא תקציב על־פי מספר התלמידים ולא כל תשלום אחר. מכאן ברור כי רק הורים עשירים למדי יוכלו להרשות לעצמם לשלוח את ילדיהם לבתי־הספר הללו. עם זאת, למרות העדר התמיכה התקציבית, יהיו התכנים הנלמדים תחת פיקוח צמוד של משרד החינוך.
יתרונם של בתי הספר הללו יהיה ברמת המורים (ועוד על כך בהמשך), במספר שעות הלימוד, בצפיפות הנמוכה בכיתות, בסוג שיעורי ההעשרה (מתי בפעם האחרונה למדתם רכיבה על סוסים בבית־הספר התיכון שלכם?), באבטחה, במלונות היוקרתיים בהם ישהו התלמידים בטיולים השנתיים (ולמה לא לעשות טיול שנתי לחו"ל?), וכן הלאה. אולם לדעתי הגורם שימשוך את מרבית ההורים לשלוח את ילדיהם לבתיה"ס הפרטיים יהיה פשוט היוקרה ("הילד של שושנה לומד שם, ודני שלי לא!?").
היתרונות למערכת החינוך בכללותה הם מה שבאמת מעניין בהצעה. בנוסף לרווח המיידי המתבטא כאחוז משכר הלימוד, המערכת הציבורית תרוויח גם סכום שולי כלשהו מכך שתצטרך לתמוך בכמה אלפי תלמידים פחות. ההפרש ישמש לתוספת שעות לימוד וגם, בעיקר, להעלאת שכר המורים, למרות שברור שגם לאחר העלאה משמעותית לא יתקרב לזה של המורים במערכת הפרטית.
השכר הגבוה יותר למורים, הן במערכת הציבורית ובעיקר בזו הפרטית, יעודד בוגרי אוניברסיטה רבים במקצועות שאינם מבוקשים בשוק העבודה (מספרות ועד כימיה) לשקול לפחות להוציא גם תעודת הוראה, כדי שיוכלו להתפרנס מהוראה "עד שימצאו עבודה". מקצוע ההוראה יהפוך ליוקרתי ואולי אף למבוקש. היצע המורים הגדול יותר יאפשר, הן לבתי הספר הפרטיים והן לאלו הציבוריים, לבחור את הטובים ביותר, ורמת המורים תעלה (ועמה גם רמת החינוך בכללותו).
בכדי להבטיח שלא יווצר מצב בו כל המורים האיכותיים מלמדים במערכת הפרטית בלבד, ניתן להגביל בחוק את בתיה"ס הפרטיים כך שיוכלו לשכור רק מורים בעלי מספר מסויים של שנות וותק (נאמר, ארבע או חמש שנים) - וותק אותו ניתן יהיה לצבור רק במערכת הציבורית. ההיצע הרחב יאפשר למנהלים במערכת הציבורית לבחור רק את המועמדים הטובים יותר, ואלו יצטרכו להתאמץ מעל ומעבר כדי להוכיח את עצמם ולהתקבל למערכת הפרטית.
בשורה התחתונה, כולם מרוויחים: בני העשירים יזכו לחינוך מעולה, וכל השאר יזכו לחינוך טוב יותר מזה הנוכחי.
ההתנגדות העיקרית שתוכנית זו עלולה לעורר נובעת מהתרחבות הפער בין העניים לעשירים. לכל מי שיעלה טיעון זה, אני יכול רק להציע לפקוח את עיניו. כבר כיום, בני העשירים זוכים לשיעורי העשרה רבים המגדילים את הפער, אולם בצורה לא מוסדרת, ע"י מורים שאינם משלמים מס הכנסה על הכנסה צדדית (אך מכובדת) זו, ותוך יצירת תסכול משני צידי המתרס. מדוע לא להכיר בכך שהפער קיים, ובמקום לנסות ולטאטא את הבעיה אל מתחת לשטיח, ננצל את המצב לטובת כולם?
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש