 |
הטליבאן השתלט על אפגניסטן | 4068 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
Well, that's awkward. מה בעצם הם עשו שם 20 שנה? אפגניסטן רחוקה וזרה, אבל האירועים האלה בכל זאת הצליח לדכא אותי. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הם מדכאים כי גם אתה וגם ביידן יודעים מה יקרה בהמשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו הדבר כאן, עם גרסה מקומית (יהודית או מוסלמית, לא משנה) של הטאליבן? אבל לא, הדיכאון המדובר הוא מהווה לא מהעתיד. קשה לדמיין מה עובר על אפגני נורמלי (לשיטתי) כשכוחות האופל - שמייצגים תפיסות וערכים שכבר היו יכולים ואמורים להיות הערת שוליים מביכה בספרי ההיסטוריה בשלב זה - משתלטים תוך רגע על המדינה והחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא. התכוונתי למה שאתה התכוונת אליו: מה שעומד לקרות לאפגנים ולאפגניות בחודשים הקרובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה המשמעות של ההשתלטות של הטאליבאן כי להוותי המושג היחיד שיש לי עליהם הוא מהחיקויים של יצפאן לפני 20 שנה. זה כמו כשהחמאס השתלט על עזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר גרוע מהחמאס. חפש קצת כאן ובאתרים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו להם עשרים שנה להתארגן בחסות האמריקאים, אבל הם לא ממש הזיזו את התחת, אולי מתוך ההנחה שהאמריקאים לא ינטשו אותם. אחרי וייטנאם קשה להבין למה מישהו עדיין מניח הנחות כאלה, מלבד הנטיה האנושית המוכרת לעצום את העיניים ולקוות לטוב, אותה נטיה שמנעה טיפול במשבר האקלים למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתחיל אפילו עם דברי ההבל האלו. די לשמוע את רוצח ההמונים טראמפ מתפאר כי לו הוא היה הנשיא הנסיגה היתה מוצלחת יותר. למעשה היו אלו אובמה וביידן בקדנציה הראשונה שגרמו לתסבוכת הזו כאשר הגו את התזה המבריקה של העמקת המעורבות האמריקאית באפגניסטן כמחסה שבחסותו הוציאו את כוחות ארה"ב מעיראק. התזה המבריקה היתה שבעוד המעורבות הצבאית האמריקאית בעירק היא חסרת תוחלת, הרי שבאםגניסטן ניתן להשיג משהו. ה"הסכם" של טראמפ עם הטאליבן שאפשר את יציאת הכוחות האמריקאים מאפגניסטן אינו שום דבר מלבד הכרה אמריקנית כי מעורבות צבאית של עשרים שנה כולל 2400 אבידות לצבא האמריקני, הניבה שום דבר בכיוון של מה שניתן לתאר כמדינה וצבא אפגניסטני ברי קימא. רק שקרן כפייתי כמו טראמפ יכול להתכחש לעובדה שנסיגת האמריקנים מאפגניסטן אין לה שום חלופה. enough is enough. המשך מעורבות אמריקנית באפגניסטן היא פשוט קבירת אמצעים ומשאבים בבור ללא תחתית. התמוטטות הצבא האפגני מעידה כי מדובר במגדל התלוי על בלימה, שמשק כנפי פרפר עשוי להפוך אותו לערימת אבק ואפר. חוסר היעילות של המדינה והצבא האפגני מגלים שוב את מסך השקר שפרשה התקשורת המוטית על הזירה הרחוקה הזו. אין ספק שאותו מעמד ביניים אפגני ואותן נערות אפגניות שכל חפצן הוא ללמוד בביה"ס או לחולל בלט על הבמה, קיימים ושרירים. אלא שעצם קיומן והצגתן בתקשורת, היא מסך שקר והטעייה המסתיר את האמת: רוב העם האפגני אינו מתעניין לא בדמוקרטיה ולא בריקודי בלט. אם שלטון הטאליבן ירסן את ההפרזות הדתיות שלו, רוב האפגנים יקבלו אותו, כפי שרוב העזתים מקבלים את שלטון החמאס. בסה"כ, האמריקאים נתנו לאפגנים את ההזדמנות שלהם. ברגע שהתברר שאין לכך שום תוחלת, הם חייבים לחתוך ולהתנתק מעולם ההזיות של גנרלים ומומחים אסטרטגיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי כדאי להזכיר שהתבוססות בבוץ האפגני כבר הצליחה לפורר מעצמת-על אחת בהיסטוריה הלא רחוקה (לא לבדה, אבל רבים מזכירים אותה כגורם משמעותי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא חושב שהעם האפגני כל כך שמח מהקיצוניים של הטאליבאן. יש שם המון קבוצות ומיליציות ואיכשהו הטאליבאן הצליח לגבש מספיק מהן סביבו ואילו הכסף האמריקאי לא הצליח. זה לא מובן מאליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי שונה. אני לא ממש יודע, אבל לדעתי הטאליבן טרחו פחות מאחרים ביצירת קשרים עם קבוצות אחרות. האמת הסמוייה להרגשתי היא שאם הטאליבן יצליחו להשליט מרותם ברחוב ולא יסתבכו במלחמות, רוב האפגנים יקבלו את שלטונם בלא התנגדות. אני קצת מכיר את הדיווחים על זוועות הטאליבן (רודף העפיפונים וכן הלאה). כך שאיני מקטין בגודל אוולותיהם, אבל נראה שבמקום כמו אפגניסטן היכולת לקטוע ידיים לגנבים, חשובה יותר מדמוקרטיה א-לה אובמה ו-BLM. כפי שהזכיר הפונז, אפגניסטן הפכה למשל ודוגמה למקום שלא כדאי להסתבך איתו. האימפריה הבריטית נהלה שלוש מלחמות אפגניות שבסופן החליטה שעדיף לקשור קשרים קונסטרוקטיביים עם שליט מקומי ולהניח לו את העיסוק עם השבטים המקומיים. זו דוגמה היסטורית שהיתה ידועה היטב. אובמה-ביידן כאמור הצליחו להתעלם ממנה רק באמצעות תחכום-יתר של ההנחה שהעמקת המעורבות באפגניסטן היא מסווה טוב לנטישת עיראק. לדעתי גם הם חשבו על שהות קצרה ויציאה מהירה גם משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה אתה רוצה דווקא מאובאמה וביידן. אם אני זוכר נכון, במהלך המלחמה זאת היו לארה''ב עוד שני נשיאים, אחד מהם הוא זה שקיבל את ההחלטה לפתוח במלחמה והשני הוא זה שקיבל את ההחלטה לסגת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הזכרתי את ביידן לראשונה בדיון הזה, שוקי התייחס גם לטראמפ. ביידן הוא הנשיא כרגע והוא הנושא באחריות לתוצאות הנסיגה. הוא בהחלט יכול היה לבטל את ההחלטה של טראמפ, לו רצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביידן יכול היה לבטל את ההחלטה של טראמפ, או להתכונן לביצוע שלה טוב יותר. ברור שביידן ואובמה לא צריכים להיות חסינים מביקורת ושיש להם חלק גדול באחריות לכשלון האמריקאי באפגניסטן. הבעיה שלי היא ספציפית עם התגובות של שוקי (הראשונה והשניה שקיימות בעולם בו בוש מעולם לא היה נשיא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה ההיסטוריה שלי שונה לגמרי. את המעורבות באפגניסטן החל ג'ורג' בוש הבן כאשר המטרה היתה לחסל את ארגון אל קאעידה לאחר הפיגוע בתאומים 9/11. אלא שבוש הבן (אחד הנשיאים היותר underrated) שמר על מעורבות מזערית של כוחות קרקע. הכוחות האמריקאים היו כלי טיס ואנשי CIA ויחידות מיוחדות. רוב לוחמי הקרקע היו בני ברית ומיעוטים לאומיים מקומיים אאל"ט זוהי התקופה בה החלו לדבר על Boots on the ground. הפעילות הזו הוכתרה בהצלחה גדולה. יותר מאוחר משהו גרם לבוש לאבד את הרסן והוא הסתבך בתואנות שוא במלחמה קרקעית בעיראק. גם כאן בהצלחה גדולה. אלא שאז התחילה ההסתבכות הגדולה ונדרשו כוחות גדולים על הקרקע לאורך זמן. אובמה ניצח את ואלרי קלינטון ואת ג'ון מקיין בין היתר בגלל שהיה בין הראשונים והמעטים שהתנגדו למעורבות בעירק. כאשר אובמה נבחר לנשיא, הוא גילה שהקומפלקס הצבאי-תעשייתי מאד מושקע בביצה העירקית ולכן הוא בתמיכת סגנו ג'ו ביידן פיתחו את התזה הגאונית הבאה: עירק היא ביצה מדממת ומטרה חסרת סיכוי. ארה"ב תעשה שימוש הרבה יותר טוב בכוחות העלית שלה באפגניסטן (אפגניסטן קטנה הרבה יותר ולאזרחיה יש לכאורה הרבה יותר עניין בתבוסתו הסופית של הטאליבן). ה"גאונות" היתה ברעיון שהכוחות האמריקאיים יוצאו מעירק, יזכו בניצחון מוחץ ומהיר באפגניסטן וכך יחפו על תחושת החמיצות בשל נטישת עירק. אובמה, פחות או יותר, מודה בתיאורים אלו בספרו. ואז lo and behold, התגלה שלאפגניסטני הממוצע אין עניין מיוחד בטאליבן. הם בהחלט שמחים להניח לאמריקאים (ולבריטים) לטפל בטאליבן וממהרים להפגין את הפטריוטיות שלהם במחאות על פגיעות האמריקאים באזרחים חפים מפשע. טראמפ שהיה בדלן כשם שהיה אויל, לא התקשה לסכם עם מפקדיו הצבאיים שכל העניין הזה הוא סיר לילה מלא על ראשו של אובמה והצליח להגיע להסכם עם הטאליבן על פינוי הכוח האמריקאי מאפגניסטן (הכוחות האחרים יצאו עוד לפני כן). זה היה אחד הצעדים הבודדים של טראמפ שלא זכה לשום ביקורת, בעיקר מפני שכולם הבינו שאפגניסטן היא lost cause. ביידן קיבל את העסקה הזו תפורה וחתומה. הוא ניסה לשנות את התנאים, לתלות את הביצוע בהסכם בין הטאליבן לממשלה האפגנית וגם עיקב את הלו"ז. אבל בסופו של דבר כולם הבינו שהמשך הנכחות האמריקאית באפגניסטן אינו משרת שום מטרה. כנראה שהם הופתעו מן המפולת שלא תאמן של הממשל והצבא האפגני, אבל לרגע לא נשקלה ביטול היציאה מאפגניסטן. אשמתו של ביידן בכניסה לאפגניסטן גדולה הרבה יותר מאשר ביציאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני לא יודע אם היה נשיא גרוע מבוש הבן מאז מלחמת העולם הראשונה. אמנם נראה שכבן אדם יש לא אופי טוב מרובם, אבל מבחינת ה"הישגים", וההשלכות הנוראיות שלהם על חיי היום יום של כל אחד מאלה מאיתנו שנותרו בחיים מאז, הוא היה נורא ואיום. בגלל שאין לו את האופי המחורבן של טראמפ וניקסון, והוא ידע להתחבב גם על הצד השני להבדיל מאובאמה וקלינטון קל לדרג אותו מעליהם, אני לגמרי לא בטוח שבצדק. הרעיון של לפלוש לאפגניסטן ועיראק התברר כרעיון מטופש שהועיל להרבה מאד שכירי חרב, והרבה מאד פוליטיקאים (באפגניסטן ובמדינות המערב) והזיק לכל השאר. היה אפשר לעשות עם הכסף הזה כל כך הרבה דברים טובים יותר, גם לטובת תושבי אפגניסטאן וגם לטובת שאר המין האנושי. להוריד את האחריות לטמטום הזה ממי שהיה אחראי ליצירתו זה מעשה לא הגון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט שכל העולם נשטף על ידי הלבנים. עשרות אלפי ילדים יכולים למות במקום מסוים, ואף אחד לא ידע. אך אדם אחד בעל צבע אחד יכול למות באמריקה, וכל העולם ייקלע לתוך הוורטקס המעגלי של השיגעון וההיסטריה. ועוד בכך שהם מאמינים שהם הנציגים הצודקים ביותר של הדברים הנכונים ביותר! חה! אני מערץ את הסינים והאיראנים, על כך שיש להם את האומץ ואת רוח המאבק לא רק לשמור על העקרונות הממוקדים של גזעם אל גם, להילחם באופן האקטיבי ביותר שאפשר כנגד ההגמוניה של תרבות אחרת. אתם יכולים לומר, אבל הרי בכל מקרה אין ספק שהגרסא המערבית עדיפה, בכל מקרה! ובכן, גם אני. אבל אם מחר, הייתם פוגשים באדם שהיה מתעלה עליכם בכל אספקט. האם אכן האינסטינקט הראשוני שלכם היה רוצה להחליף איתו מקומות? האם זה היה האינסטינקט האחרוני שלכם ואם אתם מודים שכך היה, לא אכן היה פתטי? אתם קוראים לעולם המשעמם שלכם "התרבות הגבוהה", פשוט מכיוון שאתם מערכים יותר מכל את כבודו וקיומו של עוד אחד מהאדמים אשר ילכו על הארץ לפני שייתפגרו לתוך החולות. ובכן, זה אכן נשמע מאוד בריא ויפהפה שלעצמו. אבל גם אין תופעה אחת בעולם שהיא יותר יפה מקבוצה מצומצמת של אנשים המוכנים להקריב הכל, ולבצע את האקטים הנוראים ביותר, על מנת לשנות סדרי יקום. ויהי מאילו לאילו בדיוק! במובן מסוים, אפשר לומר שאלו האנשים היחידים ביותר שבאמת חיו. הם אכן חוו על בשרם את שרשרת הסנסצסציות המגוונת ביותר, בצורתם האינטנסיבית ביותר. לידם, מה יש לצופי בוקסאות וקוני תכשירים? האם להיגיון הבריא שלנו יש דבר על התשוקה החובקת כל שלהם? האם לא היינו מחליפים את כל ערכי המוסר הנחמדים שאנו טוענים שאנו מאמינים בהם, ולו רק להזדמנות אחת לקחת חלק דינמי בהיסטוריה של האדם? אנו צופים במיקרוסקופים הקטנים שלנו ביחידות הכי קטנות של החיים. ואנו מוצאים בהם היגיון שוטף. אנו מאמינים בהיגיון הזה כמיסיונרים של תקופות קדם, ומצליחים בפעמים רבות לחזות את תנועותיהם העתידיות. עם זאת, כאשר אנו מסתכלים בעיניים הבינוניות שלנו על המהלכים הגדולים של זמננו, איננו מסוגלים למצוא בהם היגיון, בדיוק מכיוון שאיננו מסוגלים להם בהם מהרקיע. רק לאלה בעלי הדמיון הנדרש יש יכולת לחלץ עצמם מהאורגניזם החברתי ולנסוק הלאה; ואז אכן לראות, את הזליגות האלכסוניות של החומרים, ואת ההיגיון שמאחוריהם. אתם אומרים שמלחמת ויאטנם הייתה מטומטמת ומיותרת. אתם מאמינים שכל מאבק אלים אשר מתחולל כנגד עיניכם הוא טיפשי ושטחי, ואתם, יושבי הספתאות, מעולם לא הייתם נאיבים מספיק כדי לקחת חלק באותו מאבק אדמה או רעיון מגוחך. אך אין היסטוריון אחד בעולם, גם כזה שדווקא כן מסכים עם אותה קונספיציה הנ"ל, שיחתום על אותה נוסחאה גם על מסכמה הדוקומנטרי של המלחמות הפוניות. שכן בכך שהוא יודע מה היו תוצאותיה ההיסטוריות לא רק הקרובות, אלא גם מרחיקות הלכת. שאכן, בכך שהוצתו באותה נקודה היסטורית, גם הובילו לשביל שאי אפשר לדמיין ממנו דרך חזרה; הו, לא..מלחמה לא יכולה להיות מטומטמת. שום רעיון המניע תנועה היסטורית משמעותית אינו חסר תועלת. בין אם אלו יהיו הג'יאדיסטים השיעים, לוחמי המתחרת הציוניים, מאמיני הונג שיוצ'ואן, ואף ההיטלריסטים בתחילת דרכם, משהו בליבי מתחכך במיסתורין הסובב את מאבקם. וגם אם יהיה לבדי, גם יהיה אחד בכל העולם כולו, אוסיף לזמר שיר הלל ללוחמים, למהפכנים, למושררים, לעזי הנפש ונושבי הרוח האנושית, אשר הרעידו את הארץ בקול שאגה! אשר, בחזיונם המיסטי, שלחו אל כל העולם, אשר עמד כנגדם, מסר בלתי מתכחש. ובפעילותם הטקטיקטית המדויקת והשועלית, חתרו בקשיחות המוחלטת ביותר אל קביעת המסקנות הסובייקטיבית שלהם. יחי! המשתתף הדינמי. יחי! תפיסת העולם האבסטרקטית. יחי! האנדדרדוג הנצחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה טוב ויפה. אני רק לא מבין איך הסינים הם אנדרדוגים. אלא אם מדובר על הרפובליקה הסינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחיזה הסינית בגרורתיה היא כלכלית בלבד. בעוד שהאחיזה האמרקניסטית היא גם כלכלית ובעיקר תרבותית; אלמנט נסתרי יותר ומשמעותי בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר מאד את 1984. מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערוץ היא כח. יחי המסר הבלתי מתכחש והכחש הבלתי מתמסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו הציקדות, פעם בשבע שנים,אז גם הטליבאן במחזוריות נפלאה חוזרים לתמונה כמנצחים פעם בכמה שנים... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |