דו"ח שפרסם המכון לחינוך בינלאומי (IEE) של לשכת החינוך והתרבות האמריקאית מגלה כי ישראל היא המדינה המובילה בשיעור החוקרים שלה העובדים בארה"ב, ביחס לאוכלוסייתה. על פי הדו"ח, בשנת 2017 הועסקו באוניברסיטאות אמריקאיות 1,725 חברי סגל שהגיעו מישראל, יותר ממספר חברי הסגל הבכיר בכל אחד מהמוסדות האקדמיים בארץ.
האקדמיה הלאומית למדעים בישראל הקימה בשנת 2007 את "מרכז קשר", שמטרתו לסייע לחוקרים ישראלים הנמצאים בחו"ל לחזור לארץ. אולם למרות מאמצי המרכז וגופים נוספים, מספר האקדמאים הישראלים אשר חוזרים לארץ לאחר שהייה בת למעלה משלוש שנים בחו"ל נמצא בירידה: כ-900 ב-2014, כ-700 ב-2016, וכ-600 ב-2017.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 11% מקרב בעלי הדוקטורט ממוסד אקדמי ישראלי נמצאים בחו"ל. התחומים שבהם שיעור זה גבוה במיוחד הם מתמטיקה (24.2%), מדעי המחשב (20%), ורוקחות (17.5%).
דן בן דוד, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב וחבר מוסד "שורש" למחקר כלכלי־חברתי, אמר כי "להגירה האקדמית מישראל לארה"ב אין אח ורע בעולם המערבי". לדבריו, אחת הסיבות המרכזיות לתופעה היא השכר התחרותי המוצע למרצים מובילים בחו"ל. לטענת פרופסור בני גייגר, יו"ר הקרן הלאומית למדעים בישראל, הסיבה המרכזית אינה השכר אלא תנאי המחקר: "כשאומרים 'בריחת מוחות', מדברים על החוקרים הטובים ביותר, שמקבלים הצעות שאי־אפשר לסרב להן בחו"ל — לאו דווקא מבחינת שכר. החוקרים הללו לא רוצים לוותר על החלומות המדעיים והמקצועיים שלהם ולכן הם נוטים להישאר בארה"ב, וחלקם הופכים לפרופסורים באוניברסיטאות המובילות".
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש