במאמר שהתפרסם אתמול (ו') ב-TheMarker, סוקרת רוני לינדר־גנץ את ההשלכות הכלכליות של התפתחויות חדשות בריפוי מחלת הסרטן.
הרקע למאמר הוא מחקר חדש שהוצג השבוע בוועידה השנתית של האיגוד האמריקאי לאונקולוגיה קלינית, המתאר פריצת דרך בטיפול במלנומה. שילוב התרופות החדש שהודגם במחקר צפוי, לדברי החוקרים, להיות יעיל גם נגד סוגי סרטן אחרים, ועשוי להפוך את מחלת הסרטן למחלה כרונית שניתן לחיות איתה שנים רבות.
העלות של טיפול בתרופות ממין זה מוערכת בלמעלה מחצי מיליון שקל לחולה. עלות ייצור התרופות מהווה רק חלק קטן מסכום זה, ואילו שאר הסכום נגזר מהפטנטים המגינים עליהן ומעלויות הפיתוח והשיווק. כיצד יתמודדו ממשלות עם האתגר הכלכלי שמציבה התגלית החדשה? לינדר־גנץ מצביעה על שלוש דרכים אפשריות.
הדרך הראשונה היא "הלאמה של חברות התרופות הרלוונטיות, תוך פיצוי ראוי לבעלי המניות, ומעבר לייצור ממשלתי של התרופות". דרך זו מתוארת כ"תסריט קיצון שקשה להעלות על הדעת מבחינה תרבותית, משפטית וכלכלית".
הדרך השניה היא התאגדות של מספר מדינות למעין מרד צרכנים נגד המחירים הגבוהים שדורשות חברות התרופות. החיסרון בדרך זו הוא שאותן מדינות "ייאלצו להסביר לאזרחיהן שיש גבול לסכומים שמדינה יכולה להשקיע עבור בריאותו של אדם בודד – וזה לא יהיה קל".
בדרך השלישית, מדינות יקנו לאזרחיהן אך ורק את התרופות היקרות, וינטשו תרופות אשר "רק" משפרות איכות חיים, או אחראיות לרפואה מונעת. אולם "גם פתרון כזה מעורר שאלות אתיות קשות. בשורה התחתונה, אין אף פתרון אולטימטיבי לתמחור החזירי הזה, והנפגעים הראשונים יהיו החולים."
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש