 |
|
הספר השנוי ביותר במחלוקת מבין כל ספרי המקרא הוא ספר יהושע. זהו ספר שמעורר מחלוקות עזות עד עצם היום הזה, הן בגלל האירועים שמתוארים בו, והן (ובעיקר) בגלל ההשקפה המוסרית שבאה לידי ביטוי בו, שהיא, בלשון המעטה קיצונית, בעייתית ביותר.
|
|
| חברה וכלכלה • אלי אשד • יום ה', 7/12/2000, 20:50 |
|
| |
יהושע ומאבקו בכנענים
ספר יהושע מתאר את כיבושה של ארץ כנען בידי שבטי ישראל המאוחדים תחת תלמידו לשעבר של משה רבנו, יהושע משבט אפרים. יהושע ובני ישראל מקבלים הוראה חד משמעית מהאל להשמיד את כל תושבי כנען עד האחרון שבהם ולרשת אותם. למה? אנחנו לא יודעים, אם כי פרשנים הציעו מאז כל מיני סיבות מפותלות, החל מחטאיהם של הכנענים (שאינם מתוארים בתנ"ך) וכלה בתירוץ העל - "רק אלוהים יודע". בכל מקרה, את מלאכת ההשמדה הם ממלאים ביעילות "גרמנית" ממש.
בספר מתואר כיצד בני ישראל שחודרים לארץ כנען מכיוון עבר הירדן כובשים את העיר יריחו ומשמידים את כל תושביה - גברים, נשים, זקנים וילדים - ומשאירם בחיים רק את הזונה שהסגירה להם את העיר. לאחר מכן הם מתקיפים את העיר העי ולאחר כמה תבוסות כובשים גם אותה, ושוב חוזר תיאור של טבח יסודי ביותר של כל דבר חי בעיר. בהמשך, הם יוצאים להלחם כנגד קואליציות של מלכי כנען ומביסים גם אותם, ומשמידים את החיילים עד האחרון שבהם כשהם מקפידים שלא לקחת אף שבוי. יוצא הדופן היחיד בסיפורי הטבח הבלתי נגמרים האלה הוא סיפורם של אנשי גבעון שהצליחו להערים על הישראלים ולהשיג מהם את חייהם, אם כי במחיר עבדות נצחית.
עם זאת, בספר שופטים, שבא לאחר ספר יהושע, אנו מגלים כי לאמיתו של דבר גם לאחר כל מעשי הטבח המתוארים עוד נשארו כנענים רבים בארץ שבני ישראל לא השמידו משום מה. זהו, אם כן, ספר שמתאר רצח עם, שמוצג כתוצר של פקודה אלוהית. אך האם מה שמסופר בספר יהושע אכן התקיים במציאות?
על כך היו חילוקי דעות בין החוקרים עד השנים האחרונות ממש. בכל זאת, הושגה הסכמה שמה מתואר אמור היה להתרחש במאה ה-13 או בראשית המאה ה-12 לפני הספירה, אך מכאן ואילך, נחלקו הדעות באופן קיצוני לגבי הכתוב.
אסכולה אחת של חוקרים שבראשה עמדו הארכיאולוג הידוע אולברייט והארכיאולוג והמצביא הישראלי הידוע עוד יותר יגאל ידין, טענה כי המתואר בספר יהושע אכן התרחש: היה כיבוש מאוחד של ארץ ישראל, וכנראה גם טבח מהסוג שתואר בספר. ידין אף האמין שמצא עדויות לכיבוש זה בחפירותיו בעיר חצור.
אך חוקרים אחרים שחפרו בערים אחרות שכיבושם תואר בספר יהושע, ערים כמו יריחו, העי וערד, גילו לתדהמתם שלא רק שאין כל עדויות לכיבוש מסוג זה שמתואר ביהושע, אלא שערים אלה ככל הנראה כלל לא היו קיימות באותה תקופה. יריחו הייתה כפר קטן וחסר חשיבות במאה ה-12 לפני הספירה, בהחלט לא מקום שיהיה צורך למוטט את חומותיו בתקיעת שופרות, ואילו העי נחרבה כעיר לפחות אלף שנה לפני זמנו של יהושע, כפי שמראה שמה, שפירושו "חורבה" - שם שקשה להאמין שתושבי עיר כלשהי יתנו לעירם. העיר חצור, שנלחמה גם היא ביהושע, אמנם נשרפה בערך בתקופה המתאימה, אך כלל לא ברור מי היו מחריביה - אלה יכלו להיות כנענים אחרים או פלישתים, או אולי היה זה תוצר של בעיות פנימיות.
לאמיתו של דבר, בתקופת הברונזה המאוחרת לא הייתה אף עיר מוקפת חומה בכנען, וזאת מהסיבה הפשוטה שהארץ הייתה בשליטת המצרים, להם לא היה כל אינטרס שיהיו ערים מבוצרות בתחום שליטתם. חשוב להזכיר, בהזדמנות זו, שגם את המצרים ששלטו בארץ לא טורח ספר יהושע להזכיר כלל.
כתוצאה מכל הגילויים האלה, כמו גם רבים אחרים לצידם, החוקרים מטילים ספק רב אם משהו מבין האירועים המתוארים בספר יהושע אכן התרחש.
הועלו גם תיאוריות אחרות כדי להסביר את המתואר בספר. תיאוריה אחת הייתה שבני ישראל חדרו לארץ ישראל בתהליך איטי וארוך, ובדרכי שלום. תיאוריה נוספת טענה כי המסופר בספר יהושע מכסה בעצם על מרידה גדולה של כנענים מהמעמדות הנמוכים, שבשיתוף פעולה עם קבוצות עבריות שבאו ממצרים, מרדו באדוניהם מהמעמדות הגבוהים והקימו חברה חדשה, צודקת ושיוויונית יותר - חברה המאמינה באל אחד, ואותה מתאר התנ"ך.
כיום, לאחר שכל החיפושים המקיפים אחר צבאותיו וכיבושיו של יהושע העלו חרס בידי הארכיאולוגים, מקובל ביניהם שכיבוש יהושע לא היה ולא נברא, אלא סיפור פנטסיה היה, פרי יצירתו של סופר מאוחר מהמאה השמינית או השביעית לפנה"ס, או מאוחר יותר, בממלכת ישראל. סופר, שעל סמך מסורות בודדות שהיו בידיו, ובעיקר על סמך דמיונו העשיר והמידע שהיה לו על טקטיקות הכיבוש ושיטות הלוחמה האכזריות של צבאות האשורים בני זמנו, יצר את עלילת ספר יהושע, כשהוא יוצר עבר שלא היה ולא נברא לבני עמו בממלכת ישראל - ומשם עבר הספר עיבודים נוספים בממלכת יהודה.
לספר זה הכניס הסופר, או עורך מאוחר יותר, את האידיאולוגיה האכזרית של הצורך בג'נוסייד של כל תושבי כנען. עד כמה שידוע לנו, אידיאולוגיה כזאת היא חסרת תקדים לפני ספר יהושע. כמובן שצבאות שונים אכן יישמו זאת מאז ומעולם בלהט המלחמה, אך מעולם לא השתמשו באידיאולוגיה קרת דם כמו זו שהוצגה בספר יהושע, שקבעה שג'נוסייד הוא מה שהאל דורש, כדי לתרץ מעשי טבח כאלו.
מי היה האיש הזה, כותב ספר יהושע? ספק אם לחם אי פעם בשדה הקרב. רוב האידיאולוגים מסוגו שיצרו אידיאולוגיות של השמדת עם, אנשים כמו היטלר, אדולף הימלר, סטלין ופול פוט, היו לרוב אנשים שישבו במקום בטוח בעורף, והתייחסו לבני עמים אחרים כאל אבסטראקציות. לרוב (כמו במקרה של הימלר), כלל לא היו מסוגלים להתמודד פיזית עם הזוועות האמיתיות אותן יצרו.
תוצאותיה של אידיאולוגיה רצחנית זו היו עגומות ביותר, ואלה שסבלו ממנה בראש ובראשונה היו היהודים עצמם, צאצאיו של כותב הספר. בימי הביניים, כאשר פלשו לארץ הצלבנים הנוצרים, שראו עצמם כיורשיו של יהושע, הם כבשו אותה במידה רבה בהשראת הספר. כך, יישמו הצלבנים את כל מה שסופר שם, "לפי הספר", וטבחו בתושבים מוסלמים ויהודים בהתלהבות רבה - אחרי הכל, זה הרי מה שעשה קודמם הגדול, יהושע.
אך מה שקרה באמת בארץ כנען בתקופה בה אמור היה יהושע לפלוש אליה במאה ה-12 לפנה"ס, היה שונה מאוד מכל מה שתואר בספר. למעשה, המצב עלה בזוועותיו על כל שהעלה המחבר על דעתו, אפילו בפנטזיות צמאות הדם ביותר שלו.
הכנענים ומאבקם באקלים
במאה ה-12 לפנה"ס היה כל העולם הים־תיכוני, ובכלל זה גם ארץ כנען, נתון במשבר חסר אח ורע בהיסטוריה שלו. עד אז היו במזרח־התיכון שתי מעצמות על - מצרים, והממלכה החיתית באנטוליה - שניהלו ביניהן מעין "מלחמה קרה", והשתמשו באיזורים שונים בסוריה, לבנון וארץ ישראל ככלים במשחק השחמט המעצמתי ביניהן. בסביבות שנת 1200 לפנה"ס, השתנה המצב באופן פתאומי ובלתי צפוי לחלוטין. האזור הותקף בידי צבאות של עמים נודדים שהגיעו מאיזורים מרוחקים, כמו הבלקן והים האיגאי. בין עמים אלה היו הפלישתים, שכנראה היו בחלקם ממוצא יווני איגאי, וגם עם בשם הדנאים, שיתכן כי הצטרף מאוחר יותר לקונפדרציה של שבטי ישראל בתור שבט דן, וממנו יצא שמשון.
מצרים והחיתים מצאו את עצמם במשבר חסר תקדים. האימפריה החיתית, לשעבר אויבתה הגדולה של המצרים, יצאה כעת בקריאות עזרה נואשות למצרים כדי שיספקו להם מזון וחיטה, מוצרים שהחיתים היו זקוקים להם כעת נואשות. האימפריה החיתית התפרקה לגורמיה השונים וכנראה הובסה בידי שבטי הנודדים. כך, ירדה מעל בימת ההיסטוריה. כמוה נמחקו מהמפה עוד ממלכות רבות וחשובות כמו אוגרית. ביוון, ממלכת האכאים האדירה נמחקה באותם זמנים ממש מהמפה, זמן קצר אחרי שכבשה את העיר החשובה טרויה. יוון נכנסה לתקופת "חושך" שממנה התאוששה אחרי לא פחות מ-400 שנים.
מצרים, הממלכה האדירה מכל, הצליחה לבלום בקושי רב את שבטי העמים הנודדים, אך הממלכה הפכה מעתה ואילך לצל של עוצמתה הקודמת, אם כי נשארה תמיד שחקן אזורי חשוב.
אף גרועה מהפלישות הייתה הבצורת חסרת התקדים ממנה סבל כל האזור, שהביאה לרעב המוני ולהתמוטטות פנימית בממלכות השונות. נראה שבצורת זו היא שהייתה הגורם לנדידת העמים ההמונית מהבלקן והים האיגאי למזרח התיכון, שם היא כמובן רק תרמה למשבר הנוראי בו היה שרוי המזרח התיכון כולו.
מה קרה שם? מה הייתה הסיבה לבצורת ולפלישות? בשנים האחרונות, אחרי מחקרים מסוגים שונים, אנו יודעים את התשובה: הסיבה הייתה שינוי אקלימי חריף שהביא להתחממות עזה בכל אזור הים התיכון.
לא הייתה זאת הפעם הראשונה ששינוי כזה אירע באיזור. לאמיתו של דבר אנו יודעים שהוא אירע לפחות פעם אחת לפני כן, אלף שנה מוקדם יותר, בסביבות שנת 2200 לפנה"ס. התרבות הכנענית העירונית המפותחת עד מאוד של תקופת הברונזה הקדומה נחרבה אז כליל, וכמוה נחרבו בו זמנית התרבויות של אכד, תרבות מוהנג'ו־דארו בהודו, וכך גם ישובים שלמים באנטוליה, באי כרתים, באירופה ואפילו באמריקה הרחוקה. אפילו מצרים נפגעה אז קשות והיא נזדקקה לשנים רבות כדי להתאושש.
גם בתקופת הברונזה התיכונה סבלה כנען מבעיות אקלימיות דומות, אולם אז היו התושבים מוכנים: ישנן עדויות ארכיאולוגיות לתעלות מים ומערכות השקיה נרחבות שהם חפרו מבעוד מועד. תעלות אלו אפשרו לכנענים של התקופה לשרוד את הבצורת החמורה (שהייתה כנראה לא פחות חמורה מזו של תקופת הברונזה הקדומה) ואף להמשיך ולשגשג, אם גם בצורה מוגבלת יותר ממקודם.
והנה, בסביבות שנת 1200 לפנה"ס (סוף תקופת הברונזה המאוחרת) שוב התחמם האקלים של האזור בצורה משמעותית והביא להתייבשות אזורים שלמים.
התוצאה: כנען, ארץ משגשגת שהייתה נתונה בשליטת האימפריה המצרית העשירה, הפכה לארץ חרבה, פשוטו כמשמעו - לא כל־כך בגלל פלישות של גורמים מבחוץ, אם כי כאלה היו כנראה פה ושם, כמו בשל התמוטטות מקורות המים והחקלאות שתמכו בתרבות הכנענית.
עד מהרה החלו הערים הכנעניות מתמוטטות אחת אחת. שוב - לא בגלל פלישות מבחוץ של שבטים ישראליים, אין שום עדויות לפלישות כאלו. מה שכן ברור הוא שלפולשים מבחוץ גם לא הייתה סיבה לפלוש, שכן המצב בערים היה חמור מאין כמוהו. כל המערכת החברתית והכלכלית של הערים התמוטטה כתוצאה מהבצורת, ומן הסתם היו בהן מלחמות אזרחים אכזריות בין קבוצות תושבים נואשות במאבק על המשאבים היקרים והמועטים שנשארו. ייתכן שעיר כמו חצור נשרפה דווקא כתוצאה ממלחמת אזרחים שכזו, ולא בידי פולש כלשהו מבחוץ.
סביר להניח שאת התוהו ובוהו הכללי ניצלו גורמים שבשולי החברה, כמו קבוצות "העפירו", עברים־נוודים בעלי מעמד נמוך שהיו מקבילים למה שאנו מכנים כיום "חסרי בית". הם, מן הסתם, ביצעו פשיטות על מקומות שונים. ייתכן שהיה ביניהם מנהיג בנדיטים כלשהו בשם יהושע, שביצע פשיטה על הכפר העלוב יריחו. יתכן.
מה שברור הוא שהתרבות העירונית הכנענית התמוטטה מבפנים והערים הפכו למלכודות מוות לתושביהם, בראש ובראשונה כתוצאה מהמחסור הנואש במשאבים. החפירות הארכיאולוגיות מראות שבתוך דור אחד "נעלמו" חלקים גדולים ביותר מן האוכלוסייה. אך בבירור לא היה זה פרי מלאכתם של פולשים מבחוץ - אלפים רבים פשוט גוועו ברעב ובצמא. התרבות הכנענית לא התאוששה מהאסון הזה.
כתוצאה, גורמים שונים בחברה הכנענית שהיו תמיד בשוליים היגרו למקומות אחרים באזור ההר, הרחק מהערים הגוועות, כדי ליצור לעצמם חיים חדשים בסביבה חדשה. סביר להניח כי למהגרים הללו הצטרפו קבוצות שונות שבאו ממקומות אחרים מהמדבר, להן היה רקע נוודי, וביניהן היו, אולי, גם כמה קבוצות שברחו ממצרים. הצטרפו אליהם, כנראה, גם קבוצות שהשתייכו במקורן לעמים הפולשים של גויי הים כמו הדנאים. כל ה"ערב רב" הזה הפך למולקולות של מה שאנו מכנים היום ישראל. ייתכן שהמסופר בספר שופטים משקף במידה מסוימת אירועים אמיתיים שהתרחשו בקרב הקבוצות השונות האלה. בו זמנית, עם אחר, הפלישתים (שלא פלשו כלל לארץ ישראל אלא יושבו בה בידי המצרים) בנו תרבות משלהם בערי חוף שונות, שהתבססה על סחר ולא על חקלאות.
בעוד המעצמות הגדולות של העבר - מצרים, בבל ואשור - היו מוחלשות כתוצאה מהבצורת הקשה מתמיד, יכלו עמי כנען החדשים להקים ממלכות עצמאיות, כמו ממלכת דוד ושלמה, דבר שהיה בלתי אפשרי בעבר, כאשר כנען הייתה תמיד בשליטה של מעצמה כלשהי.
זהו הסיפור האמיתי של מה שקרה בארץ כנען. לא פלישה רצחנית מבחוץ, אלא התמוטטות מהירה מבפנים כתוצאה משואה אקלימית.
ולמי שאינו יודע: התחממות כזו כפי שקרתה אז, מתרחשת גם היום, והיא מאיימת על התרבות שלנו כפי שאיימה על התרבות הכנענית של אז. אנו יכולים לבחור להתעלם ממנה ולסיים את תפקידינו עלי אדמות כמו הכנענים של תקופות הברונזה הקדומה והמאוחרת, או להתכונן אליה כהלכה, לשרוד ואף לשגשג, כפי שאירע בכנען בתקופת הברונזה התיכונה.
לנו יש אמצעים טכנולוגיים להתמודד עם הבעיה שלא היו להם כמו התפלת מים, אבל מצד שני, לנו יש גם בעיה שלא עמדה לפני אנשי תקופת הברונזה התיכונה. לבעיה הזו קוראים, בין השאר, "ספר יהושע" - ספר של פנטסיה דמיונית שמציג תמונה שקרית על אותה תקופה סיוטית. ספר שביחד עם עוד ספרים אחרים מסוגו שיצרו אמונות שלמות, וביחד איתם מיתוסים שאין כמוהם כדי לעורר שינאה תהומית בין אנשים שונים, מאיימים כעת להשקיע את תושבי האזור כולו בנחלי דם, תחת שישתפו פעולה כדי להתמודד עם השינויים האקלימיים, שעלולים ליבש את האזור.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש