קופסת הטבק מבגומבו 360
קורט וונגוט פרסם ספר חדש - וזו תמיד סיבה למסיבה. במיוחד כאשר סביר להניח שיעבור זמן רב עד שיתפרסם ספר נוסף פרי עטו, אם בכלל.
קופסת הטבק מבגומבו, מאת קורט וונגוט, הוצאת זמורה־ביתן, 327 עמ'

קודם כל, חיים שכאלו מקוצר למדי:

קורט וונגוט ג'וניור נולד ב-‏1922, באינידיאנפוליס, אשר באופן לא מפתיע במיוחד נמצאת באמריקה. וונגוט נולד לזוג הורים בשם קורט וונגוט, לימים סניור, ואדית לייבר - זוג אנשים נחמדים אשר עליהם, על ילדיהם הנוספים ובכלל על שארית בשרם, נשמע רבות מוונגוט ברבות הזמן.

וונגוט נרשם לאוניברסיטת קורנל ובוחר ביוכימיה כמייג'ור. שם התחיל להראות את כשרונו הספרותי ותרם למגזין האוניברסיטה כעורך וכותב טור.

שלוש שנים לאחר מכן: וונגוט מתגייס לצבא ארצות הברית לאחר שהגיש את ספרו "עריסת חתול" כעבודת גמר. לאחר שנה, אמו מסיימת את חייה באורח עצמאי לחלוטין. מלחמת העולם השנייה פורצת. וונגוט נשלח לחזית ונשבה במהלך קרב של מחלקתו, חיל- רגלים 106.

1945, 13 בפברואר - דרזדן. בעלות הברית מפציצות את המקום, ו-‏135 אלף אזרחים נהרגים. וונגוט וחבריו השבויים מצויים בעת ההתקפה בתא הקפאה של בשר. באפריל וונגוט חוזר לארצות הברית וממשיך בחייו.

ומכאן והלאה... מתחתן, מתגרש וכו', לוקח חלק פעיל ביותר בתקופת תור הזהב של הסיפורים הקצרים באמריקה, עידן של ענקי ספרות כהמינגויי, סטיינבק, ברדבורי ועוד, עובד בעבודות "שחורות" כגון יועץ ב"ג'נרל אלקטריק", ולבסוף הופך לסופר במשרה מלאה.

וונגוט כתב ספרים רבים, ביניהם "בית מטבחיים חמש", אחד הספרים הטובים אי פעם אשר עסקו ברוע, שרירותיות וכאב אנושי, ספר שהוא חלקו דמיוני וחלקו ביוגרפי, על התקופה שבילה בדרזדן; "יברך אותך אלוהים, אדון רוזווטר", ספר המבקר את אמריקה השאננה בצורה חריפה, משעשעת וקטלנית; "דיק הצלף", עוד ספר במסורת הקומדיה השרירותית של וונגוט, רק הפעם דרך עינו חסרת האונים של ילד ההורג אישה בטעות, ומשם חייו הולכים בדרך אשר הקשר אליה ולתכנון מצויים רק בדמיון; ועוד ספרים רבים ונפלאים כגון "רעידת זמן", "ארוחת בוקר של אלופים" ועוד. ואף מילה על קילגור טראוט.

והנה הגענו לספרו החדש של וונגוט, אסופת סיפורים קצרים אשר קובצו על ידי הסופר, סיפורים שנכתבו בשנות ה-‏40' וה-‏50'. דבר שכזה כבר ראינו ב"ברוכים הבאים לבית הקוף" המעולה, אסופת הסיפורים הקצרים האהובה עליי לעד. ואם כבר נאספו הסיפורים הטובים ביותר אז מה עלינו באסופה החדשה? עוד 23 סיפורים אופיינים למדי לוונגוט, וזה תמיד טוב.

גם פה רוב הסיפורים מתבוננים בדרכו האירונית והמיוחדת של וונגוט בדפוסי החיים של אמריקה בשנים הללו, שנים בהן הייתה בטוחה אמריקה כי השינויים הטכנולוגיים הבאים לטובה ימשיכו לשפר ולייצב את חייהם. תפיסת הטוסטר כאלוהים לא מצאה חן בעיני וונגוט, איש ריאלי ומפוכח, אשר כבר ב"קוף" טרח להדגיש את שאט נפשו מן הטלוויזיה על גרורותיה, ואת האפשרות כי אלו יתבעו מבעליהן מחיר אנושי לא מועט. כך, למשל, בסיפור "עיירה מסכנה ועשירה", המעדיפה להישאר דלה במשאביה ובלבד שתחזור לתמימות ויופי העוני היחסי.

וונגוט אוהב להביט אל אמריקה דרך משקפת של "מספר נוח", כמו שנאמר בהקדמה לספר - סוכן ביטוח שכזה, אדם מהמעמד הבינוני, שלאמריקנים, לעתים קשי תפיסה, יכול להשתקף ביתר קלות. המודלים אותם הוא בונה כגיבורי הסיפור, הנם דמויות ספרותיות יציבות וחזקות, עגולות גם בסיפור של מספר עמודים. כך יכול וונגוט ליצור סביבם ביקורת וניואנסים רלוונטיים, תקיפים ואירוניים כמו בסיפור "ילד נטול כשרון" על מנהל תזמורת וצעיר חסר כשרון מוזיקלי המבקש להתקבל לתזמורת המובילה בבית ספרו. פה וונגוט משכיל לצאת מתבנית הכישלון של הילד ולפנות דווקא לדמותו המסכנה של מנהל התזמורת ודרך התנהלותה לבנות את הסיפור.

כך ממשיך לו וונגוט לפזר שלל מעשיות, על בורגנות, רמאות והונאה עצמית, התבגרות והתפכחות ועוד, וכולם בדרכו הנפלאה והייחודית באמת.

הספר הזה אינו מוגבל לקהל מסויים, גם אוהבי הספרות והתרבות האמריקאית (יש תרבות אמריקאית?), אבל גם מי שאדיש לה, וגם שונאיה הגדולים ביותר. אפילו אחרון הקנאים האיראניים לא יוכל שלא להנות מהסיפורים המקובצים בספר זה.

אמנם, אין מדובר בפאר יצירתו, אך דומני כי גם השוליים שבה, ראויים למעמד גבוה שכזה.
קישורים
קופסת הטבק מבגומבו - לקניית הספר במיתוס
דיק הצלף - לקניית הספר במיתוס
ברוכים הבאים לבית הקוף - לקניית הספר במיתוס
יברך אותך אלוהים, אדון רוזווטר - לקניית הספר במיתוס
ארוחת בוקר של אלופים - לקניית הספר במיתוס
בית מטבחיים חמש - לקניית הספר במיתוס
רעידת זמן - לקניית הספר במיתוס
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  יסלחו לי הקוראים על הנדנוד • יובל רבינוביץ
  המלצה לקריאה נוספת • easy • 5 תגובות בפתיל
  וונגוט, הגהה, עריכה • ניר יניב • 3 תגובות בפתיל
  דבר העורך העצבן • דובי קננגיסר • 2 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • האייל האלמוני
  מה? • נעם • 3 תגובות בפתיל
  הלך לעולמו • גדי אלכסנדרוביץ' • 2 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים