במוקד כתבתה של אביבה לורי ב"הארץ" עימות, שהגיע לפסים משפטיים, בין עמותת פליציה בלומנטל לבין האדריכלית נעמי פורטוגלי. פורטוגלי תכננה את בניין המרכז למוזיקה עבור עיריית תל־אביב. לפי הכתבה, כל עוד העירייה ניהלה את המקום היא התייעצה עם האדריכלית על כל תג בעיצוב הפנים, לפי החוזה ביניהם. אולם לאחר שהבניין הועבר לידי עמותת פליציה בלומנטל הפסיק שיתוף הפעולה. שינויים עיצוביים מצד אנשי העמותה, כמו תליית תמונות ענקיות או הוספת גגון, נעשו בניגוד לדעתה של פורטוגלי. שיא הסכסוך היה סביב וילון שנתלה להפרדה בין המבואה לאודיטוריום. פורטוגלי פנתה לעירייה, ולבסוף גזרה בעצמה את הוילון. העמותה תבעה אותה על חבלה ברכוש, ופורטוגלי הגישה תביעה נגדית על הפרת זכויות היוצרים שלה במבנה. השופט פסק לזכות האדריכלית 25,000 דולר והסרת הוילון. הוא קבע כי יש לה זכות מוסרית על עיצוב הבניין מבחוץ ומבפנים.
הכתבה מביאה מקרים נוספים של עימותים בין אדריכלים לבעליהם של בנייני ציבור. האדריכל אריה מוססקו תכנן את היכל התרבות בעפולה. בשיפוצים שערכה העירייה כעבור כמה שנים שונו צבעי הבניין וציפויו, כך שלטענת האדריכל ייחודו של הבניין נהרס. מוססקו תבע את העירייה, וכמו פורטוגלי זכה לפיצוי כספי ולהוראה לעירייה להחזיר את המצב לקדמותו.
צבי הקר תכנן ב-1966 את בניין הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. כשראה כי ביצוע הבניין לא תואם פרטים מתוכניותיו, הוא ביצע פעולות "גרילה" כמו צביעת קירות לעיני המוזמנים בטקס החנוכה, והשחתת מסגרות חלונות כך שאי אפשר יהיה להרכיב את החלונות שהיו שונים מהתכנון. גם במקרה זה העניינים הגיעו לבית משפט. אולם כיום אומר הקר לכתבת שאין לו עניין בסכסוכים משפטיים עם הגופים הפועלים בבנייניו, והוא משאיר זאת לביקורת הציבור. כך גם האדריכל מוטי בן חורין, שמספר על פגיעות עיצוביות במרכז ספיר בכפר־סבא ובבית אסיה בתל אביב, שאת שניהם תכנן – הוא מעדיף לא לפעול בעניין.
התיאורטיקנית של האדריכלות זיוה שטרנהל מביעה דעות מעורבות. מצד אחד היא אומרת "אנשים לא מודעים מה המשמעות של שינוי של עשרה סנטימטרים. אדריכלות זו קומפוזיציה ושינויים, אפילו קטנים, מערערים את כל קנה המידה ואת הפרופורציות", ומבקרת בחריפות שינויים שנעשו במוזיאון ישראל, בית ראש הממשלה ובית החולים הדסה בהר הצופים. מצד שני היא אומרת "יש אדריכלים שאומרים שאסור לכפות על הדיירים חיים במקדש אדריכלי, אלא צריך לתת להם לחיות עם הבניין. רוב האדריכלים היו מעדיפים שבבתים שלהם לא יגורו אנשים כי לאנשים יש דרישות ושיגעונות פרטיים וזה הורס את האדריכלות."
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש