בכתבה "לא מאמינים למדענים" שהתפרסמה ב"הארץ", מדווח צפריר רינת כי על־פי דו"ח שפרסמה בחודש שעבר סוכנות האו"ם להגנת הסביבה (UNEP), אחת הבעיות הסביבתיות הקשות שעומדות בפני המין האנושי כיום היא תקשורת לקויה וחוסר אמון בין הקהילה המדעית מצד אחד, לבין הציבור הרחב, פוליטיקאים ושאר מקבלי החלטות מצד שני.
הציבור הרחב מפקפק לעתים בממצאי המדענים, כאשר הצעדים שמציעים האחרונים לפתרון הבעיות הסביבתיות משמעותם פגיעה ברמת החיים – עליית מחירים, צמצום הצריכה, וכו'. תאגידים כלכליים מנצלים לעתים נטייה זו, כפי שקרה למשל לפני כשנתיים, אז השתמשו כמה תאגידים במסמכי "קליימט־גייט" – שלכאורה חשפו דרכי מרמה בפעולותיהם של חוקרי האקלים – כדי לזרוע ספקות בציבור הרחב בנוגע לאחריות המין האנושי להתחממות כדור הארץ.
כדי לשפר את הקשר שבין הקהילה המדעית לקובעי המדיניות, יזמה האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית לפני מספר שנים תכנית לשילוב מדענים בפעילות הממשל. תכנית דומה בשם "פרויקט ממשק", הנערכת בארץ ביוזמת האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, מערבת מדעני סביבה בפעולתם של משרדי ממשלה. התכנית הישראלית מכשירה גם את המדענים בהצגת ממצאיהם בתקשורת.
בכתבה מוצגת גם הצעה של זוג חוקרים אוסטרלים לשיפור הקשר בין הקהילה המדעית לציבור: על פי ההצעה, על המדענים להשמיע את קולם בציבור לא רק כדי לדווח על בעיות וסכנות סביבתיות, אלא גם כדי לדווח על התפתחויות חיוביות במאבק לשימור הטבע, כשאלה מתרחשות – שיקום בתי גידול, חקיקה חדשה המיטיבה עם הסביבה, גידול באוכלוסיית חיות הבר, וכו'. לדברי שני החוקרים, "הימנעות מאזכור ההישגים של הפעילות לשמירת הטבע תביא לכך שנבואות חורבן הטבע יגשימו את עצמן".
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש