)תמונה 1: משמאל, צמחי תפוחי־אדמה מהונדסים בגן לעמידות בפני מחלת הפרודניה ומימין, קבוצת הבקרה הבלתי מהונדסת. מיטב הכימיקלים והטכנולוגיה הידועה למלחמה במחלה נוסו על שתי החלקות. תמונה 2: במרכז, תפוח־אדמה מהונדס בגן לעמידות בפני עש פקעות, ומסביבו, קבוצות הבקרה בחתכי זמן שונים.)
בישראל, הדיון הציבורי בנושא ההנדסה הגנטית, כבכל נושא אחר המעסיק את אומות העולם, כמעט ואינו קיים או ראוי לאזכור. מאמר זה מנסה להעלות את הנושא לדיון, משום שהוא נוגע לחיינו מאד, אף כי איננו מרגישים זאת. אין זה מפתיע, במדינה בה משרד איכות הסביבה זוכה ללא יותר מאשר פרומיל מתקציב המדינה, והשרה העומדת בראשו אינה כה נלהבת, בלשון המעטה, למלא תפקיד זה, שענייני איכות הסביבה ירדו מסדר היום כמעט לחלוטין. עם זאת, נושא המזון המהונדס הוא נושא כה קרדינלי ומשמעותי לחיינו, שיעשה עוול אם לא יתפתח דיון רציני (וגם וירטואלי) בנושא.
באוגוסט 1987, אולץ הפרופ' האמריקאי גארי סטרובל להשמיד את עבודת חייו, על־ידי שלטונות הבריאות האמריקאיים (מתוך כתבה במגזין Time, ספטמבר 1987). האם הרעיל את מימי ארה"ב? מסתבר שלא. האומלל בסך הכול הכל השתיל גן "סמן" בבקטריה באחד מניסוייו - דבר שנגד את תקנות התברואה באותם זמנים. למזלנו, העולם הגנטי השתנה רבות מאז. מה שהפיל אז את פרופ' סטרובל, נעשה היום על־ידי כל סטודנט לתואר שני בביולוגיה המתעניין בנושא. אולם, עדיין נראה שדפוסי החשיבה השמרניים שהביאו להשמדת אחת העבודות הבוטניות החשובות, מושלים במקבלי ההחלטות באירופה.
העובדות מדברות: האירופאים לא רוצים מזון מהונדס. ארגוני מזון ובריאות באיחוד האירופי מתקנים תקנות המקשות ביותר על ייבוא או גידול מזון מהונדס. ארגון GreenPeace וארגונים ירוקים לוחמניים במיוחד אחרים משתמשים בתעמולה נוקבת נגד מזון מהונדס. תעמולה שהגיעה, באחד המקרים, לכדי עצירת ספינה שהכילה סויה מהונדסת מלהיכנס לתחומי אירופה. רשתות שיווק מזון אירופאיות, כגון Sainsbury, Tesco, Marks&Spencer ואחרים משנות קווי יצור לקווי "GM Free" (מזכיר לא מעט את חותמת בד"צ, לא?) בגלל לחצים של אותם ארגונים. יש לציין לטובה את שוויץ כיוצאת מן הכלל, אשר במשאל עם ב-1998 הכריעה בעד הקלות בייבוא מזון מהונדס. מובן שאפשרות זו ניתנה לה רק היות והיא אינה חלק מהאיחוד האירופי.
חוסר הידיעה בתחום, הפרופגנדה הפאנאטית נגד, ובעיות האגו הקשות מול ארה"ב (שמקילה בהרבה על גידולים מהונדסים), הם שאחראים לדעת הקהל האירופאית המתנגדת בנחרצות לטכנולוגיה זו.
עיקר טענות המתנגדים, כפי שטען בפני בלהט פעם חוואי גדול בבריטניה, היא: "איך ניתן לאשר שימוש בטכנולוגיה זו על מזון לפני שאנו יודעים בבירור שאין בה נזק לאקולוגיה או לבריאות?" טענה זו מבוססת על החשש מפני מעבר של גנים זרים מהצמח המהונדס לסביבתו הטבעית, ובעיקר, לצמחי בר, חרקים וחיידקים. כך, לטענתם, יכול גן המעניק עמידות לצמח מפני קוטלי עשבים לעבור לעשבים עצמם וליצור זן של עשבי בר החסין לקוטלים. כמו־כן, לטענתם, יכול גן המעניק עמידות לחומרים אנטיביוטיים מסויימים לעבור לחיידקים שכיחים בקרב בני־אדם וליצור זן חדש של חיידקים העמידים לחלוטין בפני אנטיביוטיקה.
התשובה לטענה זו היא שלעולם לא נדע בוודאות שאיננו מזיקים לאקולוגיה. אין זה אומר, עם זאת, שאל לנו להשתמש בטכנולוגיה זו, שכן באופן אובייקטיבי ומדעי לחלוטין, היא מסוכנת ומזיקה הרבה פחות מטכנולוגיות אחרות שאנו כבר משתמשים בהם כיום. הארגונים הירוקים פוחדים משינוי המאזן האקולוגי, ובצדק. כבר היום כימיקלים מדבירי חרקים, קוטלי עשבים ומחטאים שונים, הוכחו בפירוש כמזיקים מאד ומשנים את המאזן האקולוגי - אך עם זאת, השימוש בהם נמשך. השימוש בכימיקלים כאלו, שרובם אלימים, קשים ורעילים בצורה בלתי רגילה הוא המזיק האמיתי לאקולוגיה. אלפי טונות של כימיקלים רעילים מרוססים בשנה על מיטב גידולי השדה. אלו משמידים אוכלוסיות חרקים מסויימות, ומטפחים עמידויות, מבלי לדעת, באוכלוסיות אחרות - ואולי גרועות יותר. מהו זה אם לא שינוי המאזן האקולוגי באמצעים מלאכותיים? ולאן בדיוק הולכים כל אותם כימיקלים בתום השימוש? הם לא נעלמים, הם נשפכים ויוצרים נזקים אקולוגיים במידה בלתי משוערת לאדמה, למים, לצמחייה ולבעלי־החיים.
ההנדסה הגנטית בצמחים בשלה אקולוגית להיכנס לשימוש מסחרי. כמות הידע, הניסיון והבדיקות שנערכו מעניקים בטחון מספק (אם כי לא מוחלט) מפני הנזקים שטכנולוגיה זו עלולה ליצור. איזו טכנולוגיה נבדקה יותר מהנדסה גנטית כבטוחה לשימוש? ה-DDT, שתכונותיו כמדביר חרקים נתגלו רק ב-1939, כ-65 שנה לאחר שסונתז לראשונה, הוכנס לשימוש מייד, וזיכה את המגלה, פול מלר השוויצרי, בפרס נובל. רק 23 שנה לאחר מכן, בשנת 1962, נאסר השימוש במדביר זה בגלל נזקיו האקולוגים. 23 שנים ארוכות, בהן עשרות מיליוני טונות של DDT הסבו נזק בלתי הפיך לאקולוגיה שלנו: השמדת זני ציפורים ודגים שהורעלו, הרעלת מים וחלב פרות, פגיעה במערכת העצבים והדם האנושית, פגיעה בשכבת האוזון ועוד הרבה נזקים מדהימים עליהם אפשר לקרוא בספרה המפורסם של רייצ'ל קארסון. הספר, Silent Spring, הביא למהפיכה בחוקי התברואה בארה"ב, ולאיסור השימוש ב-DDT.
ההנדסה הגנטית בצמחים נקייה מכל אלו. הארגונים ה"ירוקים" היו צריכים לעמוד מאחוריה בנימה תקיפה, היות ויש ביכולתה להפסיק את השימוש במדבירים כימיים המזיקים לסביבה! מדובר ביתרון ראשון במעלה. במקום זאת, הם עוסקים באיוולת. בבריטניה היה אירוע בו פעילי GreenPeace לבושים בבגדים המזכירים את לבוש הקו־קלס־קלאן צעדו חמושים במגלים לעבר שדות תידס מהונדס והחלו לעקור אותו, עד אשר המשטרה הבריטית הגיעה למקום לעצור בעדם (מתוך New Scientist, אוגוסט, 1999).
טיעון נוסף, לא פחות נפוץ, אם כי הרבה פחות רציונלי, בו משתמשים מתנגדי המזון המהונדס הוא טיעון אתי. "את המניפולציות הגנטיות מן הסוג הזה יש להשאיר לאלוהים לבדו" - מילותיו של הנסיך צ'ארלס מתוך מאמר בדיילי טלגרף. קשה להתווכח עם תיאולוגים על מהות ההנדסה הגנטית, וגם אינני בטוח שתועלת רבה תצמח מוויכוחים שכאלו. עם זאת, לדעתי, האדם הוכיח כבר פעמים רבות, ולא באמצעות מניפולציות גנטיות, שהוא עושה דברים שעד כה נחשבו לנחלתו הבלעדית של אלוהים. ביקוע האטום, חקר החלל, פלסטיקה מודרנית והשתלת איברים הם רק אחדים מהם.
לעומת הטיעונים נגד, הטיעונים בעד השימוש בטכנולוגיה זו הם מדהימים.
אירופה יכולה להרשות לעצמה שלא להשתמש במזון מהונדס. אזרחי העולם השלישי לא. במקומות באפריקה בהם רעב הוא בין גורמי התמותה הראשונים, הנדסה גנטית במזון היא עניין של חיים ומוות, או יותר נכון - של חיים. שילוב של גנים המגנים מפני מחלות ידועות כעש פקעות, עם גנים המשפרים את כמות היבול עד כדי הכפלתה ושילושה, בתוספת גנים המשפרים את יכולת האחסון של יבול לטווח ארוך, יצילו חיים במדינות העולם השלישי, והרבה מהם.
כמו כן, שיפור מזון על־ידי הנדסה גנטית, טומן בחובו פוטנציאל אדיר להקטנת התמותה במדינות העולם השלישי. ניתן לשפר את ערכו התזונתי של מזון כך שישפר את בריאותם ותזונתם של הניזונים ממנו. כך למשל, ניתן להוסיף לגידולי שדה רבים, כמו אורז ותפוחי־אדמה, את חומצת האמינו ליזין - דבר שיהפוך אותם לתואמי בשר בערכם התזונתי. דוגמה אחרת היא החדרת מרכיבי מחלות לתוך צמחים, כך שהאוכלים אותם יתחסנו נגד אותן המחלות. בשביל אנשי אומות העולם השלישי, אשר אינם מודעים לתזונה נכונה, ואינם מתחסנים באופן קבוע כמו בעולם המערבי, מדובר שוב במזון המציל חיים - פשוטו כמשמעו.
כמו כל התקדמות טכנולוגית אחרת, יישומה תמיד יתחיל בקרב אלו שיש להם את הכסף והידע לממש אותה, ורק לאחר מכן, אצל אלו שאין. עד שלא יוסר ה"אמברגו" מעל מזון מהונדס באירופה, לא יוכלו מדינות העולם השלישי להנות מפירות הטכנולוגיה.
הארגונים הירוקים אולי חושבים בטעות שהם פועלים בעד הסביבה, אבל הם בפירוש וביודעין פועלים נגד האדם. בניסיון הנואל שלהם לפעול נגד הקדמה הטכנולוגית, הם הורגים אנשים - או לפחות מונעים את הצלתם. האחריות מוטלת עליהם, בנוסף לשלטונות האירופאים המתחסדים.
אך לא מדובר רק בשיפור איכות החיים של מדינות העולם השלישי, אלא גם על שלנו, בני העולם המערבי השבע. הנדסה גנטית בצמחים תביא לשיפור איכות המזון, להוזלה במחיריו (עקב הפחתת עלויות ייצורו), לתרומה אקולוגית על־ידי הקטנת השימוש במדבירים כימיים, לשיפור ערכו התזונתי, ולהקטנת ממדי התוצר החקלאי הפגום.
הגישה האופטימלית צריכה להיות - "בואו ננסה בזהירות." בואו ננסה בזהירות! אינני מציע להסיר כל רסן מעל טכנולוגיה זו, אך גם לא זהירות בגישה האירופאית, על־ידי הגבלה מוחלט על שימוש. גישה זו איננה מציאותית ולא נכונה, כיוון שאנחנו רוצים מזון מהונדס: הוא נקי יותר, בטוח יותר וטוב יותר. זהירות על־ידי בדיקות במיטב השיטות והידע בנושא, שתמנע פגיעה בסביבה, ובו בזמן תאפשר הצלת חיים.
|
קישורים
Silent Spring - קנו את הספר באמאזון
מונסאנטו - יצרנית המזון המהונדס גנטית הגדולה ביותר
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש