 |
706 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
יעקב, ראשית, ברכותיי על הביקורת המשובחת שגם עוררה בי עניין לקרוא את הספר. ברצוני לגעת כאן בנקודה שהעלית במאמרך לאור דברים שכותב מילן קונדרה בספר המסות שלו "צוואות נבגדות". כוונתי להיותם של המספר וגיבור הסיפור, סאקי, לפי תאורך, דמויות שובניסטיות דוחות למדי, ולתביעתו של המחבר "להפריד את האיכות האמנותית של היצירה מן העמדות המובעות בה גם אם הן נגועות בגזענות או בהסתה". קונדרה מצדיק עמדה זו. לטענתו הרומאן במסורת התרבותית האירופית הוא בדיוק *התחום שבו השיפוט המוסרי מושעה*. במילים אחרות, מי שעושה לדמויות ספרותיות משפט שדה אינו מבין את השדה שבו הן פועלות. "השעיית השיפוט המוסרי אין פירושה שהרומאן נטול מוסר, זהו המוסר שלו," קובע קונדרה. זהו מוסר המתנגד להרגל האנושי לשפוט מיד, בלי הפסק, ואת כולם, לשפוט לפני שמבינים ובלי להבין. הנכונות הקדחתנית לשפוט היא מנקודת המבט של חכמת הרומאן, הטיפשות המתועבת ביותר, הרע המסוכן ביותר. לא שמחבר הרומאנים מערער באופן מוחלט על הלגיטימיות של השיפוט המוסרי, אלא שהוא שולח אותו אל מעבר לרומאן. "שם, אם מתחשק לכם, האשימו את פאנורז' [רבלה, "גארגאנטואה ופאנטגרואל"] על פחדנותו, האשימו את אמה בוברי, האשימו את ראסטיניאק, זה עניינכם, מחבר הרומאנים לא יכול לעשות מאומה בקשר לכך". בריאתו של שדה דמיוני שבו השיפוט המוסרי מושעה הוא מעשה בעל חשיבות עצומה. רק שם יכולים להתפתח ולפרוח דמויות של יחידים שנוצרו לא כדי למלא תפקיד בתור דוגמאות של הטוב והרוע, או בתור מייצגות של חוקים אובייקטיביים המתנגשים זה בזה (כמו בטרגדיה היוונית), אלא בתור "יצורים אוטונומיים, המתבססים על המוסר הפרטי שלהם, על החוקים הפרטיים שלהם." החברה המערבית מציגה את עצמה כחברה של זכויות-האדם, אבל לפני שיוכל להיות בעל זכויות "על האדם לבנות את עצמו כיחיד, לראות את עצמו כיחיד ולהיראות בעיני הזולת כיחיד". דבר זה לא יכול היה להתרחש בלי התנסות ממושכת באמנויות האירופיות בכלל והרומן בפרט, המלמד את הקורא להיות סקרן לגבי הזולת ולנסות להבין אמיתות שונות מאלה שלו. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה על המחמאה. לגופו של עניין, זו בדיוק הנקודה שרציתי להעלות - אף על פי שהדמויות הן "שוביניסטיות" (אם נפעיל עליהן לרגע את אותו משפט שדה אסור), אין הדבר גורע מאיכותו של הספר. שאלה - האם האוטונומיה הזו, שיש כביכול לדמויות ספרותיות (לא להישפט על תכונותיהן השליליות) אינה יכולה להטיל אור על יחסינו לתכונות אלו במובן הממשי? כלומר "אילו רסקולניקוב היה חי איתנו, הוא היה אינטלקטואל חסר-רגש וקר, ואילו סאקי היה מזדמן לשיינקין, היה זוכה למכות נאמנות?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על המספר ב''לוליטה'' של נאבוקוב או על אלכס מ''התפוז המכני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את ספר המסות האמור, אך אחוש ואקראהו - דומני, על פי הציטוטים, שיש בו משום דע מה שתשיב לאפיקורס - או, ליתר דיוק, למבקרים הנוטים לאחוז בטיעון המוסרי, ונזדמנו לי כבר כמה כאלה, ויש להניח שעוד יזדמנו בעתיד. כך או אחרת, בעלי התגובות כאן יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהמחבר - האמיתי או המדומה - קורא את תגובותיהם בעניין ובעונג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי לכם כוחו של ''האייל הקורא''. מעולם לא ראיתי בעיתון ביקורת על ספר כלשהו שמחברו זכה להגיב עליה בזמן אמת. כמובן, תמיד אפשר לכתוב מכתב נזעם למערכת, אך אין ודאות שהוא יפורסם. המדיום הנוכחי מאפשר לעשות זאת - בתנאי שלסופר יש גישה למחשב, כמובן. משום מה אני מתקשה לדמיין את א''ב יהושע ודומיו משתלבים בפורום כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אם אתה רואה את דוד גרוסמן כדומה לא.ב, הרי שאם צאת ספרו "מישהו לרוץ אתו" השתתף הגרוסמן בפורום ששמו היה כשם הספר ב- IOL זצ"ל, וענה לשאלות הקוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון היקר, הוצאת לי את המילים מהפה, ניסחת אותן יותר טוב והעלית אותם לדפי האייל. התגובה שהעלית פה יכלה לחסוך לי כל כך הרבה מורת רוח במאבקים חסרי תכלית עם קוראים מוסרניים השואפים לחפש בספרות אוטופיה מחוסרת מגרעות אנושיות ואידאולוגיות. תודה. והלוואי שכל אחד מאותם קוראים קשי עורף היה קורא את התגובה הזו שלך. ותודה לד''ר דריהר שהביא את הספר לידיעתי. הוא בהחלט נשמע ספר מסקרן למדי. בברכה, עידו הרטוגזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, תודה על הבאת קיום הספר לידיעת קוראי האייל. כחובב ספרות, אני מוכרח לציין שזו הפעם הראשונה שאני שומע על הספר הנ"ל (וכן על מחברו) ולפחות ע"פ הבקורת הוא מצטייר כספר שאני אהנה לקרוא. לגבי הספר כפי שהוא מתואר כאן, אין ספק שהמחבר ניחן בדמיון עשיר ובמקוריות רבה. חלק מהאלמנטים שהזכרת מצויים גם בספרים נוספים, לדוגמא דמות הקוראת תיגר על המחבר מופיעה בספר 'צנורות' של אתגר קרת מספר בגוף שלישי שמתערב באופן פעיל בעלילה מופיע ב'ארוחת בוקר של אלופים' של קורט וונגוט. (מישהו יודע אם ואיך ניתן להשיג את הסרט בארץ?) על הדמיון בין המספר והגיבור נכתבו מאמרים רבים וספר המציג זאת בצורה ספרותית מענינת הוא 'עורצח' של אלי שרייבר (חתולי) שמספר על סופרת גרושה עם בת יחידה שכותבת רומאן על עתונאית גרושה אם לבת יחידה ומתלבטת עד כמה הדמות (שאמורה להיות בנויה על בסיס מישהי אחרת) דומה לה. בכל אופן, רק אחרי שאקרא את הספר אוכל לומר אם רבוי הטכניקות הספרותיות המוזכרות הופך את הספר ליצירת מופת או עושה אותו לתרגיל מבריק בכתיבה ספרותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט הנ"ל שודר לפני פחות משנה באחד מערוצי הסרטים של YES, אם אינני טועה, כך שהם הכתובת הראשונה לבקשות לשידור נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש עוזר, אני לא מנוי של Yes וגם לא של הכבלים, אבל תודה בכל אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחובב ספרות, אני ממליץ לך לצרוך פרסום קבוע יותר של ביקורות ספרים, כגון מוסף "ספרים" של "הארץ", או דף 28 של "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". למרבה הצער, לא רבות ביקורות הספרים המתפרסמות ב"אייל הקורא". לגופו של ענין, הספר דנן נסקר בדף הספרות של "המוסף לשבת" לפני שלושה שבועות או חודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה בכל מקרה. למעשה אני משתדל לקרוא בנאמנות את מוסף הספרים של הארץ, אבל אני מודה שזה המקור היחידי שלי לנעשה בתחום הספרות בארץ. (אלא אם שיטוט בחנויות ספרים נחשב גם כן) אני מקוה שזה לא יחשב לי להתנשאות, אבל מאז שסיימתי את שרותי הצבאי, אני נמנע מעיתונים בעלי עמודים ראשונים נוטפי דם, שזועקים דמעות, אימה, זעזוע, אסון, טרגדיה וכד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מעריב'' לא אחרו להגיב, ואכן הספר נדון במוסף הספרות של יום ששי האחרון (לא בתלהבות עזה במיוחד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שהמבקר הנכבד ממעריב פשוט חשש לחוות דעה חד משמעית על הספר כי הספר קצת בלבל אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אני ראיתי את זה ב'מעריב' שקיבלתי חינם על תידלוק. מהביקורת שם היה קשה ללמוד אם הספר הזה טוב או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אנוכי, הקוראת הלבנבנה, קראה את הספר המדובר. הספר קליל ונחמד ומקורי ביותר. יש להתייחס אליו כנסיון מעניין לגוון את חיי הקוראים ולא כנסיון להשתוות ל''דוסטי'' או ל''הלר'' ועוד יוצרים מפורסמים. הסופר שוביניסט ביותר (מה שבטח ימצא חן בעיני הקוראים הגבריים) ונהנה לשחק בדמויותיו הנשיות. אבל בסך הכל- אני נהניתי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוביניזם "בטח ימצא חן בעיני הקוראים הגבריים" ? האין קביעה זו לוקה באותו זן של הכללה גסה המרכיב את השוביניזם, ממנו את מסתייגת במשתמע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל כך הרי כבר נכתב בספר דברי הימים המשפט האלמותי ''אני אינני עושה הכללות כמו שעושים השמאלנים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן... מי הפיק את המרגלית הזו? א. רייס? ג. שטח? האחים בן-עמי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל סליחה על האיחור בתגובה, דבר שני זה נאמר כמעין פניה הומוריסטית לקוראים ממין זכר ולא כהערה ארסית מפי שורפת חזיות ושונאת גברים. חוצמזה אחרי שתקרא את הספר לא נראה לי שככל כך תתנגד לכך שהסופר (שמשתייך לזן הגברים- מה לעות?)מחליט לדוג דמויות נשיות מתוך העלילה ולעשות בהן כרצונו או מקדיש פרק לדרכים שונות על כיצד להציץ לחזיות. או אולי אני טועה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אעיר רק שהטיפול בספר בנושא ההצצה לתוך חולצות נשיות בטל בשישים לעומת תשומת הלב שהמחבר מקדיש לכגון אלה בחיים ממש. הגישה הנון טאליבנית לנושא מצד הכותבת משמחת אותי - מי יתן וליבן של מבקרות המקומונים היה טוב כליבך את, יקירתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה שטחי מצדך, מר סוויד. במחי קולמוס אלקטרוני אתה מחלק את האנושות למצדדים בבהייה במחשופים לעומת ''טליבנים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב התגובות שלך באייל הן הטפות מוסר צדקניות והיטפלות להערות אגב. אתה גם לא קולט מתי אנשים מגלים התיחסות זה לזה בסמול טוק מחויך, ונוחת עליהם עם הכובד הצדקני שלך בחוסר חן ובחוסר טעם. אתה בחור יומרני שבעצם אין לו באמת מה להגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעלה, היית מחונן בשתיהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייבת לציין שהתגובות כאן שעשעו אותי לא פחות מהספר, במיוחד מצאה חן בעיני העובדה שלא רק שברובכם מסתתר לו שובניסט קטן אלה אתם גם גאים בו, בדרך זו או אחרת, אני מקווה שלא אדכא את אותו שובניסט אם אומר, שהידיעה כי רבים ממכם הגברים מהרהרים לעיתים באפשרות כי ירכי הצחורות הן גם לוהטות ליפעמים, לא מעוררים את הפמיניסטית הזועמת שבי (ותאמינו לי, יש שם אחת כזאת). וודאי לא ספר שנכתב בכל כך הרבה חן ע''י סופר שמתגלה כפוטנציאל מסקרן ומבטיח. מבטיחה להתייחס באותו שעשוע מבודח לטקסט פמיניסטי חינני ומבריק כזה, במידה ואתקל בו. אבל אנו עוסקים כאן בספר ולא באישיות הסופר ומבקריו, נהנתי מאוד למרות הדמויות השטוחות והאומללות המופיעות בו, סופר הצללים הוציא ממני חיוכים לא מעטים, והחלק המוצלח ביותר בעיני היה באופן מפתיע האפילוג. הרי לעלילה לא הייתה משמעות מרובה, לפעמים אפילו הייתה בי הרגשהה כי העלילה היא מעמסה על הסופר, שיודע כי הוא חייב אותה לקוראיו והוא רק רצה לשפוך הגיגיו על הנייר. כך או כך, בהחלט שווה קריאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החטא והעונג הוא קקפוניה מושלמת לאוהבי ספרות ותענוגות, הראש הכי מוטרף מאז ''קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת'' לריקי קלר.ההמלצה שלי היא לקרוא אותו בפה מלא גת או לחלופין לצרוך אותו כאפרוזדיאק. דחוף לרשימת ספרי הבגרות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |