יועצו של מובראק: ''סוריה לא תהיה לבדה אם ישראל תתקיף אותה'' | 618 | ||||||||
|
יועצו של מובראק: ''סוריה לא תהיה לבדה אם ישראל תתקיף אותה'' | 618 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
נו, אז מה? מה לדעתכם היה על אוסאמה אל-באז לענות לשאלה: "איך תגיב מצרים אם ישראל תתקוף את סוריה?" מעבר לכך, אוסאמה אל-באז נמצא באותו תפקיד, שבו הוא "מזהיר" את ישראל מזה למעלה מעשרים שנה. עוד בימי סאדאת, כאשר היה קיפאון במשא ומתן, הזהיר את ישראל ש"מצרים לא תמתין לנצח", או במלים אחרות - איים במלחמה. נראה שמישהו חייב להיות בתפקיד הזה במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית הפוליטית ואין לקחת אותו ברצינות, אך על כך מיטיב ערן בילינסקי להסביר. לא אני. האם יש בקרבנו מי ש"מזהיר" את המצרים מעל דפי העיתונות העולמית מדי פעם? דומני שלא. |
|
||||
|
||||
לעיתים נועדות התבטאויות כאלה לצרכים פנימיים ובין ערביים בלבד, ראה מקרה מלחמת לבנון. |
|
||||
|
||||
אל-באז אמר את הדברים ל''אל-אהרם'', עיתון מצרי למהדרין, ולא ''מעל דפי העיתונות העולמית''. בכל מקרה, עושה רושם שהמניע לאמירתם היה פנים-ערבי, ללא קשר למדיניותה של מצרים. דומני שאצלנו ממלא ליברמן תפקיד דומה. |
|
||||
|
||||
גם אם תהיה מלחמה, לפחות ישראל תדאג להציג את עצמה כמותקפת ולא כתוקפן. אם הציטוט שהובא בידיעה מדויק הרי שהמצרים יוכלו תמיד לטעון שלא ישראל היתה התוקפן (גם אם יצדדו בסורים) ולהיחלץ מהתסבוכת. מכל מקום, לא במהרה תפרוץ מלחמה עם המדינות הערביות השכנות. למשטרים בסוריה, בירדן ובמצרים יש רק מה להפסיד במלחמה כזו, אני לא רואה מה הם יכולים להרוויח. שלושת המשטרים הללו יושבים על חביות אבק שרפה דמוגרפיות, כלכליות, פוליטיות ודתיות (פנדמנטליזם). הפסד למלחמה בישראל (סיכוי טוב שכך זה יסתיים, שכן לסוריה צבא מיושן, לירדן צבא קטן וגם צבא מצרים לא כל כך בכושר) עלול לעלות למשטרים האלה בנפילתם. |
|
||||
|
||||
לפי מה שאני מכיר צבא מיצרים דווקא במצב לא רע בכלל. אולי אפילו טוב משלנו בדבר או שניים. |
|
||||
|
||||
אני בספק. ובכל מקרה, הבסיס להערכת האיום המצרי לאו דווקא צריך להיות גודל הצבא שלהם. הנקודה החשובה כאן היא ששתי המדינות, ישראל ומצרים, זקוקות לאישור אמריקאי כדי לצאת למלחמה. |
|
||||
|
||||
הי, את מצרים כבר תקפנו מיוזמתנו. וגם את לבנון. מי ערב לכך שלא נתקיף את סוריה? |
|
||||
|
||||
הסכם השלום עם מצרים כמנגנון שאמור למנוע מלחמה הוא מנגנון גרוע. המנגנון הזה הוכיח את עצמו ככישלון לאורך כל המאה העשרים. כמעט כל ההסכמים שנחתמו עם מדינות דיקטטוריות הסתיימו במלחמה תוך פחות מ30 שנה. הסכם השלום שיפר מאוד את מצבה של מצרים מבחינה צבאית, במיוחד לאור קריסתה של ברה"מ. אני מזכיר, שהסכמי השלום עם ירדן ומצרים הופרו למעשה כאשר החזירו את שגריריהם הביתה לפני כ 10 חודשים. אני לא טוען שזה כשלעצמו אסון בינלאומי, אלא שזה מלמד אותנו מה זה שווה. כלומר, ההסכם עמד בפני מבחן קטנטן כאשר פרצה אינתיפאדת אל-אקצה, והוא נכשל. מצרים וירדן העדיפו להפר את ההסכם על מנת להביע סולידריות עם הפלסטינים. המסקנה הפשוטה היא, שאם וכאשר יהיה למצרים יעד שאפשר להשיגו במלחמה, ההסכם לא יהווה גורם מונע או ממתן. המחשבה לפיה הנאמנות של מצרים לישראל כתוצאה מההסכם גדולה יותר מנאמנותה למדינות ערב האחרות, היא טעות, וזה המבחן האמיתי. ההסכם לא נועד כדי שאני אוכל לנפוש בסיני (מה שאני לא יכל לעשות היום, אגב). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |