427 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
רון, ברכותי על מאמרך, היטבת להמחיש את חוויית הקריאה שלך בפואי. אתה תרגמת את קטע הפתיחה של Wolf Solent? למיטב ידיעתי הוא לא תורגם לעברית.(אגב, אהבתי את הצירוף "אורגיה של מחשבה מרוכזת") טרחתי לכתוב את שם הסופר באנגלית בכותרת תגובתי לטובת מי שינסה לחפש עוד פרטים באינטרנט. התעתיק העברי רחוק מלרמז על האיות באנגלית. בחיפוש שערכתי מצאתי ציטוטים נוספים מכתביו של פואי המתייחסים למושג "תרבות". הנה אחד מהם: Not the wretchedest man or woman but has a deep secretive mythology with which to wrestle with the material world and to overcome it and pass beyond it.Not the wretchedest human being but has his share in the creative energy that builds the world.We are all creators.We all create a mythological world of our own out of certain shapeless materials. אין זו משימה פשוטה לקרוא אותו, לא רק בגלל אוצר המילים אלא גם בגלל השימוש שהוא עושה במבנים תחביריים ארכאיים, כמו בציטטה לעיל.(למתקשים, אפשר להתחיל לקרוא כך: אפילו לעלוב שבעלובים יש מיתולוגיה נסתרת... וכו'). ציטטות נוספות: |
|
||||
|
||||
תודה לרון בן יעקב על המאמר שהכיר יוצר שלא היה מוכר (לי לפחות) עד היום ושנדמה שאני יכול למצוא בו עניין רב. בברכה, ע. הרטוגזון |
|
||||
|
||||
גם אני אודה על המאמר, וגם אני אודה כי לא הכרתי את היוצר. אשתמש בחלק קטן בו ציטטת מדברי הסופר ביחס להערכתו ל'אמריקה' וסלידתו מאירופאים המזלזלים בה. גם אצלנו רווחת ההתייחסות ל'אמריקניזציה' כדבר שלילי. מבלי להיכנס לויכוח הערכי סביב מסחר חופשי, תרבות צרכנית, וכו', מוזר כי רוב המתפלמסים אינם מפקפקים בהגדרה הבסיסית של מהו 'אמריקני' ומהי תרבות ארה"ב. תגובתי האוטומטית במקרים שאני נדרש להגיב לכגון זה היא שאין אמריקה. אין תרבות אמריקנית. ארץ כה גדולה, עם ריבוי תרבויות-משנה בה, רוחב גיאוגרפי (תרתי משמע), וניגודים כה בולטים בין מחוז למחוז, צפון לדרום, מזרח למערב - אל לה להיקרא בשם אחד. התרבות האמריקנית כוללת ניגודים כה רבים, עד שכל אחד יכול למצוא בה כרצונו, כולל כלים לניגוח חלקים אחרים בה. כמובן, שדבר דומה יכול להיאמר על כל ציבור גדול, ומעלה ספקות לגבי קטלוג של קולקטיבים בכלל, אך במקרה של ארצות הברית נראה הקיטוב בולט במיוחד. ארץ חדשה יחסית, רוויה תרבויות של המהגרים אליה, שופעת ניגודים גיאוגרפיים והיסטוריים - אך כזו שהדומיננטיות שלה בעולם התקשורת המודרני גורמת לכל זר לחשוב שהוא יודע מהי, רק בגלל שאכל במק'דונלס, או ראה קצת MTV. |
|
||||
|
||||
המונח אמריקניזציה מתייחס להשפעה תרבותית שיש לתרבות האמריקנית על תרבות המדינות המצויות עמה בקשר, למשל ישראל ומדינות אירופה. להשפעה זו יש כיוון מובהק, או יותר נכון כמה כיוונים מובהקים, והם שבין היתר מקנים למונח קונוטוציה שלילית. המגוון התרבותי הרחב בארה"ב אליו את מתייחסת אינו שולל כיווניות זו. בדיונים באתר שציטטתי לרוב - http://virus.lucifer.com/ - שוחחתי אמנם עם אמריקאים משכילים שאינם נכנסים היטב לתבנית הנתחמת ע"י אמריקניזציה. בנסיבות אחרות פגשתי צעירים אמריקאים טפשים, חרמנים, שטחיים, קפיטליסטים, וכו', הנופלים יפה לתבנית הנ"ל. אנשים יש לכאן ולכאן, אך הכיווניות קיימת גם קיימת. |
|
||||
|
||||
השארתי את הכותרת כי היא קולעת גם לתגובתי: השפעה של תרבות על תרבות אחרת, X לצורך העניין, תלויה גם - ובעיקר! - באותה X. |
|
||||
|
||||
איך זה סותר את מה שאמרתי? ודאי שכיווניות האמריקניזציה תלויה בעיקר בתרבות האמריקנית, אך ההשפעה (לרעה לצורך העניין) אינה מותנית בכך שכל התרבות האמריקנית תהא כמקשה (שלילית לצורך העניין) אחת. |
|
||||
|
||||
באיזה חלק פגשת, בחדק או בזנב? ניתן לנתח 'כיווניות', כדי להשיג תובנות מעבר להתנסויות הספציפיות, כחלק מהבנת מאפיינים רחבים המשפיעים על ציבור, וכו'. אך מה שאתה מתאר זו סתם הכללה. האם צעירי ניו-יורק דומים לאלו של אוהיו? האם תושבי 'רצועת התנ"ך' דומים לאלו של דרום קליפורניה? ארה"ב מורכבת מפסיפס אנושי ותרבותי עשיר, עוד הרבה יותר מאשר קיבוץ הגלויות שלנו, ומשמרת הבדלים יחד עם יצירת חדשים התלויים במאפיינים רבים. לגבי ה'אמריקניזציה', קל להאשים את הקשר עם ארה"ב כגורם למיסחור וכו', אך נראה הגיוני יותר לקשר זאת לנטייה העוברת על העולם כולו, מי יותר ומי פחות. חלק מהצרפתים אמנם נהנים להאשים את מק'דונלדס בפגיעה בציפור נפשם (או קיבתם), אך נראה לי הגיוני יותר לשאול מדוע קהל הלקוחות (הצרפתי) גדול כל כך. גם בתוך תרבות המיסחור יש פנים חיוביים ופנים שליליים, לא ראיתי שמאשימים את ארה"ב בהעלאת ערך היחיד, זכויות הפרט, כבוד לאוטונומיה אישית, ועלייה רצופה ברמת החיים של רוב מדינות העולם בכמה העשורים האחרונים. מי שרוצה ללמוד קצת לגבי השפעות חברתיות של מאפיינים אלו ואחרים, רצוי שיעמיק קצת מעבר להכללה השטחית של 'אמריקניזציה'. |
|
||||
|
||||
(הקיצור ארה"ב כולל בתוכו את המילה "הברית") צודק. לראיה, אף אחד לא נשמע מבקר על ימין ועל שמאל ארצות שנשלטות ע"י דיקטטורה או רעות חולות אחרות - הביקורת עולה כשמשהו ראוי לביקורת. ראוי - במובן הטוב של המילה.(: |
|
||||
|
||||
תגובה 151215 |
|
||||
|
||||
ארז, הספר עליו כתבתי, "וולף סולנט", הוא חלק מטטרלוגיה. לא מדובר על "סדרה" אלא על ארבעה ספרים נפרדים שמתעסקים בנושאים דומים ומתרחשים פחות או יותר באותו מיקום גיאוגרפי ופסיכולוגי. שלשת הספרים האחרים הם "רומנסת גלסטונברי", "טירת מיידן" ו"חופי ווימוט". מקום ההתרחשות הוא בדרום מערב אנגליה, באזור דורצ'סטר, עיירת הקיט ווימוט והגבעות המוריקות שמשתפלות לים. פואי כתב את וולף סולנט כששהה בארה"ב. זהו ספר בעל מבט עז על ההתרחשות הפסיכולוגית והחברתית של גיבוריו. מה שמיוחד אצל פואי היא הדרך בה הוא מצליח לארוג למרקם אחיד את ההתרחשויות העלילתיות פרוזאיות ויומיומיות, עם מבט פסיכולוגי נוקב וחד, את הטבע ואזור דורסט, וכמובן את השפה האנגלית. הספר שקוע בתוך הוויה סנסואלית-פגנית-ארוטית-פילוסופית, כשהאדם שהוא הדת והאלוהים והטבע והמחשבה, מביט דרך רגשותיו על מקומו בעולם ועל מקום העולם בתוכו. וולסף סולנט, בחור צעיר ממעמד בינוני, נאלץ ל עזוב את לונדון ולקבל משרה בעירה קטנה. אמו, בעזרת קשרים משפחתיים מצליחה לשריין לו עבודה כמזכירו של אציל מקומי שכותב את ההיסטוריה של האזור. שם פוגש סולנט בשתי בחורות שפועלות עליו ככישוף. לא ברור אם הכישוף והקסם הוא בגללם או בגלל האופן בו הוא מזמין ונבלע לתוך מערכת היחסים איתן. מאבקו בחוסר הוודאות הקיומית נהפך למסע התבוננות רפלקטיבית של פואי והקוראים בטבע האדם, במהותם של יחסים בין אנשים בכלל ובין גברים ונשים בפרט. מה שיפה בספר הוא שהאדם איננו נתפס כדבר נפרד מהטבע, כדבר מה "מלאכותי" עקב תבונתו, אלא הוא חלק בלתי נפרד מהטבע בכל נימיו. פואי בונה מיתולוגיה (כך מכנה סולנט את ראית העולם שהוא מפתח) מוזרה ומרתקת, שבה וולף מתאמץ למצוא את הביטוי העצמי שלו כנגד תרבות חומרנית ולחץ להיות חלק מהקולקטיב. המילה "ביצה" marsh מתארת את הרגשת הקריאה בספר. עושר, רקבוביות, עתיקות, זכרונות קדומים, התחברות עם היקום. פואי כתב על הספר: "המהות הפנימית ביותר של הספר היא הצורך של ההפכים. חיים ומוות, טוב ורוע, חומר ורוח, גוף ונשמה, מציאות ומראה אמורים להתאחד, שיש לצרף אותם בעל כורחם אחד לשני". |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |