 |
3838 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
על פי פרשנות המשוררת, נראה שיש לנקד ''בהמון'' בב' סגולה וה' קמוצה. אור הסבירה שה''המון'' כאן הוא הציבור, ולא ריבוי הצלילים. כלומר, הענבלים יהדהדו צלילים בקרב ההמון. |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(הכוונה רק לצירוף ''בהמון צלילים''. ''בהמון תודה'' יש לנקד כפי שמופיע במאמר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1979, השנים הטובות, אנטבה, פלסטינאים, מזרחים, נשים עדיין צייתנים (לתשומת לב השרה שיכולה לסמן שתי רובריקות), השיסוי העדתי, הפוליטי, החברתי של בגין מתחיל להשפיע, החרדים בעמדת המראה, העבודה על הקרשים (נו, זה לא היה כל כך גרוע), הזמר המזרחי בגטו קול ישראל וקסטות התחנה המרכזית, ומה עוד? אה כן, כמו שאמר ירדן פודמניצקי (כמדומני), אמנם אכלנו קש אבל היינו צעירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היינו מעצמת כדורסל, מעצמת אירוויזיון, השלום עם מצרים הפציע מחד, ועדיין אפשר היה לטייל בסיני מאידך, המוזיקה היתה אחלה, אצלנו ובעולם, היינו לפני הבוץ הלבנוני והאינתיפאדות, וכן, היינו צעירים, אז מותר להתגעגע בלי להחמיץ פנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העוגמה איננה על מה שהיה אלא על הדיסוננס במה שיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינפלציה, ערוץ טלוויזיה יחיד שמוחק את הצבע משידוריו1, 600 הרוגים בשנה בתאונות דרכים כי כלי הרכב דאז היו מלכודות מוות. מיזוג אוויר רק בסניפי הבנקים. אבל היתה מוזיקת רוק יוצאת מהכלל, והיו סרטים מרגשים. ____________ 1 אירוויזיון 79' היה השידור היחיד שלא הוסר ממנו הצבע. התקבצו אצלנו בסלון שכנים וחברים לצפות בשידור בטלוויזיה הצבעונית "14 שאבא שלי הביא מחו"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הסקירה. זה שיר מעולה שחייב לא מעט לעיבוד המופתי שלו ומרגש בכל פעם - ההתחלה מהוססת כמעט, המאזין נופל שדוד ככל שהשיר עולה ומתגבר עד לקרשצ'נדו, ופעמוני הכנסייה לקראת הסוף מחתימים כל מאזין בעולם הנוצרי על כתב כניעה ללא כל תנאי. אבל בטוח שהשירה בקליפ המחודש "נפלאה"? לי היא נשמעה קלושה וחיוורת. ואולי זה מפני שצפיתי בקליפ תוך כדי. אני רוצה לומר מילה על סינמטיקה של צילום שירה בטלוויזיה: ככל שהשנים עוברות ומתרבות תכניות מסוג "הכוכב הבא" ו-the voice ודומותיהן, אופני הצילום שלהן הופכים יותר ויותר מניפולטיביים, ובמידה מסוימת אפילו "פורנוגרפיים". מאיזו בחינה? אם סרט פורנוגרפי מכוון לכך שמרגע מסוים בו (אחרי שהשליח מגיע עם הפיצה), כמעט כל שנייה בסרט תהיה מכוונת להביא את הצופה לשיא של גירוי וריגוש, כך גם בצילום של הופעת הזמרים: תגובות הקהל, אינפלציה של reaction shots, מבטים נרגשים, צופים מוחים דמעה וכולי. לשם השוואה הנה קליפ הופעה, ואפילו בתכנית הגמר, מתוך כוכב נולד 3, מהתקופה הצנועה שבה עדיין צילמו תכניות כאלה באופן המסורתי של הופעות רוק ופופ: והנה קליפ מתוך "הקול" 6 - כל כך הרבה תגובות (reaction shots) של שופטים, תרועות קהל שעולות על השיר עצמו (זה אפקט סאונד כמובן ולא תגובת קהל ספונטנית), חיוכים הנהונים ומחיאות כפיים על כל הברה שבוטאה נכונה, וכל זה בקלוז אפים מוגזמים ובמחוות תיאטרליות. אותי זה מכניס למצוקה - כשכל רגע כמעט הוא שיא דרמטי, כבר אין שיא אלא מדמנה של התרגשויות אוטומטיות, והחוויה היא לא של קתרזיס אלא של ריקון חסר נשימה: (כן, אני יודעת שהם אמורים ללחוץ על הכפתור באמצע השיר. זה חלק מהעניין. גם בכוכב נולד הראו תגובות שופטים באמצע השיר, אבל העסק היה הרבה יותר רגוע סינמטית). זהו, כל זה כדי לומר, שבקליפ המחודש של הללויה, עקרון הצילום המניפולטיבי הזה מגיע לשיא וולגרי חדש. וזאת בניגוד גמור לאופיו המחושב מאוד של השיר המקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיניי הביצוע החדש חלש מאד. חבל. לקובי אשרת יש סיפור מעניין מאחורי הקלעים על הפעמונים הצינוריים (chimes) ב"הללויה". פרטים בפרק 5 של "מקום בצמרת". מסכים איתך שבסינמטיקה של קליפים יש פוקוס מוגזם על תגובות רגשניות של הקהל, אבל אני לא בטוח עד כמה זו תופעה חדשה. זכור לי DVD של הופעה של פול מקרטני מתחילת שנות האלפיים, שעיצבן הרבה אנשים עם המינון המופרז של קלוז-אפים על צופים נמרחים/דומעים/אקסטטיים. בדיוק השבוע התוודעתי, באיחור של 30 שנה, לתקרית שהיתה לבילי ג'ואל בהופעה בברה"מ ב-1987: תוך כדי ההופעה הוא התעצבן על זה שהתאורנים שטפו את הקהל באור (וזה היה כדי שיוכלו לצלם את התגובות שלהם), עד שבשלב מסוים הוא הפך את הפסנתר החשמלי שהוא ניגן עליו, ואח"כ גם ניפץ את הסטנד של המיקרופון שלו. ראו כאן (אגב - הפסנתר החשמלי האומלל הוא ימאהה CP-70, שדיברנו עליו כאן וכאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכרת את הסיפור הזה, ההתעקשות לגמרי הוכיחה את עצמה. לגבי ג'ואל - חבל על הפסנתר אבל נורא, צליל שנות השמונים הזה ממילא לא החמיא לג'ואל :-) בכל אופן, אמרת "פעמונים צינוריים" ועכשיו אני יודעת מה פסקול העבודה שלי לבוקר זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. טיילתי באוסריה ב-1998. הגעתי לאינסברוק, ובדרכי לאכסניה נמשכתי לצלילי מקהלה בכיכר בית המועצה. זו היתה מקהלה של מכללה כלשהי, מארץ אנגלוסקסית אם אני זוכר נכון. הם שרו קצת קלאסי וכל מיני, ולסיום, כקראוד פליזר, שרו את "הללויה", באנגלית כנראה. הייתי בשוק; לא העליתי בדעתי שהשיר מוכר ללא-ישראלים כמעט עשרים שנה אחרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיץ 1996 טיילתי באלסקה, חלק מהזמן יחד עם בחורה שוויצרית שפגשתי שם. מתישהו הגענו לאיזה באר בעיירה נידחת שהיה בו פסנתר, ומשום מה התחלתי לנגן עליו את "הללויה", שלהפתעתי הרבה היא הכירה מצוין. (או אולי גיליתי כבר קודם שהיא מכירה את השיר, ולכן ניגנתי? כבר לא זוכר.) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |