 |
שבעים וחמש זה המאה ועשרים החדש | 3759 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מהמעט שאני יודע, יש הרבה מחקר בסיסי בתחום אני לא חושב שנכון להגיד שהחוקרים בוחנים כעת שוב את הפרדיגמה שעליה התבסס חקר האלצהיימר בעשרות השנים האחרונות, פשוט מכיוון שבתחום הזה יורים לכל הכיוונים. יש אוסף שלם של סימפטומים שקשורים להתנוונות תאי המוח. בכלל לא ברור מה מהם הוא הגורם (אם בכלל). יש טיפולים שונים שמנסים לטפל בחלק מאותם סימפטומים: בין אם הם הגורמים, וביןן אם הם סתם סימפטומים, בתקווה שזה יעכב את תהליך הניוון נדמה לי שהיו הצלחות חלקיות בעיכוב, אבל לא מעבר לזה. אבל זה בהחלט תחום שמושקע בו לא מעט מחקר בסיסי (וגם די ברור שיש בו פוטנציאל טוב לתרופות). ההבנה שלו ממשיכה להתקדם. ההימור שלי (ללא שום בסיס מוחשי) הוא שתוך 30–40 שנים יגיעו למשהו עובד. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני תמיד אמרתי שאני לא רוצה לחיות מעבר לגיל 30, ואולי אולי... 40. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליחזקאל עמנואל, אח לרם, ארי ושושנה, בן לבנימין לוחם אצ''ל יליד ירושלים, יש שם עברי לגמרי (כמו לאחיו המפורסמים ממנו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו? הוא משתמש בו (לא בדקתי. אתם מוזמנים לספק מקורות)? לפי הערך הוויקיפדי הכינוי שלו הוא Zeke ולא חזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא דואג כלל להוגה הדעות הדגול. כאשר יתקרב לגיל היעד שלו, ישנה ודאי את דעתו. השקפת עולמו חשובה בהקשר לעיסוקו כרופא. השאלה החשובה היא כיצד משפיעה השקפת עולם כזאת אצל רופאים, על גורלם של החולים הזקנים. השאלה החשובה היא האם החולה הזקן הוא חולה מסוג ב' בבית החולים. חולה שצוות הרופאים מקדיש לו תשומת לב פחותה וסדר עדיפות נמוך יותר בגישה למשאבים רפואיים, מפני שלפי השקפת הצוות הרפואי חייו שווים פחות. מי שעומדים לפני החלטה על אישפוז לטיפול אלקטיבי בבית חולים, צריכים להיות מודעים להשקפת עולם כזאת, אם היא רווחת בקרב הצוות הרפואי. קצת מבאס לחשוב שבמקרה של זיהום או סיבוך אחר, מישהו יחליט, בשקיפות מוחלטת כמובן, שאין טעם להלחם יותר מדי על חיי אבא או אמא שלכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד גבול מסוים זה דווקא נכון. משלב מסוים עדיף להפסיק להילחם על חייו של חולה סרטן סופני ולהתחיל להקל על מותו. אבל כמובן שזו צריכה להיות החלטה של המטופל ובני משפחתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא עוסקים כאן בשאלת "החולה הסופני". אנחנו עוסקים בזקן שלקה בדלקת ריאות, או בזיהום אחר כלשהו, יתכן אפילו בבית החולים עצמו. לאיזה סוג של שקיפות אתה מצפה כאן, ומה זה משנה בכלל? אם הרופאים מאמינים שאין טעם לתת לחולה כל מה שהם יכולים כטיפול תומך, וברור שהוא בסדר עדיפות נמוך להעברה לטיפול נמרץ, אז זה מה שיהיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מצב שהמלומד ישנה את דעתו. גם היטלר שינה את דעתו אבל גבלס הכניס אותו לפינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מריאן רבינוביץ, רופא שעוסק בגריאטריה, כתב ספר בשם "המוות, רילקה ואני", בוא הוא ניסה לתאר את נסיונו, חוויותיו וההבנות שלו מטיפול בחולים תוך מסע לעולמו של רילקה. באחד הפרקים הוא מתאר את חולה במצב שטיון מתקדם בבית חולים, שבשנות התדרדרותו אשתו טיפלה בו במסירות. רבינוביץ רצה לנחם את האישה ואמר לה שבעלה, ששכב מעורפל חושים, לא כועס עליה. האישה התעקשה שהוא כן כועס עליה על כל הטיפול שהיא כפתה עליו, התרופות, האוכל, העיסויים. אז רבינוביץ הבין שאם היא תישאר עם התחושה שבעלה כועס עליה, היא תחייה את חייה בתחושה שכל המאמצים שלה היו מאמצי סרק, מהתלה נוראה. ואז הוא החליט לעשות מה שאף פעם איננו עושה, להשתמש בכל האמצעים שישנם כדי להאריך את חיי בעלה, להרוויח זמן. אחרי כמה ימים הוא שאל את האישה אם היא עדיין חושבת שבעלה כועס עליה, "כבר לא". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שחושב שהזנחה מכוונת של זקנים כדי שלא יהיו לנטל על מערכת הבריאות היא עניין תיאורטי משלה את עצמו. לפני עשרות שנים נוכחתי בזה אישית בטיפול רפואי שנימנע מקרוב משפחה שהייתי צמוד אליו עד יום מותו. הרופאים חינטרשו לי שהם מעוניינים בטובתו אבל ידעתי היטב שכל מה שהם רוצים הוא להיפטר ממנו מהר, חי או מת, הסבל האישי שלו ממש לא מעניין אותם. זה שקר שנועד להסתיר את המניעים האמיתיים (מניעים תקציביים). זה היה האירוע המכונן שבו איבדתי את התמימות שלי לגבי נכונות המדינה לטפל רפואית. הבנתי שהמדינה אינה מוכנה בשום פנים לטפל בחולה שהוא במצב סיעודי בידיעה ברורה שזה יביא למותו המהיר. מאז איני מאמין בשום הבטחה שטוענת שפעולה בריאותית היא לטובת החולה אלא אם כן הטינה נכונה בעליל (למשל: איני מאמין שחיסונים שניתנים באופן גורף הם למען בריאות הציבור, אני משוכנע שיש מי שמרוויח כסף ממתן חיסונים, לא בהכרח באופן ישיר אלא באופן עקיף). הפלסף שכתב את המאמר רשאי להתאבד אם אין לו עניין בחייו. אבל חלילה לו להטיף להריגה דה פקטו של מי שאינו מביא תועלת כדי להיפטר מעולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה לוקח נושא חשוב ומביא אותו למחוזות הקונספירציה והדימיון בהגזמות שלך. ואני משתתף בכאבך. מויקיפדיה: "החוק הישראלי עד שנת 2005 ראה אדם אחראי למותו של זולתו אם: "במעשהו או במחדלו החיש את מותו של אדם הסובל או ממחלה או מפגיעה שהיו גורמות למותו גם אילולא מעשהו או מחדלו זה". בתי המשפט בישראל מעולם לא נתנו הרשאה להמתת חסד אקטיבית, אם כי במקרים רבים אפשרו להימנע מטיפול מאריך חיים. ניתוק ממכונת הנשמה, הימנעות מדיאליזה, הפסקת אספקת מזון ונוזלים – כל אלו פעולות פסיביות שקיבלו הכשר במשפט הישראלי בנסיבות מסוימות. ישנם מקרים שבהם אי הארכת חיי חולה סופני היא בגדר נורמה שכבר אין מערערים עליה. כך, למשל, בבתי החולים בישראל אין מנשימים חולים עם סרטן מפושט ואין ממעיטים בתרופות משככות כאבים לחולים סופניים, גם אם ברור שהן עלולות לקצר את ימיהם." אני לא מצליח להבין כיצד המתה בהרעבה או בחנק איטי, עולה מבחינה מוסרית על המתה אקטיבית ומהירה. אם כבר רוצים להרוג חולה, שיעשו בשבילו מה שעושים בשביל כלב. ככל שהשקפת העולם הקולקטיביסטית הולכת ופושה בקרב האליטות, כך מתקרב היום שבו המתת חסד תחשב לפתרון רפואי סביר לחולה הסיעודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתי חולים ומחלקות בבתי חולים פועלים מאינטרסים שאינם חופפים עם טובת החולה. חניכת סטאז'רים על חשבון מטופלים, ניצול מטופלים שלא מבינים את זכויותיהם, החזקת חולים "נוחים" כשהתפוסה במחלקה נמוכה, הפניית חולים למחלקות אחרות כדי למנוע לחץ, הקצאת וטיפול ציוד בעל ביקוש לחולים ורופאים מסויימים -וכנ"ל קביעת תורים, טיפול תרופתי שמטרתו צבירת ניסיון או כמות מכירות (אמנם תרופות מאושרות) ופוליטיקה פנים ארגונית (כי מנהל מחלקה X חזק ממנהל Y). הקונספירציות הופכות לתובנות כשמבחינים בתבנית פעולה ברורה שחוזרת על עצמה. טובת החולה היא לא המניע העיקרי במערכת. במערכת החולה הוא נטל ולפעמים נכס (לקוח) אך יותר מכל האדם הופך לתיק רפואי שאפשר לנצל או להעביר הלאה, למישהו אחר. אני שותף למסקנה שהסבל האישי של המטופל לא מעניין את המערכת וניסיוננו בשנים האחרונות עקב טיפול בהורה מאפשר לנו לראות את "המערכת" ממשרד הבריאות, בתי חולים ומרפאות פרטיות והיא דפוקה מיסודה. הופתעתי עד לקצה זנבי מכך שעד לאחרונה מטפל סיעודי שהשפעתו על החולה אדירה לא חוייב בהכשרה וזו הקיימת במקומות מסויימים אינה מרשימה בלשון המעטה. הגישה הפליאטיבית ונאות מדבר הומאניים כמו מחלקות סיעודיות ספציפיות או המתות חסד נמצאים בשוליים. למערכת מלבד התפוקות והתוצרים שאינם רלוונטיים (תרופות אשפוזים ניתוחים ובדיקות) לרווחת החולה אין שום מדד איכותי דומיננטי לגבי ריפוי, רמות כאב, שביעות רצון וכו'. יש מלאכים, יש אנשים מסורים שעובדים בקושי פיסי ומנטלי ובמסירות ויש את המערכת. בעיני היא רקובה מיסודה ואסביר מדוע. המערכת צריכה אספקה של חולים במקום לשאוף לקהילה שכולם בריאים. המערכת צריכה למכור תרופות, לקנות ציוד, לספק טיפולים ולאייש תקנים. המערכת מתפרנסת מחולי ותקרוס ברעש גדול אם כולם יבריאו כבדרך נס. לכן העסק מעוות. כדי להבריא את המערכת הרפואית מהמניעים הזרים ששולטים בה וממררים את חיי המטופל היא צריכה לעבוד בהגיון כלכלי הפוך: כשיש חולי המערכת מפסידה. כל עוד האדם בריא, הוא משלם. כשהוא נפטר היא נקנסת. כשהוא הופך למטופל הוא מפסיק לשלם. בהתנהלות שכזו תאגידי תרופות, בתי חולים, וקופות חולים יעסקו בשיפור בריאות במקום לספק מענה לחולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 198131 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לא טענתי שהמצאתי את השיטה רק הצבעתי על הגיון כלכלי מעוות מול מניע בריא. השיטה היא סוג של ליסינג רפואי שבו לא משתלם לתאגיד שהאדם יהיה חולה בניגוד למוסכי הסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בהחלט עם העקרון, אלא שהוא עומד בניגוד לתפיסה הקפיטליסטית שהשתלטה על המדינה. תפיסה שרואה באנשים צרכנים ורוצה למכור להם מוצרי פרימיום. כך הבריאות, וכך גם החינוך- השירות הבסיסי החינמי (לעניים) לא עומד בסטנדרטים הבינלאומיים, כך למדנו ממבחני ההשוואה, ומי שמעותיו בידיו מוסיף ורוכש תוספות פרימיום כדי להביא את ילדיו אל הסף המקובל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור קצת הפוך ובעיקר נורא סבוך אבל אם תקרא את המקור של הנתונים תבחין דווקא במגמה חיובית. הבעיות במערכת שאותה אני מכיר מהיבטים רבים נובעות ממורים שאי אפשר לפטר או לתגמל, מוסדות הכשרה מפוקפקים למנהלים, מומחים מטעם עצמם לשיטות לימוד שמקבלים זירת ניסויים בחינם, טייקונים שמקדמים טכנולוגיות למידה מרחוק, שרים שמתחלפים ופוליטיקה פנים ארגונית שבה מתקדם בעל הלשון החומה והטובים עוזבים. מעל ובתוך המערכת השתרש שיח חדש שהשתלט עם מילים כמו העצמה, קשב וחווית למידה1. מרוב העדר גבולות, קריטריונים והומאניות מערכת החינוך הפכה לביצה של יועצים מומחים וארגונים מאוד מסויימים (באמת שלא נפתח) שמקדמים את ההרס למטרות עסקיות גרידא. לתפיסתי המדינה צריכה להשאיר את האחריות לחינוך התלמידים בידי המשרד ופשוט לחזור 20-30 שנה לשיטות שעבדו היטב. 1. בגלל שלא ניתן ליישם במערכת ארצית ולכן הכיוון "החדשני" מפורר את היכולות והתועלות המעטות שנשארו בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורים אותם מורים, התלמידים אותם תלמידים, ובכל זאת המערכת התדרדרה. מה ההבדל? ההבדל הוא שלפני 30-40 שנה שר החינוך התעסק בלהיות שר החינוך. לא במאחז לא חוקי, לא במנהרות של החמאס, לא באיך להיות ראש הממשלה. לא איך לדאוג לציבור הבוחרים שלו אלא איך לדאוג למדינה. לא במראית העין התקשורתית אלא בתכנים עצמם. קראו לו זבולון המר [ויקיפדיה] וגם הוא היה חובש כיפה סרוגה. היה לו תואר ראשון בחינוך, ולפני שהיה שר החינוך הוא היה סגן שר החינוך. מצא את ההבדלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון במובן שבתקופה מסויימת ההגיון הפשוט והבושה נטשו את המערכת הפוליטית והחינוכית. לא יודע אם עבדת מול בכירים במשרד החינוך. אני כן, באחד הגלגולים הקודמים. מדובר בפוליטיקאים מהזן הפחות חביב שמחזיקים את המפתח לתקציבים וחוזים ושום דבר אחר לא מעניין אותם. גם בארגוני המורים שורר ריקבון מתקדם. בדרג הניהולי בשטח מדובר בקטסטרופה. מנהלי בתי ספר צריכים לעבור "הסמכות" ללא קריטריונים או שקיפות. אם המפמ"ר בעל עמוד שדרה ויושרה יש לתלמידים בתקופתו סיכוי להינצל מיוזמות ופרוייקטים "מתקדמים" למינהם. משרד החינוך בורטיגו כבר תקופה ארוכה ולא נכון להפיל לפתחו של בנט את התוצאות. אני חושב שהמחנה עסוק כהרגלו ברצח אופי ומוקדם לדעת אם הוא שר חינוך טוב או גרוע. לפחות ההתמקדות באנגלית ומתמטיקה הגיונית בניגוד לתכניות לימוד מבוססות הערכות ללא ציונים לצד החלטות ורעיונות מטופשים 1 כמו שיטת הנושאים. אני חושש שקיימת יד מכוונת של שיח חדש שטרפה את הקלפים ונועדה להרוס כדי שגופים חיצוניים יחלפו ב"מכרזים תפורים" את שירותי החינוך ולהעבירם מאחריות ממשלתית לערים ולמועצות המקומיות. קונספירציה או לא, נחליט אחר כך. בשורה התחתונה "תאגידי חינוך" מגלגלים מאות מליונים שמקורם בכספי ציבור. אותם גופים "הומאניים" שעניינם "רווחת התלמיד" מעסיקים עובדי קבלן בתנאים מגוחכים במשך עשרות שנים בעוד שהדרג הניהולי חוגג ורמת החומרים פחות מבינונית. פשוט שחיתות ורעות רוח. בתקופה שבה הכל מתפורר צריך לכנס את הדברים למשרד או אדם שיישאו באחריות על כל המשתמע. שר חינוך צריך לשבת על הכיסא במשך 8 שנים לפחות. זה מה שאני חושב. 1. לא צריך להיות גאון כדי להבין שבמתכונת של "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" הציפיה שמורה ילמד את כל המקצועות בהצלחה היא במקרה הטוב הזיה ובמקרה הרע נפיחה של מדעני הרוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את המערכת מקרוב כמוך, וסומך על דבריך. הרי ברור לעין כל שהחלפת ספרי הלימוד כל שנה-שנתיים נובעת ממניעים אינטרסנטיים והחלפת תכניות הלימוד מזכירה לי יותר מכל את משל התזמורת של קרילוב. עם זאת כל החגיגה שהעכברים עושים היא רק כשהחתול ישן. מסכים במאה אחוז עם השורה התחתונה. זה בדיוק מה שהיה זבולון המר- שר חינוך במשרה מלאה. בסיבוב הראשון שלו במשרד הוא ישב 7 שנים. כבר התלוננתי כאן בעבר על העדר האחריות של השרים, שלא נאה להם לעסוק בענייני משרדיהם במשרה מלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Vחלפת ספר הלימוד כל שנתיים היא בין השאר בגלל החלפת שר(ת) החינוך כל שנתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי - לא. אבל טרם הבינותי של מי האינטרס בעניין. הוצאות הספרים משלמות למשרד החינוך סכום בעל 5 ספרות1 על כל ספר שהם רוצים להוציא לאור, עבור בחינה ואישור. לאור זה - לא משתלם להן להוציא מהדורה חדשה כל שנה-שנתיים. מצד שני, למשרד החינוך זה משתלם מאוד. מצד שני, עובדה שהן אכן מוציאות מהדורה חדשה כל שנה-שנתיים ומבלי שמשרד החינוך מכוון להן אקדח לראש. אז למה הן עושות את זה? 1 הנתון מלפני כמה שנים. אין להעריך שהוא ירד ל-4 ספרות, אבל אם הוא גדל, זה לא ל-6 ספרות. בכל זאת, יש הרבה מקום לצמוח ולגדול בתוך 5 ספרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטרס הוא של הוצאות הספרים. מהדורות חדשות מחסלות את שוק היד השניה, ואת העברת הספרים מדור לדור בתוכניות בית-ספריות. סכום חמש-ספרתי הוא כסף קטן יחסית; שוק ספרי הלימוד המשומשים הוא איום גדול בהרבה. התופעה מוכרת בכל העולם המערבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני 30 שנה, עסקינן בשנות ה-80. שיטת לימוד הקריאה הנפוצה היתה 'השפה כמכלול', שדפקה דור שלם, לערך, ואחראית על חלק גדול משגיעות הקטיב שאנחנו רואים היום ברשת. ____________________ מלכודת ה-20-30 שנה: יחידת הזמן נשארת קבועה, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שחלפו יותר מ-20-30 שנה מהתקופה עליה מדבר הדובר. דוגמא בולטת: "לפני 20-30 שנה רוב האמהות לא עבדו, לכן לא היתה בעיה עם חופשות בתי הספר" (לפני 20 שנה - משמע 1996. לפני 30 שנה משמע 1986. כמעט כל האמהות עבדו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה ומתוודה- נפלתי, אני נופל ואנפול במלכודת העשרים שלושים שנה. אימוג'י של סבא עם קוקו או שווה ערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי (במעומעם) שכששאלו איזה במאי תיאטרון מפורסם בגילאי ה40 בן כמה פרופסור פאוסט בבימוי שלו למחזה הידוע- תשובתו הייתה כי מדובר באדם זקן בסוף חייו, אדם בגילאי ה60. כעבור 20 שנים בראיון נוסף שהוא נתן שאלו אותו את אותה השאלה שוב וגם הפעם הוא ענה כי מדובר באדם זקן בסוף חייו, אדם בגילאי ה80... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אחת. הביא של הגלישה לציון, גלש בגבורות, יהודי ורופא שנשאר ילד עד מותו- דוק פסקוביץ'. משנתו הבריאותית של הדוקטור היהודי הטיפש בעולם (כפי שהגדיר את עצמו): בלי לאכול שטויות, הרבה סקס טוב ולעסוק בדברים אהובים בזמן שנותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל עוד ועוד תזכורות שעכשיו לא השנים הכי יפות של החיים שלי. אני יכול להתנחם בכמה ספרים שאני קורא ורואה בהם כמה שעולם הספרות הוא עולם מיוחד במינו. וזהו, בתקופה העמוסה של השנה איפה שמצופפים לי ימי ההולדת, אותם אני מתעב, צפויות לי גם שתי חתונות ולא מתחשש לי ללכת לחתונות כי עשיתי צבא. זה התירוץ שלי לא לבוא לאירועים אם מישהו מחפש תירוץ. אתם יודעים איך זה שנפגשים עם המשפוחע באזכרה, ואומרים "ניפגש בשמחות"? זהו, שאני לא רוצה להיפגש בשמחות ולרשום צ'ק. קיבלתי גם תזכורת לכתוב צ'קים לוועד הבית. זהו, מיציתי, וגם לפנסיה לא אצטרך לדאוג. 48 זה יופי של מספר להיות ה-120 החדש כי זה בדיוק 1/2.5 של 120. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש טריק שאולי יעזור לך. המון שנים שאני מקדים או מאחר את גילי לפי הצורך. לאחרונה הזזתי אותו קדימה. עד שהגעתי ל- 28 סיפרתי לכולם, לאחר ששכנעתי את עצמי- שהשתחררתי מהצבא לא מזמן. כך מתחתי את ימי בחרותי המפוארת עד אמצע שנות השלושים להיווסדי. באזור גיל 38 החלטתי לדלג על עשור ומשבר ועברתי לגיל 43. זה ממש הרגיש נכון. כשהגעתי לגיל 48 הסברתי לכולם והצגתי את עצמי לאנשים חדשים כבן 53 וכך הלאה. זה נורא שונה להגיע לגיל 45 כשאתה מתכונן אליו במשך 7 שנים מאשר פתאום טראח, יומולדת 45, נר בודד על עוגה ומבטים עצובים. אין הלם כי אתה מגיע מחוסן ובוגר יותר. ויש עוד. גיליתי שמחמיאים לך יותר כשיודעים שאתה מבוגר ואפילו מצאתי את עצמי מפיק הנאה יתרה מהישגים ספורטיביים שכיחים (כי בגיל שכזה זה מכובד). אם הגיל הפזיולוגי מקשה להתעלם מנוכחותו מתאמצים יותר כדי לקבע מנטלית את הגיל המתאים. בגיל 70 אני יודע שאהיה בן חמישים ובגיל 80 כנראה שישים, תלוי בסקס. יש לנו במשפחה כלב בן 16 (112 שנות אדם) שלאחר שנים שעבר טיפולים וגסס ואפילו היה משותק ברגליו האחוריות החל להתרוצץ ולהתלוצץ על ארבע כשכלבה אורחת הצטרפה לחייו. ובמקרה יש לנו גם חתולה בת 18 שנראית בת שנתיים למרות שהיו לה חיים קשים. אני חושב שהיא מקובעת מנטלית בחווית דחיה כשהיתה גורה. הרבה דברים יכולים לשמור אותך צעיר. אני בקשר עם מבוגרת שנולדה בארץ אחרת. מצטחקת בכל פעם שמספרת כיצד שיקרה במצח נחושה לגבי גילה בתעודת הלידה. היא באמת נראית טוב לגילה, גם ההוא שנשכח. טפו טפו. המסר פשוט. הגיל הוא עניין גמיש. אם כבר ברור לך שהמשמעות משתנה בהתאם לזווית ראיה, בחר לך גיל מתאים ותהנה יותר. מוזר שאנשים מרשים לעצמם לענוד תגית גיל מבלי שבחרו בו או נתנו עליו את הדעת. קצת כמו לבחור שם. מוגש כשירות לציבור המבוגרים שמתחזים והילדים שנולדו מבוגרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |