 |
האם יש להסיר את הפיקוח על מחירי הסיגריות? | 361 |  |
||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אה, מישהו הציע את זה בכנסת? יוזמה פרטית של דובי? וכמו שאמר ביאליק: "בקצה אחד אש, בקצה השני טיפש" ;-) |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך "ידיעות אחרונות" מיום שני: "ועדת המחירים הממשלתית החליטה להמליץ בפני ראש הממשלה ובפני שר האוצר להסיר את הפיקוח ממחירי רוב הסיגריות." יוזמות פרטיות שלי לא הופכות לסקרים. בינתיים. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שהצבעתי מבלי להכיר את העובדות, מישהו מוכן לספר לי איזה פיקוח קיים, מה מטרתו המוצהרת, מה תוצאותיו בפועל, ומה יקרה אם הוא יוסר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לבקשה הזו - בחרתי באפשרות האחרונה כברירת מחדל מבלי לדעת דבר וחצי דבר בעניין, וזאת מתוך הידיעה שאפשרות זו היא ההיתולית שבינהן...עצוב יהיה לגלות אחרת :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מהקוראים/כותבים באתר הזה בכלל יהיה מושפע באיזושהי צורה מהסרת הפיקוח? כמה עובדות: 1. מחירי הסיגריות בארץ נמוכים. אני חושב שסיגריות אמריקניות הן המוצר היחידי שמיוצר בארה"ב ושעולה כאן פחות מאשר שם. 2. ניקוטין הוא חומר ממכר, מה שאומר שלא משנה באיזה מחיר ימכרו סיגריות, תמיד יהיו אנשים שיקנו אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסיגריות יש, מסיבה לא ברורה כלשהי, מחיר מקסימום שנקבע ע"י הממשלה (וכמובן שכל הסיגריות נמצדות למחיר המקסימום הזה ואין תחרות ביניהן, לפחות לא מבחינת המחיר*). הסרת הפיקוח, תאורטית, תגרום לעלייה במחירי הסיגריות. הסיבה היחידה שאני יכול להעלות על הדעת היא שבזמנו, סיגריות נחשבו למוצר בסיסי - כמו לחם וחלב. טמטום מוחלט, לדעתי. אני אומר - שישלמו כמה שיותר. * המחיר המקסימלי לסיגריות מיובאות הוא גבוה מהמחיר המקסימלי לסיגריות המקומיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב לדעת. עכשיו אני יכול לנמק את תמיכתי בהסרת הפיקוח גם בנימוק העקרוני (מינימום התערבות של המדינה במשק) וגם ב''אני אומר - שישלמו כמה שיותר'' (אם בטעות המחירים ירדו, אפשר להעלות את המיסוי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר לא מונע מהמחירים לרדת כבר כיום. העובדה שהם לא עשו כן, מרמזת שהם גם לא ירדו בעתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבעתי נגד הורדה, בחושבי שיש מחיר מינימום לסיגריות. כל עוד כך הוא, אני מסכים להגבלה. אם אתה מדבר על מצב הפוך, שבו האח הגדול מגביל את רווח המשווקים, אז באמת ממש לא אכפת לי אם היפוקח יוסר. להיפך. אולי כך פחות אנשים יעשנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מחיר המינימום ניתן לקבוע ע''י מסים כמו ברוב העולם. נכון במיוחד יהיה אם כל ההכנסות המסים הללו ילכו לטיפול בנפגעי עישון ולחינוך למניעת עישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מפריע לך, בעצם, בכך שמחירי הסיגריות נמוכים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מפריע לי? מפריע לי שזה מעודד (או לפחות מסייע) לאנשים לעשן. מפריע לי שצעירים נמשכים לעישון, והמדינה, במקום להקשות עליהם, מקלה עליהם - בכך שהיא דואגת לסיגריות בזול, בכך שהיא לא מגבילה מכירת סיגריות לגיל 18 ומעלה (או אפילו 16 ומעלה. כיום ילדים מתחילים לעשן כבר בגיל 13!), ובכך שהיא רואה בסיגריות "זכות" של אנשים - כך, למשל, בין שעות השינה והארוחות הסדירות בכלא (הצבאי, לא יודע לגבי האזרחי), החיילים גם זכאים לקבל סיגריות. למה? ואם אני מכור (פסיכולוגית, פסיכולוגית) לשוקולד, אז למה לי לא מגיע לקבל שוקולד כשאני בכלא? לא מבקש מה-שמו ברנר, שוקולד פרה, פשוט. ההכרה המעשית בכך שסיגריות הן מוצר יסוד, שווה ערך למזון בסיסי, המגולמת בפיקוח על מחירי הסיגריות, היא לדעתי שערורייתית. לא פחות משדובק צריכה לשלם לאנשים שהתמכרו לסיגריות שלה בארץ(*), צריכה לעשות כן גם המדינה, שהיא מסייעת לדבר עבירה. (*)אני לא חושב שדובק צריכה לשלם, אגב. אני חושב שהמעשנים צריכים להחנק עם הסרטן שלהם, וזה למרות שאבי הוא מעשן כבד (של טיים! יו, אולי עוד נרוויח משהו מהעסק!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, הידעת שצה"ל מחלק סיגריות בחינם גם ללוחמים שב"חזית"? הידיעה הזאת עוררה את האמא הפולנייה שבי, ואני שואלת - מילא שוקולד, אבל למה לא תחתונים וגרביים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיגריות חינם היחידות בהם נתקלתי במהלך שירותי (אם כי בחזיתות אחרות אולי המצב היה שונה. לא נראה לי) הם סיגריות שהגיעו בחבילות שילדים בכיתה ב(!) שלחו לנו. באותם חבילות אגב היה, כמעט תמיד שוקולד, ולעיתים הלבשה תחתונה וספרים של גלילה רון-פדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כשבועיים, הוחלט לחלק לחיילים בשטחים סגריות אסקוט בחינם. אני לא יודע אם זה מחדל של השקם שאמור היה לאפשר לחיילים לקנות סיגריות בכל זמן ובכל מקום או שאיזה עלוב משנה ישתחרר בעוד כמה שבועות וינחת נחיתה רכה בלשכה מפוארת בקרית אריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הבחירה בסיגריות ''אסקוט'' היא התשובה הישראלית לתופעה המוכרת של שריפת צמיגים בתחילת כל התפרעות בשטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכוונה לא התייחסתי לעניין הזה - אני מבין את הצבא שלא רוצה שהחיילים המסוממים שלו יהיו עצבניים כל הזמן בגלל שאין להם סיגריות, אז הם מעדיפים לחלק להם אותן (למעשה, במקרה של אסקוט, מדובר בדשא מגולגל בנייר, לפחות על פי חברים מעשנים שלי. ואני מדבר על דשא, לא גראס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה"ל מחלק גם תחתונים וגרביים ללוחמים. אף אחד, אבל *אף אחד*, לא מעוניין בהם. ותאמיני לי, בצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה לך אדם אחד לפחות אשר השתמש *גם* בתחתונים צבאיים וגם בגרביים צבאיות: אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא היחיד. ''כמה מחברי הטובים ביותר'' וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. מן הסתם, לאחר כביסה או שתיים. לו היית מתבונן בתחתונים הצבאיים שלי (סוטה!) היית מתפלא - היתכן כי צבא ההגנה לישראל מחלק תחתונים תחלת, או רחמנא לצלן, ורודים? (למי שלא מבין, מדובר בתאונות כביסה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכרת נכון, חיילים מקבלים תחתונים בורדו, כחול, ועוד צבע ששכחתי מהו. ___________ העלמה עפרונית, כרגיל, עם מידע צבאי חיוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהן צדקי, כולם היו לבנים כשקיבלתי אותם. (חוץ מכתמים לא-מוסברים, ומכאן הכביסה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שום קשר לבריאות ,הקטנת היתערבות ממשלתית ולמען שוק חופשי. מסי מכירה, אומנם בגדר היתערבות אפשריים, בתנאי שברור שישמשו לצרכי מחקרים ותשלומי בריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר היחיד עליו אני חושב הוא מדוע לא עשו זאת לפני כן. אפילו להגביר את המיסוי, למה לא? כך יצומצם היקף העישון באוכלוסיות מעוטות הכנסה עם מינימום קמפיינים ממשלתיים שמועילים לאף אחד. כשאנשים ישימו לב כמה כסף הם שורפים - וישרפו - על ה"תחביב" הדוחה הזה, אולי יהיו צדיקים שיחליטו שכדאי להפסיק? או שאני אופטימי מדי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מפריע לך בכך שאנשים נהנים מעישון? (כן, אני מעשן. מקטרת, בעיקר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם ,בימים העליזים שיורם ארידור היה שר האוצר וגדעון פת היה שר ה(מה?), שניהם מעשני מקטרת מובהקים .דורון רוזנבלום (כמדומני) פרסם מאמר שבו הוא הישווה ביחס ישר את עובדת עישון המקטרת לרמת השיעמום של האישיות המעשנת. האם שכאן ועתה אנו חוזים בסתירת התזה הזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מפריע לי שאנשים נהנים בכלל, אפילו לא מעישון. נהפוך הוא, אני חש סימפטיה מוסברת-רק-קצת למעשנים (לפחות לאלו מביניהן שהן גם ידידות שלי). אבל אם אני שם בצד את הרגשות ובוחן על פי השכל: לכאורה שיעשה כל אחד מה שבא לו כל עוד הוא לא מפריע יותר מדי לאחרים (ועישון ברשות הפרט לא מפריע יותר מדי, נדמה לי). גם על עניין ההוצאות הגבוהות יותר לריפוי המחלות הנובעות, עונים הפרו-מעשנים, ובצדק, באכילה לא-בריאה, חוסר פעילות גופנית וכיוצא בזה חטאים של רובנו. מה שמפריע לי בעישון הוא, שרוב האנשים שמתמכרים לסיגריות עושים זאת כשהם צעירים וטיפשים, ואחר כך מתחרטים כל חייהם (אם כי בממוצע, נשאר להם פחות זמן להתחרט, כידוע). רובם, ככל שאני מבין, לא מוצאים בסיגריות שמץ של תענוג, לפחות לא שהם יודו בו, לפחות לא שיצדיק את המחיר הבריאותי (והכספי), וזאת לפי שיפוטם-הם. תיכף תבוא תגובה, ובה מסקנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופש ואחריות המגמה של העולם כיום היא לתת יותר חופש לאנשים. יותר ויותר מדינות מתירות שימוש בסמים קלים או מעלימות עין משימוש בהן ואתה רוצה להוסיף איסורים. בעולם מושלם כולם היו אוכלים בריא, עושים ספורט, לא מעשנים ומזדעזעים מהמחשבה שניתן להשפיע על מצב הרוח באמצעים כימיים. בעצם אני חושב שזה יהיה עולם די מחורבן. בעולם מושלם כל אחד יוכל לעשות כל מה שבראש שלו כל עוד הוא לא פוגע באנשים אחרים בצורה ישירה ולוקח אחריות על התוצאות האפשריות של הבחירות שלו. אני לא מסכים אתך בכך שרוב המעשנים לא היו רוצים לעשן משתי סיבות: 1. מי שבאמת לא רוצה לעשן, לא מעשן. אבא שלי למשל הפסיק בבת אחת לעשן אחרי עשרות שנים של עישון כבד מייד אחרי התקף הלב שעבר. 2. עישון הופך הרבה פעולות יומיומית לתענוג (כל מעשן יספר לך שקפה בלי סיגריה זה כמו מים עם חול בטעם קפה ולשבת בפאב שלא מעשנים בו זה כמו ללכת להופעת רוק עם אטמי אוזניים) מי שלא מצליח להתגבר על תחושת הדחייה שלא מעישון לא יוכל להבין את החוויה הזו כמו שמי שלא מסוגל להתגבר על תחושת הגועל שלו מאכילת חסרי חוליות לא יוכל להתענג על מאכלים מסוימים. ולכן מי שאומר שהעישון לא מצדיק את מחירו הבריאותי/חברתי/כלכלי וממשיך לעשן משקר ומי שמעשן ומספר לך שהוא לא נהנה מזה (לפחות מחלק מהזמן) גם כן משקר לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובות (חלקיות ומהוססות): אבא שלך הפסיק לעשן בכח הרצון. יפה. אני בטוח שעם מספיק כוח רצון אפשר לעשות הרבה דברים. אם להקצין קצת, נניח שראובן נתבע לשלם פיצויים לשמעון, לאחר שהוא גרם לתאונה בה שמעון איבד את כושר ההליכה. ונניח שראובן שמע על מקרהו של לוי, שנפגע פגיעה זהה אבל בכוח רצון אדיר חולל נס רפואי וחזר ללכת. האם ראובן זכאי לשלם פחות פיצויים, בטענה ששמעון לא גילה מספיק כוח רצון? הנקודה שלי היא שפשוט לא לכל אחד יש מספיק כוח רצון. התמכרות לניקוטין היא, ככל הידוע לי, עובדה מקובלת, מובהקת וחזקה בהרבה מהתמכרות לשוקולד, למשל. לחילופין, אני מעדיף לא לחכות עד שכל מעשן יקבל את התקף הלב שלו. נניח שהיו ממציאים גלולה שגומלת מניקוטין ללא סבל ובזול, איזה אחוז מהמעשנים היה ממשיך לעשן? אני חושש שזה עניין לניחושים פרועים, וינחש כל אחד לפי רצונו (החופשי). רק כדי למנוע הטיה, הייתי מעדיף שניסוי כזה יבוצע חמש שנים לאחר שיוטל איסור גורף על כל פרסום לסיגריות... אני כבר רומז לכך שפרט לסוגיה האם זכותו של אדם לעשן, עומדת השאלה האם זכותה של חברת הטבק לדחוף בני אדם לעשן. אני לא מקבל שבעולם מושלם כולם היו אוכלים בריא, עושים ספורט וכו'. אני רואה בבריאות אמצעי, לא מטרה, ונראה לי מאוד סביר שאנשים יעדיפו (במידה זו או אחרת) אוכל טעים על בריא, או לעשות עם זמנם ומרצם המוגבל דברים פחות בריאים אך יותר מענגים (עבורם) מספורט. ההבדל בין אלה לבין סיגריות הוא בעיקר הבדל של כמות: הנזק בעישון הוא יותר גדול ויותר וודאי, והעונג המופק הוא (או כך חשבתי) קטן הרבה יותר, במיוחד אם מנטרלים את גורם ההתמכרות הפיזית (אם כי לא בטוח שצריך לנטרל אותו - זה עניין לבדיקה יותר מעמיקה ממה שבא לי לעשות כאן). שים לב שאת דוגמת הקפה בלי סיגריה קל מאוד להסביר להתמכרות פיזית פשוטה. שוב, זה מחזיר אותנו לשאלה כמה מהמעשנים באמת *רוצים* (בתנאים שאותם הגדרתי) לעשן. לפי מה שאני מבין מתגובותיך כאן, אתה אחד מהם (לפחות אם לא מנטרלים את ההתמכרות, שוב); אם אכן יש רבים כמוך, ייתכן שעלי לשנות את עמדתי. אני מהתומכים, אגב, בלגליזציה של חשיש: ככל שאני יכול לשפוט מנסיונם של אחרים, יחס העונג/נזק הוא טוב כנראה יותר מאשר באוכל עתיר כולסטרול, בוודאי יותר מבסיגריות. התנועה ללגליזציה של קנביס צוברת תאוצה, אבל מעניין למה אין תנועה רצינית ללגליזציה של סמים קשים יותר. כנראה שרבים חושבים שבכל זאת יש החלטות שאדם מקבל "מרצונו החופשי" (מושג בעייתי כשלעצמו, אבל לזה אני *ממש* לא רוצה להכנס כאן), ושהוא היה "צריך" לא לקבל. במילים אחרות, ש"אדם סביר", כלשון הבגצים (הבעייתית גם היא) לא היה מחליט. בעוד מילים אחרות, שאחריותו של אדם לעצמו היא לא מוחלטת; יש גם לחברה אחריות מסויימת כלפיו, שבנסיבות מסוימות יכולה לגבור על רצונו. דוגמה אחרת היא המתות חסד: גם התומכים במתן זכות לחולה לסרב להארכת חייו, לרוב מסייגים זאת לחולים במצב אנוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין גרימת תאונה לעידוד לעישון הוא שהאדם המעשן יודע שהעישון מזיק לבריאות, הוא יודע שטבק ממכר ובכל זאת מחליט לעשן (עם כל הכבוד פרסומות רק מעודדות את הרצון הזה ולא יוצרות אותו) והוא יכול להחליט להפסיק בכל רגע שיבחר זה לא עניין של כוח רצון זה עניין של רצון (כל מעשן שהיה יודע שהסיגריה הבאה תהרוג אותו, ממש, פיזית, היה מפסיק לעשן). הגמילה הפיזית מניקוטין כמו גמילה מכמעט כל סם לוקחת כמה שעות עד כמה ימים בלבד. ברוב הפסקות העישון עוברים את השלב הזה ונשברים רק אחרי כמה שבועות בגלל שרוצים לחזור לעשן. אם הייתה גלולה שמאפשרת לבטל את התופעות הפיזיות של גמילה מניקוטין מה שהיה קורה זה שאנשים היו לוקחים אותה בכל פעם שהם מעשנים. הם היו "מפסיקים" לעשן כל שבועיים וחוזרים לעשן שבועיים אחר כך. גילוי נאות: אני מעשן בממוצע מידי פעם, בממוצע אני מעשן קופסא בחודש, אני יכול להעביר שבועות ללא עישון, מצד שני ההנאה שלי מדברים מסוימים נפגעת בצורה קשה אם היא לא מלווה בעישון (למשל שתיית קפה טוב בלי סיגריה זה כמו לשתות אותו קר מידי או עם יותר מידי סוכר. זה לא נורא, אבל זה הרבה פחות כיף ממה שזה אמור להיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת את האוכלוסיות מעוטות ההכנסה, כדאי להזכיר שלזה נוגע הטיעון שאני מכיר בזכות הפיקוח על המחירים. זה לאו דווקא טיעון מוחץ במיוחד, אבל נזכירהו בכל זאת: העניים מעשנים יותר (הי, אני לא זוכר איפה ומתי קראתי את הטענה כולה, אין לי שמץ של מראה מקום לנכונות הטענה הסטטיסטית). אם יתייקרו הסיגריות, מעטים מתוכם יעשנו פחות, אבל הרוב המכריע יעשן כמו קודם, יוציא יותר כסף על סיגריות, ופחות על אוכל וחינוך לילדיו. מי שחושב שיש בזה אפילו קצת, ולאור דברי הנאצה על סיגריות שכתבתי קצת למעלה ליוסי - אולי במקום לייקר את הסיגריות, הגיע הזמן לאסור בכלל את שיווקן? למכורים אפשר להציע (בסבסוד, לדוגלים במדינת רווחה) תוכניות גמילה או למצער תחנות לחלוקת ניקוטין (על משקל מתאדון). תוך כמה עשורים, אפשר להשליך את הסיגריות למאפרה של ההיסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה, בעצם? סמים אסורים בחוק כי הם גורמים לאנשים לעבור על החוק (לפחות זו הדעה המקובלת), וכי הם משפיעים על ההתנהגות והמשתמשים בהם עלולים להוות סכנה לציבור. אלכוהול אסור מגיל מסויים ומטה מאותן סיבות בדיוק, אך מגיל מסויים מניחים שאתה בוגר מספיק כדי לשלוט בעצמך גם תחת השפעה. אז למה לאסור ע"פ חוק את העישון? אם אדם מוכן להרדף כל חייו ע"י התמכרות, ומוכן לקבל את החוק (או לא לקבל אותו ולהקנס, בעולם מושלם) ולא לעשן במקומות בהם העישון אסור, למה זה עניינו של מישהו מלבדו? אם אוסרים ע"פ חוק על עישון, למה לא לאסור גם על מלח, בשר אדום, אלכוהול, ממתקים ואוכל צבאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין איסור כלשהו בחוק על שימוש במוצרי אלכוהול או טבק למיניהם בכל גיל שהוא. ישנו איסור על מכירת אלכוהול לקטינים במקומות מסוימים (בארים, דיסקוטקים וכו'), אבל אין שום מניעה חוקית למכירת אותם המוצרים בחנות מכולת שכונתית לכל ילד בן 4 שרוצה לקנות אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא העובדה הסטטיסטית שהצגת והתיזה שלאחריה מגבירים את הצורך בייקור הסיגריות. אולי מבחינת אותו דור שכבר מעשן לא תהיה להעלאת המחירים כל השפעה, אבל היא תשפיע על הדור הבא של המעשנים, אלו שעוד לא נחשפו לסיגריה, ובכך תמנע מהם את העישון. יש בזה משום הקרבה, בדיוק מהסיבות שאתה נתת, אבל אם לא נפעל עכשיו לעולם לא נצא מהמעגל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, מי שמעשן עשרים שנה, ובמקום לשלם שבע שישים על טיים, הוא ישלם חמש עשרה שקל, תנחש על חשבון מי יבוא הכסף הזה. רמז: זה קטן וצועק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שלישי מי שמעשן עשרים שנה, חוטף סרטן ריאות ועושה הקרנות במאתיים אלף דולר, נחש על חשבון מי יבוא הכסף הזה. רמז: זה גדול ודומם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שיהיו מוכנים להזניח את הילדים שלהם עבור חפיסת סיגריות ראויים להכלל בדיון אחר לגמרי, לא לגבי פיקוח על מיסים, זה בטוח. זה אוילי להאשים את המערכת באי היכולת השליטה של אדם על עצמו. הגיע הזמן להכניס לתודעה של כולם, מעשנים ולא מעשנים, ילדים ומבוגרים, שסיגריות הן בור ללא תחתית. מי שלא מסוגלים לעמוד בזה, דינם כמכורים לסמים אחרים. הגיע הזמן להגיד די ללגיטימציה לניקוטין. נמאס. אולי דוקא מההזנחה הזו תצמח התועלת התעמולתית הדרושה כדי לצמצם באופן משמעותי את מעגל המעשנים. במבט קצר אל העתיד, לא מתחשב בחשישניקים של מחזור 79' כשיהיה, ניתן לראות שהדור שעכשיו גדל עם מצית ביד מכתה ה' ינהל את אותו הויכוח, רק עם אחוז מעשנים גדול בהרבה. לא הגיע הזמן לעצור את זה? לפחות לנסות למצוא פתרונות? אולי רק אחרי שחלק מאיתנו יוכלו לראות מעבר לעשן בקצה הסיגריה שבפיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי היינו צריכים לשים סקר מקדים - כמה מקוראי האייל מעשנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבעתי בעד הסרת הפיקוח לא כל כך מכיוון שאכפת לי מהמעשנים עצמם כפי שדובי ציין שיחנקו הבעיה שלי שזה לא רק הם נחנקים מעשן הסיגריות אלא גם אני בין אם זה במקום ציבורי שם אסור ובכל זאת מעשנים ובין אם זה במקום שבו מותר לעשן (ברחוב לדוגמה) אני לא רוצה לנשום את העשן הרעיל הזה והמעשנים גורמים לי לנשום רעל בניגוד לרצוני חוץ מזה, מישהו הסתכל פעם על הלכלוך על המדרכה? כמה מעשנים אתם מכירים ששומרים את בדל הסיגרעות שלהם עד שיגיעו לפח אשפה? לפחות 50% אם לא יותר מהלכלוך הוא בדלי סיגריות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נהגי המכוניות מחייבים אותך לנשום אויר רעיל בניגוד לרצונך אתה לא מתקומם על זה בגלל שמין הסתם גם אתה מקל על חייך בנהיגה במכונית מדי פעם. זה לא נותן למי שלא נוהג זכות לדרוש הכנסה לכלא של כל מי שיש לו רכב פרטי. בעניין הלכלוך הבעיה היא שמנקי רחובות שאוספים פחיות, עלים קופסאות קרטון ושקיות ניילון לא אוספים בדלי סיגריות (וגם לא מסטיקים תיאסר הלעיסה ויאסרו הלועסים בפרהסיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא נותן זכות, אבל המשטרה מוסמכת להשבית רכב שמזהם את האויר מעל למידה הקבועה בתקן. בוא לא נשחק על המדרון החלקלק יותר מדי... ברצינות, בכל דמוקרטיה יש מאבק בין הצדק לחופש. הצדק דורש חלוקה שווה של המשאבים, אבל גם פגיעה מינימלית בזולת, בעוד החופש דורש את הזכות לעשות מה שאתה רוצה. כל השאלה היא שאלה של גבולות. עד כמה אתה מוכן להגביל את החופש כדי "ליצור" צדק. האם יש לאסור את לועסי המסטיקים והמעשנים? מבחינתי - מחר. במיוחד את אלו שעושים קנאקים מעצבנים כאלו עם המסטיק שלהם, ואלו שמעשנים לך בפרצוף. אבל אני לא קובע (עדיין). כרגע, יש חוקים במדינה ולצערי הם לא נאכפים בצורה משביעת רצון, אע"פ שבעשר השנים האחרונות יש התקדמות, בעיקר בנושא העישון. ובא לראותינו גואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב המקומות אסור לעשן ככה שברוב המקרים, מי שמעשן לך בפרצוף, או שהוא עבריין או שפשוט זו זכותו לעשן לך בפרצוף ואם זה ממש מפריע לך אתה צריך ללכת או לנסות לבקש ממנו שלא לעשן. אני לא מכיר את התיאוריות המדעיות בנוגע לעישון פסיבי אבל אני לא מאמין שזיהום האוויר שנגרם מעישון מתקרב לזה שנגרם ממכוניות ושאדם שמעשן סיגריה ועובר ליידי ברחוב גורם לי נזק בריאותי גדול מהנזק שגורמת לי מכונית חדישה שעומדת בתקנים המחמירים ביותר שעוברת ברחוב (אני מדבר על עישון במקומות פתוחים, ברוב המקומות הסגורים אסור לעשן). סביר להניח מה שבאמת מפריע לך זה הריח (ובעניין הזה, קודם שיכריחו אנשים להתרחץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שזה קשור, כי אני לא חושב שצריך לאסור על עישון בחוק (אני גם לא חושב שצריך לאסור על שימוש בסמים בחוק - רק לאסור על מכירתם של סמים קשים, ואולי אפילו זה מוגבל רק עד גיל מסויים, כמו אלכוהול), אבל העישון אסור במקומות ציבוריים (כמו למשל באוניברסיטה בה אני לומד, שם בכל זאת אנשים מעשנים חופשי, וצוחקים עלי אם אני מעיר להם). מקומות שהם ציבוריים אך בבעלות פרטית, לעומת זאת, לא תמיד מגבילים את העישון. אפקטיבית, אני מנוע מכניסה לפאבים או מועדונים, ואפילו בקפיטריה של מדעי החברה אני לא יכול לשבת, מפאת ענני העשן שאופפים אותנו. הפגיעה הזו, של ישיבה במשך שעתיים בהופעה בבארבי כשכולך עטוף בעשן סיגריות, היא גדולה בהרבה מהפגיעה שנגרמת כתוצאה מהליכה ברחוב אלנבי הדחוס באוטובוסים מזהמים במשך 20 דקות. ושוב - תחבורה היא מחוייבת המציאות. סיגריות, בכל אופן שתסתכל על כך - אינן. ובהזדמנות זו הרשו לי להביע תיעוב כלפי דניאלה שמי שמשמשת בכל הזמדנות כמגינת המעשנים, ומעודדת במודע עישון בקרב צעירים ובכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין העישון באוניברסיטה. היחס הין פינות העישון והאזורים האסורים בעישון צריך להיות סבירות מבחינת השטח ומבחינת המיקום אחרת אף אחד לא יתייחס אליהן (כמו הגבלת מהירות). בקפיטריה של מדעים מדויקים היחס פחות או יותר נכון ולכן אתה יכול לשבת בשולחן של לא מעשנים ולא להריח עשן סיגריות (מצד שני האוכל שם על הפנים). בקפיטריה של פקולטה שבה 40% מהסטודנטים מעשנים, 40% מהמקומות צריכים להיות מותרים לעישון ובערך 25% מהשטח של מתקני הפקולטה צריך להיות מותר לעישון. מצב שבו המקומות היחידים שמותר לעשן בהם הם מאחורי הבניין ובקצוות שלו (ולא למשל אף מקום בלובי, מה אנחנו בעונש) או שיש תור ארוך למקומות בקפטריה שמותרים בעישון והשולחנות האסורים פנויים מזמין אנשים לצפצף על החוק. וזה בדיוק מה שהם עושים. לגבי הופעות, יש כאן בעיה המקום צריך להחליט אם הוא פאב שמעלה הופעות או אולם. באולמות אסור לעשן בפאבים מותר. אני חושב שהבארבי עשה את הבחירה שלו. ואתה צריך לעשות את השיקולים שלך אם לוותר על הופעה או לגרום לעצמך נזק מסוים לבריאות. אם ינסו לאסור עישון בהופעות בבארבי, הוא יפשוט את הרגל מהר מאוד (פשוט קח בחשבון שכמעט כל מי שמעשן בהופעה לא יגיע אליה אם יאסרו עישון ואני לא מאמין שכל כך הרבה אנשים מוותרים על הופעות בגלל הסיגריות). מבחינה חוקית אני משער שגם פאבים צריכים להקצות אזור ללא עישון אבל זו גזירה שציבור בעלי הפאבים לא יוכל לעמוד בה. אני לא חולק עליך בקביעה שתחבורה היא מחויבת המציאות. אבל ניתן היה להקטין משמעותית את נפח התחבורה אם היו חוסמים אזורים למכוניות פרטיות, או מכוניות של נוסע יחיד. אני מסכים שעידוד עישון בקרב צעירים הוא דבר שלילי. ויש אפילו מקום לחוק האוסר מכירת סיגריות לקטינים (לא ממש פרקטי אבל נגיד שאפשר לאכוף אותו) לגבי מבוגרים, לכל אדם יש את מערך השיקולים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון, חבל שלא היית לידי כאשר פתחתי את דלת המעלית בבוקר תמים אחד, בדרכי לסופרמרקט, ומולי ניצב קבלן בניין גדל גוף ובעל שרשר, עם סיגרע מסריחה, כשהוא מתכנן להיכנס למעלית. אמרתי לו בנימוס: אדוני, בבקשה אל תיכנס עם הסיגריה למעלית. הוא אמר טוב ועמד להיכנס למעלית. כאשר ראיתי שהסיגריה עדיין בידו ביקשתי ממנו לכבות אותה. הוא הסתכל עלי במבט מאיים ואמר: "למה מי את?". השבתי לו (בתמימותי הרבה) שאני דיירת בבניין הזה, שמעונינת שראותיה יהיו חפות מעשן הסיגריות שלו, הפניתי אותו לשלט ה"אסור לעשן" התלוי בתוך המעלית וחזרתי על בקשתי. הקבלן, שכבר היה כמעט כולו בתוך המעלית טרק את דלתה בפרצופי (כשהסיגריה בפנים, כמובן), ורק בנס יצאתי עם כאב קל בראש ותו לא. לאחר המקרה נכנסתי לתחנת המשטרה הסמוכה לביתי, ושאלתי את השוטרים מהי הדרך לאכוף את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, והובא לידיעתי כי אני יכולה להגיש תלונה. אני בטוחה שאותו קבלן היה שמח למסור לי את פרטיו, או לחילופין להתלוות עימי למשטרה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שאותו אדם גם אינו מקפיד לשמור על חוקי התנועה, נמנע מתשלום מסים ככל האפשר ובאופן כללי מעדיף לעבור על החוק כשזה נוח לו והסיכוי להיתפס קטן. זו כבר לא בעיה של איך אנשים מתייחסים לעישון אלא בעיה של איך אנשים מתייחסים לחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעשה לי טובה, עשן מתפוגג ברחוב תוך שניות. אני, אישית, מקפיד לא לעשן במבנים סגורים (ברוב המבנים הדבר ממילא אסור על פי חוק). אם אתה לא מעשן, הסיכוי שלך לספוג נזק הוא אפסי - המחקרים על עישון פסיבי לא כל כך מדויקים, בלשון המעטה. אין לי ספק שעישון מזיק. אבל אני נהנה ממנו ואני לא רואה את זכותה של המדינה להפריע לי בכך. כשבארה''ב העבירו איסור על משקאות חריפים, קמה המאפיה. אם ינסו להעביר איסור דומה על עישון, המצב יהיה גרוע בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יסלחו לי כל מתעבי העשן למיניהם. מה העליצות הזו שהמעשנים ישלמו הון עתק? התמכרות היא התמכרות. זו מחלה שהטיפול בה הוא קשה, ונכשל לעתים קרובות. לצורך זה אין כל הבדל בין צריכת הרואין לצריכת ניקוטין, פרט לכך שההתמכרות לניקוטין היא כנראה קשה יותר. לא ראינו שהיעדר פיקוח על ייצור, יבוא ומחירי הרואין פתר איזו שהיא בעיה. נתקלתי במתמכרים רבים להרואין במסגרת עבודתי, ומעולם לא ראיתי אדם שנגמל משום שההרואין היה יקר מדי. אין לצפות שהמצב עבור סיגריות יהיה שונה. אמנם המחלה היא "באשמת" החולה במובן זה שהצעד הראשון של צריכת הסם הוא שלו. אז מה? גם חולי איידס חולים בדרך כלל ב"אשמתם". ואולי אם מישהו אשם בתאונה הוא ישלם את עלות הטיפול (כמה אלפי שקלים ליום)? לא. זוהי בדיוק המשמעות מאחורי ביטוח בריאות וביטוח נפגעי תאונות. איש לא נפגע בכוונה. רק ברשלנות. אנו משלמים עבור הביטוח כדי שיכסה אותנו גם אם היינו "לא בסדר". הסיגריות אינן מוגדרות בסל הבריאות כתרופה חיונית, ובצדק, אך העלאת מחירי הסיגריות היא למעשה ניצול של חולים. אנשים שאין להם ברירה, אלא להמשיך ולצרוך את הסם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים שהעלאת המחירים לא תזרז הפסקת-עישון אצל הרוב המכריע של המעשנים. מצד שני, יש הרבה פחות מכורים להרואין בארץ מאשר מכורים לניקוטין. זה נובע, במידה רבה, מכך שניקוטין הוא זמין יותר, זול יותר, וזוכה ככלל ללגיטימציה חברתית רבה יותר מהרואין. לכן הסרת הפיקוח על המחיר לא צפויה לעודד גמילה, אבל ביחד עם רגולציה נוספת ואכיפתה ויצירת אווירה ציבורית מתאימה (מה שלא סביר שייקרה) - היא יכולה להפחית את שיעור המתמכרים החדשים. העובדה שהקופה הציבורית משתתפת בדאגה לבריאותם של נפגעי תאונות, נדבקי-איידס ומכורי-ניקוטין היא בדיוק מה שמקנה לציבור את הזכות לפעול לצמצום ההוצאות בסעיפים אלה ע"י השקעה במניעה (לכן, גם אם אינני נוהג בכלי רכב, אני מעדיף שהמדינה תעשה את הכבישים לבטוחים יותר, כדי שבטווח הארוך תצטרך להוציא פחות על הטיפול בנפגעים). ולסיום: העליצות? אפשר לקרוא לזה שמחה לאיד, ולפחות במקרה שלי, הייתי מסביר אותה בכך שבמהלך שבוע טיפוסי, רוב האלימות שאני סופג באה מכיוונם של מעשנים בשל היותם מעשנים (שים לב שאני לא נכנס לשאלת העישון הפסיווי - גם אם יוכח מדעית שצ'אפחות על העורף אינן מהוות סכנה לבריאות, זה לא נותן זכות לאנשים שאינני מכיר לצ'פח אותי על ימין ועל שמאל). יש איזו כמיהה, מאד בסיסית, מאד לא-רציונלית, לראות את ה"רעים" סובלים קצת בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שיש הרבה יותר מכורים לניקוטין מאשר להרואין. למעשה, יש הרבה יותר מכורים לניקוטין מאשר לכל סם אחר, כולל סמים חוקיים (אלכוהול, ג'ת) וחוקיים למחצה (פרקודן, אמפתאמינים). הסיבה לכך היא, ככל הנראה, שהניקוטין הוא "אם כל ההתמכרויות". השטויות שמנסים להלעיט בהן את הציבור, כאילו השימוש בסם "רך" כקנביס (חשיש) יגרום להתמכרות לסם קשה יותר הן חסרות שחר. השימוש בניקוטין, לעומת זאת, הוא תנאי די הכרחי לשימוש בכל סם אחר. מימי לא פגשתי מכור לסמים קשים שאינו מכור גם לסיגריות. גם את האלכוהוליסטים שאינם מכורים לסיגריות ניתן לספור על יד אחת (פרט לנשים ילידות הודו, שאצלן תיתכן התמכרות לאלכוהול ללא התמכרות לסיגריות, אך זה באמת אינו הדיון כאן). הבעיה שלי היא שהמלחמה בסמים מתבצעת בהפעלת הרבה כח אכיפה ללא צורך, וגם ללא יעילות. השימוש בסיגריות הולך ופוחת מסיבות חינוכיות ואופנתיות. השימוש בסמים הקשים הולך וגובר. הדרך היחידה, לדעתי, להתגבר על המפגע היא חינוכית *בלבד*. לדעתי, יש להתיר שימוש בכל סם שהוא, במגבלות הנהוגות כיום לגבי אלכוהול, כלומר - מגבלת גיל בלבד. רק כך נוכל להביא את הבעיה למודעות הציבור ולהילחם בה. מעבר לעניין היעילות - באמת אינני מבין מדוע הממסד מרשה לעצמו לקבוע לפרט מה לצרוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ירדתי לסוף דעתך. האם יש, לדעתך, סיבה "ביולוגית" לכך שניקוטין הוא "אם כל ההתמכרויות", או שהדבר נובע מכך שגם בין הסמים החוקיים, ניקוטין הוא זה שההתמכרות אליו לא נתפסת, ציבורית-חברתית, כמרכיב שלילי באישיותו של המכור? (קשה לי בדיוק לנסח את האבחנה... היא מתבטאת בכך שאף אחד לא היה מפיץ שמועות שיריבו הפוליטי הוא מכור לניקוטין, מה שלא כן לגבי אלכוהוליזם). לגבי "תאוריית השלבים" (מה שקראת לו למעלה "שטויות"), ניכר שהרעיון כמו שמציגים אותו, וכמו שמנסים להשתמש בו, איננו נכון. אני משער שהוא מבוסס על שני דברים: א) כאשר חשיש הוא סם בלתי חוקי, צינורות-ההפצה שלו מעדיפים להעביר סחורות רווחיות יותר, ולכן ינסו - ולעתים גם יצליחו - לגרום להתמכרות לסמים "קשים" יותר. ב) אם קיים משהו שניתן לכנותו "נטייה מולדת להתמכרות", והוא איננו ספציפי-לסם, אזי סביר שבקרב המכורים לסמים "קשים" תימצא היסטוריה של שימוש בחשיש, נאמר. לא הבנתי איך התרה-בחוק של סמים נוספים תעזור להגביר את המודעות לבעיות הכרוכות בצריכתם, ואודה לך אם תרחיב בנקודה זו. את ההסבר למה שאינך מבין (במשפט האחרון שלך) כבר נתתי בהודעתי הקודמת. אני מניח שאין טעם לפתח כאן את הדיון העקרוני על מגבלות החופש. (בפועל, אגב, מערכת האכיפה ממש לא מתעניינת בעבירות "שימוש" אלא בעבירות "סחר ב-"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לכך שניקוטין הוא "אם כל ההתמכרויות" אינה ידועה לי. הדבר שבו אני משוכנע הוא שזוהי אחת ההתמכרויות הקשות ביותר. ישנם חולים רבים המעשנים עד יום מותם, תרתי משמע, אפילו במקרים שבהם קיימת מחלת ריאות דוהרת שהיא פונקציה ישירה של העישון. כבר היכרתי חולה שבימים האחרונים לחייו היה מאבד את הכרתו בכל עישון סיגריה. לא רק שהסיגריות קיצרו את חייו, הן גרמו לו לסבל ישיר בזמן העישון. קיימת מחלת כלי דם הקרויה Burger. היא תוקפת מעשנים בלבד וגורמת לאיבוד איברים. מתפתח נמק המחייב כריתה של אצבעות, ובהמשך גפיים שלמות. הפסקת העישון עוצרת בהם את המחלה ומצילה את האיברים שלא נקטעו. רק מיעוטם מסוגל אכן להפסיק לעשן. אין אח ורע להתמכרות כה קשה בשום חומר המוכר לי. מכורים להרואין בדרך כלל נגמלים לפני גיל 50, אם אינם מתים מסיבוכי ההתמכרות קודם לכן (בערך %50 מתים). שיעור ההצלחה בגמילה מסיגריות הוא נמוך בהרבה, והנזקים לטווח ארוך הם גדולים יותר. כפי שכבר ציינתי, הסיבה לשוני בהתמכרויות אינה ידועה לי, אך אם שרדנו את התרת הניקוטין והאלכוהול אפשר, לדעתי, להרים את המחסום החוקי, ולהתרכז בהסברה. אני מאמין שאם נוקיע את כל הסמים, מבלי להסתיר את האמת על אף אחד מהם (כולל האמת שאין לחשיש נזקים משמעותיים מוכחים והוא כנראה אינו ממכר) נוכל להגיע למצב שבו הלחץ החברתי כנגד משתמשי הסמים יהפוך אותם למיעוט מבוטל. בהמשך יש לרכז הסברה כנגד מה שמרקס כינה "אופיום להמונים" אבל זה כבר למאמר אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה לומר לי שמי שאינו מעשן לא יכול להתמכר, או הרבה פחות סביר שיתמכר, לאלכוהול (אם אינו אישה מהודו)? אשמח לקבל הפניות למאמרים או מחקרים בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ישנם סיבות נוספות שגורמות לחיילים במוצבים לעשן יותר ממה שהם רגילים, אולם כשהיינו במוצבים בלבנון שם הסיגריות עולות בערך חמישית ממה שהן עולות בארץ, עישנו מעט המעשנים שלנו, כפליים ופי שלושה ממה שהיו רגילים. או בלשונו של אחד מהם ''כל כך זול פה הסיגריות ככה שחבל שלא לעשן''. אולי אצל האנשים שסביבכם המחיר לא מהווה שיקול אולם בתקופת הצבא שם חלק גדול מהמעשנים מתרגלים לכך, השיקול מאוד משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנוחות הציבור, אני מאד ממליץ, כשאתם כוללים קישור למאמר, *בעיקר* מאמר ב"הארץ", שנעלם אחרי שבוע – לכלול את תמצית הדברים. במקרה של מאמר זה: עשור לאחר שקליפורניה פתחה בתוכנית רחבת-היקף נגד עישון, ירדה שכיחות סרטן הריאות וסרטן הסימפונות ב- %14, לעומת פחות מ- %3 בשאר ארה"ב. מסקנה: חינוך נגד עישון מציל חיי אדם. (העשור המדובר הוא 88 עד 97). המימון לתוכנית נגד עישון הגיע ממס של 25 סנט על כל חפיסה, שהועלה ל- 50 סנט לפני שנתיים. פרשנים טוענים שגם עליית המחיר עצמה היתה חלק מהגורמים לירידה בשיעורי העישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כשהלינקים אינם לכתבות מהמהדורה המודפסת, אלא מ"עדכוני חדשות"? (נחכה ונראה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צדקת, מיץ. בדקתי את הלינק היום והוא עדיין פעיל. פיזיקל אימורטליטי במונחים אינטרנטיים, האין זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסה לשבור שיא מקומי בפער-תאריכים-בין-הודעה-לתגובה, מה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... אני צריך בערך שלושה חודשים כדי לחשוב על זה, ואז אענה לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |