 |
פסק הלכה מקל על אשכנזים בדיני קטניות בפסח | 3567 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
הפרלמנט נגע מה בנושא, בערך 1:10 ד' מההתחלה. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתכל'ס, שום חדש. הארגון הזה, מזווית ראייתו של שומר מצוות, מצטיין בעיקר במציאת דברים שאין בהם חידוש אלא למי שלא מכיר את החומר, ואז פרסומם בקול תרועה רמה. והנה למשל תשובה דומה של ראש ישיבת עתניאל, שנחשב כמדומני רב לא פחות חשוב מרוב חברי 'בית הלל'. התשובה פורסמה לפני שנתיים בעלון שבת *מאוד* נפוץ (ומכאן שהגיעה לקהל גדול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחלופין: לגיטימציה להתנהגות מחמירה פחות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של הפסק הזה, תשובות דומות לו ניתנו ופורסמו בין השאר מהרב דב ליאור - אחד הבולטים ברבנים החרדים-לאומיים, לא בדיוק ליברל. שוב: הארגון הזה נראה לי מחדש מעט מאוד ובעיקר מייח"צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בדברים האלה יש ליח"צ חשיבות גדולה, הלא כן? אני מדבר על יח"צ כלפי הציבור הדתי, לא החילוני. ובכלל, האם מקוריות בפסיקה היא ערך ביהדות? (ניחוש: לא, ואין לך טענה כלפי "בית הלל" על המחזור. הטענה שלך היא כלפי התקשורת החילונית (והאייל) על פספוס החדשות כשהן חדשות (או מפי מתנחלים) וחגיגתן כשהן מיוחצנות נכון (ומפי דתיים נחמדים). צודק.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש:יש לו גם על הארגון עצמו,על פי הטון. מרפרוף על הפסיקות באתר, כמה מהן הפתיעו אותי בשמרנותן (נניח, בדיני צניעות). עם זאת, למיטב ידיעתי, פסיקת הלכה מפי רבניות (גם בנושאים כלליים) היא חידוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליחסי ציבור יש חשיבות, אבל מוגבלת. ופה, בהתאם לנקודות שלך: מקוריות בפסיקה איננה ערך כשלעצמו, אלא כשיש בזה צורך*; הטענות שלי *אינן* כלפי התקשורת החילונית והאייל, אלא כלפי הארגון. למה? כי הארגון מתמחה ביצירת רושם של "אנחנו עשינו משהו חדש!" בהודעות הדובר שלו, כשבתכל'ס לא רק שאין שום דבר חדש בחלק ניכר מהדברים, אלא שהתשובה המלאה מתגלה כשמרנית למדי וכשונה מהרושם של הדובר. ייקחו עמדה שמרנית - סבבה. יקחו עמדה לא שמרנית - סבבה. ייקחו עמדה מיינסטרימית ויציגו אותה כאילו המציאו את הגלגל - לא כל כך סבבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה נכון עובדתית/ טכנית, אבל בפירוש אין לו את ה"צלצול" שנשמע בקרב החילונים. פסק הלכה (בודאי במקרה כמו זה) הוא פחות או יותר דעתו האישית של רב אחד (נאמר, נייר עמדה) שיש לו את אותו המשקל שיש לאותו רב. לא יותר מזה. מי שמקשיב/ מקבל רב זה, על הכיפק. מי שפונה לרב אחר- "פסק הלכה" זה חסר משמעות לגביו. לשם ההגינות, לפעמים קורה שפסק הלכה מסויים מצית דיון רבני בין פיגורות משמעותיות (כך ההלכה מתקדמת) אבל זה ברבדים שנסתרים בדרך כלל מקהלים מחוץ למעגלים הרלוונטים. התשקורת מלאה ב"פסקי הלכה" הזויים שיצאו על ידי רבנים שונים ומשונים (בדרך כלל תוך עיוות התמונה) ולא צריך להתרגש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הרב אבינר פוסק כך: למקרים כאלה נאמר "עשה לך רב", אין הלכה אחידה לכלל ישראל לכן אדם חייב שיהיה לו רב שותו או מוקיר ומעריך וממנו יאב את ההלכה בלי להתחשב בדעות של בלוגריסטים. הלכה לומדים מרב! לא מספרים ולא מאינטרנט, אותו רב יכול להתיר משהו למישהו ולאסור אותו דבר למישהו אחר אין בכך חידוש וגם אם הוא טעה העבירה היא עליו ולא עליך במקרה ששאלת אותו פנים אל פנים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסק ההלכה האמור הוא נייר עמדה של רבני (ורבניות) ארגון בית הלל. אין לי מושג אם מי מהם, או אף כולם, הם גם בלוגרים. לא ברור לי אם לרב אבינר יש בלוג (לפי הדף הזה יש לו, אולם הקישור משם שבור. יש לי הרגשה שהדבר המצולם כאן הוא בדיוק מה שמכונה באותו דף "בלוג"). האם אין ערך בכך שרבני בית הילל טורחים לפרסם את דעותיהם של אותם רבנים שלא מחמירים לשוא(?) בעניין "קטניות"1 בפסח כדי להקל על מי שמחמיר בגלל בורות ("יש ספק: אין ספק")? 1 ההיגיון ההלכתי בפעולה: אורז אסור לא מכיוון שהוא דגן אלא מכיוון שהוא קטניה. בימינו יש הרי הקפדה חמורה על הפרדת "דגנים", כלומר, מה שמכיל גלוטן, מכיוון שחולי צליאק רגישים לזה. אבל חשוב יותר לשמור על המסורת ולקדש מנהג שאיבד את תכליתו המקורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין שרציתי להעביר שגם מצד ציבור "מקבלי ההלכה" קל יותר ופשוט לחפש באינטרנט או בילקוט\קיצור הלכה וללכת לפיו כשזה במקור אמור לשמש רק כ"קווים מנחים" ולא הלכה למעשה! הלכה למעשה לומדים או דרך הסבא (במידה והוא שומר תורה ומצוות וכך הוא נהג) או דרך רב "אישי"-"הבקיא בכל התורה כולה" ומכיר מנהגים שונים ואת מצב קהילתו הפיזית והרוחנית ויודע ולא מפחד לפסוק בהתאם. בימינו פשוט התחילו הרבה "רבנים קטנים" להעביר שיעורים פעם פה פעם שם ללא הכרת הקהילה ופוסקים הלכה מתוך ספרים לרוב של הרב עובדיה ולא נותנים מקום לדעה אחרת שלה יש גם מקור הלכתי מכובד. ונוסף על כך בגלל האופן שזה בנוי הספרים הם לא מפרידים בין עיקר לטפל בין חובה לחומרה -ברור שיש עניין בהחמרות אבל רק למי שבדרגה רוחנית מסוימת (למרות שהרב עובדיה לא נחשב למחמיר בפסקיו) לכן מי שהחליט ללכת לפי בית הלל- מי שלא יהיו כל עוד יש להם בסיס הלכתי ילך אחריהם תמיד ומי שהולך לפי הרב אבינר ילך אחריו בכל דבר ומי שהחליט ללכת לפי הרב עובדיה ילך אחריו תמיד וחשוב שכל הרוצה להקפיד יעשה לו רב!, מסופר על הרב קוק שבקהילה שלו בליטא לדעתי ידע אפילו מה כל אחד המקהילה שלו לומד בביתו והדריך אותם גם בזה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא חוכמה להחמיר או לא להחמיר. אין מישהו שמחפש להקל מתוך מגמה להקל, ואם כן אז הוא לא מתעסק בהלכה אלא בגימיקים שאפשר לפרסם באינטרנט. העניין הוא להוציא "חידוש". להראות פנים חדשות בתורה מתוך עיון במפרשים ראשונים ואחרונים על הגמרא ופוסקי הלכות כדוגמת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור בית יוסף והט"ז והב"ח, ולחבר את הנקודות כך שתצא תוצאה שונה מבלי לעוות את האמת. כשאני פוסק הלכה (אני לא יודע איך, אני לא פוסק הלכות) אני מצמיד לחידוש הזה חותמת עם השם שלי, "הרב האייל התיר קטניות בפסח" ואז אותם האנשים שסומכים על הרב האייל, נניח שיש כזה רב, אז הם סומכים עליי שאפשר לעשות את זה ***מצד האמת.*** לא הצלחתי להבין עדיין את המיתוג של ההלכה עם לוגואים ושמות ודפי עמדה ודוברים. שיהיה להם בהצלחה, אני נשאר עם מרן... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |