המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
נפלא בעיניי. עדין, רגיש, צנוע, מצוי במידה נכונה ושאיננה מופרזת. מאד יפה. |
|
||||
|
||||
"אורלי קסטל-בלום: לא רוצה לגמור כמו דוד אבידן. יום לפני ההכרזה על המועמדים הסופיים לפרס ספיר, אחת הסופרות המרכזיות בישראל מהרהרת במחשבות אובדניות ומודה שהיא מתקשה להתקיים בכבוד: "אין פה תרבות". כעת היא מנסה להתמודד גם עם הפחד שתיזרק לרחוב." |
|
||||
|
||||
איך היא הצליחה לצבור חובות של מליון שקל ? |
|
||||
|
||||
לפי הראיון במעריב היום היא חיתה בלי חשבון. וגם עכשיו היא לא לגמרי מרוששת, גרה בבית שכור עם גינה בתל ברוך. עצוב ומדאיג לקרוא את הראיון הזה, היא לא נשמעת טוב, ולא בגלל המחסור בכסף. רצוי שמישהו מקרוביה ידאג לה. |
|
||||
|
||||
הי, גם אנחנו בחובות! 1 הספרים המועמדים לפרס ספיר השנה: "ארטור" מאת דן בניה סרי "יולנדה" מאת משה סקאל "דרוש לחשן" מאת חגי ליניק "היברו פבלישינג קומפני" מאת מתן חרמוני "חיי חורף" מאת אורלי קסטל בלום |
|
||||
|
||||
ההפך ממרוששת. "מעריב, הכותב ועורכיו יצרו מצג שווא": |
|
||||
|
||||
(נושא קצת שונה) אחת התגובות שם (של "T") תומהת על כך שאין סופרים עצמאיים, כמו בתחומי המוזיקה המקוונת. אחד הפודקאסטים שאני נוהג לשמוע נקרא Linux Outlaws. הוא נערך ע"י שני אנשים שאחד מהם הוא סטודנט גרמני לספרות (לא לדאוג. הוא עובד בינתיים בתמיכה וניהול מערכות מחשבים). הוא גם נוהג לקטר מדי פעם, כשנחה עליו המוזה. באחת התוכניות האחרונות הוא הזכיר את העובדה שקורא הספרים של [0[Barnes & Noble לא הגיע בכלל לאירופה ושהוא די חסר תועלת שם. לכן הוא סוקר רק את הקורא של אמאזון. הוא הזכיר שם את העובדה שמבחינת היחס ליוצרים, שוק הספרים גרוע בהרבה משוק המוזיקה, והגורמים המעורבים בו תקועים מבחינה מנטלית עמוק בעבר, אפילו ביחס ל-MAFIAA של המוזיקה והסרטים (תגובה 587460). אמאזון חדשה בשוק ומנסה למצוא תוכן לקורא שלה. בין השאר היא מאפשרת לכל אחד למכור דרכה יצירות (או שמא "יצירות"1). האם אתם חושבים שהפעם אולי נראה גם עקיפה של ההוצאות המסורתיות? עוד תעשיית תוכן תתחיל להתמוטט? 0 לא עובד כרגע: <wikipedia Barnes & Noble> 1 לפי חוק זכויות היוצרים, כל תוכנית מחשב קטנה שאני כותב היא יצירת אומנות. לכן אני לא אדרוש כאן שום התנצלות. |
|
||||
|
||||
נקודת השקפה חלופית: נניח שהמצב בשוק באמת חמור והדרך היחידה לקיים את ענף הספרות (בארץ היא ע"י תשלום קצבה ממשלתית לשלושים-ארבעים יוצרים מובילים (ההצעה הזו הועלתה בראיון כלאחר יד ע"י הסופרת). מי ישלם על עריכת ספריהם? |
|
||||
|
||||
למה דווקא העריכה עולה כסעיף נפרד? בד"כ ההוצאה משלמת על העריכה. היא תמשיך לעשות זאת באותה מידה שבה היא תמשיך לשלם על בחירת עטיפה, הדפסה, הפצה וכולי. |
|
||||
|
||||
אבל זו הנקודה. האם קיומה של ההוצאה כגוף מתווך מובנת מאליה? האם במצב ההיפותטי שהסופר מקבל קיצבה מהמדינה הוא ישלם להוצאת הספרים על שרותי הוצאה לאור? |
|
||||
|
||||
אני לא מנהל החשבונות שלה... אבל 30 שנה, 12 חודשים בשנה נותן 360 חודשים, גרעון חודשי של 2,800 שקל נותן לך מליון שקל חוב (לפני ריבית). אם היא מרוויחה "מאות שקלים בשנה" מתמלוגים, בו נהיה נדיבים ונגיד 500 שקל בחודש, אז הוצאות של 3,500 שקל בחודש (פחות משכר המינימום) יכניסו אותך לחוב גדול בהרבה. |
|
||||
|
||||
30 שנה עם גרעון חודשי של 2800 ש' ועדיין לא מצאה לעצמה עבודה? |
|
||||
|
||||
סופר ישראלי לא מתפרנס רק (או בעיקר) ממכירות ספרים. סופר ישראלי (בוודאי אם הוא מהידועים, כמו קסטל-בלום) יכול להופיע בפני קהל. ערב כזה (למשל במתנ"ס, בקיבוץ או בדירה של חוג חברתי מהעשירון העליון) מתורגם לסדר גודל של אלף ש"ח (אם הסופר לא חמדן), והוא יכול לקיים יותר מאחד כזה בשבוע. העברת סדנאות כתיבה יוצרת היא, כמובן, אופציה משתלמת אחרת. קשה להתעשר בארץ מספרות (אלא אם כן אתה גרוסמן/עוז/יהושע/שלו וגם אז זה לא "עושר" אלא אמידות), אבל להתפרנס בלי להיות קבצן אפשר. |
|
||||
|
||||
הוא יכול גם לכתוב את הארי פוטר באנגלית ובכלל להרוויח לא רע... השאלה לא היתה איך לא לצבור חובות של מליון שקל אלא איך כן. |
|
||||
|
||||
בוודאי, אבל אם החשבון מתבסס רק על ההנחה שהיא מרויחה כסף רק מתמלוגים אז הוא לא נכון. איך כן לצבור חובות של מיליון שקל זו שאלה קלה מאד אם צד ההכנסות לא מובא בחשבון (האמת היא שהיא די קלה גם אם הוא כן). |
|
||||
|
||||
שאלות קשות אני משאיר לאנשים חכמים, אני לוקח על עצמי את הקלות. |
|
||||
|
||||
התמלוגים באמת דלים, אבל סופרת בסטטוס של קסטל-בלום מקבלת בד"כ גם סכום גדול מההוצאה על הזכויות, קראתי איפה שהוא שרק המקדמה שהיא מקבלת עוד לפני שהספר נכתב בכלל, היא בסביבות ה-250 אלף שקל. |
|
||||
|
||||
"דקה" כיחידת זמן או מילת תואר שמתארת מזעריות? מדקרת עניין בת דקה. |
|
||||
|
||||
דקה: ממחוג דקיק המשלים סיבוב ומונה זמן ועד עיר מטרופולין כמעט בלתי נגמרת, שוחקת אדם עד דק. חבל שבין 16 התגובות שמעליך לא היתה שום תגובה לשיר היפה הזה? ועל כך כבר אמר: "למי אני עמל?" (גילוי נאות, בכל פעם שאני נזכר במשוררת אני חושב על הפתגם: "אל תסתכל בקנקן...") |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |