 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעיניי קטע פשוט ויפה. |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אחד הקטעים הכי יפים שהיו פה. כנראה שאני מעדיף פרוזה על שירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינקוגניטו, הצלחת להבין מה שהיא כתבה בתגובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''למפרגנים, תודה רבה מאד, היה משמח מאד לפגוש בתגובות שלכם'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הייתה עקיצה צפריר. כאילו גם אלינו היא מדברת סינית, ואנחנו לא מבינים. לא משנה, זה חמק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. בפעם הבאה אני לא אצפה לקבל תשובה טובה יותר מהאורקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הניתוק הגדול. הכל הפוך אצלה בעולם. היא מודעת לזרות שבה. זו לא הסביבה שזרה. היא אינה בסין. זו היא שמדברת סינית. היא מייחסת לכאורה את שורשי העדר התקשורת בינה לבין הסביבה לה עצמה. הנוף שמולה הוא אתה, הפגודות העצובות.. והמון עגלות הרתומות לאנשים שהיו פעם אנשים". שאר הקטע עוסק בה מנקודת המבט של האנשים. היא הזרה. היא "הבעיה".היא זו נטולת השפה, שתשפוך אור על עוגות החתונה מהמרגרינה, על מי שהיו פעם אנשים ועליך. ["אתה עומד מולי". ו"בוכה"- שני התאורים המיוחסים לך. עמידה מולי- כגוף זר ולא קריא. הבכי מקרב מעט, יש בו את התסיכול והרצון לגשר,( מה שאינו מובן מאליו בסביבה שכל כולה ריחוק.)] אבל יש את הביקורת הסמויה. "המון עגלות הרתומות לאנשים, שהיו פעם אנשים"- הכל חסר רוח. כל מה שהיה מובן מאליו, כבר אינו מזוהה עכשיו. יש פה פונקציות, בדמות אנשים, הנושאות בעול לא להן. אז אל תצפו ממני להבין. אני סינית, כי אני לא מצליחה להבין. למישהו יש הסבר שישבור את מחסום השפה? רוב הקטע כאמור מתאר אותה בעיני הסביבה. ודווקא בכך הוא צועק את חוסר הפשר אצלה, את אי היכולת שלה להתחבר ולמצוא את עצמה בסביבה שהיא סין אחת גדולה, בסביבה שהיא כאילו שפויה, שרק עיניי המלוכסנות לכל הרוחות אינן מצליחות להכיל. דווקא אצלי, דביר, העיניים מתחילות להתרחב למקרא השיר. איזו הקלה. סוף סוף דוברת סינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להמליץ לך על "פואמות קטנות בפרוזה" של בודלייר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה אני אשתדל להשיג אותו. דרך אגב אם כבר מדברים על פרוזה קצרה אני חייב לציין שאחד הסיפורים האהובים עלי הוא הדינוזאור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''איש המערות ישב...'' זה החצי הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...,הטעות האחרונה בחייו האומללים'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרגיש שהבנתי מספיק את היצירה - נראה לי שמדובר בחוסר יכולת של הדוברת לתקשר עם בן זוגה, אבל פרטים רבים נשארו לי לא מחוברים. תוכל אולי (או אינקוגינטו, או המחברת) לנסות לפרש קצת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך גם אני מבין את האמירה שבקטע, והיא נראית לי פשוטה ונשמעת תמימה. אני לא מזהה רובד סמוי בדברים, אבל דווקא היעדר היומרה הוא שמוסיף חן בעיניי. אולי הכותבת תוכל לומר דברים אחרים. זה נשמע שמשהו השתנה בדמות המספרת, שינוי שניתן לסמל אותו תחילה בשינוי חיצוני במראה, שתי צמות וסירות עיניים וכיו"ב, בדימויים שהכיוון שלהם כבר התהפך, כלומר לא העצמים מעוררים דימויים לסביבה סינית, אלא הדימויים כבר שייכים לעבר לא רלוונטי והסביבה היא באמת סינית. ברקע לא עוגות חתונה, אלא פגודות שמזכירות עוגות חתונה, והאנשים הם כבר האנשים הרתומים לאותן עגלות נסיעה סיניות ואותם היא מכנה- חמורים. ואותו שינוי שחל בדמות הופך להיות שלם כאשר גם השפה מתחלפת וכעת כבר לא נותר מן הדמות הישנה דבר. היא לגמרי סינית. בן הזוג אשר ככל הנראה מכיר אותה מימים אחרים, ורואה את העולם כפי ששניהם ראו אותו בעבר, מבקש/ בוכה ממנה לחזור מן השינוי שלה, והיא מרגישה שהיא כבר לא יכולה. שהיא לגמרי סינית. הקטע יושב על מטבע לשון ארעי-אל תדבר אליי סינית, כלומר דבר בשפה שאני מבין.באותה מידה אפשר היה לומר אל תדבר אליי סקוטית, ואז הדמות כבר הייתה מלובשת בחצאית ריבועים אדומה ומצויידת בחמת חלילים..זה באמת נשמע קצת ארעי מכיוון שלכל הקטע אין אחיזה אלא במטבע לשון. התגובה הקומית של ג'וד לעומת זאת תלויה במציאות כלשהי שבו היא מרותקת למסך לשמוע את דיווחי החדשות מיפן וכבר נדמה לה שהיא עצמה הופכת יפנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת גדול עליי "לנתח" או לקרוא לשירשומה (לא שיר ממש, ולא רשומה ממש) הזה "יצירה". אבל קודם כל, בהחלט מתייחס ל"הוא מדבר אליי סינית", ז"א, בהתייחס למשפט השגור: הוא אומר לי דברים שאני לא מבינה, ולא בגלל שאני קשת הבנה, אלא בגלל שהוא לא "מדבר נכון", לא יודע להסביר את עצמו. משתמש בעולם מושגים זר, תרתי משמע. ובקטע הזה, זאת בהחלט הדוברת שמרגישה שהיא עצמה לא מדברת נכון, לא מצליחה להסביר את עצמה ולא יכולה להסביר את עצמה. אולי כי גם היא לא ממש מבינה את עצמה. היא זרה גם לעצמה.היא כל כך זרה לעצמה, שלא רק העולם הפנימי שלה זר, גם העולם החיצוני שלה זר ומוזר, ולא רק זר ומוזר, אלא גם אומלל. האומללות היא פנימית וחיצונית גם יחד. (אנשים שהם חמורים, עוגות חתונה ממרגרינה)ובכל זאת, נקודת האור, אם אפשר לראות את זה ככה, היא שהדוברת לפחות מבינה מה בן הזוג שלה אומר לה, לפחות אותו היא מבינה:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! האמת היא שאת הרעיון הכללי, של זרות הדוברת לבן זוגה ולעצמה הבנתי קודם, אבל נכון יותר לומר שקודם ניחשתי אותו מהרשומה1, ועכשיו אני מבין אותו ממנה - כמו שכתבתי לדביר, המילה/משפט "חמורים" היא מה שהיה לי חסר, והיא ציר מרכזי ברשומה. עכשיו אני מצטרף - זו באמת רשומה יפה. מה שעדיין לא לגמרי ברור לי - ואם תרצי להסביר אשמח (ואם לא, גם בסדר), הוא (1) היעדר הלחיים - זה דימוי גופני של סינים, כמו העיניים הצרות? (2) זה יותר מרכזי - מה תפקיד המון הריקשות והקוּלים? 1 מצטער שאני לא משתמש ב"שיר-רשומה" - אני רגיש להלחמים, תגובה 349290 ותגובה 499192. בכלל לא שמעתי על המילה "רשומה" בהקשר של אמנויות המילים, אבל אני קונה אותה - עד שיתקנו אותי היא נראית לי פנויה, ודווקא מתאימה למדי לסוג היצירה הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי יש למילה הזו צליל די רשמי (רשומות המדינה, רשומה - Entry בבסיס נתונים, ועוד). אבל אני מניח שאתה מכיר את המשמעויות הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר "רשומות" (notes) כבר מת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! האסימון שלא נפל לי קודם הוא ש"חמורים" הוא האנשים מושכי הריקשות - ראיתי סתם מילה תקועה באמצע, ועכשיו הקטע די מתחבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכן. ה"חמורים" מתייחס לאנשים המושכים את הרקשות. האנשים המושכים את הרקשות/ עגלות הם לדידי, אחד הדברים הקשים של העולם השלישי, שבהרבה מאד מובנים עולה עלינו, ולא פעם הוא העולם הראשון שהייתי רוצה לחיות בו, ובכל זאת, יש משהו שלא מצליח להניח את דעתי בעובדה שזו פרנסתם של אנשים רבים כל כך. יכול להיות שהייתי צריכה להזיז את המילה. אחשוב על זה. עוד תודה, יום הכי טוב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. והלחיים, זה בהחלט הרזון המופלג של הסינים בעיני. אבל יכול להיות שאני טועה. אולי הסינים כבר לא כל כך רזים... מעולם לא הייתי בסין. זה נשען על סטריאוטיפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני נהייתי יפנית. כשאני אומרת תודה כפות ידיי זעות מעצמן זו לקראת זו וראשי רוכן ברכינה כמעט בלתי נראית אבל אני מרגישה אותה. ועוד משהו מוזר, היפנים כבר לא נראים כולם אותו דבר, הם שונים זה מזה כמו שאנו שונים זה מזה. וכמובן, הם כולם באים עם תרגום סימולטני לאנגלית, זה בגלל שכבר חודש פתוח במחשב שלי ערוץ NHK היפני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |