האם מיקרו-אשראי הוא הפתרון לעוני? | 3319 | ||||||||
|
האם מיקרו-אשראי הוא הפתרון לעוני? | 3319 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
כרגיל בעיתון לאנשים חושבים1 הכל רמיזות "עוד ועוד כלכלנים וחוקרים טוענים ..." , "חוקרים טוענים כי..." מי? קישורים? מספרים? משהו? 1כל העיתונים ככה אבל לא יכלתי להתאפק בגלל הפרטנזיות של העלון של שוקן |
|
||||
|
||||
אבחנה מעניינת שמוזכרת במאמר היא שלא מדובר רק במיקרו-אשראי אלא במיקרו-בנקאות 1. למשל, מיקרו-חסכון הוא כלי פיננסי חשוב שאיננו זמין לכלל האוכלוסיה במדינות מתפתחות ומסתבר שיש לו דרישה לא מעטה. נראה גם שעם הגידול במספר המלווים, נוצר צורך לפקח טוב יותר על התחום כדי למנוע הלוואות בריבית קצוצה (שתוצאותיהן עלולות להיות טרגיות). כיון שיש מעט מאד מחקרים שיטתיים בנושא, הויכוח נשען בעיקר על סיפורים אישיים שדווחו בתקשורת ולא כל כך על עובדות סטטיסטיות. _______________________ חשוב לזכור שלבנקים המסחריים הרגילים יש אינטרס להשחיר את פניו של המיקרו-אשראי, ולכן כדאי להתייחס בזהירות רבה לביקורות עליו ולוודא מי מממן את המבקרים. |
|
||||
|
||||
נראה כי בעוד מיקרו אשראי אכן נותן הזדמנויות לאנשים לפתח עסקים משלהם ולנצל הזדמנויות עסקיות - זה לא מספיק. זה לא מספיק בלי סביבה בטוחה לעסקים, בלי ביטחון אישי, בלי יציבות. זה לא מספיק בלי תשתיות שיאפשרו את ההזדמנויות הללו - בעיקר בתקשורת ותחבורה. זה לא מספיק בלי תרבות שמעודדת לקיחת סיכונים כאלה ואת האפשרות לכישלון. ניתן להסתכל על סין, כמו בכתבה זו : http://www.economist.com/node/18330120 נראה לי שבהאיטי זה לא היה עובד. |
|
||||
|
||||
כאשר נתקלתי לראשונה במפעלו של יונוס, הדבר שימח אותי עד מאוד. הרי מה טוב מאשר היחלצות של אנשים מתוך עוני, שלא דרך קבלת נדבות זמניות, והפיכתם לאנשים עצמאיים, גאים ויצרניים? ואולם במחשב שניה, יתכן ששמחתי היתה מופרזת. כפי שצויין, חסרים כאן נתונים סטטיסטיים, ובעניינים חברתיים וכלכליים, הסטטיסטיקה, ולא אנקדוטות מרנינות או קורעות לב, היא האמת. אבל גם ללא הנתונים המספריים, אפשר לתהות עד כמה יש מקום להמוני עסקים קטנים המוכרים עגבניות מגינה משפחתית, או סלי נצרים, אם אין הם נעזרים במשווק המביא את תוצרתם לעיר, מה שמאפשר לו בסופו של דבר ללחוץ אותם במחיר ולהחזירם אל קו העוני, או לעבור ליצור ממוכן, המביא לתוצאה דומה. האם בעולם של תהליכי יצור ושיווק מתקדמים והמוניים, בהם מביס היצור ההמוני בקלות את היצרנים הקטנים, ישנה אפשרות קיום כלכלית, לאורך זמן, להמוני עסקים קטנים בתחומים שאינם דורשים כמעט השכלה? אולי באמת יש להחליף את התרומות המעודדות את חלום העצמאות הכלכלית, בתרומות להקמת מפעלים, הכשרה מקצועית של שכירים פוטנציאליים, כמו גם במימון הטמעת זכויות העובדים בציבור ובקרב העובדים? |
|
||||
|
||||
היתרון הגדול של המיקרו-אשראי הוא שהשיטה אינה דורשת השקעות נוספות, מלחמה בבירוקרטיה או זמן ארוך: אתה נותן סכום למישהו, והוא יכול להעזר בו באופן מיידי כדי לשפר את מצבו. גם הסיכון בכל הלוואה בודדת הוא נמוך - לכל היותר, הגוף המממן יפסיד כמה עשרות או מאות דולרים. פיזור הסיכון לסכום הכולל על פני לווים רבים עשוי לצמצם אותו. לעומת זאת, הקמת מפעלים היא פעולה ממושכת ומסורבלת (שאילו יכלה לממן את עצמה היתה, מן הסתם, מוצאת כבר משקיעים). הכשרה מקצועית היא פעולה ממושכת, כאשר המשתלמים נאלצים לוותר במהלכה על אורח החיים הקיים שלהם (ואולי גם על מה שהם משתכרים כרגע) - בלי שברור שבסופו של דבר תהיה להם תעסוקה בתחום אותו הם לומדים. הטמעת זכויות - תנאי להטמעת זכויות בקרב עובדים הוא שתהיה להם עבודה. מיליונים שאין להם עבודה לא יוכלו להרוויח דבר מהידיעה שאילו היו עובדים היו להם זכויות. |
|
||||
|
||||
''פיזור הסיכון לסכום הכולל על פני לווים רבים עשוי לצמצם אותו.'' - עשוי, ועשוי שלא. כמו שלמדנו מהמשבר האחרון, הרבה משכנתאות גרועות לא נותנות ביטחון, כך גם הרבה לווים גרועים. |
|
||||
|
||||
נכון. אבל עובדה היא ששעור ההחזר בבנק גראמין של יונוס עומד על יותר מ-98% למרות העדרם של בטחונות להלוואות ותלות מוחלטת ברצונם הטוב של מקבליהן. |
|
||||
|
||||
מיקרו־אשראי נשמע כמו משהו מבטיח מכיוון שאותה כמות של כסף מועילה הרבה יותר בעולם השלישי. אם זהו השיקול, האם זה כ"כ מועיל גם בעולם הראשון? |
|
||||
|
||||
זו שאלה מענינת. אם אתה מעונין לקבל תשובה, כדאי לך להגיע ביום ג' הקרוב בחמש אחר הצהריים למכון ואן-ליר בירושלים. במסגרת סדרת דיונים שם אודות "מחלוקות בכלכלה" יעסקו בשאלה "האם צריך מימון זעיר בישראל?". |
|
||||
|
||||
כבר יש כזה. מט''י מסייעים בעניין הלוואות למימון עסקים בתנאים נוחים. |
|
||||
|
||||
אם אכן השיטה לא עובדת, אז זה שיש לה יתרונות חשובים זה לא כל כך משנה. |
|
||||
|
||||
מה שאמר האלמוני המזוהה ויותר: על פניו, מיקרו הלוואות בעייתיות הרבה יותר מהלוואות רגילות. הן כנראה לא עוברות בדיקות כדאיות כפי שהלוואות גדולות יותר עוברות, כך שסביר יותר שהן לא יוחזרו. אני מניח שגם לא בודקים היטב מה נעשה עם הכסף לאחר מכן, מבחינת יושר (משיכת משכורת בגובה ההלוואה והכרזה על פשיטת רגל) ותבונה (השקעת ההלוואה בשלג דאשתקד). כך שאם אתה מלווה מיליון דולר דרך עשרת אלפים מיקרו-הלוואות, אחוז הכסף שתקבל בחזרה הוא כנראה נמוך משמעותית מאשר לו היית מחלק את הסכום לעשרה לווים. בנוסף, ברגע שאחוז העסקים הפרטיים חסרי הייחוד עובר סף מסויים, יש לצפות לגל של פשיטות רגל. אתה גם מניח שהלוואת כסף לפתיחת דוכן חצילים נוסף בכפר היא הימור טוב יותר מאשר השקעה בכישורים. אני מסופק. |
|
||||
|
||||
"משיכת משכורת בגובה ההלוואה והכרזה על פשיטת רגל" - אתה מוציא קצת דברים מהקשרם. מדובר במסכנים שאין להם מה לאכול - לא באנשי עסקים. אני זוכר שמייד לאחר שהתפרסמה הכתבה באייל, חיפשתי קצת מסביב ומצאתי סירטון שתאר את עבודת הבנק. מדובר באישה מסכנה שבהלוואה שקיבלה פתחה "עסק" לשיווק יוגורטים. היא נוסעת בריקשה ברחובות, ומציעה יוגורטים מתוצרת מפעל בבעלות הבנק. היא מוכרת אם אני לא טועה 150 יוגורטים בשבוע, ומזה היא משלמת עוד ריבית לבנק, וכנראה גם לנהג הריקשה, אלא אם כן הוא מסיע אותה בהתנדבות. הלב נחמץ. כמה היא מרוויחה מזה? נראה לך מוסרי לתת לאנשים שאין להם מה לאכול הלוואות בריבית? נתקלתי אז גם בסיפור על אישה אומללה אחרת שלקחה הלוואה כדי לקנות קש, כדי שתוכל להכין מוצרי קש ולמכור אותם ברווח גדול. כשיש עניין עם אנשים שאין להם קיום בסיסי, צריך לעזור להם ישירות, ולא למצוא להם כל מיני פרנסות מפוקפקות שהן לא הרבה יותר מקבצנות, ועוד לשעבד אותם לריבית. |
|
||||
|
||||
אין לי עמדה בנושא ואלו בעיקר ספקולציות. אם האשה הזו מייצגת אחוז גדול דיו מן הלווים, אז אני מאוד תומך בכל המיקרו הזה. אבל אם הרוב הפכו לעניים יותר, או שמצבם לא השתנה בטווח הרחוק וניתן היה להשקיע את כספי ההלוואה באופן שכן ישפר את חייהם, אז אני בעד זה. הלוואי והיו לנו נתונים על כך. |
|
||||
|
||||
אני מתנצל שטעיתי והטעתי. מסתבר שהגברת מהיוגורטים מוכרת 150 ליום ולא בשבוע. אפשר לצפות בקליפ כאן: מצאתי אותו דרך Grameen Bank [Wikipedia] |
|
||||
|
||||
זה לא נראה טוב בקליפ, אבל אם הסטטיסטיקות שמביא הבנק, כפי שהן מופיעות בערך הויקיפדי שקישרת נכונות, נראה שהפרוייקט דווקא ברכה, קודם כל מבחינת היעד הערכי שמאחרי הקמת בנק גראמין - חילוץ ממעגל העוני, אבל גם מן הבחינה הכלכלית, החשובה ליציבות הפרוייקט, הוא מצליח שלא להפסיד כסף: Grameen's track record has also been notable, with very high payback rates—over 98 percent...Grameen claims that more than half of its borrowers in Bangladesh (close to 50 million) have risen out of acute poverty thanks to their loan, as measured by such standards as having all children of school age in school, all household members eating three meals a day, a sanitary toilet, a rainproof house, clean drinking water and the ability to repay a 300 taka-a-week (around 4 USD) loan.
|
|
||||
|
||||
כפי שעניתי לאלמוני המזוהה, שעור ההחזר גבוה יותר מאשר בבנקים רבים שבודקים נאותות ויכולת החזר ומשעבדים בטחונות. מעבר לכך, כדאי לזכור שאין מדובר כאן בהלוואות כמו משכנתא, שמטרתן העיקרית היא השגת החזר גבוה; זה דומה יותר למימון להקמת חברת הזנק. אם אתה אנג'ל של חברות כאלה אז אתה מניח מראש שמתוך עשר חברות שמימנת שבע תפשוטנה את הרגל, אחת תגיע בקושי לאיזון, אחת תגיע לרווחיות דלה ואחת אולי תצליח בגדול. גם כאן זה, כנראה, יהיה המצב. אני מצפה מהבנק שיעמיד לרשות הלווים יעוץ וליווי שיעזרו ללווים (בעיקר לוות - 95% מהלווים של גראמין הם נשים) לבנות תכנית, להתמיד בה ולנצל את כישוריהם כדי להגדיל את הסיכוי הזה (אם כי מעיון קל איני בטוח שזה המצב לגבי גראמין). ההלוואה אינה דווקא לפתיחת "דוכן חצילים נוסף". אולי היא לרכישת שתי פרות, שיכולות גם לתת חלב לצריכה ומכירה, גם להוליד עגלים וגם לעזור בחריש. אולי היא לרכישת כמה תערים וציוד ספרות כדי לפתוח מספרה לתושבים שנאלצו ללכת לכפר הסמוך כדי להסתפר. זה לא משנה במיוחד. "אני" לא הנחתי שזו בהכרח השקעה טובה יותר, רק ציינתי כמה יתרונות של השיטה. העולם השלישי (וגם עיירות הפיתוח אצלנו)מלא בסיפורי כשלון של נסיונות להקים מיזמים ולהכשיר אנשים, שטבעו בביצת השחיתות והבירוקרטיה או שלא הצדיקו את עצמם כלכלית. כאן יש שיטה שמנסה לקחת את האנשים האלה ולתת להם את האפשרות ליזום, לנצל את כישוריהם ולקבוע בעצמם את גורלם. לא מובילים אותם ללמוד מה שמישהו אחר חושב שצריך ולעבוד במפעל שמישהו אחר סבור שיש לו סכוי, לא להיות במעמד של מקופחים מקצועיים ונתמכי סעד אלא להרים את עצמם במו ידיהם. יתכן שיש שיטה יעילה יותר מבחינה כלכלית (ולא ראיתי עד היום שיטה אחרת כזו מגיעה להשגים גדולים במדינות כמו בנגלדש), אבל זה לא סותר את היתרונות שיש בשיטת המיקרו-אשראי. |
|
||||
|
||||
מתקבל אצלי הרושם שמבקרי השיטה, בדומה לכלכלנים רבים אחרים אשר נוטים לצד הקפיטליסטי החזירוני של המפה הכלכלית, מתייחסים לכל העניין כאל סוגיה אקדמאית גרידא ומתעלמים מהאנשים הפשוטים ומרצונותיהם. מבחינת הכלכלנים, אם חלום חייו של מוחמד מכלכותה הוא להקים דוכן למכירת עגבניותיו, אסור להלוות לו את הכסף לכך, כי זה יהיה בסופו של דבר רע לסטטיסטיקה, וצריך לשכנע אותו לעבור השתלמות ולהפוך למכונאי רכב במפעל המקומי של טויוטה או לאיש תמיכת לקוחות במרכז הטלפוני של קומפאק. השאיפות האישיות של מוחמד, כמו יכולתו או רצונו לעסוק במשהו "מועיל", אינם רלוונטיים. בנוסף, לא כל כך ברור הקשר הלוגי בין מיקרו-אשראי להתאבדויות וכדומה. האם מישהו הוכיח שכל המתאבדים לא היו מתאבדים אם לא היו מקבלים אשראי? אולי היו דווקא מתאבדים מוקדם יותר, כי היו נוכחים לראות שלחלומם אין תקווה אפילו קטנה? ובכלל, מה בקשר לסיפורי ההצלחה של המיקרו-אשראי, או לסיפורים הנייטרליים שאולי אינם מסתיימים בהצלחה כבירה אבל גם לא בפשיטת רגל והתאבדות? ניתן לספר סיפורים מדכאים בהקשר לכל שיטת אשראי שהיא ולכל סוג של עזרה לעניים. האם המבקרים הראו שלמיקרו-אשראי השפעות שליליות יותר מאשר שיטות ומודלים אחרים? ולסיום: מיקרו-אשראי לא פעיל רק בבנגלדש ושכנותיה, אלא גם בארה"ב ובאירופה. שם לאנשים יש יותר אלטרנטיבות, והם באופן כללי יותר משכילים ומסוגלים לעבוד ביותר מקצועות מאשר חבריהם בעולם השלישי. האם גם שם מיקרו-אשראי הוא דבר שלילי? |
|
||||
|
||||
יש בירושלים בנק דומה, הם מלווים לצורך פתיחת עסקים קטנים בלי ריבית וטוענים לריווחיות כי הרבה מבעלי העסקים שמצליחים, תורמים לבנק. |
|
||||
|
||||
מעללי טובלי מקבלים פי 10 יותר תגובות מהעוני בעולם השלישי |
|
||||
|
||||
וזה שאיש אחד דרך עליי באוטובוס, הכאיב לי כמו הצונאמי. |
|
||||
|
||||
טרז אלוש, בעלת חנות פרחים בקצרין, נעזרה בהלוואה כדי לפרסם את העסק ולהוסיף שעות עבודה לעובדת נוספת. גם היא מסכימה ש"הסכום אינו מספיק". אלוש משתדלת להסתכל על חצי הכוס המלאה. "היה לי פחות חשוב לדעת ממי הכסף, כל עוד הריבית נמוכה. בעסק כמו שלי יש חודשים מתים, כמו בחורף, וטוב שאפשר להסתמך על הלוואות כאלה למרווח נשימה, כדי לכסות חובות קטנים או לעבור תקופות יבשות". - כלכליסט |
|
||||
|
||||
ש... After Microcredit Loans, Businesses Owners Are Worse Off http://blogs.discovermagazine.com/80beats/2011/06/10... (יש שם גם הפניה למאמר המקורי ב science) |
|
||||
|
||||
תודה על ההפניה. לפני שאני משנה את דעתי בשלישית1, הייתי שמח לראות סימוכין מחקריים רציניים נוספים לכך שהשיטה לא עובדת, עדיף מארצות נוספות, ובריבית שפויה יותר מאשר 60%. 1 מן תחביב שכזה |
|
||||
|
||||
אנשים לוקחים אשראי בלי חשבון ובלי לדעת אם הם יכולים להחזיר - וזו גם אשמת חברות האשראי שמחלקות כסף על ימין ועל שמאל (בריביות מטורפות). כדאי קצת לקרוא לפני שנכנסים להרפתקאה המפוקפקת הזו אשראי זה ממש לא פיתרון. אם אין כסף - חוסכים ואז משתמשים בו - ולא חיים על חשבון כסף שלא שייך לכם. |
|
||||
|
||||
(דגדגן: "Six new studies from four continents bring rigorous evidence ... that while microcredit has some benefits, it is not a viable poverty alleviation tool." ועוד: "The studies do not find clear evidence, or even much in the way of suggestive evidence, of reductions in poverty or substantial improvements in living standards. Nor is there robust evidence of improvements in social indicators,") |
|
||||
|
||||
לא קראתי את המאמר בקישורית מעבר לכמה משפטים בפתיחה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |