 |
313 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
הנה, כתבתי בשם בדוי, שלא יחשבו שאני הומו. רק בגלל שאני מגיב למאמר על הומואים. מיעוט התגובות וצורתם, מספירות בכדי להרתיע את היוצאים מהארון. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאין לי מה לומר בנושא ובסה''כ אני מסכים עם הנאמר במאמר שלעיל על שני חלקיו, אני מגיב ולו כדי לתת לאלו שיש להם מה לומר בנושא והם מפחדים שתדבק בהם נטיה מינית שאינה שלהם, תחושה יותר טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הרבה מגיבים לכתבות הללו עקב מספר גורמים: ראשית כל, הנושא הנו בעל רגישות עצומה ומורכבות גדולה, ונושא עמו מטען רגשות מעורבים וחזקים. וכי מה יגידו המגיבים? כי היציאה מהארון הנה קלה? כי הומוסקסואלים הנם סוטים? אין מה לומר ממש כנגד או בעד מאמר זה, אלא רק לקרוא ולחשוב, כיוון שרובנו אינם כאלו, וכסטרייטים אין אנו נמצאים במצב מתאים ואין לנו את הכלים להתווכח על נושא שכזה עם האנשים אשר מהווים את הנושא ובטח שלא בינינו, אלא רק להעלות השערות קלושות. כך גם במאמר על הדיכאון שירדן ניר כתב. רוב האנשים, למזלם, אינם יודעים באופן אישי את כל מורכבויותיו של דיכאון קל או קשה וטוב שכך. ולכן קשה עליהם לנהל דיון בנושא כה אישי בהם הם יכולים רק לתהות או לשער. דרך אגב, האם עניין התגובות המועטת אכן כה מרתיע? חבל, אני מקווה שתרמתי מעט אם אכן כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מספר התגובות כל כך משמעותי, הרי בעקבות המאמר האחרון הייתי צריכה להסיק את המסקנות המתבקשות ולהפסיק לפרסם לאלתר. כמו שכתבו בנושא העיוורון, וכמו שכתב כאן אילן - לפעמים אנשים קוראים ואין להם יותר מדי מה לאמר. מבחינתי, עצם זה שאנשים קוראים - שאני קוראת - זה כלי ללמוד על עוד עולמות, ואנחנו יוצאים נשכרים. ואגב, חשובה האיכות ולא הכמות.. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מגיב אף פעם לכתבות בנושאי פוליטיקה, מחשש שיחשבו שאני ערבי, ולכתבות בנושאי כלכלה, מחשש שיחשבו שיש לי כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי להודות שהפתעתי הגדולה ביותר באה לא מהמאמר עצמו אלא מהתגובות הראשונות לו. האמנם יש צורך להגיב 'רק כדי להראות שיש מגיבים'? וגם אז בעילום שם? נראה לי שהמנסים כך לתמוך יוצרים רק פגיעה, עד שקראתי תגובתם לא חשבתי כלל שיש צורך להצטדק או להתבייש על כתיבת תגובה למאמר ב'האייל' ובכלל לא רלוונטי מה הנושא. עוד יותר לא רלוונטי להתחיל בהסבר על נטייתי המינית, אלא אם כן התגובה נועדה לממש את המוסבר במאמר כאן, עכשיו ובאופן וירטואלי. מה שכן תכננתי לכתוב הוא דווקא ביחס להערה קטנה ולכאורה שולית במאמר, על אומנים שאינם רוצים להחצין נטייתם המינית 'מכיון שהם פונים גם לקהל הטרוסקואלי'. סליחה, האם הזמר/זמרת שרים טוב יותר בגלל התנסותם במיטה? לא ידעתי שעלי לבדוק בציציותיו (תרתי משמע?) של אמן רק כדי להחליט אם אמנותו חביבה עלי. אך מכיון שאיני משלה את עצמי ביחס לריאליסטיות של חשש מסוג זה, אולי עדיף היה לכתוב שהם נמנעים מחשיפה 'בגלל שהם פונים גם לקהל רדוף דעות קדומות, חטטן, ומתנשא' ולכן חשיפה עצמית אולי תוביל לפגיעה כלכלית. דרך אגב, גם זה לגיטימי. אם ברצונם בפרטיות, זכותם. ואם ברצונם ברווח כלכלי והם מוכנים 'לשחק אותה סטרייטים', גם זכותם (רק אולי פחות מעורר כבוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח "קהל רדוף דעות קדומות, חטטן, ומתנשא". כוכבים מתפקדים כמושאים להערצה, מודלים לחיקוי. הרבה יותר קל לקהל סטרייטי להזדהות עם אמן סטרייט מאשר עם אמן הומוסקסואל, במיוחד בגילאים המועדים להערצה עיוורת (12-16, אולי). זהו שיקול כלכלי לכל דבר, לאנשים שמקור ההכנסה שלהם הוא חייהם הפרטיים לא פחות מהאמנות שהם עוסקים בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנגד השיקול הכלכלי שאתה מציג כאן יכול לבוא טיעון אחר, שיגיד שהומואים ולסביות (ותפסיקו כבר עם הפוליטיקלי קורקטנס של "הומוסקסואלים" זה נשמע סטרילי להחריד - הומואים) מהווים על פי כל המחקרים כעשרה אחוזים מן האוכלוסיה. זה כח קניה אדיר. אתה כמובן יכול לבוא ולטעון שלא כולם בעלי טעם זהה (למשל במוזיקה), אבל אני אזכיר לך שאנשים מאוד אוהבים סולידריות. אם יש אמן שיוכלו להזדהות איתו, ולהרגיש שברכישת האמנות שלו הם מחזקים את מה שנקרא בעגה "הקהילה", שהם משתייכים אליה - הם לא יהססו. יותר מכך, בתורת השיווק יש מונח שנקרא: DINK - Double Income No kids מונח שמתייחס רובו ככולו לזוגות חד-מיניים. התיאוריה גורסת שכאשר ישנה משכורת כפולה שאין צורך להוציא על קיום חיי משפחה (והכוונה להוצאות על ילדים), אזי חלק גדול יותר של המשכורת יזרום לתרבות הפנאי -והרי לך סיבה טובה להמריץ את האמן לצאת מהארון.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונח DINK הוא, בפשטות, מה שהוא אומר. אני מניח שרוב הדינקים הם, בכל זאת, זוגות סטרייטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מספיק כבר עם המספר הזה? לא אחד לעשר ולא בטיח. אחד מעשר, במחקר אחד שזכה להרבה יותר מדי פרסום, התנסה בחוויות הומוסקסואליות לפחות פעם אחת בחייו. תסכימו איתי שלא כל מי שבשנות נעוריו, בזמן של התחבטות אישית, ניסה גם את הכיוון הזה וגילה שזה לא בשבילו - צריך להחשב הומו בסטטיסטיקה. הסטטיסטיקה הזו, כמובן, כוללת גם בי-סקסואלים. למיטב ידיעתי, המספרים האמיתיים הם בסביבות ה-3 עד 5 אחוזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור למספר 10% הגיע ממחקר שנעשה ע"י אלפרד קינסי בארה"ב לפני כחצי מאה. אפשר לקרוא על חלק מהתוצאות כאן: בקצרה: ל-37% מהנשאלים הייתה חוויה הומוסקסואלית אחת לפחות עד לאורגזמה. 10% היו הומוסקסואלים במשך שלום שנים רצופות לפחות. אני, כמובן, לא מתיימר לטעון לתקפותו הסטטיסטית של המחקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו מחקר מעורפל מלפני 20 שנה, שאלה שנוח להם נוטים שוב ושוב לשלוף אותו, על אף שלא אושש ולו פעם אחת. אותו מחקר מעורפל להחריד, שהחשיב כל מי שאי פעם "נגע בגבר אחר" כהומוסקסואל. אגב, לפי אותו מחקר, גם אני הומוסקסואל. הידד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אחמד, אפשר את הטלפון שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תיתן לו אחמד, הוא מהשב''כ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה נזכר להזהיר אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי כמה חברים הומואים. הם, כנראה, האנשים הטובים והנפלאים ביותר שאני מכיר. מעניין לציין שבקרב בני גילי לא היתה להם שום בעיה חברתית (לפחות שום בעיה שאני מודע לה). דווקא ההורים שלנו התקשו מאוד לקבל את העובדה שהחברים שלנו הומואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מענין אותי לשאול שאלה מטומטמת (כי התשובה עליה ממש רחוקה מלהיות מדגם מיצג), אבל כמה מביננו מכירים הומואים/לסביות? אני מכיר אחת שקרובה אלי מאוד ועוד חמישה במעגלים חברתיים יותר רחוקים (כולם הם מוצהרים). אני שואל כי באמת נדמה לי שבשנים האחרונות הענין כבר הפסיק להיות בושה והפך ללגיטימי, ליותר מלגיטימי, לשגרתי כמעט... האם זה באמת הכיוון או שאני פשוט מחוץ לסטיית התקן ומכיר יחסית הרבה? קשה לי לדמיין שלפני עשר שנים, למשל, הייתי יודע על כ"כ הרבה. (בהנחה שהייתי באותו גיל וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהסטטיסטיקה הרשמית טוענת ליחס של אחד מתוך עשרה. אתה מכיר סה"כ שישים איש, כולל משפחה ומעגלים חברתיים מרוחקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפיה יש שלושה סוגי בני אדם: סטרייט, הומו, דו-מיני. אני מאמינה שיש הרבה יותר, שבעצם כל אדם, מתאימה לו הגדרה שונה: הרי יש כאלה שנמשכים רק לבני מינם, וכאלה שנמשכים לשני המינים אך בעוצמה שונה, יש כאלה הנמשכים לשני המינים אך בתדירות שונה, יש כאלה הנמשכים לשני מינים אך המסוגלים להתאהב רק באחד, וכו' וכו'. ההגדרות מטבען הן מכלילות וגסות וכאלה הן אמורות להיות, אין צורך בשינוי. אבל צריך להבין את העניין, לא? ובעניין אחוזים: השאלה עד כמה זה באמת חשוב. אני בהחלט מסופקת שמדובר ב 3-5 אחוזים, כי אני מגלה - בעיקר אצל בנות, גם המגדירות את עצמן סטרייטיות, משיכה כזו או אחרת לבנות אחרות, או לפחות התעניינות ופתיחות להתנסות. ואם בהתנסויות עסקינן, הרבה יודעים על היותם הומואים\לסביות הרבה לפני שעברו התנסות: לכאן ולכאן. זהו בינתיים :) אינה מנהלת פורום IOL זהות מינית לנוער |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההימור האישי שלי הוא שרב בני האדם הם דו-מיניים מטבעם (והסטרייטיות שלי תוסבר על ידי חינוך). על כן אינני מייחס חשיבות רבה לגילויים שמראים כמה אנשים הם בי-סקסואליים. אלו הסטטיסטיקות לגבי אלו שהם הומוסקסואלים שנראות לי מפוקפקות, בעיקר בשל דרכי הבדיקה המוזרות שצוינו פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שנולדתי עם יכולת משיכה לשני מינים כך יצא ואני מעדיפה מין אחד על פני מין אחר בעצם, מעדיפה עד כדי כך, שכל האנשים שרציתי אי פעם להיות איתם במובנים כאלה ואחרים (קשר, סקס וכו') היו מאותו המים בלבד. וגם לא הרגשתי משיכה מינית למין השני מעולם. אני מגיעה לגיל בגרות מינית בידיעה שאת המין המסויים הזה אני מעדיפה. מה זאת אומרת "נולדתי דו-מינית" - הרי כשתינוק נולד, הוא לא בוגר מינית ולא יכול לחוות משיכה מינית באשר היא. אנא תקנו אותי אם אני טועה. לכן, אני מוכנה להסכים על ההגדרה הבאה: ייתכן וכולנו נולדנו עם אופציה לדו-מיניות אך בבגרות מינית, חלקינו העדפנו מין אחד על פני האחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן גם שכולנו נולדנו עם יכולתו של הארי פוטר לקסמים. רק בגלל חינוך לקוי, איננו יכולים לעשות פלאים. יתכן, נכון? אבל לאן זה מוביל אותנו? לא רחוק, לעניות דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רומז למה? לזה שהחינוך מונע מאנשים בחברה שלנו להיות הם עצמם או לזה שהיית מעדיף שכולם יהיו אותו דבר "על הנייר" ואף אחד לא יצהיר על היותו שונה רק כדי שנוכל לשמור על סטטוס ש"יביא אותנו רחוק"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה אומר "נולד דו-מיני"? זה אומר שבאופן טבעי, המשיכה היא לשני הכיוונים באותה המידה (או במידות שונות, אין זה משנה), והדבר יכול להשתנות או על ידי "סטייה" לאחד משני הכיוונים, או על-ידי לחץ חברתי לכיוון מסויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז מה זה אומר "באופן טבעי"? מה שהיה קורה בלי השפעה של הסביבה? אבל הרי טבעי לאדם לגדול בסביבה... יתרה מכך, טבעי שהסביבה הזו תכלול אנשים אחרים. למעשה, אפילו אם היינו מרשים ניסויים אכזריים, אני לא מכיר דרך לגדל אדם ללא סביבה בכלל. אפשר אולי בלי סביבה אנושית, אבל זה כבר במסגרת ניסויים אכזריים. האם יש דרך לנטרל בדיעבד את השפעת הסביבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על ניסויים, הרי שהניסוי ההגיוני יהיה לגדל את הילד בחברה בי-סקסואלית או הומוסקסואלית (אל תשאל אותי איך מגיע ילד לחברה הומוסקסואלית), ולראות האם יגדל להיות בי או הומו בהתאמה, או שיהיה בי בשני המקרים, או שיהיה הטרו בשני המקרים. האפשרות הראשונה תראה על שליטה מוחלטת של הסביבה, השניה תראה על צדקת הרעיון שלי, והשלישית תראה שהרוב נולדים הטרוסקסואלים. עוד אפשרות כדי לבדוק את התאוריה שלי היא, כמובן, לגדל ילד בסביבה שאינה סולדת כלל מיחסים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, למרות שרוב האנשים בה הם הטרוסקסואלים (כלומר, המצב הנוכחי פלוס סובלנות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכל רעיון תאורטי לניסוי הוא לגיטימי, נראה לי שאנשים מייחסים חשיבות גדולה מדי ל"מה שטבעי". נניח שיוכח שבאופן "טבעי" (ואינני יודע מה זה בדיוק), האדם הוא יצור הטרוסקסואלי, ושההומוסקסואליות אינה "טבעית" - מה המשמעות של עובדה זו? נראה לי שאנשים מחפשים סימוכין להתנהגותם בבחינת "אמרנו לכם" שמה שאנחנו עושים הוא טבעי/טוב/נכון. האדם התרחק מרחק רב מהתנהלות פאסיבית בסביבה אקראית. הוא כבר לא כל כך "טבעי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמאמר מתאר באופן כללי את היציאה מהארון אני בטוח שלא ניתן לפרט יותר מדיי מאחר וכל אחד חווה את יציאתו בדרכו הוא. היום כאשר אני מוצא את עצמי מתוודה לעצמי ומול החברה האישית שלי אני אכן מרגיש יותר משוחרר ללא שום חסימות או שקרים תמידיים. רק אני רוצה להתייחס לנושא של כיבוד דיסקרטיות ישנם אנשים אשר לא יכולים לעבור ברחוב מבלי להצביע ולומר "יא אתם רואים הוא הומו" !! אז מה .זה לא הופך אותי לחיה או משהו אחר וחוץ מזה אולי תתנו לי להחליט מתי לומר אני כזה או אחר ובמיוחד להומואים בחיפה שמאוד אוהבים "להפגין" את המיניות שלהם ולא לכבד את האחר אתם רק פוגעים בעצמכם ובסביבה שלכם שיכולה להיות מאוד נחמדה. בתקווה שהחברה תתגבר ותבין שהומואים-דו-ולסביות הם בני אדם רגילים ולא פחות טובים .אני מאחל לכולם את כל הטוב שבעולם . וטוב שיש מקום שבו ניתן להביע דעה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר זה מקיף באופן כללי את הרגשתו של ה"יוצא מהארון".אני מאמין שהיציאה מהארון כרוכה בהרבה אמונה ב-"אני הפנימי"של אותו אדם, ברגע שמגיעים להשלמה עם הקיים ואהבה אליו...ודעתי היא שזהו הצעד הניכר ב"יציאה מהארון".אני אישית קיבלתי את מי שאני כמתנת אלוהים אני מודה שהיתה תקופה שהבלבול חגג בראשי וזאת אך ורק כתוצאה מחוסר הקשבה עצמית והסתכלות על נוחיות ריגעית מזוייפת שלא מועילה ולעיתים אף מזיקה .עכשיו אני מאושר כי אני לא צריך להסתיר שום דבר...ואם למישהו יש איזשהי בעיה SO WHAT זבש"ו אז לכל אלה שעדיין מנסים לגבש דיעה :רק תאהבו את עצמכם זה הכל השאר כבר יזרום מעצמו.על החתום אסף המאושר...LOVE YOU | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש ממש מאושר בשבילך (באמת...) אבל אתה חייב להבין שלא על כל דבר אפשר להגיד: "זין על העולם וזבש"ו..." כי במצב כזה אני יכול למצוא את עצמי בבית חולים וכל זאת רק בגלל ששמתי זין על העולם, אז העצה שלי היא: תגבשו דעה, אל תפחדו להיות מי שאתם, אבל תלמדו להכיר את הסביבה בה אתם נמצאים ל-פ-נ-י שאתם יוצאים מהארון (במיוחד אם אתם בני נוער). והכי הכי חשוב (ופה אני בהחלט מסכים עם אסף) תאהבו את עצמכם ואת מי שאתם, אין לכם במה להתבייש, העולם דפוק לא אתם!!! LOVE U TOO!!!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא לסבית אבל התעניינתי בנושא ועשיתי כבודת חקר בנושא. בעבודתי כללתי המון חומר מאתר זה:מהי הומוסקסואליות? רקע היסטורי, הסברים על התופעה, גילויי הנטייה אצל מתבגרים, על האגודה,וכמובן כללתי את שני החלקים ממאמר זה על ה"יציאה מהארון". אבל אני אל מוצאת שאלת חקר שבסוף העבודה אני יוכל לסכם את הנושא ולענות על אותה שאלה. השאלה צריכה לכלול בכלליות את הנושאים למעלה, ובמיוחד את תהליך היציאה מהארון! חשבתי שאולי אתם תוכלו לייעץ לי ... ובימיוחד אינה! שנראת לי האדם הכי מומחה פה אז בבקשה ... תודה מראוש! אורטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה תחום המחקר? סוציולוגיה? פסיכולוגיה? בכל אופן, בלי לפגוע באייל החביב שלנו, אני לא חושב שהוא יכול לשמש מקור כל כך משמעותי לעבודה אוניברסיטאית. לא מדובר כאן במחקר מדעי, אין כאן מקורות ומראי מקום. אני פשוט לא רוצה שתכשלי בגללנו. מוטב לך, לדעתי, ליצור קשר עם כותב המאמר ולבקש ממנו מקורות לטענותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים לי עמית אני בן 17 לפני כחצי שנה יצאתי מהארון התואדתי בפני אחיותי הגדולות ובפני אימי שאני הומו(אבי עדיין לא יודע) אני לא התכוונתי לצאת מין הארון זה פשוט קרה הם גילו מבלי שהרגיש ובלית ברירה אימתתי את המחשבה שלהם על עצם היותי הומו אימי קיבלה את העובדה שאני הומו בצורה נורא קשה וכואבת עד כדי כך שהיא בקושי יכולה להיסתכל עליי ולדבר איתי אחיותי נוהגות לפעמים להישתמש באלימות מילולית וקרו מקרים גם של אלימות פיזית המצב בבית מחמיר מיום ליום אין לי חשק לקום בבוקר עקב המצב הנ"ל עזבתי את הלימודים בבית הספר וההיתי אמור להיתמודד עם הכל לבד וכמובן שלפרנס את עצמי בכוחותיי שכמעט אפסו לפני כשלושה וחצי חודשים הכרתי את אהבהת חיי ומאז אנחנו ביחד החבר שלי גדול ממני בשנה הוא בן 18 אני מאוהב בוא עד למעל הראש הכל ניהיה פתאום כל כך קשה המישפחה אינה תומכת כלל וזה צובר המון מתח בבית עד כדי כך שכל שעה בערך ישנם מריבות צעקות וקללות אשר גורמות לי להרגיש חסר ביטחון וחלש. בגלל שאימי ואחיותי כבר מודעות לעצם העובדה שיש להם אח הומו בבית הם מתבישות בי שזה בא לידי ביטוי בזה שהם לא רוצות לצאת מן הבית בגללי שלא יפגשו אנשים שיודעים עליי ברחוב וישאלו אותם עליי... בנוסף לזה הם לא מוכנות שאף חבר או ידידה שלי יכנסו אליי הביתה וזה גורם לי ולחבר שלי כמעט ולא להיתראות מכיוון שאין לנו איפה להיפגש כלומר היכן לשהות בו במקום תחת קורת גג אל החבר שלי אני גם לא יכול ללכת מכיון שיש לו את אותה הבעיה אין באפשרותינו לעשות כלום בנידון התקווה היחידיה שנישארה לנו זה ששנינו אוהבים אחד את השני. כל יום שעובר עליי כאן זה כאילו שאני עובר את שיבעת מדורי הגיהנום ביום אחד וכל יום מחדש. אני מצטער על היום הזה ומקלל את היום בו יצאתי מהארון הכל הפך להיות יותר קשה פי 100 מימה שהיה קודם לכן אני מרגיש אבוד בלי שום דבר ביידי ואני מתחנן לעזרה כלשהיא או עצה כלשהיא שתוכל לעזור לי להתמודד עם החיים הנוראים האלו ולהחיות את האהבה שלי ושל החבר שלי מחדש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להתקשר לקו פתוח לנוער במצוקה - 09- 9518927 או לער"ן: 1201 מכל מקום בארץ. שניהם יענו לך 24 שעות ביממה. ותהיה חזק ואמיץ. כרגע אתה עדיין קטין ואין לך הרבה ברירה. אם האלימות הפיזית מתגברת יכול להיות שהרשויות יעשו משהו. אבל אם רק תחזיק מעמד עוד קצת, תוכל לצאת מהבית, לעבוד ולהחזיק את עצמך, ואז לחיות את החיים שאתה רוצה. אל יאוש. הרבה גייז שהתחילו בתנאים דומים וקשים חיים היום באושר ובלי צורך להתנצל בפני אף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי הכתובת של האתר של ער"ן באינטרנט אני בטוחה שיוכלו לעזור לך גם באתר זה אם לא נוח לך לפנות בטלפון ,בכל מקרה תחזיק מעמד, אני בטוחה שאפשר לעזור לך,עוד קצת סבלנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זה עדיין יכול לעזור, הנה האתר של הקו הלבן, קו סיוע להומואים ולסביות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי... תתעודד... למרות כל הקשיים, כבר עשית כמה צעדים גדולים לטובת עצמך. יש לך אהבה, וגם הרבה ביטחון בדרך שאתה הולך בה - אם סיפרת למשפחה בכל זאת עשית צעד שיש הרבה אנשים בני שלושים וארבעים שעוד לא עשו. לפי מה שאתה מספר החיים שלך מאוד קשים, וקשה לחיות תחת יחס כל כך לא תומך מהמשפחה, אבל בחרת לעשות את הדבר שטוב לך, ולהיות עם מי שאתה אוהב ולא להסתיר מה שקורה בחיים שלך מהאנשים החשובים לך, ועל זה מגיע לך כל הכבוד, וזה גם יעשה לך הרבה טוב. כנראה שדברים בבית יירגעו מתישהו, אבל זה לא תהליך קצר, וגם ככל שתגדל יהיה לך הרבה יותר קל לנווט בין כולם. מתישהו הרי לא תגור כל כך צמוד לבית של ההורים... אני מקווה שאתה והחבר שלך תמשיכו לאהוב אחד את השני. זה מעולה שאתה מרגיש ככה כלפיו, וזה דבר גדול מאוד. את המפגשים ביניכם אפשר לעשות בכל מיני מקומות שלא מעיקים עליכם, לא בבתים שלכם. טיולים בשבתות בגולן או לחמוק לחוף הים של תל-אביב, למשל (יש לאחד מכם אוטו?). אני מקווה שתרגיש יותר טוב. אם אתה רוצה לספר מה קורה, קדימה. יש גם כמה אתרי אינטרנט ששווה להסתובב בהם. למשל www.gogay.co.il (למרות שאתה בטח מכיר אותו), עם צ'אט ופורומים לדבר עם אנשים, ועם הרבה כתבות וחומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחי קודם כול חבל שיצאתה מהארון. אני חושב שאני יישאר בארון כל הזמן, כי אם אני ייצא תהייה לי בעייה כמו שלך. שמע לי תעזוב תבית ולך לגור אצל חבר גם כן הומו ותגור אצלו כי בבית לא נראה לי שיישתנה מצבך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמתחקרת ביטחונית, אני יכולה לומר בפה מלא שלנטייה המינית אין ש-ו-ם השפעה על מתן הסיווג הביטחוני לנבדק. הנושא מועלה בתחקיר אך ורק בשביל לבדוק את ההשפעות של זה על מצבו של הנבדק, ולא מעבר לכך. אל תכתבו סתם דברים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יודעת מה היה המצב כשהמאמר נכתב (בשנת 2000)? אל תכתבי סתם דברים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכלי בבקשה להסביר את הכוונה ב"לבדוק את ההשפעות של זה על מצבו של הנבדק"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש שלי: אם הנבדק לא יצא מהארון יש כאן נקודה רגישה שעלולה לגרום לו להיות נתון לסחיטה (אותו תירוץ ששימש את הבודקים מאז ומתמיד, גם בימים שהומוסקסואליות היתה מורידה סיווג בטחוני בלי שום "אבל..."), ואם הנבדק בכלל מכחיש את זה אבל הבודק יודע שההכחשה שקרית (נניח שנבדק אחר הלשין) הרי שהאמינות הכללית של הנבדק תוטל בספק ולכן סביר שהוא ייפסל. על ההגיון בכל זה אני לא רוצה להרחיב, מלבד ההערה ששיטת הסינון הזאת והשלכותיה רק מגבירות את הפגיעוּת לסחיטה של מי שהצליח לעבור את המסננת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |