 |
2769 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל: אחלה מאמר! באמת נהניתי. כתבת שרוב החגים היהודיים נחגגים לקראת סוף החודש. אבל רבים מהם נחגגים דווקא באמצעיתו: פסח (15 בניסן), סוכות (15 בתשרי), פורים (15 באדר), טו בשבט (15 בשבט) ול"ג בעומר (18 באייר). שלא לדבר על החגים הנחוגים בתחילת חודש: שבועות (6 בסיון), ר"ה (1 בתשרי, אבל זו לא חכמה...) ויום כיפור (10 בתשרי). כשאתה אומר חגים שנחגגים בסוף עולים לי רק חנוכה ושמחת תורה... כתבת גם שחנוכה יוצא לקראת סוף החודש. הוא יוצא ממש בסופו וכבר בתחילת החודש הבא (25 בכסלו- 2 בטבת)... |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מן המאמר: "..הוא אינו נופל באמצע החודש, כמו מרבית המועדים והחגים היהודיים, אלא לקראת סופו.." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור המוקדם ביותר לתאריך חג החנוכה הוא ספר המקבים: לפי ספר מקבים, המזבח בבית־המקדש חולל לראשונה בשנת 145 ("למלכות היוונים") והמזבח המחודש נחנך בשנת 140 ב־כ"ה כסלו. לפי התרגום שיש לי בבית: "בעת וביום אשר טמאוהו הגויים בעצם היום ההוא נחנך...". מעבר לכך, קשה לי לראות פופולריות רבה של חגי שמש באיזורינו. השמש תמיד קיימת. מי שחסר הוא דווקא הגשם. מיתוסים יותר נפוצים ומשמעותיים הם אילו שקשורים לקיץ (כמו תמוז). אילו עדויות יש לחגי אור באמצע החורף באיזורנו לפני חנוכה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חג החנוכה נקבע בתקופה שבה הייתה על אזורנו השפעה אירופית חזקה, כך שגם אם אין דומה לו במסורת הכנענית/מצרית/בבלית יכול להיות שהוא מיובא - ודווקא מיוון/רומא. אם זה נכון, זה קצת אירוני... אגב: אֵזור, אֲזוֹרִים, אֲזוֹרֵנוּ ואין סיבה ליו"ד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אירוני אבל הגיוני. הביאו אותו מיוון, מנהיגים רצו לנתק אותו מיוון לכן קשרו אותו למלחמה נגד יוון. לדעתי, דווקא חנוכה הוא החג שהכי סביר להניח שלא ייבאו (בניגוד לסוכות, למשל...). מה שכן יכול להיות זה ששינו קצת את התאריך שלו כדי שאנשים יחגגו אותו במקום איזה שהוא חג פגאני... זה קרה גם במחיקת חגים יהודיים ישנים, שמים במקומם משהו אחר כדי שישכחו. ראה יום ניקנור (היום יש שם צום: תענית אסתר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיבה ליו"ד, אבל לא כאן: אזורינו = האזורים שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד מספרי המקבים (נדמה לי שמקבים א') נאמר שהמקדש נחנך בדיוק שלוש שנים אחרי שהוא טומא (בחג פגאני אחר, אגב, אבל הפעם לדיונוסוס); מספר מקבים השני (נדמה לי שב', אבל יכול להיות שהמצב הפוך) נאמר שהחג נחגג במועד הזה במקרה, אבל שאורכו שמונה ימים לזכר חג הסוכות, שבאותה השנה לא יכלו לחגוג אותו כראוי עקב המלחמה. אגב, בין אם גורסים שחג החנוכה מקורו יהודי ובין אם גורסים שהיהודים רק אימצו חג קדום מהם, או שאבו חג קיים ממקור חיצוני, אין ספק שמנהגי חג החנוכה הנפוצים בימינו אינם יהודיים במקורם. הדלקת נרות, למשל, מופיעה לראשונה אצל חז"ל במחלוקת בין בית הלל לבית שמאי (האם יש להדליק שמונה נרות ביום הראשון ונר אחד פחות בכל יום, או להיפך). סביבונים הם מנהג אירופאי, שקשור במשחקי מזל, ואולי גם במוטיבים של שמש. 'מעוז צור' מושר למנגינת ליטורגיה נוצרית. דמי החנוכה כרוכים, כנראה, במתנות חג המולד הנוצריות. יחד עם זאת, כפי שכתבתי, כוונת המאמר אינה לעסוק במקורו הפגאני של חג החנוכה, בעיקר כיוון שאין לי דעה מוצקה בנושא בעצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר לחג סוכות מוזכר בספר מקבים ב'. ספר זה יותר מאוחר, ולכן לא רציתי להביאו כמקור. יש לציין שהנוסח העברי המקורי של ספר המקבים (א') לא השתמר. סביבונים ו''מעוז צור'' הם מנהגים מאוחרים למדי. אני מתעניין דווקא במקורו של החג. יש לציין שאין (למיטב ידיעתי) עדויות לחג כזה לפני תקופת החשמונאים. אם כי המקורות מאותה תקופה הם דלים למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוחחתי לאחרונה עם דוקטורנט של דניאל שוורץ, אחד החוקרים החשובים ביותר של ספר מקבים (בין השאר), והוא טען שבימינו ישנן סברות המקדימות את מקבים ב' לתקופת המאורעות עצמם. אבל, כפי שציינת, זו אינה הדעה המרכזית במחקר. לגבי כ"ה בכסלו, בספר דברי הימים נאמר שנחמיה חנך את בית המקדש השני ב-25 בחודש התשיעי, אם אינני טועה. כך שלפחות משם, ניתן להניח שתאריך חנוכת המקדש של החשמונאים לא היה מקרי. יחד עם זאת, זאת עדות דלה מכדי להכריע האם החשמונאים פשוט המשיכו את מסורת הבית השני, או שמסורת קדומה לכך היוותה את המקור לשתי החנוכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר דברי הימים מסתיים בהכרזת כורש, ולא מוזכרת שם בניית בית שני. בעזרא ונחמיה לא מוזכר התאריך שהזכרת. מוזכרת חנוכת חומת העיר ומוזכר ארוע שקורה ב24 בחודש, אבל בחודש השביעי (כלומר במוצאי סוכות). בספר חגי ישנה נבואה שניתה בכ"ד כסלו בשנת 2 למלכות דריווש ומוזכר בה הפסוק "שימו-נא לבבכם מן-היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן-היום אשר-יסד היכל-יהוה שימו לבבכם". אולי זו הכוונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר שכחתי: להוציא חגי האור הרומאים והיוונים (והשפעה יוונית הייתה חזקה מאוד באיזורנו בימים ההם), חגי שמש היו נפוצים אצל הפרסים, בעיקר הזורואסטרים שבהם. לדוגמא, מית'רה, אחד מאלי השמש (בין השאר) הנפוצים ביותר בימיה המאוחרים של האימפריה הרומית היה אל ממוצא פרסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בין החוקרים מי שמחשיבים את מגילת תענית (טקסט יחיד במינו שהתקדש טרם חתימת התנ"ך אך לא נכלל בו) כמקור קדום ומוסמך יותר להכרת התקופה החשמונאית. במשנה כ"ב במגילה זו נאמר: "בעשרין וחמישה ביה חנוכת תמניה יומין, די לא למספד" תרגום: בעשרים וחמישה בו (בכסליו) חנוכת שמונה ימים, שלא לספוד(בהם). אגב, שלא כספר המקבים שנשתכח מישראל והנוצרים העתיקו אותו מגילה זו נשמרה בחלקה בתלמוד, והייתה עבור היהודים בגלות המקור המוסמך לחג. (בעבר היו במגילת תענית 35 מועדי שמחה על נצחונות לאומיים, אך המגילה בטלה ככל שהתרבו האסונות הלאומים ותאריכי השמחה נאלצו לפנות מקום לתאריכי אבל, רק חג החנוכה נותר מאותם 35 כנר תקווה לאומי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרא הערתך נזכרתי בגיבור יהודי אהוב אשר סיפורו מגלם בתוכו מוטיבים פגאניים ושמו מרמז על פולחן שמש- הלא הוא שמשון הגיבור. רוברט גרייבס בספרו הידוע 'האלה הלבנה' מתייחס לשמשון וסיפורו ומקשר באופן מהפנט (יש שיגידו מעט מופרך אבל עדיין...) בין שלל אגדות עם, פולחנים וגיבורים בעולם העתיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פולחן שמש לא גורר בהכרח חג אמצע חורף. גם בשנים מעוננות למדי, קשה לחשוב על השמש כנעלמת וחסרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...אבל קל לחשוב על התארכות/התקצרות שעות השמש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר חגי נזכר יום יסוד היכל ה' (בית שני) ב24 לחודש התשיעי - היינו כ"ד כסלו - וכנראה שכבר אז זהו תאריך שנחשב מקודש. ייתכן שדווקא בשל כך בחרו פרידי אנטיוכוס לטמא את המקדש דווקא בתאריך זה. עוד יש להעיר כי סוף חודש כסלו הוא הזמן הכי חשוך בשנה - שהרי מדובר על הלילות הארוכים בשנה (בסביבת 21 בדצמבר) ואלו לילות בהם הירח עולה מאוחר - והוא קטן מאוד - סוף החודש העברי. מכאן יוצא שחג החנוכה חל תמיד בלילות הארוכים והחשוכים ביותר בשנה - ובו אנחנו נוהגים - להדליק הרבה אור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שלחג החנוכה יש מקור פגאני. אני חושבת שגם לחג החנוכה וגם לחגי אש חורפיים מתרבויות אחרות, כולל תרבויות פגאניות, יש את אותו מקור: הטבע. בחורף חשוך, וקר. באופן טבעי נוהגים בני אדם להדליק אש (או בימינו חשמל) כדי להתחמם ולהפיץ אור. כיוון שבני אדם אוהבים לעשות ריטואליזציה של חייהם, אז בסופו של דבר גם יוצא מזה טקס לפידים, מדורה טקסית או "חג". יכול להיות בהחלט שמועד חג החנוכה משקף את מועד חנוכת המקדש מחדש על ידי החשמונאים. אני לא בקיאה מספיק בהיסטוריה ובמקורות הספציפיים כדי לקבוע דעה. עם זאת, נראה על פניו כי מנהגי האש בחג החנוכה (וגם מיתוס פח השמן שמסביר אותם) נובעים מעונת השנה החורפית והחשוכה, בה פשוט מתבקש להדליק אש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הקשר בין חגים פגאניים קדומים לחג החנוכה עמד כבר הרב יואל בן נון. יש לו תיאוריה מעניינת ביותר על חנוכה כ"יום ייסוד היכל ה"'. בקיצור נמרץ- הוא מצא שחנוכה נחוג/הוזכר בצורה מסוימת כבר לפני סיפור המכבים. אחד האיזכורים הקודמים לחג בתאריך זה הוא חג שהאדם הראשון חגג לשם שמיים, ומאוחר יותר אנשים חגגוהו לצורך עבודה זרה (=חגים פגאניים). לפי הרב בן נון, חג זה חל באמצע החורף, כשהאדם הראשון שגורש מגן עדן וחווה פעם ראשונה את עונות השנה שסדרן עוד לא היה נהיר לו, ראה שהחושך הולך ומתגבר והיום הולך ומתקצר, ופחד שהימים יתקצרו עד שלא יהיה עוד אור, וזהו עונשו. זהו חלק קטן ביותר מהתיאוריה הנועזת והכוללת של הרב בן נון על מהות חג החנוכה (הוא מסביר את חג החנוכה בעוד כמה אופנים הקשורים למעגל השנה, אירועים היסטוריים, ועבודת המקדש). הבאתי כאן את התיאוריה שלו משתי סיבות: א) כדי להראות שגם בממסד האורתודוקסי יש התייחסות לגורמים היסטוריים ועונתיים כאלה, ושידיעתם אינה מבטלת בהכרח את מהות החג המסורתית, אלא יכולה אפילו להתיישב איתה. ב) כי בניגוד לסיבה הראשונה, לצערי רובה של האורתודוקסיה לא מתענייןומתמודד עם טיעונים מסוג זה, ועל רקע זה, התיאוריה הייחודית והנועזת של הרב בן נון מעניינת במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתוב במאמר, מדובר במדרש המופיע כבר בתלמוד הבבלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחג החנוכה, כמו לחגי ישראל האחרים, יש גם שורשים חקלאיים. השמן הוא מוטיב בולט בחג זה החל בערך בסוף תקופת המסיק. יתכן שבחג זה חנכו את השמן הטרי, הדליק נרות שמן, ואכלו מאכלים מטוגנים. אחרי תקופת המסיק טוב לחגוג ולנוח עם מאכל מטוגן בשמן זית טרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לק"י מאמר מפורט שלי בענין נמצא כאן הרוצה יקבל שם הרחבה אליצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטרנט אומר שהורשעת בהעלבת עובד ציבור בגלל פרסום המאמר הזה. יש משהו מעניין שאתה יכול לספר מעבר למה שכתוב בעיתונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה זה "העלבת עובד ציבור" (עבירה כזו יכולה להעליב את הציבור) אבל הקביעה הזו תפסה את תשומת ליבי: "נתחיל למנות את הארועים החמורים אשר הובילו את הרבנות הצבאית מטעם אל השפל הנוכחי. ראשית, מאז תחילת הלחימה צה"ל מסכן את חיליו כדי להמנע מפגיע באוכלוסית האויב. התנהגות זו לא רק שהיא אנטי הלכתית אלא גם אנטי אנשית..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלבת עובד ציבור [ויקיפדיה] נראה לי שהקטע שציטטת לא נוגע להרשעה בהעלבת עובד ציבור, אשר המתח שבינה ובין חופש הביטוי הוא שמעניין אותי. אני לא כל כך מעוניין לעסוק בהשקפות שהיו לסגל אודות טוהר הנשק בשנת 2004, אבל אולי הוא ירצה להמשיך איתך את הדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, למתח הזה התייחסתי בהערה שבסוגרים. אלא, שלטעמי המתח הזה אמור להיות רופף מאד עד לא קיים והגבול הוא איפהשהו באזור חוקי לשון הרע או בזיון בית המשפט. ושאלה לאור מה שכתוב בוויקי "סעיף זה משקף את גישתו של המחוקק, לפיה עובד הציבור, המשרת את הציבור, חשוף יותר מאחרים לביקורת על מעשיו": האם ישנו מקרה שבו עובד ציבור, נניח חכי"ת, הואשמה בהעלבת ציבור שעקב חולשתו הציבורית או הפרטית "חשוף יותר מאחרים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נראה לי שככלל, התבטאויות של חברי הכנסת מוגנות בחסינות המהותית. ב. החוק מגן על עובד הציבור, לא על הציבור. ג. את הטוויסט שלך אני מציע שתחפש בסעיפים אחרים של חוק העונשין הנוגעים לעובדי הציבור. ראה סעיפים 277-289. "עובד הציבור" – (1) עובד המדינה, לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955; (2) עובד רשות מקומית או רשות חינוך מקומית; (3) עובד מועצה דתית; (4) עובד המוסד לביטוח לאומי; (5) עובד בנק ישראל; (6) עובד ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל, לרבות חבר מועצה או הנהלה במוסדות אלה; (7) עובד לשכת שירות התעסוקה; (8) עובד מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר שהממשלה משתתפת בהנהלתם, לרבות חבר מועצה או הנהלה בגופים אלה; (9) בורר; (10) נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק, בין במינוי, בין בבחירה ובין בהסכם, אף אם איננו אחד מעובדי הציבור המנויים בפסקאות (1) עד (9); (11) דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית, בחברה בת ממשלתית או בחברה מעורבת, כמשמעותן בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, וכן עובד של חברה כאמור או אדם המועסק בשירותה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשימה הזו מחזקת לטעמי את הדעה שהחוק הזה איננו ראוי. ממכיוון ש"חייל" גם מוגן ע"י החוק הזה, האם ישנם מקרים של אישום בהעלבת חייל (לא קצין בכיר)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין הרבה מקרים כאלה, ולכן אני מסכים איתך. כפי שכתבתי בתגובה 516972 ובבנותיה, אם משאירים את החוק הזה, רצוי להשתמש בו כדי להגן על העובדים החלשים ולא על תת-אלוף בצה"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי זאת עד עכשיו, אבל לפי פרשנות סבירה גם אני עובד ציבור. בעצם כמעט כל עובד הוא עובד ציבור, כי "'חברה מעורבת" חברה שאינה חברה ממשלתית ואשר מחצית או פחות מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית או פחות ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה' - כלומר כל חברה (לפחות ציבורית) במשק היא או ממשלתית או מעורבת, ולכן כל עובד שלה מוגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי לדעת שום דבר על חוק החברות, אני מנחש שהפרשנות המשפטית המקובלת לסעיף הזה היא ''מחצית או פחות אבל יותר מאפס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בה ואין לי בה פחות מחצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשנה וגם במדרש ספרי דברים נאמר שעד חנוכ היו מביאים את השמן... למה? כי אז התבצע הקטיף. וגם בסוכות נאמר שבמיאים למקדש דגן ותירוש אך לא יצהר כי אותו הביאו בחנוכה ואז יש חנוכה היסטורי וחנוכה ארצישראלי/ חקלאי (ע"פ הרב יואל בן נון... המוזכר לעייל) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |