 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לולי הפרשנות לא הייתי קורא את השיר יותר מפעם אחת, הוא לא מרשים במיוחד, לפחות - לא בקריאה שקטה. הפרשנות אכן מרשימה, נראה שסלי מרוצה מהשיר, מרוצה גם מעצמו, ונסחף בהתלהבות יצירתית שקשה לראות מה הקשר בינה לבין השיר. שתי הערות: בזמן התקף אסטמה (או מחנק בכלל) הגוף רועד. הגהה היא סיום הכתיבה, לא סיום התקף יצירתיות שאחריו אפשר לנשום לרווחה ולכתוב שיר. לירון מתארת כתיבת שיר כהתקף אסטמה. שלוש השורות האמצעיות ארוכות כמו נשימה מאומצת שמתעקשים לשאוף דרך סימפונות מכווצות. בסופן היא מצליחה לשאוף די אוויר כדי לומר מה שרצתה, והמאמץ הופך את המלים לנשגבות, אפילו אם הן רק 'ביצי ציפורים'. את דימוי התינוק אני לא יודע להסביר, אני רק אסטמתי לשעבר, לא מבקר שירה. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לשעבר, כי מאז הטירונות (שמונה שנים) אין לי התקפים, גם כשאני רץ או משחק כדורגל. לא בדקתי מה הפסיק את ההתקפים. הם הופיעו פחות ופחות ככל שהתבגרתי, ולבסוף הפסיקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשפחתי, התקפי אסטמה שנהיים נדירים מחד ועוצמתם יורדת מאידך במהלך ההתבגרות ולאחריה הם דבר נפוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אומר שהמחלה היא ברונכיט, ולא אסטמה שהיא מחלה כרונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלי היא אישה ונראה ששמה המלא הוא סלימה. דיון 2854, תגובה 458323. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הביקורת המובעת בשורה זו עשויה להיות ביקורת עצמית, אך ייתכן כי זו ביקורת חברתית על מצבה של השירה כיום.'' ייתכן. וייתכן שלא. וייתכן גם שהשורה בכלל עוסקת בקומקומי תה מחרסינה. כשאני קורא דברים כאלה אני נזכר למה אף פעם לא אהבתי שיעורי ספרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני בד''כ מתעבת פרשנות ארס-או-מטא פואטית, אבל מה לעשות שבמקרה שלפנינו הפרשנות הזו פשוט מתבקשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זהו שיר מאתגר למדי ומהטובים שהוצגו פה. בטרם אנסה לפענחו, אעמוד על כמה מן התכונות שמקנות לו איכות וקריאות (כדי להאיר דיון אחר שהתנהל פה בעניין זה). השיר פותח בתנופה של נגישות: שאלה פשוטה, מנוסחת בבהירות, ובכל זאת לא בנאלית ורגילה לרובנו (שאינם אסמטיים, אני מקווה ומניח). מוארת פה פרספקטיבה אחרת של נשימה. השיר פותח בצורה נגישה אולם כבר בסוף המשפט הראשון, לא ברור אם מדובר בשאלה בעברית תקינה או בהערה משבחת בלשון דיבור. שורה 2 מתחברת לזו הראשונה באופן לא ברור – חסר סימן שאלה או נקודה בסוף המשפט הפותח. אני מדגיש את הנקודה כדי להבליט את האופן שבו חידתיות ופתיחות פרשנית מוקנית ללשון באופן ישיר, ללא סיבוכים מיותרים ומצועצעים. השורה השנייה ממשיכה באותו קו: לא ידעתי כי הרגליים מתעוותות בהתקפת אסטמה (או התקף?). ישנה פה חשיפה של פרספקטיבה של החולה. זוהי הערה החושפת עולם שלם של מוגבלות גופנית. שורה 3 ממשיכה את שאלת הקישוריות: מה הקשר לשורות הקודמות? האם זו תשובה לשאלה? האם הייתה זו שאלה? מעניינת הסתירה שבין "ראשון" (תחת "ראשית") כפי שיתרגם מי ששפתו הטבעית היא אנגלית (first) לבין "יש להכניס הדפים למכונה" בעברית צחה. "ההתאמה הנצפית" שלשונה מדעית וחיבורה ליניקת התינוק משונה (זהו דימוי בלתי צפוי) ממשיכה את הטון המעיר דרך אגב על אודות הרגעת עיוותי הרגליים. החיבור בין נשימה וחנק ולכתיבה והגהה גם הוא חדשני ונועז. השיר עובד השני מישורים: חנק, נשימה ואף יניקה (הדומה לנשימה ובעיקר זו של נחנק) ומישור הכתיבה, הגהה, הקלדה ואף נתינת השם. השיר מחליק ממישור אחד לאחר דרך המטפורות והקשרים הרופפים שבין שלושת המשפטים ואף בתוך המשפט הראשון. אם להעיר על הדיון בממשות או קוהרנטיות שהתנהל קודם, הייתי אומר שהשיר הזה נהנה מקוהרנטיות ראשונית מוצקה מן הבחינה הלשונית והתוכנית. עם זאת, דרך התחברותם של המישורים וארגונם הכולל של החומרים לרצף אחד בעל משמעות נותרת פתוחה. השיר מזמין אותנו ומאפשר לנו לקרוא, אולם בלא עבודה נוספת, תמיד יהא בגדר חידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי השורות הראשונות מוצלחות ומבטיחות הרבה, אבל המעבר הזה לעיסוק בשירה מפיל את כל השיר לדעתי. הנושא הזה כל כך לעוס.. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |