 |
255 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
אם יש אמן שהייתי מעדיף לקבור אותו תחת ערמת חציר נגועה במלריה ושאר מחלות מדבקות, בחירתי לא תהיה בריטני ספירס או כריסטינה מה שמה או אפילו אחת מלהקות המזיעות אשר מתרבות כמו שפנים או סוג אחר של מטרד- אלא אמינם. וכי למה אמינם? בניגוד לכל המוזכרים לעיל אמינם נחשב יוצר אמיתי ואמן אמיתי, בעל כשרונות רבים, יכולת ואמת אמנותית מרחיקת לכת וכמובן בעל מוזקיה טובה ומעניינת. זה כמובן יהיה סובייקטיבי מצדי לומר כי כל אלו קיימים אצלו כמו שהם קיימים אצל צמח, אבל האם יש בכך טעם? ובכל זאת אני כן אומר מספר דברים באשר לדבריך. בוב דילן?! בוב דילן וחתיכת השפך המזמר הזה באותו משפט? בוב דילן השפיע במוזיקה שלו, באמירה ובליריקה והפך מוזיקה פופולארית להמונים לשירה אמיתית. אמינם שר על סיטואציות לא מעניינות, אותן הוא תוקף באופן הגס ביותר וכנראה זה מה שכיום שובה את לב הקהל(באם נשאר לב...) על איזה אבחנות חדות אתה מדבר? על אלו כמו באחד משיריו ה"מבריקים" שאיני זוכר את שמו בו הוא אומר שקורט קוביין היה אידיוט ותקע לעצמו כדור בראש? ממש פרופסור לסוציולוגיה מטאפיזית... אם הוא לא היה קיים מי יכול היה לדעת לאן החברה של נו הייתה מידרדרת... ולהזכיר את המילה המיוחסת לאמנים מתוחכמים- תודעה- בהקשר לאמינם, על איזו תודעה אתה מדבר? הוא לא נושא אף בשורה חברתית כזו או אחרת, אלא בקושי מצליח למצוא חרוזים קלושים למילותיו הפרובוקטיביות(ניתן לומר שכמו כל הז'אנר בו הוא פועל, אבל זהו כבר עניין אחר)והדלוחות, המושרות תחת מוזיקה גרועה באמת, אפילו יחסית לצלילים הבוקעים משיר היפ הופ רגיל. אני רואה אותו כחלק מהתרבות הרווחת היום בתחומים רבים- בטלוויזיה, קולנוע, מוזיקה ועוד רבים, בהם כל מה שהיוצר אומר ומביא ליצירה, כל המסר והמשמעות שלו הם פשוט לשבור מסורות, טעמים, הרגלים ושפוט לעשות כמה שיותר חדשני, פרובוקטיבי ונועז ובכך לכבוש את מקומו כגיבור תרבות. הוא, צופית גרנט, סורבייבור החדשה, התוכנית הספרדית בה מקיימים יחסי מין מלאים בשעת שיא, כל אלו הן, כנראה, גסיסתה הזמנית או הסופית של התרבות האנשוית הראויה, בה הקהל מעריץ ומעריך רק על הדרך, נלוזה ומטומטת ככל שתהיה, ולא על התוכן הממשי ועל כל שאר האלמנטים המרכיבים מוצר תרבות ראוי וחכם. בסופושל דבר, לאחר שכל אלו ייעלמו ולא ישארו יותר מחסומים, גבולות ושערים לפתוח, אף אחד כבר לא יזכור מהי אמנות טובה ואף אחד לא יידע ליצור אותה. ככה מוחקים תרבות של אלפי שנים. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מי מוחק? מה מוחק? כמוך, אין לי אהבה גדולה לאמינם או להיפ הופ בכלל. כמוך, אני לא מסמפט גדול של "תרבות" מרכז ירודה. בניגוד אליך, אני לא נאחז בתמונה ורודה ולא מציאותית של העבר. אתה מקנא בעבר התרבותי הגדול? מתגעגע לענקי התרבות והפילוסופיה של ההסטוריה? לאנשי הרוח והמדע הגדולים מהחיים? מיחל לבואו של מוצרט חדש ומתאכזב מהמצאי של "מוסיקאים" מכובדים בני (או בנות) 17 שמתפרסמים בעיקר הודות למבנה האנטומי שלהם/ן? אתה לא לבד. אבל באותו "עבר" מיתולוגי, שבו הכל היה טוב יותר, אנשי המעמדות הנמוכים לא ידעו לקרוא. מיותר לציין שלא הזדמן לרובם ככולם להאזין למוסיקה מידי היוצרים הגדולים של תקופתם, ומיותר עוד יותר לציין את העובדה שכל המצאי התרבותי של אותה תקופה היה מיועד לקהל שאינו עובד למחיתו, קהל שהאזנה למוסיקה וקריאת ספרים היה הדבר היחיד העסיק אותו, מלבד עושק ונגישה בבני המעמדות הפועלים/איכרים הבורים. היום, לעומת זאת, בעולם המערבי לפחות, אנשים לא מתים מרעב. יש גם לבני המעמדות הנמוכים (כן כן, אלה שאין להם זמן או יכולת כלכלית לעבור קורס מזורז של כעשר שנים במוסיקה ומוסיקולוגיה, על מנת שיוכלו לפתח את הטעם האומנותי שלהם) זמן ויכולת ברוב המקרים להאזין למוסיקה, לראות טלוויזיה, ללכת לקולנוע, ואפילו לקרוא ספרים. מה זה אומר מבחינתנו? שיותר קשה למצוא את הבאך של סוף המאה העשרים מבעד לכל הבריטני ספירזיות ואמינמים. זה גם אומר שיותר קשה לנו למצוא את השייקספיר החדש כשאנחנו מעלעלים בדפי הספר החדש של רם אורן בתיעוב מעושה. אבל ככה *בונים* אלף חדש של תרבות אנושית. אני מוכן לסבול את אי הנוחות למען האנושות. איך אני? אה, ואגב - אנשים אוהבים אמנות שהם מסוגלים להבין. זו הסיבה שאני, למשל, לא ממש נהנה מקולנוע שוודי איכותי שמבטא את התפיסה הוגינאלית משהו של הבימאי באמצעות צילום אוויר של דבורה נמעכת ע"י טרקטור. אני מעדיף סרטי מאפיה. זו גם הסיבה שבובי ג'ו מטקסס או טיירון מדאון טאון אל איי לא אוהבים את ואגנר. הם מעדיפים לשמוע את הדיסק החדש של אמינם או של איזה בילי ריי ששר על זה שהחברה שלו עזבה אותו עם הכלב הטוסטר. אז מבחינתך הם קופים. ובעיני מי אתה קוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי אכלה מפלצת האינטרנט את התגובה הארוכה והמפורטת שכתבתי לכן אומר את הנקודות העיקריות(ובכלל, זה לא נראה כל פעם שמישהו אומר שהאינטרנט בלע לו את התגובה כאילו פשוט אין לו כוח או מה להגיד בתגובה?) צחי, איני נאחז בתמונה וורודה ובלתי מציאותית של העבר. אני מודע לחסרונותיו הרבים ולמשגים הרבים שנעשו בתחומים רבים ולא נראה לי שהייתי חפץ לבלות יום במחיצתם של באך או מוצרט( הריח, הריח...). אבל בעבר מה שתפס את עיקר הבמה התרבותית ואת תשומת הלב הכללית ונשאר בתודעה לימים רבים היו תוצרי אומנות בעלי ערך רב, שירה ציור, מוזיקה שהתנחלה בליבותיהם של מילוני אנשים ולא יצאה לעד. איני חושב שמי שמאזין לאמינם או צורך איזשהו מוצר תרבות שאינו מוצא חן בעיני הוא קוף. זו הייתה כותרת שגויה וטיפשית. איני יודע בוודאות מה הביא אותנו למצב הנוכחי. אולי, אך על פי האבסורד הרב, הנגשיות הרבה לתרבות והצריכה הגדולה של תרבות כיום. או שפע הזמן שרק הולך וגובר. אולי סתם אין יותר מה להגיד ואולי בימים אלו של תקשורת ויכולת גבוהה בהרבה לכל אדם ליצור משהו משלו, גילינו כי לא רבים מאיתנו הנם יוצרים מוצלחים או בכלל יוצרים. אבל עזוב את הסיבה. הבעיה היא שכיום הביקורת פועלת בחחל ריק עד כדי אובדן הדרך הנכונה ואובדן כלי השיפוט ודרכי השיופט הנכונות. רק לעתים רחוקות כיום שופטים מוצר על "נטו" ערכו ולא על שלל קרטריונים אשר אינם שייכים לעניין. גם אני מעדיף לרוב סרטי מאפיה טובים על איזה סיפור ווגינאלי, אבל המצב שנוצר כיום פשוט בלתי אפשרי. תיקח את מילקשייק לדוגמא. אתה ראית את התוכנית? אם כן אין צורך להוסיף עוד ואם לא, בר מזל אתה ברמות גבוהות ובטוחות ביותר. כל מטרתה של התוכנית היא לשבור מוסכמות ולעורר פרובוקציות, ואפילו דני דותן וצופית גרנט הודו בכך. הם עושים טלוויזיה שכל מטרתה המוצהרת היא לעשות דברים שלא עשו קודם. אבל יש ליש בעיות עם כך: ראשית, שבירת מוסכמות הנה צורך עליון במקרים מסוימים, אך איזה צורך היא משרתת כאן? שבירת הגישה הפוריטנית של הטלוויזיה בימינו? מה יש בכלל לשבור לעזאזל? ושנית, גם נסכים כי שי מקום תוכנית הזה על מסך הטלוויזה ובהחלט ייתכן שיש לה, הבעיה היא כי היא זוכה לתשומת לב רבה מדיי באופן מוגזם לחלוטין, והסר שעובר כתוצאה מכך הוא המסר כי אין צורך ליצור מוצר תרבות ראוי אלא פשוט לעורר תשומת לב בכל מחיר. גישה שכזו נכשלת ומותירה אותנו חסרי כל ואם שמעת במקרה תגובות של צופים שבאמת ראו את התוכנית בשידורה בלילה, ואת האכזבה ממנה מצד צופים שראו אותה אז בפעם הראשונה, אז היית מבין שכהדגש הוא על הפרובוקציה לא נותר דבר ואפילו בלב התומכים בגישה יש ריק ואכזבה. העולם מתקדם קדימה. אין לי בעיה עם כך. אני שמח על השינויים הרבים ורואה את הדרך האנושית באור טוב יותר מרוב האנשים שאני מכיר, אבל אני לא סבור שיש לנו את היכולת להקריב ולהזניח את האומנות בדרך לשם. איני זוכר איזה משורר אמר זאת ומה בעצם הוא אמר, אבל המסר מדבריו היה כי האדם אינו יכול להסתפק בלחם אלא הוא צריך גם פרחים( או משהו כזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק מרפי חדש: אורך ההודעה וההשקעה בה הם ביחס הפוך לסיכוייה להעלם באתר (במובן הדו-משמעי שלו) האינטרנטי. וברצינות, אני חושב שכדאי שמתכנת/י האתר יבדקו את התופעה המתסכלת הזאת. גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן והבעייה היא בגלל השימוש ב mysql שאינו תומך בטרנסקטשינס כידוע (לכתוב ת'מילה באנגילת ללא שגיאות זה פרויקט) כלומר ברגע שאתה מכניס במקביל לאדם אחר מידע לבסיס נתונים אחד מכם יקבל שגיאה. פתרון לתפרנים?postgerSQL אבל זה סיפור אחר.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם שיערתי במקור שזו בעייה של קבלת מידע במקביל, אבל בהתחשב בצפיפות ההודעות שמופיעה באייל, או שרובן לא מוצגות או שזה לא כ"כ סביר... בכל מקרה, אני משוכנע שישנם פתרונות ל- Transcaching (ואם כבר טרנסאליטירציה, אז בלי ה-ט', מבטאים את זה קאשינג)גם עבור mySQL הבעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כזה דבר "transcaching". הכוונה המקורית היתה מן הסתם לטרנזקציות (transactions), דהיינו הגדרת כמה פעולות עדכון (במקרה הזה, כמה הודעות חדשות שנכתבות במקביל זו לזו) כיחידה לוגית אחת ששלמות המידע בתוכה מובטח ע"י מסד הנתונים. עם זאת אני נוטה להסכים שבאתר שמתעדכן סה"כ כמה עשרות פעמים ביום אין הרבה סיכוי שכמה הודעות חדשות יגיעו למסד הנתונים באותו חלקיק שניה ממש, ולכן הבעיה כנראה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא האיש הטכני של האתר, סתם עורך עלוב, אבל האם יכול להיות ששכחתם לאשר את התגובות אחרי כתיבתן? קרה לי פעם-פעמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיש סיכוי- יתכן והשרת עליו יושב האתר משמש למטרות שונות חוץ מהאייל הקורא. כמו כן דרך מקובלת ל"תקשר" בין כמה מטלות שרצות במקביל בכמה סקריפטים שכן הphp אינו תומך בריבוי מטלות זה על ידי טבלאות במסד הנתונים המקומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השרת אולי משמש למטרות שונות, אבל מסד הנתונים של האייל הוא רק של האייל - או כך לפחות אני מקווה. העובדה שהמחשב המשמש כשרת משרת עוד כמה אתרים במקביל עדיין אינה סיבה לכך שעדכונים מקומיים של האייל ייכשלו. את החלק השני בהסבר שלך (סינכרון כמה סקריפטים דרך טבלאות משותפות?) אולי לא הבנתי. לא הגיוני בעיני שכמה אתרים ישתפו ביניהם מידע, אפילו מידע זמני ואפילו אם זה רק semaphore עלוב, במסד נתונים אחד גדול המשותף לכולם. אם זה מה שעושים, באמת צפויות בעיות סינכרון מכאן ועד להודעה חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, כאן האיש הטכני. טוב, אז ככה. המחשב שמשמש את האייל משמש מספר אתרים אחרים - חלקם כבדים בעשרות, ואף מאות, מונים מ"האייל" (מבחינת עומס). וכל אותם האתרים "כבדים" משתמשים באותו שרת MySQL. מסדי-נתונים שונים, כן, אבל אותו שרת. בין האתרים השונים על אותו מחשב: ועוד כמה שעדיין לא נפתחו לציבור. (בנוסף לכל, ישנם אתרים אחרים שמשתמשים, אולי, בשרתי MySQL אחרים – גם הם על אותו מחשב). בהתחשב בקצב הפעילות על כל האתרים במקביל, אין שמץ של ספק שמגיעות בקשות ל- MySQL לפני סיום הטיפול בבקשות קודמות. אולם הדבר (בוודאות) לא גורם לבעיות טכניות. הדבר, אגב, לא קשור להעדר transactions ב- MySQL. זאת משום ש- transactions בהקשר זה (כלומר, מה ש- MySQL לא תומך בו) הם האפשרות לסמן *קבוצת* פעולות כפעולה אחת; אם יש תקלה בדרך, נא לבטל את כל הקבוצה, גם אם חלק מהפעולות כבר הסתיימו. בקיצור, לחלוטין לא קשור לתקלה שאתם מתארים. ובאשר לתקלה: אני בספק אם מדובר בתקלה של ממש, או שמא בשכחה אנושית ללחוץ על "אישור" בסוף השמחה. לכן, הרשו לי לשאול אתכם: במקרים בהם נעלמה התגובה, האם, לאחר מסך ב- preview, קיבלתם הודעת שגיאה כלשהי? או הודעת "התגובה נשמרה בהצלחה", כרגיל? או אולי אתם מועברים מיד ממסך ה-preview בחזרה לסיפור, או לעמוד הראשי, ללא אישור או הודעת שגיאה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קיבלתי פעם אישור, ולמרות זה ההודעה לא הופיעה, זאת התברר לי אחרי חצי יום כשנכנסתי שנית לאתר. הסיבה אגב שלא התלוננתי היא כי הייתי בטוח שמישהו פשוט הסיר אותה שכן היא הייתה הודעה חריפה במיוחד ומתובלת ומשובצת בכל הסרקסטיות שהצלחתי לגרד בסביבה. אחרי שהופיעו תלונות נוספות הבנתי שמישהו אחר שומר על יחסי הטובים עם הקהילה... ובנושא הזה שאלה לטל: אתה שומר גם גרסאות ראשוניות של הודעות? אם כן יתכן ותמצא עקבות להודעות אלו, במשולש ברמודה של האייל. שאלה זו אגב, היא אחת מהשאלות שצצות במוחי מפעם לפעם. עוד שאלות מהסוג: האם טורח טל כהן ביצירת פרופילי משתמש כלומר שאילתא פשוטה שמציגה את השעות המועדפות על פלוני אלמוני, אם אפשר בגרף חביב. כמה זמן לוקח לאותו אלמוני מרגע לחיצה על לחצן התגובה עד לשליחת התגובה הראשונית, (מה ניתן ההסיק מכך על שליטתו במקלדת?) כמה זמן הוא מתקן אותה, וכמה תיקונים בממוצע הוא עושה. לדעתי זו יכולה להיות אופציה משעשעת למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצרה: יש לי אמנם אח ואחות צעירים ממני, אבל אני לא אח גדול של אף אחד. לא נשמר כל מידע למעט ההודעה הסופית. נתונים כמו שעות הפעילות של קוראי (מגיבי) האתר, תוכל להסיק בעצמך משעות התגובות שלהם; הצגת גרפים פרטניים נראית לי קצת חצופה. גרפים כללים (באיזה שעות/ימים משאירים יותר הודעות, בלי לרדת לפרטים לגבי אנשים בודדים) הם אפשרות משעשעת. אם קיבלת אישור על שמירת ההודעה, הרי ש(א) ההודעה אכן נשמרה, ויתכן שנמחקה אח"כ ע"י מי ממשגיחי האתר, או ש(ב) יש אכן תקלה באתר - בין אם בקוד שלי, או (הרבה פחות סביר) ב-MySQL. ניתן לבדוק אם יש הודעות שלך שנמחקו ע"י משגיחים. לצערי, זמני קצר כרגע ולכן אעשה זאת בהזדמנות אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שחיינו מוקפים באמנות נחותה לא בהכרח אומרת שאין בנמצא גם אמנות איכותית יותר. מאידך, כמובן שאין לאמנות שדורשת הבנה עמוקה יותר קהל רחב כמו לזו שמיועדת להדיוטות, ולכן המתעניינים צריכים לחפש אותה מתחת לכל השאר (וכולנו יודעים מה צף). מחפש מוסיקה מתקדמת יותר? סצנת הג'אז עדיין חיה ובועטת. אל די מיולה, גיטריסט קלאסי/ג'אזי/ספרדי מהולל מופיע באזורנו בשבוע הבא. מומלץ. לא אוהב ג'אז? עדיין קיימים יוצרים קלאסיים ונאו קלאסיים בשלהי המאה העשרים, חלקם מוכשרים יותר, חלקם פחות. יש גם ג'אנרים יותר "מטורפים" אך לא פחות מתקדמים מוסיקלית - דוגמא מוצלחת במיוחד אפשר למצוא באתר www.spasticink.com אוהב רוק? גם זה עדיין קיים, אבל בזמנו, להזכירך, היחס אליו היה די דומה ליחס שהאר אנד בי מקבל היום. לא חייבים לקבור את אמינם מתחת לתבן לא סניטרי. זה עלול לעשות אותו חולה.ולא, אני לא רואה את התכנית של צופית גרנט, למרות ששמעתי עליה. לא, אני לא רואה גם את "רק בישראל", למרות שגם שמעתי עליה (באותו הקשר בדרך כלל). העובדה שמשהו משודר בטלוויזיה לא אומרת שאני חייב לצפות בו, בדרך כלל אפילו להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ששנינו מסכימים בערך, אבל פשוט לא מבינים אחד את השני. באופן כללי, אין לי בעיה למצוא לעצמי תענוגות משובחים או מוצרי אומנות ראויים. יש המונים שכאלו. כיום. היום. ומה מחר? מחר לא בטוח שיהיו. הטענה שלי היא שתמיד יש חרא ותמיד יש את הטוב והראוי, אבל כיום לא רק שהגבולות מיטשטשים, והנטייה לצד הזבל והאשפה גבוהה יותר, אלא גם תשומת הלב שאנו מעניקים לה גבוהה בהרבה יותר. גם אני נוטה פעמים רבות לצפות ולהאביס על עצמי תוכניות טלוויזיה ומוזיקה אשר נוגעת בנקודת השפל הנמוכה ביותר של הכינרת. אני סבור שיש צורך במוצרים מהירים וקלילים ולא רק בכבדות ובתחכום, אבל נראה כאילו מוותרים על הכבד לטובת הפתרון הפשוט. יש אנשים שטוענים שהטענות שאני מציג אינן נכונות. מהצד שלהם אפשר לתת כדוגמא את העובדה שבעשור האחרון עלו מספר אירועי וערבי השירה ואירועי תרבות נוספים בכעשרות אחוזים. עובדתית זה נכון, אבל לדעתי אנשים לא מוצאים או שאין להם את היכולת להתעמק בשירה מו שצריך והם תורים את הבעיה בהתעמקות שיטחית בנושא וכך אולי נוצר למרעית עין מצב אידיאלי, אך הוא רחוק מכך. אנשים לא באמת מבינים שירה, לא באמת איכפת להם משירה והם לא באמת מתרגשים או אוהבים אותה. הכל למראית עין. יכול להיות שבעתיד יימצא פתרון ואיזון ראוי למצב, אבל בינתיים אין יותר מדי עששית וגחליליות להאיר את קצה המנהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מחר יהיו... בדיוק כפי שמאז הצ'ארלסטון חובבי המוסיקה הקלאסית חוששים לעתידה, ובדיוק כמו שמאז אלוויס חובבי הג'אז מספידים אותו לנוכח שגשוגו של הרוק אנד רול, ובדיוק כפי ש"דופקי הראשים" מנידים את ראשם ארוך השיער בעצב לנוכח ההצלחה של בריטני ואמינם. יש הרבה אנשים בעולם. תמיד יהיה מי שיעשה מוסיקה בכל רמה ובכל סגנון, כל עוד יש לו קהל שיאזין לו - ותמיד יהיה מי שיאזין, כי כאמור, יש הרבה אנשים בעולם. אז נראה את צופית גרנט טובלת בשוקולד בטלוויזיה. אז מה? לפני שהיה את ערוץ שתיים, להזכירך, גם לא היה את ערוץ שמונה והנשיונל ג'אוגרפיק. ואגב, אותו ערוץ שתיים שנותן במה לצופית ולדודו, נותן גם במה לשידורי "ג'אז בים האדום" מאוחר בלילה. קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זו באמת נקודה כאובה. הם משדרים ג'אז בשתיים בלילה. נכון שאפשר לטעון כי הם לא משדרים שום מוסיקה אחרת בכל שעה שהיא - אבל זה לא בדיוק טיעון לזכותם. בכלל, מדת ההתייחסות של ערוצי הטלויזיה בארץ למוסיקה (מקומית ובכלל) גובלת בשערוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכורה לי כתבה מלפני זמן די רב, בה התלוננו מוסיקאים כי תוכניות הארוח ממעטות להזמין אותם לתוכניות, וגם כשמזמינים, בקושי נותנים לשיר, ובטח שלא יזמינו יוצרים שהם פחות ממרכז המיינסטרים המוכר (כ' לא דגושה בסגול). טענת מפיקי התוכניות היא כי ממצאי הרייטינג מראים שמרבית האנשים מחליפים ערוץ בזמן שמשדרים שירים, ולכן לא כדאי לתוכניות להביא שירים במהלך תוכניות. אז האשמה היא לא מעט גם בצופים, שלא מביעים עניין במוזיקה המוגשת להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי, האשמה היא *תמיד* בצופים... טלויזיה, כמו גם ספרות ושאר אומנויות, צריכה ויכולה (כן כן!) להתעלות אל מעבר לשיקולי רייטינג ו-"מה הקהל אוהב". לא מדובר כאן במוסיקה בלבד (או בכלל) - אלא בכללותו של דבר. טלויזיה היא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה, ונתן לנצלה למטרה זו בדיוק - ואני מדבר כאן על האוכלוסיה הבוגרת, לא על ילדי בית ספר. מילא הערוצים המסחריים, אבל הערוץ היחיד החפשי משיקולי רייטינג בוחר להתנהג כאילו אין זה המצב, וכך נשארים אנו מגולחים מכאן ומכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ערוץ חדש בכבלים שמשדר שידורי מוסיקה (ג'אז, בלוז, קלאסי, מה שבא. רק לא מיינסטרים). אני לא יודע אם הוא משדר 24 שעות ביממה או שהוא חולק את שעות השידור שלו עם ערוץ אחר, אבל זה שווה בדיקה. אם יש למישהו מושג - זה הזמן והמקום לדווח עליו. ואגב, ניר, לזכותו של ערוץ שתיים יאמר שהוא בכל זאת מספק במה ללא מעט מוסיקה איכותית בשעות הלילה, ומשדר הופעות ארוכות למדי על בסיס קבוע. גם אם שעות השידור לא נוחות, אנשים שיש להם טלוויזיה בבית (להלן "הם") מחזיקים בד"כ גם וידאו, ו"הם" יכולים להשתמש בו ולראות את ההופעה של פלוטוניום בזמן שבטלוויזיה משדרים את דודו טופז. טלוויזיה, כמו כל דבר בחיים, עובדת בשיטה של היצע וביקוש. אין ביקוש - אין היצע. יש ביקוש דל - מספקים היצע (בשתיים בלילה) דל בהתאמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר העיקרי שניתן להבין מהתגובה הזאת זה שאתה לא אוהב מוזיקת היפ-הופ, ולמעשה לא מכיר בקיומה. שיהיה. אז מה דוחף אותך להגיב על סקירה שעוסקת באלבום של מוזיקה ירודה, המונית וסתמית זו? הרי היא, מראש, לא נועדה לאניני טעם; לחובבי מוזיקה כל-כך מובהקים ורציניים כמוך. אתה יודע מה ראוי: מוזיקה קלסית, ג'אז, ואולי, בעקימת אף קלה, לקט מהרוק (עד שנות השבעים כמובן). כנראה שלגבי סוגים אחרים של מוזיקה יש לך פיגור מסוים. זה לא נורא. אבל לא חובה לנפנף בזה תוך הכללות גסות כדי להודיע לציבור שלדעתך התרבות ה"איכותית" בסכנת הכחדה. החלטת משום מה שאמינם זה סמל לאותה תרבות "נמוכה", שהיא "מה שהרוב מסגול להבין" לדעתך. חוץ מלבטא קטנות, צייקנות, התנשאות וחוסר התמצאות, לא אמרת הרבה. ואגב, מאיפה הבאת את השורה ההיא על קורט קוביין? אוקי, אולי טעית וזה לא היה דווקא אמינם, אבל מה זה משנה, העיקר הכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומר שנית, אין לי בעיה עם ז'אנר ההיפ הופ וישנם אפילו אמנים שאני מעריך ומחבב מהז'אנר כמו לורין היל ועוד כמה. אני פתוח לסוגי מוזיקה חדשים ואני מתתי על מאסיב אטאק מהרגע הראשון שהאזנתי להם. אני אוהב רוק, מוזיקה קלאסית ועוד. אין לי בעיה עם אף ז'אנר, ואפילו, אמר הבחור בקושי רב- טראנס. הבעיה שלי היא עם תשומת הלב הרבה שניתנת לתוצרי אמנות מסוימים, תשומת לב הניתנת על פי הקריטריונים הלא נכונים. אין שיפוט לפי איכות, ריח וטעם, אלא לפי כמות הפרובוקטיביות, אשר מהוללת מכאן ועד הודו. אמינם הוא רק דוגמא אשר הבאתי בכדי להדגים את הטענה הכללית. סוגי מוזיקה שונים מכל הסוגים צריכים להתקיים ולקבל כל אחד את המקום הראוי לו ושכל אחד יאהב מה שהוא רוצה ומרגיש לנכון להעריך ולאהוב,אבל עדיין קיים הצורך לשמור על רמת וסוג ביקורת נכונה ולא לפעול בחלל לא נכון של התייחסות, שיפוט וביקורת. והקטע עם קורט קוביין, ראיתי קטע מהופעה שלו שהוא שר משהו בסגנון הזה, ככה שזה די מחוייב המציאות שזה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפעמים דברים מצטלבים: קורה שספר או דיסק שהופך לרב-מכר וזוכה לפרסום מסיבי הוא גם טוב. העובדה שאמן הופך ל"כוכב" לא אומרת כשלעצמה שהוא בעצם שטחי ו"נחות". ב. "קריטריונים לא נכונים" זה מושג בעייתי. ג. ההשוואה לא טובה. בריטני ספירס היא בעיקר מותג. אמינם הוא בעיקר מוזיקאי. אין דמיון ביניהם למעט ההכרה הציבורית. לכך זכה גם יצחק שמיר למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א- בהחלט יכול להיות שאמן יהפוך כוכב ואין לי בעיה אם זה. נהפוך הוא, יש לי בעיה אם אלו אשר מפסיקים לאהוב אומן כשאחרים מתחילים ולהיכר בכשורנו לאמצו לחיקם. ב- קריטריונים לא נכונים נראה לי מושג סביר בהחלט. ישנם קריטריונים מסוימים שבהם אמן או יוצר אמור לעמוד ופלעמים אף להמציא חדשים. ג- את יצחק שמיר אין צורך לחהזכיר באך הקשר שהוא( בקשה והתחננות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, תרבותנו היקרה בסכנה קיומית. אותם "יוצרים" השואפים רק לקלקל את הקיים ולהוכיח את קיומם ע"י אוסף ניבולי הפה שמוחם מסוגל להפיק וכמות הפרובוקציות שהם מסוגלים לעשות בזמן נתון קוברים תחתם את כל פאר היצירה התרבותית של האנושות עד כה. לא, לא דיברתי על אמינם או על ראפרים אחרים (או היפ הופ, אודה שעדיין לא הבנתי את מלוא ההבדל), כוונתי כמובן לביטלס (לו הייתי כותב לפני כמה עשרות שנים), או על הרוק הכבד (לו כתבתי לפני כמה *פחות* עשרות שנים), או אולי בעצם על ה heavy metal? קל מאוד לתקוף מגמה חדשה על שאינה עומדת בסטנדרטים של הקודמות לה. איני מטיל ספק שהמבקרים לא רואים עצמם כמי שפוסלים כל דבר חדש, אלא באמת רואים נחיתות בתרבות 'שטחית' וירודה. עדיין, לבוא ולפסול בצורה כל כך גורפת זה קצת מוגזם. נכון, רוב הטקסטים של אמני הראפ (וכן, אני חושב שקטונטי, וכך רובנו, מלהגדיר עבור אחר אם הוא אמן או פשוט חנטריש) לא בדיוק מדברים אלי. אבל, נחשו מה? זה לא אמור לדבר אלי. אלה שמוצאים דמויות לחיקוי אצל אמנים כאלה, אלה שמוצאים בטקסט חומר להזדהות איתו אינם *רק* פושעים פוטנציאליים או מתוסכלים, אלא לעיתים כאלה שביטוי לירי לאלימות שהם חשים נוגע בהם עמוק בפנים לא פחות מאשר אמנות אחרת אצל אנשים אחרים. לא הכל זה 'או זה או זה'. לא חייבים לבחור בין ראפ לג'אז או בין רוק כבד למוזיקה קלאסית. לפעמים קצת אלימות מילולית זה בדיוק מה שאני צריך כדי לשחרר לחץ, ואם זה יכול לבוא דרך מוזיקה ולא צעקות על מישהו אחר - מה רע? וקצת דעה אישית לגופו של עניין. לא היכרתי את אמינם עד שקראתי את הכתבה, אבל את השיר על המעריץ המתוסכל שהרג את חברה שלו כן שמעתי (לבושתי, מיד הנחתי שמדובר בראפר שחור, מלא דעות קדומות שכמותי). הייתי במכונית באותו הזמן, ולמרות שכבר הגעתי למחוז חפצי, לא יכולתי לכבות את הרדיו ולצאת. השיר היה מדהים, מסעיר, מפחיד ומרגש. לא יצאתי 'מרומם' אלא להיפך - בהלם מוחלט ומאוד מטריד. אבל האמן הצליח לגעת בי, ואם זה לא תפקידו, איני יודע מה כן. האם להגיד מכאן שהפכתי לחסיד הראפ? לא, אבל זה לא העיקר. מסתבר, להפתעתי, שיש שם משהו אפילו בשבילי - מה שלא סותר את היכולת למצוא את הזמן והיצירה המתאימה מכל זרם אחר. פתיחות, רבותי, קצת פתיחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי את המרשל מאת'רס. למרות שבדרך-כלל אני לא סובל ראפ, את האלבום הזה אהבתי מאוד. שני השירים האלימים ביותר - סטאן וקים (שמזכיר מאוד את השיר בוני וקלייד עליו דובר במאמר) הם כואבים לשמיעה. אבל יותר חשוב - מרבית האלבום עוסק בהצלחתו של אמינם עצמו ובהאשמות שבאו בעקבות אלבומו הקודם: Kill you כל אלו עוסקים באמינם עצמו ובמה שאמרו עליו. אם נתעלם מקטעי הקישור, זה משאיר חמישה שירים שאינם עוסקים בו.Stan Who Knew The Way I Am The Real Slim Shady Remember Me I'm Back Marshall Mathers Criminal התקליט הזה, במידה רבה, הוא תקליט של יוצר די מבוהל ממה שקרה סביבו. האפולוגטיקה שבה וחוזרת בכל שיר ושיר כמעט, מבעד לקללות. "כמה נזק כבר אפשר לעשות בעט?" שואל אמינם, וממשיך - "לא ידעתי שאהיה כזה גדול, לא ידעתי שאדפוק את הילד הזה, לא ידעתי שאגרום לו לחתוך את הורידים, לא ידעתי שאגרום לו להכות את הכלבה הזאת". זה יכול גם להסביר את הקו המוזיקלי הרך יותר (לפי המאמר. לא שמעתי את האלבום הראשון). כמובן שאין בכך להוריד ממוצלחתו הרבה של האלבום. מי שיכול לסבול את זה - יאהב את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לאחרונה מאמר באחד מעשרות המגזינים המקוונים למוסיקה, על שלל גווניה, ובו נטען כי אמינם יוציא טרילוגיית אלבומים תחת שלושת השמות השונים שלו (סלים שיידי, מרשל מאת'רס ואמינם) ולאחר מכן לא יוכל לסבול יותר את הלחץ שיופעל כנגדו ואת תגובתם של ה"מעריצים" שלו, וילך בדרכו של קורט קוביין. נקווה שהתחזית המרה הזו לא תתממש - אמינם הוא לדעתי היוצר המוכשר והמקורי ביותר שקם למוסיקה השחורה מאז תחילת שנות ה - 80. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כמו שצ'רלס ברקלי אמר: "You know it's all going to hell when the best Rapper is white and the best Golf Player is black"...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמינם הוא עוד "אמן" שהופך למכונת כסף וממסחר את עצמו כדי להגיע לכמה שיותר אנשים. הוא פולט קללות כדי שיקבל עוד כותרת במגזין נוער דביק וחושב שלהיות הוא זו מחמאה. הבחור יודע עסקים, "היוצר המוכשר ביותר שקם למוסיקה השחורה" הוא כלל לא. ומאיפה בכלל ההשוואה לקורט קוביין? אין כל קשר. קוביין, אחד האנשים הכי מוכשרים והכי משפיעים של שנות ה-90 ושל הרוק ומנגד מכונת הקללות שאמא שלו כבר תובעת אותו. והמילים של אמינם לעולם לא יגיעו לרמת הרגש והכאב האמיתי של קוביין. אין בכלל מקום להשוואה בניהם. המצב היום במוסיקה הוא קטסטרופה, מכל חור קופצת לך שחורדינית אחרת שרוצה להיות מדונה ואמינם הוא חלק ענק בתעשית הכסף הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורות האחרונות של הכתבה כתוב שבלי דוקטור דרי אמינם לא יצליח אני לא חושבת כך בגלל שזה לא נכון! אמינם הוא זמר אכותי מאוד ולמרות שהוא מקלל כל הזמן, זה לא אומר שהוא זמר לא טוב הוא הזמר היחיד שיכול לבטא את כל מה שהוא חושב.וכל . מה שיש לו בלב בקיצור אמינם הוא לא צריך אף אחד כדאי להצליח הקליפ סטן היה בלי דוקטור דרי וזה מה שאומר שאמינם לא צריך אף בן אדם שיתערב לו בחיי המוזיקה שלו .אני מקווה שתלמדו ממני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו, הקשבת לדיסק בכלל? שמת לב מה יש למאת'רס עצמו לומר על "מעריצים"? המילה Morons חוזרת שם כמה פעמים בהקשר הזה. שום דבר אישי, באמת, אבל אמינם אינו מתכחש לעובדה שד"ר דרה סייע לו רבות ובלעדיו הוא לא היה מצליח. זה שדרה לא מופיע בקליפ לא אומר שדרה לא היה ה*מפיק המוזיקלי* של השיר, ועל כן השפיע עליו רבות. אני מקווה שההערצה תעבור לך בקרוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |