 |
252 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא ראיתי את משימה-בלתי-אפשרית 2, וגם ספק אם אני אראה. לא כי אני לא חובב סרטי פעולה, אלא בגלל שאני לא חובב סרטי המשך לסדרות. תמיד מתרחק מאילו --- אבל רד-פיש! או רד-פיש! כל-כך נהנתי לקרוא, פשוט חוויה. כל מילה במקומה. איך הצליח העורך (המנייק!) למצוא אותך, איני יודע. מאז המאבק האחרון שלך עם "אורנג"' לא נהנתי כך (-: יופי לנו. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסמיק, אבל אף אחד לא שם לב. תודה, תודה, תודה לך על המחמאות. הצ'ק כבר בדרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רד, אכן, כל מילה במקומה. כל משפט פרופיל 97. כל פסקה חבל על הזמן. וגם לי לא יזיק איזה צ'ק. ג. שמעון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין ב MI:2 זה שכמו הסרטים הקודמים של וו, זה בעצם סרט מאנגה עם שחקנים חיים. מאנגה, למי שלא יודע, זהו סגנון האנימציה היפני וההונג-קונגי. (רוב הסדרות המצוירות הלא-אמריקאיות לילדים הן דמויות מאנגה). מה שמאפיין מאנגה אמיתית זה כמה סממנים ויזואליים בולטים, כמו "צילום" בשכבות, תנועה בסלואו-מושיין, עיינים גדולות והמון המון פאתוס. גלימות מתנופפות, אקשן אקרובטי, עיינים כועסות וגיבורים מושלמים - ממש כמו בסרט טוב של ג'ון וו. (במאנגה אמיתית גם יש הרבה אלימות וסקס, אבל זה כבר סיפור אחר.) זוכרים את סצנת הסיום מ"מאטריקס", כשהגיבורים פורצים לאולם עמודים פוטוגני, יורים לכל כיוון ועושים סאלטות על הקירות? גניבה מושלמת מתוך "ghost in a shell", אחד מסרטי המאנגה הטובים של השנים האחרונות. (שנראה כמו סרט של וו, רק מצויר) בקיצור, נראה שזה רק עניין של זמן לפני שכוכבי פעולה הוליוודיים יעברו ניתוחים להגדלת עיינים. מאנגה לנצח! (דרך אגב, למישהו יש את ghost in a shell בפורמט לווידאו ישראלי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לי. ב. לא תקבל. אתה טועה - יש חלקים ב'מטריקס' שאכן לקוחים ממנגה, אבל להגיד שהסצנה הזאת גנובה זאת הגזמה פראית. נכון, גם בה מרוססים הקירות בכדורים, אבל הדמיון נעצר שם. בכלל, אני לא מסכים עם ההבחנה שלך שמאנגה = אקשן מסוגנן. במאנגה _יש_ אקשן מסוגנן, אבל לרוב יש גם דברים אחרים (דמויות, פילוסופיה, המון מד"ב). ב-MI2 אין כלום, רק אלימות. מקסימה, נכון, אבל רק אלימות. נא לא לזלזל במאנגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, המונח מאנגה מתאר את הקומיקס היפני, מה שאתם מדברים עליו זה אנימה, תת-ענף של מאנגה שהוא למעשה מאנגה מונפשת. ובאותו הקשר - הסבר מעולה ומקיף על אנימה - מומלץ לכל חובבי הסרטים המצוירים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעזאזל... למישהו יש דרך נורמלית לשלוח לינקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק היום פורסמה ביקורת סרטים חדשה באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה (יש דבר כזה, הידעתם?). זוהי ביקורת על הסרט "הנסיכה מונונוקי" העומד להגיע בקרוב לקולנועי הארץ. סרט מאנגה (אנימה) כמובן. המאמר: נסו ותיהנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שיש אתר כזה, אלא שהוא מבוסס על אותו קוד ממש -- אותה תוכנה -- כמו האתר שאתם קוראים ברגע זה. אכן, נסו ותיהנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא רק שהוא מושתת על אותו הקוד של האתר הזה, אלא שאני אף חטאתי בעיצובו ואף תרמתי לו ביקורת סרט וחצי. הקהל האוהד של "מב"א 2: הביקורת" כמובן מוזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמרנו עם הפרסומת העצמית? (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הגבינה הלבנה של רד פיש, טעימה ומזינה, עכשיו בחנויות! סקר אובייקטיבי קובע: 9 מתוך כל 10 חתולים מעדיפים את הגבינה של רד פיש, והעשירי טיפש. רק הגבינה של רד פיש משאירה יותר ברזל בגוף! גם יוסי בן עיון אומר: "אני אוכל רק את הגבינה של רד פיש אם אין משהו אחר!" עכשיו בשישה טעמים. זה כדאי! אני גם מנקה חלונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, בתור דג, כשאתה מתקרב לחתול כדי לתת לו לטעום את הגבינה שלך, אתה מקבל תוספת סיכון? לינוקס אתה גם מנקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם - כתבתי לך אתמול תגובה מפורטת ומפלצת האינטרטנט אכלה לי אותה. אז הנה התגובה בקצרה: במאנגה כז'אנר יש הרבה יותר תוכן מאשר בסרטי פעולה הוליוודיים. למעשה, בחוברת הפעלה של מיקרוגל יש יותר תוכן מאשר בסרטי פעולה הוליוודיים. בזה אני מודה. הדבר שתפס את עיני הייה החיקוי של וו לסגנון הויזואלי של המאנגה - דגש על ויזואלי. הצילום בשכבות, הסלואו מושיין, הצבעים החזקים, ההצגה מלאת הפאתוס. זה אולי לא מאנגה, אבל זה נראה כמו מאנגה. (אנימה, למדקדקים בקטנות). הדבר היחיד שחסר הוא באמת העיינים הגדולות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיניים גדולות בהוליווד יש רק למפיקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור הבילבול הוא כנראה בהסבר שכבר ניתן פה - אני התייחסי למאנגה ככלל (דהינו, חוברות ולא רק סרטים), ואתה התייחסת יותר לאנימה. אני מסכים עם ההבחנה שלך לגבי ההשפעות של המאנגה על וו, אני לא מסכים איתה יותר מידי לגבי המאטריקס - אין ספק שהם הושפעו מקומיקס (הם שכרו את Frank Miller ואת Geof Darrow, צמד שהוציא כמה ספרי פעולה שותתי דם ונוטפי טכנולוגיה, לעצב את הסטים והפעולה), אבל להגיד שהם העתיקו זה קצת מוגזם. אגב, אני ממליץ בחום על Ninja Scroll כאחד מסרטי האנימה המוצלחים שראיתי (למרות השם המזעזע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א)זה לא מאנגה זה אנימה ב)אנימה:אנימציה יפנית - מאנגה:קומיקס יפני ג)אנימה זה סגנון האנימציה ההונג קונגי?! לא ידעתי, תודה על המידע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי מב"א:2 לפני כמה ימים מתוך הציפייה לראות איזהשהוא שילוב בין Face/Off למטריקס, משהו עם אקשן וו-אי מסוגנן שמתאים לימי הקיץ החמים... אכזבה גדולה, וכמובן שאפרט - - עלילה מינימלית ביותר, גם לסרט אקשן; אני מקבל בשמחה את הצעתו של רד פיש שנראה כי העלילה נכתבה לאחר שכבר צולמו קטעי האקשן, והתוצאה בהתאם. - דמויות שטחיות לחלוטין, ללא עבר וללא מניעים הגיוניים כלשהם(מלבד כמובן לשאוף להגיע לעימות חזיתי הכולל בעיטות ויריות). - פיתולי עלילה צפויים ביותר, מה שהיו צריכים להיות רגעים מפתיעים במהלך העניינים פעלו מצויין על ילדי ביה"ס היסודי שישבו מאחורי והביעו את התלהבותם באופן ווקאלי במיוחד, אך לא הפתיעו כל מי שראה את הסרט הראשון ו/או הבין בדקות הראשונות כי יש ביכולתם של כל הדמויות הראשיות להתחזות למישהו אחר בעזרת מסיכה ושבב קול (מישהו אמר כבר Face/Off?). - ולבסוף, גולת הכותרת, האקשן. רוב רובו של האקשן היה בנאלי לחלוטין, מועתק כמעט לגמרי מהסרטים שהוזכרו לעיל (ובאמת מספיק כבר עם היונים האלו) או מסרטי הז'אנר המזרח-אסיאניים - איתן האנט נלחם חשוף ידיים עם הרשע נושא הסכין שמצליח לפצוע את גיבורנו היקר בלחיו, וכיצד מגיב האנט? כמובן, הוא מעביר ידו על הפצע המדמם קלות, מביט בידו האדומה, מתרגז ונוקם... לא ברור לי אם יש כאן מחווה פשטנית או סתם עצלנות וזלזול בקהל הצופים. קטע האקשן המעניין היחידי שהיה בסרט היה בלט המכוניות בהתחלה (כפי שבוצע באופן דומה כבר בד"ר נו, אך בצורה שונה קצת), אך גם הוא חזר על עצמו כמעט בדיוק לקראת הסוף, רק הפעם עם אופנועים. נו, באמת. לסיכום, פעם הבאה שאיתן האנט יוצא לחופשה - שלא יטרח להגיד לנו לאן... רק שישלח את הסאונדטרק (הביצוע של הכמיקל ברודרז לנעימה של הסדרה משובח). גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה מענגת, אכן... בכל מקרה, אני מתנגד בתוקף להשמצה שלך, לגבי העובדה שהסרט זהה לסרטי ג'יימס בונד. להלן רשימת ההבדלים בין הסרטים (לעתיד - סדרות): א. כשאיתן האנט מציג את עצמו, הוא מציג את עצמו כ"איתן האנט" ולא כ"האנט, איתן האנט". למעשה, אני די בטוח שאם הסרט היה מתרחש במציאות, הוא לא היה מצליח להתגבר על הפיתוי, ומציג את עצמו בדרך השניה. קצת הוריד מהראליזם של הסרט, אבל לא נורא. ב. ג'יימס בונד *אף פעם* לא לבש מעיל עור. אז זהו לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה להוסיף, רק את זה שמעט מבקרים (פרט לאחד, בעצם) מכובדים יכולים גם לספר על החוויה של סרט האקשן שראו, וגם לעשות את זה עם כל הכיף והמזגן של סרטי הקיץ. טום קרוז לא צריך לדבר ולומר ''אית'ן, אית'ן האנט''. מסתבר שהוא צריך רק לחייך. סרטי אקשן הם מקומו הטבעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבים כמובן את הסרט הנחמד NOTORIOUS עם קרי גראנט ואינגריד ברמן, שממנו נגנבה המעט עלילה שיש במב"א2.אני דוקא חיבבתי את הסרט. זה לא אומר שאני אראה אותו עוד הפעם, אבל בקולנוע היה מזגן ושום דבר בסרט לא הכאיב לי במח. הפעלולים, אגב, היו נפלאים, ויוני-האסבסט (אחרת איך עפות ככה דרך האש?) הראו סופית שלג'ון וו לא היה, לא הוה ולא יהיה ולו שמץ של בושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע לכם עם היונים, חבר'ה? עוד לפני שראיתי את הסרט, כל הביקורת ששמעתי וקראתי עסקה ביונים. רחמנות! צער בעלי חיים! לדעתי אין לנו סיבה להיות לא מרוצים. להיפך. הסרט ממלא בנאמנות את תפקידו כיומית משובחה. המלצת הבית - עשו כפי שעשיתי אני: לכו לראות את הסרט בהצגה יומית, ומיד לאחר מכן - גריל עוף. כך תוכלו להעריך נכונה את היופי הפואטי השורה על הסרט, כמו גם על שאר סרטי ג'ון וו. בתיאבון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רד פיש, בתור אחד שלא רואה הרבה קולנוע ומתנגד לגלובליזציה, תן לי להסביר לך מהם סרטי בקרוב: 1. סרטים אלה הם סרטים שבהם אמנם מסוגלת להתהוות עלילה מרתקת ביותר, אך כמות הפעלולים בהם מאפילה על העלילה. (כלל בתוך כלל: ככל שהעלילה דלה יותר, כך גוברת הרגשת ה"בקרוב"). 2. גם אם הסרטים הנ"ל אינם סרטים המכילים פעלולים בתוכם, יש להם את המוטיבציה להיות "סרטי בקרוב" טובים. איך? אז ככה, כשאתה רואה "בקרוב" של איזה סרט, באוטומטיות אתה מנסה לנחש את ההמשך של הסצינות ה"מייצגות", ומכאן אתה נמצא למד ש: א. בסרט "בקרוב" כלשהו כל משפט שני של השחקנים חייב להראות כאילו הוא נלקח ישר מפרסומת לנוזל ניקוי, או למכונית, או לחברת ביטוח, או לטמפונים. ב. סרטי "בקרוב" חייבים להיות סרטים בעלי עלילה קלילה וצפויה, צפויה מאוד. זה כל מה שרציתי להגיד, בעצם. שלוםשלום שלוםעכשיו. באופטימיות בינאישיתביואנרגטיתוקוסמית, מאסטרזן האורגינל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |