המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
ברוך אתה אדוני אלוהנו מלך העולם אשר יצר את האדם בחוכמה, ונתן לו מילים שיצטרפו לשורות שיצטרפו לשירים שיכנסו ללבבות. ברוך הוא וברוך שמו. |
|
||||
|
||||
מישהו? |
|
||||
|
||||
קשה ולא פשוט להתמודד עם שני השירים הלו. מובן עם זאת שהכותב מגיע מרקע דתי, שיש לו כעס על האל, ולעג מסוים על העולם החילוני. ובכן, פרה פרה: בראשית, כידוע לנו, הוא הספר הראשון בספר הספרים. ה"מאמרות" עליהן מדבר הכותב, מהן? הלא מדובר כאן, כנראה, על עשרת הדברות. אבל למה צריך את כל הקטע של האלימות ושל כריתת האצבעות? אוטלי החיתוך הוא מעין סירוס? אולי ישנה סמליות בחיתוך אצבעות כף הרגל דווקא, מעין אלגוריה לאיבוד העצמאות? יתכן. בבית השני הדובר מציג את עצמו כעין ישועי, איזה קתולי פנאט שמאמין שכדי להגאל יש לסבול ולכאוב. עד כאן השיר הראשון. ל"ו, שהם שלושים ותשע, צדיקים ירדו לעולם, כך כתוב באחד המדרשים. הדובר מחליף את הצדיקים במלקות. בתחילת השיר לועג הכותב לאנשים ההולכים לנערות הליווי שבתחנה המרכזית (בואך נווה שאנן). הניירות החתוכים (גם כאן יש חיתוך. האם זה קשור לברית המילה?) משמשים לניגוב, יסלח לי הקהל הקדוש, השפיך, מיץ הילדים. ובבית השני שוב מציב הדובר את עצמו וחשף עצמו. הוא מקיים מעין יחסים סאדומזוכיסטיים עם השכינה. ולא סתם הוא בחר בשם תואר זה ולא באדוני צבאות למשל. כנראה שהכותב מכיר המחקרים על הקבלה. ובכן, כאמור, כאן המלקות מחליפים את הצדיקים. עניין תמוה. השורה האחרונה עוסקת ב"לא תשחית זרעך לשווא". אמרו חכמים: לא עליך המלאכה לגמור (או משהו כזה). |
|
||||
|
||||
"ל"ו, שהם שלושים ותשע"? |
|
||||
|
||||
ל"ו הם 36. הלכה לי התזה |
|
||||
|
||||
39 הם גימ"ל פעמים תפילת שלוש-עשרה. |
|
||||
|
||||
הוסף את השילוש הקדוש ל- 39, ופענחת לא רק את השיר אלא את החידות הגדולות כולן. |
|
||||
|
||||
מלקות, מלקות: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%A7%D7%9... (ומי הראשון שיהפוך את זה לבדיחה על "מלכות"?) |
|
||||
|
||||
ארבעים חסר אחת זה הפשט. אנחנו מחפשים רבדים עם משמעויות נוספות. |
|
||||
|
||||
אפרופו חידות גדולות, אולי האיילים יידעו לומר מי עומד מאחורי ההזיה הנהדרת המוצגת כאן (פרסום עצמי)? |
|
||||
|
||||
הרב של פתח תקוה, לאחר הרעלת מלח. |
|
||||
|
||||
אני לא חזק במיוחד בניתוח שירים, אז לפחות אנסה לפרש כמה מהרמזים בשיר (שנראו לי מובנים מאליהם עד עכשיו). "מאמרות" מגיעים מן המשנה במסכת אבות, "בעשרה מאמרות נברא העולם". מדובר על "ויאמר ... יהי אור", "ויאמר ... יהי רקיע בתוך המים", וכן הלאה, מתחילת פרשת בראשית. כריתת האצבעות מגיעה מסיפורו של רבי אמנון ממגנצא שכתב את "ונתנה תוקף קדושת היום", המשובץ בתפילות הימים הנוראים. לאור הסיפור הזה צריך לקרוא גם את הבית השני. בשיר השני, שלושים ותשע המלקות הן "ארבעים יכנו לא יוסיף" (דברים כ"ה). יש שנוהגים לערוך הלקאה סמלית בערב יום כיפור, כחלק מתהליך החזרה בתשובה לפני היום הקדוש (לכפרות יש תפקיד דומה). בזמן ההלקאה קוראים שלוש פעמים את הפסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית" שיש בו 13 מלים. את הניירות החתוכים מכינים לשבת (אין חותכים נייר בשבת עצמה). (השתעשעתי לקרוא ש"כנראה שהכותב מכיר המחקרים על הקבלה". לא יותר סביר להניח ש"הכותב מכיר את הקבלה"?) |
|
||||
|
||||
"בעשרה מאמרות נברא העולם". בסיפור הבריאה בתורה מוזכרת המילה "ויאמר" (אלהים) 10 פעמים. ע"פ חלק מהפירושים אלו 10 הפעמים שבהן התערב הבורא בנעשה כששאר תהליך הבריאה הוא התפתחות טבעית של המאמרות הללו. |
|
||||
|
||||
משונה שאחרי כל הסיגופים האלו והסבל הזה המשורר לא מקשר בשום מקום לנצרות (או שמא?) אולי בכדי לא לפגוע בקדושה. |
|
||||
|
||||
כבר פגשנו כמה וכמה שירים, שמקשרים דת ו''טומאה'', רפש וכד'. וקצת יותר טובים. ואם פעם זה עוד זיעזע מישהו, אז בימינו,נו, כבר היינו בסרט הזה. פספסת בכמה שנים טובות, משורר יקר. לא נורא, העיקר שהבחורצ'יק בטח מחזיק מעצמו איזה מין כביכול צ'ארלס בוקובסקי כזה, עם כיפה. ניגוב קל ונעים. |
|
||||
|
||||
הנה, רק לשם דוגמא, טקסטים שהם אולי לא מה שמוגדר "שירה", או "ספרות גבוהה", אבל שחלקם גם כן עוסק בדת,קדושה,"טומאה" וכד', ושאתה מרגיש שהם יוצאים היישר מהלב, מה מהלב? ממש קרעים-קרעים. אני מתכוון לכמה מהטקסטים של גבריאל בלחסן, בשני אלבומי הסולו שלו. פה, בשני השירים האלה, אולי אני טועה, אבל הניחוח העיקרי שכולה באפי הוא של פוזה משוררית/מיוסרת במיטבה. נו, טוב, לא מתים מזה. |
|
||||
|
||||
אני דווקא חושב שהם כן באים מהלב (מה שלוא דווקא הופך אותם לשירים טובים). |
|
||||
|
||||
השני יותר מהראשון... דיבר אלי מאד הנרטיב יוצא הדופן הזה של החוטא השקוע בדת או הדתי השקוע בחטא. אפשר לזהות כאן קול יחודי עם שפה יחודית ופוטנציאל להתקדם. |
|
||||
|
||||
אין מה לעשות, כנראה שצריך רקע דתי כדי להבין את השיר ולא לקשקש שטויות. אז אני אנסה, אפילו שיש סיכוי טוב שגם אני אקשקש. אכן בפרקי אבות, במשנה העוסקת במספר עשר (עשרה דורות מאברהם עד נוח, וכו') מצוין גם שהעולם נברא בעשרה מאמרות. כמו כן, כתוב במשנה שה' היה בורא עולמות ומחריבם.לרבי אמנון ממגנצא נכרתו עשרת האצבעות בידיו ועשרת אצבעות רגליו (ביחד- עשרים דווקא!). אולי יש כאן אמירה מעניינת על "החטא"- כשאדם שב לכאורה בתשובה מן החטא ו"נברא מחדש", בהכרח נחתכים לו כמה דברים מחייו, והוא מאבד דברים שאולי אפילו מהותיים לו. מכאן אפשר להבין שהחטא הוא חלק בלתי נפרד מהאדם ו"יצר לב האדם רע מנעוריו". וכאמור הכותב עומד לפני ארון הקודש ויודע שהוא ישוב לחטוא, כך שגם אם אין בחטא מהות חיובית בפני עצמו (ולפי השיר כנראה שדווקא יש),אם הוא כה בלתי נמנע, בוודאי שיש לו איזושהי משמעות. אפשרות נוספת היא שהכותב מרגיש שהוא שייך דווקא לעולמות הנחרבים שהוזכרו לפני כן. מה שברור פה, זה שיש כאן איזושהי תחושת חורבן הנוגעת לקודש (דבר הגיוני מאוד לאור הביוגרפיה של הכותב). כפי שכבר ציינו כאן בטעם, שלושים ותשע זה מספר המלקות שמותר וצריך להלקות אדם שחוטא, כשהניסוח בתורה הוא "עד ארבעים". זאת אומרת שיש איזה גבול שאסור לעבור, גבול שכשעוברים אותו הסבל כבר מוגזם ויותר ממה שניתן לשאת. אז כאן עוד לא הוגדשה סאת הייסורים? נראה לי שאין צורך להרחיב על המשמעות הרב-משמעית של ההטיות השונות של השורש ח.ת.כ. (חיתוך העורלה בברית, חיתוך הניירות). מה שאני כן יכולה להוסיף, זו הערה על כך שביהדות יש איסור על הוצאת זרע לבטלה, בין השאר מהטעם של "בל תשחית"- כלומר לא לבזבז את הזרע יוצר החיים. בטרימינולוגיה הישיבתית יש שימוש נרחב במושג "השחתת הזרע", כך שלשורת הסיום של השיר "רחום יכפר עוון ולא ישחית" (חלק מתפילה כמובן- "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו") יש כמה משמעויות נוספות. |
|
||||
|
||||
אה, שכחתי- בתפילת יום הכיפורים (שהשירים עוסקים בו הרבה) יש חלק שבו מתארים את סדר הקרבת הקורבנות, וכשמתארים איך היו מקריבים אותם כל הציבור מונה בקול "וכך היה אומר: אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש" וכן הלאה וכן הלאה. בשיר השני סדר המלקות הוא "אחת ואחת, אחת ושתיים" נראה שיום הכיפורים השאיר חותם עז על יונתן.... |
|
||||
|
||||
לא יכולתי שלא לשים לב לרעיון כריתת האצבעות. לפי דעתי בחיתוך האצבע החמישית ישנה בעיה בהחזקת הגרזן. עכשיו אגש לקריאת השיר השני. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |