 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי הרושם (ואני מקווה שאני טועה) שש. פוגל לא קרא - ושמא גם לא שמע? - על יואל הופמן לפני "הלב הוא קטמנדו". הכתיבה הייחודית של הופמן (מה שפוגל קורא "פנימיותם של הגיבורים") משלבת בעצם את החיצוני והפנימי. היא מושפעת מאוד מראיית העולם של הזן בודהיזם, שהופמן עוסק בו כבר שנים. גם הסגנון השירי, הדפים החצי ריקים, המבנה המקוטע, המתח בין עלילה לתיאור, האסוציאציות והדימויים, כל אלה קיימים בכל הספרים מבית היוצר הנפלא של הופמן. מספיק לדפדף ב"מה שלומך דולורס" או ב"ברנהרדט". אותו "עולם פנימי" של הגיבורים הוא בעצם העולם הפנימי שלהם, של הופמן ושל הקורא , וגם של כל הטבע עלי אדמות גם יחד. כלומר, בעצם הופמן רוצה להזכיר לנו את אחדות העולם, ואת העובדה שהאדם הוא רק פסיק בו, ועם זאת לא לבטל את החד פעמיות של כל אדם וכל דמות בספר שלו. התימהון על הזמן החולף, על התנהלות הטבע מול המשוגות והמעשים הקטנים שלנו, ההכרה בכוחות הפועלים, ומציאת העצמי בתוך כל זה. אלה הנושאים של הופמן. סיפור האהבה בין בתיה ליהואחים הוא דוגמה יפהפיה לזה, אבל בעיקר דוגמה. אין לו עניין ברומנים רומנטיים, למרות שזה ספר שיכול גם לשבור את הלב. שורה תחתונה: אולי זה יכול להיות רעיון יפה לגשת לספרים של הופמן ללא כל ידיעה מוקדמת. לא פוסל את זה על הסף. אבל מה , זה מקרה שבו חוסר הידע המוקדם הופך להתרשמות קלושה, ולכן לביקורת שלא מחזיקה מים. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זו סתם ביקורת דפוקה שלי ,אני מאמין כתבתי כבר ביקורות טובות מזו , אבל לא סקרתי במאמר זה את יצירתו של הופמן בכלליות אלא את ספר זה ספציפית. וכיוון שכך כתבתי טקסט שאמור להסביר את הרעיון גם למי שלא מכיר את ספריו של הופמן. ואני אגב, קראתי מספריו האחרים ואני מאמין ש''הלב הוא קטמנדו'' מורכב ועמוק יותר מספרים קודמים שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אין זה ספר קל לקריאה, ולבטח לא ניתן לקרוא בו ברפרוף ולהתחבר לכתוב. אין בכך בכדי לפגום באיכויות הכתיבה, די אם נזכיר את יצירת המופת הדחוסה של גרוסמן, עיין ערך אהבה. לצערי רובו ככולו של 'הלב הוא קטמנדו' חלף תחת עיניי ללא תשומת הלב הנדרשת. לכשתסתיים השביתה אשוב ואפקוד את הרצאותיו של הופמן באוני' חיפה על טאואיזם וזן בודהיזם. האייל הפנוי בבקרי שלישי מוזמן להצטרף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד על יואל הופמן: http://www.notes.co.il/uric/3316.asp קטע מתוך "גוטפרשה": http://www.tzura.co.il/tshsd/book.asp?arid=64 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא אגו, ללא שום מטרה לרוץ אחריה, וזמן שהולך ואוזל - יש את הפניות הנפשית והרגשית ליהנות מכל פיסקה ולהתעמק בה כראוי ולהבין את המטאפורות והדימויים הרבים והלא פשוטים וקלים להבנה בכלל שהופמן שוזר בספר. אבל גם בתור סחי אפשר לקלוט קצת מן הדברים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |