 |
230 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
יואל הופמן: איש עתיר זכויות ופעלים, סופר מחונן, כנראה, ומרצה רב-תחומי באוניברסיטת חיפה, בין השאר בחוג לפילוסופיה. אבל המחשבה עליו כראש החוג היא בעלת ניחוח ביזארי משהו. כאיש של פילוסופיות מזרחיות, עצם משרתו בחוג היא אקט חתרני מספיק, נדמה לי. ראש החוג, אגב, היא ד"ר רות לורנד. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראיון ארוך למדי. תודעת ''ידיעות אחרונות'' שלי לא מורגלת באורכים כאלה, ועם זאת נהנתי נורא. נדמה לי שצריך להוריד פה את הכובע בפני דובי, שעשה עבודה נפלאה והצליח, בצורה די נדירה, להוציא ראיון שאפשר לקרוא אותו בלי לנחש מה תהיה השורה הבאה. --- ובקשר ללולה. אין לי את הדיסק (עני באשר הוא, עדיין עני) אבל את כמה השירים ששמעתי נורא אהבתי. אולי זה אני, תמים בצורה מטופשת, אולי אלה ההרגלים שלי. אבל כשאני שומע את המילים, אני כמעט ומרגיש את המדורה ליד, את הירדן שזורם מתחת לרגליים, את הגיטרות והחיוכים. וזה עושה את הדיסק, יותר מסתם ''מוסיקה טובה'', זה עושה אותו ליצירה עם נשמה, שגם אם ערכה הטכני אינו ''הכי טוב שיש'', הרי שהוא קסום. ולא צריך יותר מזה, באמת שלא צריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבי גרייניק הצליח, יחד עם עידן אלתרמן בעיקר אך גם שאר חברי פלטפוס, לבסס את עצמו חזק בתודעה של ילידי שנות השבעים ותחילת השמונים. למרות שבבירור יש לו כישרון וידע מוסיקלי, אשר הופגנו מדי פעם גם בפלטפוס (בין אם במערכונים על המוסיקאים בנווה חמציצים שחלקם הניכר גורם לי לקרקר בקול רם במיוחד בכל פעם שיוצא לי לראות אותם, או בין אם במערכונים המזמרים שנפוצו מדי פעם בפלטפוס ובהופעות ''ילדים סורגים''), אין סיכוי שאנחנו נשכח אותו בתור ''מאייר''. אנחנו יכולים לנסות לשמוע את המוסיקה של להקת ''לולה'' בתור יצירה מוסיקלית ולא בתור ספין אוף של פלטפוס, אבל אנחנו אף פעם לא נשכח להם את אינספור הדמויות והמערכונים שהשתרשו בתוך הסלנג וההומור של בני הדור שלנו. מה לעשות אבי (בהנחה שמדי פעם תקפוץ לבקר, לראות מה התגובות למאמר) - זה מחיר התהילה. גם כשראיתי אתכם בתפקידים דרמטיים, הרגשתי כאילו שאני רואה חבר ילדות שלי על המסך. זה לא קשור לכישרון המשחק או המוסיקלי שיש לכם, זו פשוט תופעת לוואי של ההצלחה. ראינו אתכם המון, צחקנו בערך באותה כמות, ציטטנו הרבה יותר. היה לכם פור עצום על מוסיקאים שמתחילים מאפס בהפצת הדיסק, אבל יש גם מגרעות לדבר, אני מניח. מה שכן - לולה באמת הצליחו להפתיע אותי (לטובה) בכך שאתם לא נשמעים כמו אוסף של שירי פלטפוס. אולי אחרי שנשמע את הדיסק קצת יותר, נוכל לשכוח את יגאל, מאיר וחזי, ולהתחיל לשמוע את יסמין, ירדן, עידן ואבי. דובי - מאוד מוצא חן בעיני הטרנד החדש כאן במדור המוסיקה של האייל, להביא ראיונות עם מוסיקאים אמיתיים פה ושם. אני מבטיח לך, פעם הבאה שאני נתקל באיזה מוסיקאי ברחוב אני מביא לו איזה כיסא לראש ומראיין אותו בשביל המגזין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כיף שסוף סוף יש מה לשמוע ברדיו. בניגוד לכל האנשים שחושבים שהם זמרים, ומוציאים כל יום דיסק חדש עם מוסיקה נוראית, להקת לולה מוציאה מוסיקה מושקעת, רואים שגם התוכן חשוב ולא רק המנגינה שגם היא בעצמה מקסימה. כן ירבו ! מחכה בקוצר רוח לדיסק הבא. אביתר אלעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, טרם זכיתי לשמוע את "לולה" ברדיו - אני בקושי שומע רדיו, מסיבות שונות. אבל מצד אחד, המוזיקה של "גזוז" היא מוזיקה שגדלתי עליה. "גילגול שני" (גידי גוב בתלבושת כומר על העטיפה), וכאלה – מישהו זוכר? אז – עד כמה המוזיקה של "לולה" דומה, באמת, למוזיקה של "גזוז"? או במילים אחרות: האם תמליצו לאוהד "גזוז" שרוף (אהם...) להשאיל אוזן פנויה ל"לולה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי בראיון, אני מצאתי את זה דומה יותר לכבש ה-16 (המוצלח בפני עצמו, כמובן), אבל מצד שני, ההכרות שלי מוגבלת לדיסק אחד של גזוז שאף איני זוכר את שמו, שכן הוא אבד לנו לפני שנים רבות. אבל כן, הייתי ממליץ עליו למי שאוהב את מוזיקה בסגנון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הפעם הראשונה בה מתאפשר לי להודות , באופן כמעט אישי, ליוצר על היצירה שהעניק. אז קודם כל תודה ל"אייל" ותודה לכותב המאמר שמאפשרים לי לפנות לצוות לולה(בתקווה שהם שם בצד השני, קוראים את התגובות). אבל הכי חשוב, תודה ל"לולה" על הדיסק. שמעתי את שני השירים " ימים של שקט" ו"בקרוב אצלכם" ומאד נהניתי. "ימים של שקט" מביא הרגשת שלווה לנפש, תחושה שהכל יהיה בסדר. בתקופה של שינויים כה רבים אפשר למצוא מסר רב במילות השיר, אפילו אם הן לא היו שם בהתחלה. וכך, כל אדם יכול לפרש את השיר לפי דרכו. במקום שירים על אהבות אבודות, סיפורים קורעי לב וכהנה...בא שיר שבאמת נוגע ללב ויכול להתאים לכוווולם. "בקרוב אצלכם" זה שיר שכל בני 23+ יכולים להתחבר אליו, בארץ בה כל אמא היא פולניה, גם אם מוצאה עירקי... שאלה קטנה ל"לולה" - האם בגלל זה כתבתם את השיר ? האם גם עליכם הפעילו את לחץ החתונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כולם מתנהגים כמו היפים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כולם עושים הכללות¿ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל סתם צחקתי שנית כל לא התכוונתי ''כולם'' במובן הגלובלי אלא לכל מי שכתב הערה על הראיון, וזה בערך מה שקורה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם אני מאוד היפי בהגדרה שלי ושל אנשים אחרים את עצמי. יש לי את הדיסק והדבר היחיד שאני יכול לאמור עליו זה שהוא מסוגל לחבץ אותך לחלוטין... תשרלף אותו אם יצא לך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרגע ששמעתי את השיר הזה היתה בי ידיעה מובהקת שהוא פשוט קיים מאז שהייתי קטנה. משהו שדומה להרגשה שיש כששומעים שירים אהובים שכמעט ושכחנו. כך שבשבילי השיר קדם לגילוי של מי ומי בלהקה, שהפתיע אותי. מותר להגיד שאהבתי, אהבתי מאוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי ברדיו את "ימים של שקט". אחרי שתי דקות מהשיר כבר היה לי ברור שאני חייב לקנות את הדיסק. ואני אדם שקונה לא יותר משלושה דיסקים בשנה. למרות כל הרזומה המפואר של חברי "לולה", לי בתור מאזין לא הייתה בעיה להפריד בין המוסיקאים שבהם לבין השחקנים/קומיקאיים. הדיסק הזה הגיע אחרי עונה קשה מאוד של בצורת במוסיקה מהסוג הזה. ובהחלט יש לה הרבה מאוד לקוחות. חבל שלא משמיעים את הלהקה יותר ברדיו. השמעתי לכמה חברים שלי את הדיסק. כולם רצו לקנות אותו אחר כך. המוסיקה שבדיסק הזה איננה תמימה. היא פשוט מקצועית. העיבוד עשיר מאוד בכלים, הבלאנס בינם מושלם והצלילים מהוקצעים מאוד ומדוייקים מאוד. זוהי עבודה מושקעת מאוד של הפקה, ששומעים כמוה רק לעיתים רחוקות בישראל. בפעם האחרונה זה קרה בדיסק של הג'רפות. יש מעט מאוד מלחינים בפופ הישראלי עם משפטים מוסיקליים מעניינים באמת. "לולה" הוכיחו שהם שייכים לחבורה המצומצמת והאיכותית הזו. זהו דיסק עם סאונד אלגנטי ומלוטש. לא "סאונד מתחנף" - כפי שטוענים כמה מבקרי מוסיקה. אני, ועוד קבוצה עצומה בישראל, מקווים מאוד שההרכב הזה לא יתפרק, משום שיש להם עוד המון מה לתרום לתצריף המוסיקלי בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ימים של שקט הוא שיר מדהים. שיר שהזדהיתי איתו מיידית . הוא כל-כך ישראלי, מקומי במובן הטוב של המילה. באירופה, כאילו אין צורך בשירים כאלה כי כל הימים הם ''ימים של שקט'' אבל אני חושב שכולנו יודעים מה השיר מבטא ומה ההרגשה המדוייקת שלו ''אחרי הרעש הגדול והנורא''. בהתחלה לא ידעתי מי הלהקה וחשבתי ''הם גדולים''. בדיעבד -כנראה שאנשים מוכשרים באמת מסוגלים להוציא תחת ידם פנינים לא משנה במה יגעו (למשל-יונתן גפן. למשל- גידי גוב). רק אל תאבדו את התמימות, המקוריות והמקומיות הזו שכל-כך חסרה בגלי התפלות והמהומה השוטפים אותנו. ואם יש ישר של יואל הופמן בדיסק - הרי זה ממש חזון אחרית הימים. ובלי קשר ישיר - שמעתי על ''פרוייקט חנוך לוין'' של דודי לוי שנראה כמו עוד דבר טוב מאד בשמי המוסיקה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי אישית השיר של הופמן איכזב מאד, לא היה בו שום דבר שלא נאמר כבר קודם. סתם עוד שיר על תמימות ילדותית - ולא שום דבר שלא נכתב קודם. פרוייקט חנוך לוין של דודי לוי - לפחות שלושת הסינגלים שיצאו לרדיו בינתיים מסתמן כמוצר משובח במיוחד וניצול כמעט מקסימלי של הכלים שעומדים בפני מוזיקאי להעברת הטקסט מבלי להאפיל עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי היום את דודי לוי מבצע את ''לונדון''. אין לי שום דבר נגד זה, חוץ מזה שחווה אלברשטיין שרה את זה קודם, באותו הלחן, בהרבה יותר רגישות, ועם הקול המופלא הזה שלה. למעשה, שתי דקות מפתיחת השיר (בביצוע של לוי) קצתי בחיי והחלפתי תחנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה צודק אבל אני חייבת לשמוע את השיר ואני לא מוצאת אני מתחננת עזרו לי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחנות הדיסקים הקרובה למקום מגוריך, תחת האות "ל", תמצאי את האלבום של לולה. משהו כמו 60 ש"ח, אולי פחות, והוא שלך. אם את לא מוצאת את הדיסק על המדף, שאלי את המוכר. אין לי ספק שהם יוכלו להזמין אותו עבורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזאת אולי ההזדמנות להזכיר לולה אחרת. מומלץ מאוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |