צפון קוריאה: יש בידינו נשק גרעיני ''להגנה עצמית'' | 2254 | ||||||||
|
צפון קוריאה: יש בידינו נשק גרעיני ''להגנה עצמית'' | 2254 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
המזל הטוב שזה קרה *אחרי* שארז ליבנה גמר להפגין, אחרת הקוריאנים היו עלולים להגן על עצמם. |
|
||||
|
||||
: ) לא גמרתי להפגין עדיין. |
|
||||
|
||||
צ' קוריאה ואירן מתחמשות בגרעין ואף כבר לא מתביישות להודיע על כך, כנראה מפני שהם יודעות שהשריף האידיוט סינדל את עצמו לחלוטין בעירק. ואת אל קעידה כבר מיגרו? |
|
||||
|
||||
אתה אומר דברים לגמרי בלתי הוגנים. גם אם השריף סנדל את עצמו בטיפשות בעיראק, יותר ממנו אחראים למצב שמדינות כמו קוריאה הצפונית ואיראן מייצרות נשק גרעיני בגלוי הם הדוגלים בפייסנות כעיקרון אסטרטגי ובדיפלומטיה כאמצעי בלבדי לנהל יחסי חוץ, דהיינו חלק מהדמוקרטים בארה"ב והרבה משונאיו באירופה. אם יש דבר אחד שראוי להעריך את בוש עליו, הרי זה חוסר נכונותו להשלים עם העריצות ועם האיומים שהיא מזמנת לאנשים המעוניינים לחיות בשלום. ייתכן אמנם שהצעדים שהוא נוקט אומללים, אלא שאצל יריביו החידלון שולט ואפילו נכונות דומה אין בהם. ממילא כמעט כל המתנגדים לו - ואני מסתכן ומנחש שאתה ביניהם - היו מתנגדים גם לוּ אסר מלחמה על קוריאה או על איראן במקום על עיראק. בנוסף, וזה אולי החשוב ביותר, את כברת הדרך העיקרית בדרך לפצצה עשתה קוריאה לפני תקופת שלטונו. אילו הביקורת שלך הייתה לפחות מאוזנת, ניחא. אבל הטחת ביקורת חד-צדדית נגד הצד שאחריותו פחותה היא סתם רשעות. |
|
||||
|
||||
אני רחוק מלהיות פציפיסט, ואיני משייך עצמי לרפובליקנים או דמוקרטים. אין לי אינטרס להשמיץ סתם, ואני מאוד מעוניין שבעיות יפתרו. אני רק סבור שבארה"ב נבחר האדם הפחות מתאים להתמודד עימו. מדוע? הבה נבחן את העובדות הידועות לנו ביחד: 1. בכל שנות שלטונו של הדמוקרט התבוסתן ואוהד הגרעין קלינטון לא השיגה קוריאה נשק גרעיני, וכמותה גם אירן. קוימו מגעים רבים של התבוסתן קלינטון עם הצ' קוריאנים כדי למנוע זאת, תוך מעברים בין איומים להצעת חבילות סיוע. בוש מעולם לא נקף אצבע בנושא זה לטוב או לרע. 2. התבוסתן הפייסן קלינטון הטיל סנקציות כבדות על הודו ופקיסטן עם הדגמת יכולת הגרעין שלהן. בוש הסיר סנקציות אלו ללא קבלת תמורה בתחום הגרעין מאותן מדינות. בכך שיגר איתות נוסף למדינות הגרעין שבדרך, שלחימה בהתגברות ההצטיידות הגרעינית אינה על סדר היום שלו. 3. עפ"י כל המקורות המודיעיניים שנחשפו בתקשורת (גם במהלך שלטון בוש בדו"ח CIA מ 2003) החשד היה שצפון קוריאה החלה לתכנן לעבור לייצור נשק גרעיני רק מבפרואר 2000, והחלה בחיפוש מוגבר לרכישת "חומר לצנטריפוגות" בכמויות גדולות החל מ 2001, בעצם רק לאחר סיום כהונת קלינטון. כלומר - כל תהליך הייצור התרחש למעשה בקדנציה הראשונה של בוש, וכאמור, ללא ציוץ מהבית הלבן. 4. הטפשות של השריף בעירק, ושעבוד כל הכוחות האמריקנים לאפגניסטן ועירק, תוך גרעון תקציבי עצום שרק הולך וגדל, וכמובן שריפת הקשרים הבינלאומיים, הם אמצעי המניעה החזקים ביותר היום של ארה"ב לפעולה בכל מקום אחר. בכך השריף הבטיח שלא רק שהחטיא לחלוטין את המטרה ביריה הראשונה והשניה שלו, אלא שאקדחו הפסיק לפעול מייד לאחר שתי יריות אלה. דרך אגב: לא צריך להגיע למצב של לוחמה כוללת עם מדינות שלמות כדי לתפוס את אל קעידה או סדאם. ההסטוריה הקרובה והרחוקה מראות שדווקא מה שמכונה אצלנו "חיסול ממוקד" עדיף בהרבה על מבצע נרחב בנושאים אלה: באפגניסטן כסחו מדינה שלמה ובן לאדן ואל קעידה בועטים חזק כמו קודם. בעירק הטרור רק מתגבר, הנפט רק מתייקר, והסוף לא נראה באופק. שלא לדבר על הפדיחה הנוראית של העדר הנשק להשמדה המונית. ישראל טיפלה במבצע אופרה בכור העירקי באופן כירורגי מזהיר, מבלי שטנק מרכבה אחד נכנס למדינה זו. דבר דומה יכלו האמריקנים לעשות באירן. לא פשוט לשקם תשתיות גרעין כאלה לאחר שנהרסו, ואף אחד לא יחשוב להתקיף בחזרה את ארה"ב (וגם ישראל הקטנה לא הותקפה). 5. בוש כל כך מתנגד לגרעין, שאחד הדברים הראשונים שביצע בקדנציה הראשונה שלו היא הנסיגה מהאמנה לצמצום נשק גרעיני (ABM treaty), ומאז שמר על מלאי הנשק הגרעיני האמריקני ואף יזם מחדש תוכנית להגנה מטילים גרעיניים, תוך כדי יצירת המתיחות הבינלאומית הראשונה בקדנציה שלו עם רוסיה. צ' קוריאה ואירן הבינו מהר לאן הרוח נושבת, והאיצו את התוכניות שלהן. 6. התנגדות בוש לעריצות: בדיחה עצובה ומס שפתיים. בוש הוא בעל בריתם של העריצים הגדולים ביותר השולטים באופק, קרטל הנפט, אליו הוא מחובר עסקית בנימים רבים. הצהרותיהן החצופות של שליטי אירן וצ' קוריאה רק ממחישות כמה הם סבורים שלא נשקפת להם סכנה כלל מארה"ב, במיוחד לאור הפיאסקו המתמשך במזה"ת, והעדר התגובה לחימוש המואץ שלהם במשך הקדנציה הראשונה של המיליטנט הנודע מטקסס. |
|
||||
|
||||
1. קלינטון ניסה להשקיט את תכניות הנשק של תפון קוריאה על ידי חימום היחסים. הוא הצליח להשיג התחייבות שלהם להפסיק את פיתוח הנשק, רק כדי שאנחנו נגלה שהם שיקרו לו ובעצם המשיכו לפעול כל הזמן הזה להשגת נשק גרעיני. 2. הודו ופקיסטן רחוקות מלהיות מדינות "ציר הרשע". ניתן אולי לגחך על המינוח, אבל אני, לדוגמה, מסכים לחלוטין עם העיקרון. צפון קוריאה, ברגע שהוכללה בו, לא קיבלה שום "איתות" דומה לזה שקיבלו הודו ופקיסטן. 4. אתה מניח שהפרויקט האיראני או הצפון קוריאני דומה לפרויקט העיראקי לפני הפצצת אופרה - כלומר - כור אחד וזהו. אבל הפרויקטים הללו (בוודאי אם הם מבוססי צנטרפוגות) יכולים להיות מפוזרים במפעלים קטנים בכל רחבי המדינה. אי אפשר להשוות את זה. טתה גם מניח שניתן היה "לחסל ממוקדות" את בן לאדן או אל-קעדה - וברור שאי אפשר היה כי לאף אחד אין מושג איפה הם. דווקא כיבוש הבסיס העיקרי ממנו הוא פעל פגע ביכולות של הארגון. כמובן, שהפצצה ללא כיבוש לא היתה מאפשרת הבאת דמוקרטיה לעיראק, אבל למי אכפת מכמה ערבים - שימשיכו לסבול תחת סדאם, הא? 5. ABM (Anti-Balistic Missile) היא תכנית הגבלת טווח טילים בליסטיים, שבין היתר כוללת גם איסורים על פיתוח טילים נגד טילים כאלו (כחלק מפילוסופיה של שימור מאזן האימה). בוש, לפי דעתי בצדק, הבין שצ' קוריאה לא מתכוונת לכבד שום אמנה, ועדיף לפתח טילים נגד הטילים שמדינות כאלו בכל מקרה מתכוונות להשיג. אין שום קשר בין ABM להגבלת התפוצה הגרעינית - האמנה להגבלת תפוצה גרעינית היא NPT (Nuclear Proliferation Treaty). 6. אתה חוזר על מה שאומגה אפס כבר ענה לו בצורה יפה מאוד. בוש הוא בינתיים היחיד שהראה נכונות להלחם בעריצות. |
|
||||
|
||||
1. מה שלא עשה קלינטון - זה עזר. לא התייחסת לסעיף 3 אצלי, וזה מראה את הסכמתך יותר מהכל: ההאצה בפיתוח הנשק הגרעיני בצ' קוריאה קרתה אך ורק בתקופת בוש, שלא לדבר על השגת נשק זה. במשך כל אותן 4 שנים, מעבר למס שפתייים של "ציר הרשע" ומונחים מיליטנטיים ריקים מתוכן אחרים, לא נעשה דבר, לא "בחימום" ולא ב"קירור". 2. מדוע פקיסטן, מעצמה מוסלמית לא יציבה, שמסוכסכת קשות עם שכנתה ההודית ועם פלגים אפגניים, אינה חלק מאיום כלל עולמי? כי בוש לא כלל אותה במערכת הצירים שלו? האויב מוגדר רק כ"מי שבוש אומר שהוא האוייב"? ומדוע להסיר סנקציות אם ברצונך להילחם בנשק גרעיני? הבלגה על נשק גרעיני במקום אחד מאותתת לכל המקומות האחרים. 3. ראה 1. ארבע שנים עברו על בוש הלוחם בדרכים, אבל זה כנראה לא ממש מעניין אותך ואת אומגה אפס. גם אחרי 4 שנים של הכרזות "ציר הרשע" בלא שום מעשה לגבות אותם, אתם ממשיכים להאשים את הממשל שכבר 4 שנים לא בסביבה. מגוחך, ומנוגד לכל הערכות ה CIA. 4. מה זה משנה אם הכור במקום אחד או בשישה? כמה מטוסים עדיין יכולים לסיים את העבודה ללא צורך בפלישה כוללת. הרי גם ישראל עם סד"כ כלי הטיס הקטן יותר שלה שוקלת מתקפת מנע למרות ה"מורכבות", אז למה לא ארה"ב? ואולי מספיק לפגוע שוב רק ב 1 או 2 בהם נמצאים המרכיבים העיקריים לפיתוח היכולת? מאיפה אתה יודע שאף אחד לא יודע איפה הם? יש לך ספק שאם היה אור ירוק לישראל מארה"ב היינו מגלים לכולם איפה הם ביום למחרת, עם תמונות המבנים המופצצים? קשה ממש בעידן הלווייני של היום, ועם אמצעים נוספים להחביא מקומות כאלה. הערבים בעירק ואפגניסטן אולי לא סובלים מסדאם והטליבן באופן ישיר, אולם אין שם דמוקרטיה. כל ה"בחירות" האלה מתנהלות תחת אגרוף הברזל של הדוד סם, וכולם יודעים מה יקרה לדמוקרטיה ביום שתפסיק להיות מחוזקת ע"י טנקי האברמס. אם מודדים את איכות החיים במדינות האלה לפני ואחרי הפלישה האמריקנית, אין שינוי ברמת החיים של האזרחים, ובמקרים רבים אפילו הרעה עקב הרס תשתיות שלא שוקמו עד היום. בן לאדן חי ונושם למרות אובדן הבסיסים באפגניסטן, וגם ארגונו מבצע פיגוע מתי שמתחשק לו (ראה הפיגוע בבאלי ודומיו). מסתבר בכלל, שאל קעידה פרוס יפה בכל העולם המוסלמי (וגם לא מעט במערבי), ונראה שהפיתרון היחיד לשתק ישות מבוזרת זו הוא דה-קפיטציה, אבל זה קצת מתוכחם וזול מדי בשביל השריף שלנו. 5. לצפון קוריאה אין אף טיל שיכול להגיע להוואי או אלסקה. האיום היחיד בהתחמשותה הוא על השכנות: סין, יפן ודרום קוריאה. אין קשר בין חידוש מרוץ החימוש הגרעיני של בוש (שמתבטא בתוכנית הגנה וגם בהפסקת הצמצום של ההתקפה לראשונה מאז 72') לבין היכולת הצ' קוריאנית. זה פשוט קשקוש. 6. לא מעניין אותי שבוש "מראה נכונות". גם אני קם כל בוקר ומראה נכונות. אם מעבר לנכונות אני לא אגיע לעבודה, לא אקבל משכורת. השריף הראה נכונות פעמיים בשתי פינות מזרח תיכוניות מוחלשות ומנוטרלות (אפגניסן עצמה לא הזיקה לאיש, אל קעידה הראה שפגיעה באפגניסן אינה גורמת להשתקתו, ועירק היתה מנוטרלת ממלחמת המפרץ הראשונה ללא נשק להשמדה המונית), ומעבר לקשקושים בלתי נלאים לא טרח לעשות דבר לצמצום הגרעין והאיומים האמיתיים, ואפילו לא מנסה לעשות זאת כיום. כשיום בהיר אחד הוא יפסיק ללהג על "ציר הרשע" ויעבור לאיומים בסנקציות או פעילות צבאית מינימלית - אשמח להכיר בטעותי. |
|
||||
|
||||
1. מה שלא עשה קלינטון - מסתבר שזה לא עזר. קלינטון היה נשיא נהדר, הוא עולה על בוש במידת המחויבות שלו לסיוע בין לאומי (רואנדה, קוסובו), אבל מה לעשות - השיטה שלו למנוע מצפון קוריאה חימוש גרעיני נכשלה. מסתבר שבמעשים טובים לא ניתן לעצור אותם. אני לא מבין - אם צפון קוריאה החלו לפתח נשק גרעיני רק ב-2000, מה קלינטון עשה כל השנים הללו? 2. פקיסטן מראה הרבה יותר סימני פרגמטיות והרבה פחות סימני פונדמנטליזם מצפון קוריאה, איראן או עיראק. אם הבלגה על נשק גרעיני במקום אחד מאותת לכל היתר, אז בוודאי שהבלגתה של ארצות הברית לנשק שבידי ישראל (עפ"ז) היא הגורם העיקרי בפיתוח נשק גרעיני על ידי מדינות אחרות בעולם. אגב, מסתבר שלפחות מדינה אחת, לוב, קיבלה איתותים אחרים. היא הסכימה, לאחר שראתה מה קורה בעיראק, להפסיק את הפרויקט הגרעיני שלה ולהכנס למשא ומתן עם מדינות המערב. הנה הצלחה גרעינית אחת שהשיגה המלחמה בעיראק. 3. תביא לינקים, ואז אני אוכל להבין בדיוק על איזה הערכות CIA אתה מדבר. בוש החל באפגניסטן והמשיך בעיראק. אני מאמין, שאם המערכות הללו היו זוכות לתמיכה בין לאומית רחבה, הוא היה ממשיך לאיראן ולצפון קוריאה. 4. בתור אחד ששירת בחיל מודיעין אני יכול להגיד לך שזה ממש ממש קשה לאתר מתקנים כאלו. כשבמרתף של בית ממוצע אפשר להעשיר אוראנים בכמויות תעשיתיות כל הלווינים בעולם לא יעזרו. הבעיה עם הפצצה שלא מחסלת את כל היכולת, בטח כשמדובר במדינה כמו צפון קוריאה, היא שהסיכון הוא הרבה יותר גדול מהתועלת, בטח כשאין מקום אחד או שניים בהם מרוכז הפרויקט הגרעיני הצפון קוריאני. הערבים בעיראק ובאפגניסטן נמצאים היום בתהליך של דמוקרטיזציה. לא נראה לי שזה אפשרי להעריך את איכות חייהם לפני ואחרי הכיבוש האמריקאי מהסיבה הפשוטה שאין שום מידע לגבי אורח החיים שם לפני הכיבוש. עיתונות חופשית לא ממש היתה שם. לכאורה, אם מחר יכבוש בוש את צפון קוריאה והמצב יהפוך להיות שם כמו עיראק היום, תוכל להגיד את אותם הדברים. מה לעשות שכנראה שבצפון קוריאה היום משמידים אנשים בתאי גזים, מרעיבים אנשים למוות ועוד. גם בעיראק, ב-"תנאי החיים" הטובים לפני הכיבוש האמריקאי, איכשהו נוצרו קברי אחים של כורדים ושיעים, והממשל הפציץ בגז את הכורדים בצפון. המאבק היום נגד השיעים ונגד האמריקאים, שמתנהל על ידי קבוצות סוניות, מזכיר את הקו-קלאקס-קלאן אחרי שחרור הדרום במלחמת האזרחים - קבוצה אתנית שנשללה ממנה הפריבלגיה השלטונית לדכא אחרים נאבקת במשחררים ובמשוחררים. שיעורי ההצבעה הגבוהים בקרב השיעים יכולים להעיד על מידת מחויבותם לדמוקרטיה. אני לא משלה את עצמי שהם רוצים את האמריקאים, אבל אני דווקא כן חושב שבסופו של דבר תהיה בעיראק דמוקרטיה יציבה. אגב, אם טנקי האברמס יעזבו את עיראק, כנראה שנראה טבח חד-צדדי של סונים על ידי המוני שיעים וכורדים. אחרי הכל, יחס מספרי של 5 ל-1 לא הולך ברגל. 5. הבה נדייק - לצפון קוריאה אין *היום*, ל-*מיטב ידיעתת*, שום טיל כזה. אני לא משוכנע בכך. איזה מרוץ חימוש גרעיני יש לבוש בדיוק? מדוע צריכה המעצמה הגדולה ביותר בעולם להכנס למרוץ חימוש, ועם מי? אתה מתעלם מכך של-ABM אין שום קשר לנשק גרעיני, אלא לטילים בליסטיים. 6. נו, אבל אתה לא מנהיג העולם החופשי. התייחסתי לכך גם ב-3. אם הנכונות של בוש, שגובתה בכסף ובדם אמריקאים בעיראק ובאפגניסטן, היתה מגובה גם בתמיכה בין לאומית רחבה, כנראה שעיראק לא היתה האחרונה בתור. הבעיה היא שהביקורת שאתה מפנה היא רק נגד בוש, בעוד שאשמה גדולה יותר שוכנת על כתפי האירופאים. |
|
||||
|
||||
להלן קישור המפרט גם את פעילות קלינטון וגם את השנים בהם הואצה תוכנית הגרעין הצ' קוריאנית והתנערותם מההסכמים עם ממשל קלינטון דווקא במשמרתו של השריף הטקסני(מי היה בשלטון ב 2002?): אירופה אינה מקשה אחת (למשל בריטניה שונה מהותית מצרפת וגרמניה) ושיתפה פעולה הרבה יותר עם קלינטון בשל יכולתו לטפח (במקום לשרוף) יחסים בינלאומיים. קל להאשים את אירופה היום, אחרי שהקאובוי הטקסני החליט לפעול לבדו ללא יצירת קואליציה. ואם כבר אירופה: דווקא בריטניה היא מהיוזמות של תהליך עצירת תוכנית הגרעין האירנית, והיא נכנסה לזירה זו לאחר 4 שנים בהן מפציר טוני בלייר לשווא בבוש לסייע לו בנושא. בסופו של דבר, מאחר והעולם לא השתנה באופן רציני בין תקופת קלינטון לבוש, (ואם משהו השתנה בעקבות הארוע בתאומים, השינוי היה אמור לסייע לבוש לקרב אליו את העולם החופשי), והראשון עשה ופחות דיבר, בעוד השני רק מדבר ועושה נזקים, קל לי להפנות היום, לאחר קדנציה שלמה של פקה-פקה, את האצבע כלפי חדל האישים המאכלס את החדר הסגלגל בוושינגטון (כשהוא לא בחופש 50% מהשנה). אבל אל תיתן לעובדות להטריד את אמונתך באיש, ומי יודע, אולי גם אני אאמין, ביום שהוא ישחזר *לפחות* את מה שעשה קלינטון ב 94: איום בפלישה לצ' קוריאה. |
|
||||
|
||||
1. כבר בסוף שנות התשעים ביצעו הקוריאנים פעולות גלויות במסגרת פרויקט הגרעין שלהם, כולל שיגור טיל בליסטי לים יפן. 2. המתקנים האיראנים מונים הרבה יותר משישה. מעבר לכך חלק מהמתקנים (על פי פרסומים זרים) נמצא במרכזי שכונות מגורים. 'אפילו' לישראל יהיה קשה לטפל כך באופן הקלאסי... 3. הרבה מאוד בתחום סבורים שארה"ב דווקא משתמשת בבריטניה ואירופה ככלי דיפלומטי לפתרון המשבר עם איראן. ארה"ב לוקחת על עצמה את תפקיד 'השוטר הרע' והאירופאים מציעים את הגזר בהסכמת בוש. לא כל כך פופולרי אבל אולי יעיל. 4. אני דווקא מאלה שמגחך בכל פעם שבוש מטיף מהמסך על ערכי משפחה וערכים בכלל, אבל, אני לא יודע כרגע אם ציטוטים מהסרטים של השמן באמת נאמנים למציאות. אנחנו כבר יודעים שקשה מאוד לבחון את איכות הממשל בזמן אמת (לא שצריך לעשות את זה) אלא בפרספקטיבה די רצינית. תראה מה קורה עם ממשל ניקסון, עכשיו כשמשתחררים כל מיני מסמכים. 5. אתה כותב בסגנון דומה למישהו שמוכר לי (חבל שאין דואל). אם זה באמת אתה, אתה מתבקש להתעלם מהתגובה ;-) |
|
||||
|
||||
1. שיגור טיל בליסטי אינו מעיד על יכולת גרעינית דווקא. המודיעין בדבר ה*כוונות* של הצפוניים להשיג יכולת גרעינית הוא זה שגרם לקלינטון לאיים ולהסכם להחתם ב 94. 2. קצת לגבי מה שכבר גלוי באינטרנט - מעקב מ 98. אני מניח שלקהיליית המודיעין ידוע הרבה יותר, וברמה שתאפשר מבצעים כירורגיים, אם רק מישהו יהיה מעוניין בכך: 3. מיהם אותם "הרבה מאוד" שסבורים שפתאום יש שת"פ כזה הדוק בין אירופה לארה"ב? ואיך זה מסתדר עם כך שהיוזמה האחרונה בתחום אירן היא לחלוטין על שמו של טוני בלייר? 4. לא ראיתי את סרטי מור. אני לא אוהב סרטי הסתה מוטים - קשה לדעת מה עובדתי ומה לא. אני מודע לעובדה שנושא החופשות הוזכר בסרטו האחרון, אבל הנתון הזה על אהבת בוש לחופש גלוי וידוע גם ללא צפיה בסרטים אלה. 5. הכינוי שלי כחול עכשיו. |
|
||||
|
||||
1. ברור שלא, אבל זו הצהרת כוונות בדבר שאיפות ליכולת גרעינית הכי ברורה שיש. הזכרתי את המקרה הבוטה הזה כי היה נראה (אולי רק לי) מדבריך שקוריאה מרשה לעצמה להתחצף רק בשנים האחרונות. זה נכון שהבעיה תפסה מקום נכבד בשנים האחרונות אבל אולי, בהפוך על הפוך, זה רק בגלל שהממשל הנוכחי לא מנסה להתעלם מכך ולהרדים את התקשורת. 2. קראתי, דילגתי על הפרטים הטכניים של מפרט הכור, ועדיין חושב אני שפעולה כזו היא מסובכת הרבה יותר מתקיפת הכור העיראקי או אפילו תקיפת המתקנים הקוריאנים. בגיינס היו מספר פרסומים לגבי פיזור המתקנים, מעבר למרכזים הגדולים, ישנם אתרים הממוקמים בלב שכונות מגורים מתחת לבתים 'תמימים'. אישית, לא אחסיר פעימה אם ייהרגו איראנים שגרים בצהלה מעל צנטרפוגות אבל תקיפת איראן היא חבילה הכוללת מספר מדינות מפתח שלא ישבו בצד וימחאו כפיים לנוכח אבדן ההשקעות שלהן. 3. זה מסתדר יופי, בלייר לא יצליח כל כך לקדם את התהליך אם האיראנים יוצגו כמי שמשתפים פעולה עם מדיניות אימפרית הרשע. לכן התיאום ממשיך להתקיים מאחורי הקלעים כאשר כל הצדדים מעמידים פנים. 4. בוש הוא לא שמש העמים ובהעדרו (יש טלפון לוויני גם בחופשת דיג באמזונאס) קיים ממשל שלם של מומחים, יועצים ומתווי מדיניות שדואגים שהכל ימשיך כרגיל. קשה לדעת כמה מן ההחלטות החשובות נלקחו באמת ע"י בוש עצמו, כמו אצל כל נשיא אחר. אפשר לנגח את בוש באלף ואחת צורות (כבר הבהרתי שאני לא 'אוהד גדול' שלו) אבל מטריד אותי שרוב הביקורת, בעיקר מחוגי השמאל באירופה, היא קטנונית ולא אפקטיבית. בתור אזרח אמריקאי, כל עוד הכלכלה דופקת והמדיניות ברורה ונטולת שערוריות, מצידי שהנשיא יגור באשראם בהודו. טוב, אז הכלכלה לא דופקת (המצב סביר) המדיניות קצת צולעת (יהיה בסדר עכשיו עם קונדי) וראמספלד לא סותם את הפה אבל יכול להיות גם הרבה יותר גרוע... 5. אחלה |
|
||||
|
||||
1. איך הממשל הקודם הרדים את התקשורת? אתה מתעלם מהדו"ח שהבאתי בקישור באחת התגובות הקודמות על כך שרק הנשיא קלינטון, תוך איום ישיר בפלישה, הגיע להישג של הקפאת התוכנית הקוריאנית. הממשל הנוכחי אולי מציף מדי פעם את הנושא, אבל מעבר להצהרות ריקות אין גיבוי מעשי בשטח, ולראיה, צ' קוריאה עברה מניסויים לבליסטיקה של שנות ה 90 לדבר האמיתי עצמו, וכל זה ב 4 השנים האחרונות. 2. אמרתי שזה לא מסובך יותר מעירק או צפון קוריאה? ייתכן וזה מסובך יותר. ועדיין - אפשרי. צריך רק רצון. מהסוג שכנראה נגמר מוקדם מדי (או מעולם לא היה) לטקסני שלנו. 3. מה מסתדר יופי? תראה לי כתבה אחת שמרמזת על הקישור המופרך הזה שאתה רומז לו. הנתק הזה בין ארה"ב לאירופה מנסה להתחבר בקושי כיום במאמצים של מזכירת המדינה החדשה, ואתה מנסה לרמוז שקיים שת"פ הדוק ברמה כזו כבר שנה? לא סביר בעליל. 4. המומחים הגדולים בסוף נבחרו ברובם כי הם ממלאי מדיניות מוכתבת, בוודאי בנושאים שאינם בשגרה כמו הפצצת כור או פלישה. איני "חוגי השמאל" ותפסיק לבנות אנשי קש לנגוח בהם בכל סעיף. הכלכלה האמריקנית גם לא מי יודע מה דופקת , ואולי היה עדיף גם לה שבוש יפרוש לאשראם, אבל אנחנו לא מדברים על כלכלה אלא על יחסי חוץ. 5. שמח בשמחתך. |
|
||||
|
||||
יותר מאוחר אמצא גם את הקישור, בינתיים אני יכול לנסות להרגיע ולומר בפירוש שלא התכוונתי אישית אליך בעניין הביקורת על 'חוגי השמאל'. מבחינתי, הדיון הזה מעניין ובטח לא אישי ואין לי שום כוונה להפוך אותו לכזה. |
|
||||
|
||||
הארץ: "בוש, מצדו, קרא בנאומו לאיראן לסגת לאלתר מתוכנית הגרעין שלה. עם זאת, הוא דחה את האפשרות כי ארה"ב תבצע פעולת צבאית נגד איראן. 'מגוחך לחשוב שארה"ב מתכוננת לתקוף את איראן', אמר לעיתונאים." כן, כן, הלוחם בדרכים ממשיך להלום במרכזי האיום הבינלאומיים בעוצמה רבה. |
|
||||
|
||||
דמיין כאן קישור וירטואלי לדברי שר החוץ הבלגי (לא פחות ולא יותר) שהודה לפני כיומיים כי הריקוד האירופאי עם איראן לא יכול היה להתבצע ללא ארה''ב ברקע בתפקיד המקל. אולי זה רק אני, אבל נראה שאתה רואה את מדיניות החוץ של גושים רבי השפעה בצורה די חד מימדית. |
|
||||
|
||||
אולי תראה איזה ריקוד אירופאי לא היה יכול להתבצע ללא ארה"ב (וכמה שותף דווקא הבלגי שלנו לריקוד)? בפעם האחרונה ששמעתי רוסיה מוכרת דלק לאירן, והאירנים רחוקים מס' חודשים מהיכולת. לא אמרת קודם שה"שמועות" הן שארה"ב היא השוטר הרע? איך זה מסתדר עם ההצהרה הפייסנית של בוש? אה, ומה קורה ביפן? בוש כבר הגיע לטפל באיום הגרעיני בצפון קוריאה? מישהו בכלל מחדש את השיחות? או שהוא זה ש"מאחרוי הקלעים" ואתה צריך למצוא רק את איש הממשל היפני שיגיד איך היינו מסתדרים בלעדיו. |
|
||||
|
||||
קשה לי להבין למה אתה בדיוק מתכוון, אבל זה קורה לי לעיתים תכופות. אני לא יודע כמה שותף הבלגי, אבל זה מה שהוא אמר ואני מניח שבלגיה דווקא כן מעורבת בתהליך במסגרת האיחוד האירופי. ההצהרה הפייסנית של בוש באה לאחר הצהרות מתלהמות שבאו בעקבות כאלה מתונות וחוזר חלילה. בהצמדות שלך לאמירה מבודדת אחת תוך התעלמות מהעובדה שרוב הקרחון לא נראה על פני המים ומהלכים מדיניים נעשים ברובם מאחורי הקלעים אתה שוב, לדעתי, יוצר חד מימדיות של תהליכים מורכבים. אני לא יודע אם ארה"ב יכולה לעצור את ההתחמשות של המדינות אשר הזכרת ואני לא אופתע אם יסתבר בעתחד שדווקא היה אינטרס כלשהו להניח להן לעשות כך מאותן סיבות שגרמו לחבר קיסינג'ר לקטוע תהליך שלום במזה"ת באמצע שנות השבעים. אני כן יודע שהממשל מוציא מליונים מידי חודש על מנת להעריך את המצב ולקבל החלטות התואמות את האינטרס האמריקאי,אני מניח שלפעמים מרחב התמרון הוא גדול ולפעמים צריך לנשוך את הקליע. בכל מקרה, עם הצהרות נחרצות כמו אלו שלך (אשר גורמות להרמת גבה לפחות בכל הקשור למהלך הדיפלומטי בנוגע לצפון קוריאה - מה זה "מישהו בכלל מחדש את השיחות?) אולי כדאי שתציע את שירותיך לממשל בעבור חוזה שמן או שתקח בחשבון שהדברים בדרך כלל, במיוחד במציאות הפוליטית החדשה, לא כל כך ברורים ובטח לא מופיעים בערוצים הגלויים מהם אתה ניזון. אז אני באמת מבקש את סליחתך ולא מנסה להרגיז או להיות ציני אבל הנסיון מלמד שצריך מלחיה בהישג יד כאשר נשמעות הצהרות גורפות מהסוג בו אתה משתמש. |
|
||||
|
||||
מה משרתת האמירה הפייסנית הזו של בוש? אם אתה בתפקיד השוטר הרע אתה אמור להיות מאיים תמיד, לא? או שהוא סובל מפיצול אישיות והחליט לשחק את שני השוטרים כפונקציה של זוגיות היום בשבוע? הפסקה השניה שלך, למעט ההצעה להצטייד במלח, מצטיירת כהכרה שבאמת השריף הוא לא מה שכמה מאיתנו חשבו, כי אתה לא בטוח אם ארה"ב באמת יכולה לעשות משהו, ולא תופתע אם יסתבר שדווקא עדיף לתת לאירן וצפון קוריאה להתחמש... כן, עדיף לתת להן להתחמש כדי שיהיה קל יותר לפרקן מנשקן אחר כך. טקטיקה התקפית ידועה. |
|
||||
|
||||
הדיון הזה לא מתקדם בנתיב שמביא תועלת או ידע לאף אחד מאיתנו. אנסה להסביר בפעם האחרונה מדוע בלתי אפשרי להתייחס לאמירות שלך. אלא אם כן מדובר בסרט הרי ש'השוטר הרע' לא אמור להיות רע כל הזמן בצורה רובוטית אלא כאשר הדבר משרת את החקירה, תאמין לי, אני יודע במה מדובר. עצם העובדה שגם לגבי צפון קוריאה וגם לגבי איראן, יוצאות הצהרות שונות במהלך ציר הזמן הרי שזו אינדיקציה שדברים משתנים ונלקחים בחשבון. הרי אם הממשל היה כל הזמן חוזר על מנטרה תוקפנית חלולה היית מסתער על האטימות של בוש. אני לא חושב שבוש סובל מפיצול אישיות ולחזור לחבוט בו בכל מיני סיסמאות קליטות זה כיף אבל לא יעיל. לא, אני בהחלט בטוח שארה''ב יכולה לעשות משהו אך גם ברור לי שהיא לא יכולה לעשות הכל. מעבר לחלון הזדמנויות צר בתחילת שנות התשעים, אשר נוצל ביעילות ברמה הכלכלית אך בוזבז ברמה המדינית, ישנם שחקנים נוספים על המגרש. חלקם דומיננטים יותר, חלקם פחות, אך בתמונה הכללית הם לרוב מונעים מארה''ב 'לעשות מה שהיא רוצה' לפעמים זה טוב ולפעמים זה רע. לא אמרתי שזה 'טוב לתת לאיראן להתחמש' אלא שלא אופתע אם בעוד שלושים שנה ייחשפו מסמכים אשר יגלו כי המדיניות האמריקנית היתה קצת שונה מזו שמוצגת כיום. בדיוק כפי שקרה עם ניקסון אויב השלום הנורא שהיום הולך ומתברר שהדברים היו רחוקים מלהיראות כשחור ולבן. אז לסיכום, קח את המשפט האחרון מהתגובה האחרונה שלך, תחשוב טוב, אם אתה רואה בי בן שיח מטומטם (יכול מאוד להיות) אז אתה מוזמן לחסוך לשנינו זמן. אם אתה יכול לבוא לדיון עם יותר נתונים ופחות הצהרות בומבסטיות אתה יותר ממוזמן. |
|
||||
|
||||
ראשית, Please understand I hold you in the highest respect. אז אולי כדאי ש You'll put down your rock and I'll put down my sword, and we'll try and kill each other like civilized people. שנית, בעקבות הצטברות החדשות החמות בנושא זה בזו אחר זו, אין באמת טעם לחכות 30 שנה לפתוח את זכרונותיו של צ'ייני כדי לראות לאן ארה"ב הולכת. אם תשים לב לכתבה הבאה, לא רק שאין איום אמריקני, כבר מובטח הגזר עבור הצהרה אירנית שטחית. זה בטוח יעצור אותם: |
|
||||
|
||||
אולי הרעיון של בוש היה Well, now, uh, Launcelot, Galahad, and I, wait until nightfall, and then leap out of the rabbit החדשות החמות הן שבלבנון קרה דבר שלדעתי מדבר בשם עצמו הרבה מעבר לידיעות בתקשורת. קח את עיראק שהיתה מהלך מגושם ולוקה בתכנון חסר אבל מהלך שגלי ההדף שלו לדעתי יפתיעו את מי שמתעסק בביקורת קצרת טווח. לוב, לבנון ועל פי הראיון ב meet the press, אולי גם סוריה ואיראן בשנים הקרובות יוכיחו זאת.אני דווקא מאוד מוצא טעם בלחכות 30 שנה וזאת מבלי לשלול את החשיבות מביקורת נשכנית בזמן אמת. נקיים פגישת מחזור בבית האבות בעוד שלושים שנה, עידן ימלמל שהאחות הקיבוצניקית שוב נתנה לו פחות סלט מאשר לאחרים, ניצה תלמד את המנקה הערביה לשיר 'התקווה' ואנחנו נחליף מרשמי תרופות ונקרא על קונדי ועלילותיה. |
|
||||
|
||||
מקבל את ההזמנה להיזכר בקונדי עוד 30 שנה מעכשיו, אבל ברשותך אמשיך בנשכנות העכשווית: איננו יודעים מה קורה בלבנון. קצת מפתיע שממשלה שנחשבת כממשלת בובות סורית מתפטרת כל כך מהר. ייתכן וכל מטרת המהלך היא להחליף בובה סורית אחת בבובה אחרת שנבחרה באופן "דמוקרטי" יותר. כל תהליכי הבחירות האלה גם לא אומרים בהכרח שמדובר בדמוקרטיזציה אמיתית: בעירק ואפגניסטן הנבחרים נשענים על הכוח האמריקני, וללא כוח זה ייתכן מאוד והדמוקרטיה המאולצת תתרסק. לעיתים גם אני לא בטוח שעדיף לעולם המערבי דמוקרטיות חדשות ולא יציבות על פני שליטים יציבים (גרמניה של ויימר היא הדוגמה מספר אחת לכך, כמובן, רוסיה שעברה דרך דמוקטיה קצרת ימים לפוטינלנד וכו'). ולא ברור, כמובן, איך כל זה מנטרל את האטום האירני, שיהיה בקרוב גם חבר בארגון הסחר... |
|
||||
|
||||
אני לא סבור בכלל שתקום מיד ממשלה בסגנון מערבית וכל הקטע של 'הדמוקרטיזציה' גורם לי לשיעולי צחוק בכל פעם כשאני שומע נציג ממשל מפרט את חזונו של בוש. אבל את מה שיצא מהבקבוק יהיה קשה להחזיר חזרה, אם זה יסתיים בטבח נוסח חמא בקרוב או בתהליך ארוך טווח שיוציא את השליטה במדינה מהמודיעין הסורי, בשני המקרים סוריה מפסידה. הקרדיט לאמריקאים. לגבי איראן, נניח לרגע שהערכת המודיעין המקובלת בממשל היא שאיראן כבר הגיעה לשלב אל חזור והנסיונות למנוע זאת הן כסגירת השערים לאחר שהסוסים ברחו. בנוסף, מאמצי ארה"ב יביאו לשחיקה נוספת בתדמיתה ללא תוצאות. האם מהלך של הפיכת שלטון אזרחית ארוך טווח לא בא בחשבון? ואם כן, אימוץ איראן בצורת סחר אשר יביא בהכרח לחישפה מוגברת של גורמים מקומיים למערב אינו צעד בכיוון? עדיין לא ענית לי אם אתה באמת חושב שארה"ב יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה ומה שעוצר בעדה הוא נשיא טיפש. |
|
||||
|
||||
פסקה ראשונה: אולי סוריה מפסידה בשני המקרים, אבל לא בטוח שישראל מרוויחה. אני סבור שלמרות הפרות שקט ספורדיות, המצב בלבנון מיוצב יחסית כרגע, וסוריה עצמה כבר לא מאיימת על ישראל מזה שלושים שנה ויותר. הכנסת כאוס למערכת לא מבשר טובות לשכנה מדרום ללבנון. תיקח לדוגמה את התחרות בין כל הפלגים הפלסטיניים - כשמישהו רוצה להיות פופולרי יותר מהאחר, הוא מייצר פיגוע ראווה. פתיחת הפרלמנט בלבנון עלול ליצור תמריץ נוסף לחיזבאללה לשגר כמה מטחים לשכונה של דורון הגלילי. פסקה שניה: אירן, אירן... קודם כל, אני לא בטוח שהגענו לאל חזור. עפ"י הערכות אמ"ן שפורסמו יש לנו עוד כמה חודשים לפחות, וחבל יהיה לפספס את זה. אחר כך זה באמת כבר שאלה של מקל וגזר, ובאימוץ החם שמציע בוש יש רק גזר, ללא מקל. המשעשע הוא שממשלו עסוק בלהאשים את קלינטון בטיפול בכפפות משי כלפי צפון קוריאה, אבל הוא "שוכח" להזכיר שקלינטון חיבק מצד אחד בסיוע, אבל איים בפלישה ב 94 מהצד האחר. מאחר ובוש מבטיח רק גזר, ולא דורש תמורה, או חושף מקל, הרי שאין זה תמריץ אמיתי לאירנים להתפרק מתוכניתם. בנוסף, מאחר ואירן זו לא ממש דמוקרטיה, הרי שהרווחים מההצטרפות לארגון הסחר לא ילכו למעמד הביניים הלא קיים, אלא לחיזוקו של השילטון, ובכך ינציחו גם את האיום, וגם את השלטון המחזיק באיום. וכן, אם זה לא היה ברור עד עכשיו, לדעתי, אם בארה"ב היה נשיא אחר (ואני לא מדבר במונחים של טיפש או חכם, אלא פשוט בעל אינטרס אחר מזה של בוש), היית רואה התנהלות אחרת לגמרי מצד אמריקה. |
|
||||
|
||||
לא כ''כ ברור לי מדוע את אומר שבוש מבטיח רק גזר. לפי מה שסיימון הירש כתב לפני כחודש או חודשיים בניו יורקר עולה שהאיומים של הממשל הם יותר ממרומזים, כולל הכנות ממשיות. כתבת התחקיר שלו העלתה זעם רב בקרב חוגים מהממשל וחוגים מקורבים לממשל (פרל למשל). לטענת הירש זה לא בגלל שהוא גילה שיש כוחות אמריקאיים באירן - זה דווקא משרת את המטרה, שהאירנים יזיעו - אלא בגלל החשאיות של המעשים, שגובלת בעבירה על החוק, בהטעיית הקונגרס, ובהזזת המוקד לצבא, שם יש לממשל שליטה גדולה יותר וחופש פעולה תקציבי ואופרטיבי גדול יותר, ללא עיניהן המפקחות של הקונגרס והסנט. |
|
||||
|
||||
קודם כל, נדמה לי שזה Seymour Hirsch, ולא סיימון. אבל למרות שמצאתי את השם, לא הצלחתי למצוא את המאמר המדובר כדי שאוכל להתייחס אליו. באופן כללי, ממה שכן מצאתי, עולה הרושם שמדובר בכתב שנטיותיו הפוליטיות ידועות מאוד, ולכן אני מבכר לא להתייחס לדיווחים כאלה כתורה מסיני. מבלי להיכנס לעובי הקורה במאמר החמקמק, נראה קצת לא נכון הקישור שנעשה בין פעילות חשאית ל"מקל פוליטי". מקל הוא מקל אם יודעים אותו *מראש*, לא כשהוא כבר קורה. אתה לא יכול לאיים בפלישה למדינה כשהצבא שלך כבר על אדמתה, כי האפקט הולך לאיבוד קמעה. אם בוש באמת היה רוצה להשתמש באפקט המקל הוא היה מאיים במפורש. בכלל, קצת קשה לאיים בפעילות של כוחות חשאיים, שעצם חשיפתם גורמת לחיסולם או לנסיגתם. |
|
||||
|
||||
המאמר: http://newyorker.com/fact/content/?050124fa_fact אולי תתייחס לנטיותיו הפוליטיות הידועות אחרי שתתייחס למאמר? יש בו מספיק נקודות לדיון. אני לא רוצה שתתעלם מנטיותיו, ואני לא גם לא רוצה שתקבל דיווחים כאלה כתורה מסיני. זו רק נקודת מבט נוספת ממי שכתב על מאי לאי ואבו גרייב.
“Next, we’re going to have the Iranian campaign. We’ve declared war and the bad guys, wherever they are, are the enemy. This is the last hurrah—we’ve got four years, and want to come out of this saying we won the war on terrorism.” |
|
||||
|
||||
המאמר חוזר על הידוע: הממשל האמריקני לא היה מעורב עד כה במגעים עם האירנים, למרות בקשות מאירופה - For more than a year, France, Germany, Britain, and other countries in the European Union have seen preventing Iran from getting a nuclear weapon as a race against time and against the Bush Administration. וכן - The Europeans have been urging the Bush Administration to join in these negotiations. The Administration has refused to do so. כל היתר (הרלוונטי לנושא אירן) הוא מאמר ארוך של ציטוטי בכירים ומקורבים לממשל על כמה שזה יהיה קשה וכמה בעצם לא כדאי, ואולי בעצם כן כדאי אם מישהו היה רק רוצה... (בניגוד בולט להצהרה המיליטנטית הבומבסטית מלפני הבחירות שהבאת).בוש בהחלט מצוטט כדבק בגזר, ונמנע כמו מאש מהמקל: President Bush, who after 9/11 famously depicted Iran as a member of the “axis of evil,” is now publicly emphasizing the need for diplomacy to run its course. “We don’t have much leverage with the Iranians right now,” the President said at a news conference late last year. “Diplomacy must be the first choice, and always the first choice of an administration trying to solve an issue of . . . nuclear armament. And we’ll continue to press on diplomacy.” בצד, היה מעניין לקרוא גם שסילבן שלום "חוזר" על דברי: "...Their attitude has been to use the carrot and the stick but all we see so far is the carrot.”
|
|
||||
|
||||
פסקה ראשונה: איך ומדוע הכנסת את ישראל לקלחת? אנחנו מדברים (כך היה נדמה לי) על אינטרסים אמריקאים. למרות שבארץ הבדיחה על גוש קקי הנדבק לדופן ספינה ומודיע 'הפלגנו' מתממשת ברמינות תהומית הרי שהמציאות רחוקה מכך. בוא נשאיר את ישראל מחוץ לדיון אלא אם כן תשכנע אותי שהחלטותיו של הממשל מתקבלות רק לאחר שמזכיר המדינה אומר 'אבל אדוני הנשיא, מה עם ישראל?'. פסקה שנייה: אני רוחש כבוד רב להערכות אמ"ן אך נא לזכור שהן עדיין רק הערכות ופרסומן בתקשורת נועד לצרכים פוליטיים במקביל לפגיעה באמינותן. שאלתי אותך שאלה היפוטטית לחלוטין אך עדיין אפשרית על מנת לבחון כיוון חשיבה אחר שיכול להסביר את השינוי. דווקא אתמול ג'קי סנדרס פתח את הפה על איראן בצורה שגורמת לתהות אם הגזר שבוש רוצה לתת לאיראן זה לא שם קוד של טיל שיוט חדש. הדעה שלך בנוגע לפתיחת שוק וההשפעה שלה על משטר טוטאליטארי לא כל כך מעוגנת במציאות. תראה מה קורה בסין ותחשוב מה קרה במדינות הקומוניסטיות שהיו בקשרים כלכליים טובים יותר עם מערב אירופה. מולן תסתכל על קובה וצפון קוריאה. בעניין הנשיא, אני חושב שבכל הקשור למדיניות חוץ, לא יהיה שום הבדל בין בוש לקרי חוץ מכמה דברים סמנטים חסרי חשיבות. |
|
||||
|
||||
מדוע הכנסתי את ישראל? אולי מפני שאני באמת מנסה להבין מה בוש רוצה. אין בלבנון נפט או אינטרסים אמריקניים מיוחדים. אבל מה שיש ללבנון אלו שתי שכנות: ישראל וסוריה. כלומר, הפעילות בלבנון חייבת להיות קשורה באינטרסים שלו לגבי שתי שכנות אלה, ולכן איני מרגיש מחוייב להמציא לך מזכר פנימי של הבית הלבן. הערכות אמ"ן מתפרסמות בשל טעמים רבים, הרבה יותר מאלה שפירטת. למשל, הן לעיתים רוצות לייצר לחץ על מקבלי החלטות לפעול בכיוון האיום שהן מדווחות עליו. כשמדובר במשהו שראש אמ"ן עצמו אומר, בד"כ אין הדברים מעוותים כפי שאתה מנסה להציגם. ההערכה נוטית להיות קרובה מאוד למציאות, אם לא תיאור מדוייק שלה. אל תזלזל בהן. אגב הצהרות, אתה מזלזל באמ"ן אבל מייחס חשיבות גדולה לאמירה של שגריר. מובן שהשגריר מעוניין שאירן תחשוש, אבל האם אירן צריכה לחשוש? האם השגריר באמת מייצג את אדוניו? עיון קצר בדברי בוש ובמעשי האמריקנים בפועל מראה שאין לאירנים מה לחשוש, והם באמת מתנהגים בהתאם - ללא חשש. לגבי פתיחת השוק, הדוגמה שלך לא טובה. סין ורוב מדינות חבר העמים לא נפתחו למערב בשל יוזמה מערבית, אלא בגלל שהמנהיגות במדינות אלה החליטה לשנות כיוון ולפתח את האוכלוסיה, ואז הצטרפה מיוזמתה לקהילת המסחר. כלומר סדר השתלשלות העניינים היה הפוך ממה שמרומז בתגובתך. בפועל, קודם הייתה החלטה שילטונית לעבור לכלכלת שוק, וזו גררה את הפתיחות למערב. המצב באירן שונה לחלוטין: השלטון לא מוכיח שברצונו להיטיב עם ההמונים - נהפוך הוא. לכן, כל הזרמת כסף מהעולם לאירן תגיע לחשבונות של סוהא.. סליחה - האייטולות. לגבי הוספת קרי לדיון: כפי שכבר ציינתי, איני מעדיף מפלגה אמריקנית או מועמד נשיאותי כזה או אחר, בטח שלא על פי הצהרות הבחירות שלו. אין לדעת מה היה עושה קרי, ולכן אין מקום להשוואה. הביקורת שלי מתמקדת אך ורק בתפקוד הנשיא המכהן. |
|
||||
|
||||
לא מסכים איתך לגמרי. לנסות לבדוק מה בוש רוצה על פי מה שטוב לישראל זו נקודת מוצא קצת מוזרה. אמרת - "אולי סוריה מפסידה בשני המקרים, אבל לא בטוח שישראל מרוויחה. אני סבור שלמרות הפרות שקט ספורדיות, המצב בלבנון מיוצב יחסית כרגע, וסוריה עצמה כבר לא מאיימת על ישראל מזה שלושים שנה ויותר. הכנסת כאוס למערכת לא מבשר טובות לשכנה מדרום ללבנון. תיקח לדוגמה את התחרות בין כל הפלגים הפלסטיניים - כשמישהו רוצה להיות פופולרי יותר מהאחר, הוא מייצר פיגוע ראווה. פתיחת הפרלמנט בלבנון עלול ליצור תמריץ נוסף לחיזבאללה לשגר כמה מטחים לשכונה של דורון הגלילי." כמו שנאמר 'אני לא מוצצת בזה שום דבר טוב' בלבנון אין נפט אבל יש אינטרס בטחוני כלכלי סורי מהמעלה הראשונה. מעבר ל'חזון בוש' על דמוקרטיה וחופש, לאחר פעילות ארוכת טווח של ארה"ב, סוריה נמצאת כרגע במצב מטורף, הפוך מזה שבו נמצאה רק לפני כשלוש שנים. איך שאני רואה את זה, האינטרס האמריקאי הוא - כל מי שינסה לחבל באינטרסים האמריקאים במזה"ת ימצא שכס השלטון שלו מתנדנד תוך זמן קצר. מעבר לכך, ב'מלחמה בטרור' ארה"ב יכולה להגיע לתוצאות ממשיות במידה וצבא לבנוני בסופו של דבר ישלוט במערב הפרוע. לישראל ישנו תפקיד משני אם בכלל במהלך הזה. כמו שאמרתי ואתה התייחסת לכך בהיפוך, יש לי הערכה גבוהה לאמ"ן. יש לי הערכה פחותה בהרבה לאלו שמדליפים ומפרסמים את אותן הערכות תוך שהם משמיטים חלקים שלא מתאימים לאידיאולוגיה העכשווית שלהם. יש לי גם הערכה גבוהה ליכולתו של הביון האמריקאי, אתה זוכר איך הממשל התעלל בדוחות לפני הפלישה לעיראק? אני לא יודע למה אתה מניח את אותן הנחותלגבי השגריר. לאיראן יש סיבה יותר מטובה לחשוש מארה"ב ולא רק במישור הצבאי. אם נקח את מה שקרה בעיראק, מה שקרה בלוב ומה שקורה בלבנון אפשר להניח שארה"ב משתשמשת בחרב 'חילופי השלטון' כנשק החדש במזה"ת. תקח את מה שתום פרידמן כותב כבר שניתיים על מה שהוא רואה באיראן ותוכל להגיע להנחה שאולי ארה"ב מפעילה לחץ פוליטי פנימי שמתבשל על אש קטנה עד שיצא מכלל שליטה. לגבי פתיחת השוק, הדוגמה שלי טובה אם יודעים את הפרטים. סין לא החליטה יום אחד שבא לה להתחיל להרוויח כסף. אתה זוכר את הטבח בכיכר? סין עמדה מול שוקת שבורה ומול אוכלוסיה שמתחילה להרים את הראש (בעידוד אמריקאי כמובן). האמריקאים ממש הוליכו את סין באף כלפי קפיטליזם וללא הסכמתם סין לא היתה יכולה להכנס לארגון הסחר העולמי וכו'. חיבוק הדב האמריקאי היה מתוכנן, צעד אחר צעד במשך שני עשורים. אני לא מבין בכלכלה כלום, והדיונים בנושא באייל הם סם שינה טבעי עבורי, אבל אני די מאמין בתיאורית המקדונלד. הכנסתי את קרי לדיון כי אתה אמרת "וכן, אם זה לא היה ברור עד עכשיו, לדעתי, אם בארה"ב היה נשיא אחר (ואני לא מדבר במונחים של טיפש או חכם, אלא פשוט בעל אינטרס אחר מזה של בוש), היית רואה התנהלות אחרת לגמרי מצד אמריקה." ואני הכנסתי את קרי מאחר ובן גוריון כבר פרש. יכול להיות נשיא בעל אינטרסים פנימיים אחרים, זה כן, אבל אני לא מאמין שמלבד הניואנס והסטייל יהיה נשיא שיקח את ארה"ב לכיוון אחר בנושא מדיניות חוץ ולו מהסיבה שלא הוא קובע אותה עד כמה שזה נשמע מדהים. |
|
||||
|
||||
משל עתיק אומר, שלא כל מי שקובר אותך בחרא רוצהברעתך, ולא כל מי ששולף אותך משם מעוניין לעזור לך. האופי של החיבוק הטקסני החמים באפגניסטן, עירק ועתה בלבנון עלול להתברר כחלום הבלהות האזורי. כשכל המאמצים האלה על המדינות שאינן מהוות איום מיידי (עירק "נשק המוני", סוריה "סיוע לנשק המוני?", אפגניסטן "היה בן לאדן?") נראים תמוהים כשהם באים בחפיפה אחת עם חדלות האישים מול האיומים הבולטים יותר - מדינות הגרעין החדשות (ואלו שבדרך). בנושא הלחץ הפוליטי על אש קטנה, בחדרי חדרים, ובמחסן של רותי מקומה ראשונה, אתה ממשיך להעלות חיוך על פני. ראה בנושא זה גם את הקישור של רב"י: ארה"ב של בוש אינה נוקפת אצבע במישור הדיפלומטי, ולא נראה גם שיהיה איום צבאי או פעולה צבאית עד הנשיא הבא לפחות (ואני מתערב איתך על ארוחה בחומוסיה הכי טעימה שאתה מכיר בישראל). סין אכן עברה תהליך ארוך עד שנכנסה ל WTO ב 2001. תהליך זה היה כמובן הפוך לחלוטין לתהליך שבוש מציע לאירן: קודם סין שינתה מגמה מקומוניזם להרבה פחות קומוניזם, ורק כעבור כ 15 שנה של צמיחה *הירשו* לה ארה"ב והאיחוד להיכנס כחברה ב WTO. המצב באירן הוא קצת הרבה אחרת, כפי שכבר כתבתי: אין תחילת רפורמה, ולכן חברות ב WTO עכשיו תזרים כסף רק למנגנונים שבשליטת האייטולות. אגב מקדונלד ותאוריית המק - זו דוגמה מצויינת לפתיחות הסינית *טרם* הכניסה ל WTO. מקדונלד כבר פעלה בסין מ 92, בדומה לחברות זרות אחרות, שלא חיכו לאיחוד ולארה"ב שיצרפו את סין ל WTO. נעזוב את השמות של הנשיאים הפוטנציאליים בצד, ברשותך, ונתמקד במשהו שנראה לי בעייתי בתפישתך: מדוע אין לנשיא השפעה על מדיניות חוץ? מדוע שלא יהיה הבדל בין נשיאים על מדיניות חוץ? |
|
||||
|
||||
לגבי ההשלכות שיהיו למדיניות ארה''ב על ישראל, יכול להיות שאתה צודק ויכול להיות שלא. בדקתי שוב ומצאתי שעד כה כל הטיעונים שלי התייחסו לאינטרסים אמריקאים נטו ולא התייחסתי לכך מנקודת השקפה של 'זה טוב ליהודים'. אם אתה רוצה לדבר גם על זה, בסדר, אבל זה לא עונה לטיעונים שאני הבאתי. אם אתה מחייך זה טוב. קשה לי, כמו שכבר אמרתי, לנתח את המצב כאשר אנו מקבלים את כותרות העיתונים כ'פשט'. אני לא מתיימר להיות פרופסור ליחסים בין לאומיים אבל ההסטוריה עד כה מלמדת שברוב מוחלט של המקרים, בכל הממשלים, הנסתר היה רב מהגלוי וכאשר משתחררים מסמכים ופרוטוקולים האמת מתגלה כאפילו הפוכה מהכותרות של אותה התקופה. אני מעדיף להמשיך את הוויכוח על האמת המוחלטת וכדורי בדולח בבית האבות. אפשר גם להיפגש ו'ללכת מכות' בפיצריה טובה בביקור הבא שלי בישראל בעוד חודשיים. עכשיו אתה קצת מדייק לגבי סין אבל שוכח שבתחילה הבאת דברים לא נכונים או מבוססים, לא יפה. אני עדיין טוען שארה''ב לא סתם 'הרשתה' לסין להיכנס לארגון אלא עשתה זאת בחיבוק דב. באיראן יש תחילת רפורמה מקרטעת, 'סתכל על הבחירות. יותר חשוב, יש תחילת תסיסה שמאפיינת את מה שקרה בסין ובשאר מדינות דיקטטוריות. התמיכה והבחישה של ארצות הברית בקלחת הסטודנטים האיראנים היא משמעותית ומפחידה את האייטולות יותר מאשר איום בפעולה צבאית. טענת שכל נשיא אחר היה פועל בצורה שונה. לנשיא יש משקל גדול מאוד בנושאים פנימיים כגון הפלות וחוקים חברתיים והסמכות שלו במינויי שופטים היא מכריעה ומעצבת. כפי שהחוקה היא גבולות הגזרה של הנשיא בנושאי מדיניות פנים ואפילו הוא לא יכול להתעחם ממנה הרי שבתחום מדיניות חוץ ה'חוקה' באה בדמות מערכת דיפלומטית בטחונית מקצועית הקיימת באופן בלתי תלוי בממשל והיא זו שמגישה לו את חוות דעתה, מסקנותיה והמלצותיה. הנשיא יכול להוסיף או להשמיט ניואנסים מסויימים אך לא יכול להתעלם מהמלצות אלו ועליו לבחור דפ''א מבין מספר אופציות דומות עד מאוד. זה מה יש. נשיא שיחליט להתעלם מאותה מערכת או לעשות משהו המנוגד לדעתה, לא יחזיק מעמד בבית הלבן ובטח לא ייבחר בשנית. |
|
||||
|
||||
1. גם כשהתייחסת לאמריקנים בלבד בסעיף לבנון, עדיין לא עניתי על התהיה שלי בנושא ההתעקשות הטקסנית לטפס על מטרות קלות אבל לא דחופות (עירק, סוריה, לבנון) מול הרתיעה שלו להתעסק, לפחות באותה רמת הצהרות, במטרות הקשות והדחופות (אירן, צ' קוריאה). 2. נכון שהרבה פעמים רב הנסתר על הגלוי, אבל הטענה שלי שאין כאן גם כל כך גלוי... זה לא שאני רוצה להגיע לכדורי בדולח ופילים מחרסינה, אבל קצת משעשע לנהל ויכוח כשמצד אחד אני טוען "תראה, לא קורה כלום" ומהצד השני ניסיון ההפרכה שלך הוא באופן קבוע "אבל אל תשאל מה קורה מאחורי הקלעים". 3. כל הזמן דייקתי לגבי סין (גם אם רמת הפירוט לא שווה בכל התגובות), אבל אתה לא מדייק לגבי אירן: איזו רפורמה מקרטעת? פיספסתי איזו כיכר טייננמן בטהרן? איזה אופוזיציונר שמצהיר הצהרות פתיחות למערב? האם לא מזמן אפילו המתירנות הקלה שהושגה נסוגה לאחור כחלק ממאבקו של חמינאי בהסרת הרעלות? בדיקטטורה תמיד תהיה תסיסה. גם בדומקרטיה יש כזו. העניין הוא זה: כשאתה מספק כסף לפקק של הבקבוק (השלטון) ולא לנוזל התוסס (הסטודנטים), התסיסה רק תדעך. צירוף אירן ל WTO ללא דרישות כלשהן לרפורמות או אפילו במישור הגרעיני משול לחיזוק הפקק של הבקבוק. 4. לנשיא, שהוא מנהיג העולם, יש השפעה ניכרת הן במדיניות פנים והן בחוץ. ייתכן דווקא שאפילו יותר במדיניות חוץ, מאחר ומשטר החירום הקבוע בו נמצאת ארה"ב מאז ספטמבר אילבן מספק לממשל הנוכחי תרוצים בשפע לספק מליארדים למכונת המלחמה. בכלל, זה שאתה קורא לכל הקמפיין הזה של "ציר הרשע", שהצליח כבר לשקוע באפגניסטן ועירק כ"ניואנסים מסויימים" של נשיא כזה או אחר, קצת מנוגד לשינויים מרחיקי הלכת שאנחנו רואים בין הנשיאים בתחומים אלה: יש נשיאים של תקופות שלום ויש נשיאים של מתיחות ומלחמה. ויאטנם לא התרחשה בתקופת קנדי, אבל קרתה מייד עם לינדון ג'ונסון. בוש האב והבן פלשו לעירק, אך לא היו פלישות כלל בתקופתו של קלינטון, שנבחר פעמיים (ואין צורך להזכיר שגם בוש הבן הבחר פעמיים). |
|
||||
|
||||
ויאטנם לא התרחשה בתקופת קנדי, אבל קרתה מייד עם לינדן ג'ונסון? (ג'ונסון היה סגנו של קנדי, קנדי החל להזרים יועצים לויאטנאם, בכלל מומלץ הספר של דויד הלברסטם The best and the brightest http://www.randomhouse.ca/catalog/display.pperl?1588...) |
|
||||
|
||||
"ויאטנם" כמדינה חצויה וכבעיה בין גושית התקיימה, כמובן, מזה זמן מה, אולם אני התכוונתי כמובן למלחמת ויאטנם. ההבדל הגדול בין קנדי לג'ונסון היה שהראשון לא נכנע ללחצי המטכ"ל והסתפק בשליחת יועצים ואיסוף מודיעין, בעוד שהשני, הפציץ את הנוי כ 9 חודשים בלבד לאחר הרצחו של הראשון, וסלל את הדרך למלחמה כוללת בכהונתו השניה. זה שהוא היה ה"סגן של" לא ממש עושה רושם. כידוע, הוא מונה ע"י קנדי לאחר היסוסים רבים במהלך מירוץ נשיאותי צמוד מול ניקסון, למרות שהיה רחוק מאוד בדעותיו מאלו של קנדי. ג'ונסון, למרות היותו דמוקרט, היה חבר בכיר בארגון ימני אמריקני בשם 8F. מתוך הקישור הבא: http://www.spartacus.schoolnet.co.uk/USAjohnsonLB.ht...
The voters had rejected Goldwater's aggressive policies against communism and Johnson won a landslide victory. What the American public did not know was that Johnson was waiting until the election was over before carrying out the policies that had been advocated by his Republican opponent, Barry Goldwater |
|
||||
|
||||
לא שכחתי, אני פשוט בעיצומו של שבוע קצת עמוס. 1. כבר עניתי על כך. אפשרות סבירה היא שבממשל סבורים שעימות ישיר עם איראן יביא ליותר נזק מתועלת ולכן הם נוגסים מסביב במשענות האסטרטגיות שלה. 'אסטרטגיה של גישה עקיפה' הוא ספר שמומלץ בחום בהקשר הזה. הפיכות חילוניות/דמוקרטיות במדינות הלווין או מדינות שכנות יכולות לערער עוד יותר את היציבות באיראן ואיתה את מרווח התמרון שלהם. 2. אתה טוען 'תראה לא קורה כלום' ומביא כותרת מעיתון. אם נחיה לפי כותרות בעיתון הרי שרוברט פיסק 'שולט' וישראל היא אימפרית הרשע. מעבר לכך, כבר הסברתי לך שבמבחן הזמן כותרות העיתונים לא תמיד משקפות את המציאות וכן לגבי הבעייתיות בהצגת כותרת מעיתון כאורים ותומים. טענת את 'לא קורה כלום' גם בעניין צפון קוריאה, אם אשלח לך מידי יום את הכותרות של היומיורי שימבון, ג'פאן טיימס ואסהי המדווחות על המאמצים של ארה"ב בשיתוף יפאן (המרכזות את הלחץ על סין) להתקדם בנושא, זה יהפוך אותי לצודק יותר? לא. 3. לא כיכר אחת אלא הרבה כיכרות. רק לפני כשנה פרץ גל גדול של מחאת סטודנטים באיראן אשר גלש לעימותים אלימים עם המשטרה ומליציות מקומיות. יהיה סיבוב נוסף. ישנם רחובות בהם מולות מעדיפים לא לעבור מפאת הסכנה לחייהם. כמו בכל דיקטטורה, ברגע שזה יגיע לנקודת האל חזור, בניין הקלפים יקרוס במהירות ותוכל לראות זאת בטלויזיה. 4. אני חושב שלא התקופה מתאימה עצמה למנהיג אלא להיפך. קלינטון היה מנהיג של שלום כאשר תחת אפו מתנהלת בפאקיסטאן רשת סחר של טכנולוגיה ומרכיבים גרעיניים אשר עיצבו את הבעיה מולה אנו עומדים כיום. בן לאדן היה בהישג יד בתקופה זו ולא נעשה דבר. אה, כן, העוצמה האמריקאית השמידה מפעל לאקמול בלוב. אז קלינטון היה נשיא של שלום או מלחמה? פיסניק או פסיכופאט? לא זה ולא זה, ההימור שלי שהערכות הממשל היו שכדאי להמשיך לגזור קופונים מהכלכלה הנהנית ממצב עולמי יחודי ולא לטלטל את הסירה. קנדי היה מותק אבל בהסכמים שחתם במזרח אסיה סיבך שורה של נשיאים שבאו לאחריו. מפרץ החזירים היה יותר מטומטם מכל דבר שבוש עשה עד כה ושנה מאוחר יותר הביא את העולם לסף מלחמה גרעינית. אז קנדי היה איש שלום או לא? לקרוא למשהו ציר הרשע או ציר לידה זה ניואנס וכך גם כל הקשקושים שמוקראים בנאום זה או אחר. מה שחשוב הם המעשים בשטח וההשלכות שלהם על האינטרסים האמריקאים. נשיא לא קם בבוקר אומר 'החלטתי שאני רוצה להלחם בטרור ועכשיו תקשיבו לי'. זה לא עובד כך. |
|
||||
|
||||
עצרתי את מה שנראה לי כהתפתחות של דיון חסר תוחלת בהמתנה לחדשות ועדכונים בתחום. להלן המעקב האחרון על ה"לחץ האמריקני הכבד" נגד הגרעין בעולם: |
|
||||
|
||||
"...עם זאת, הגורמים האמריקנים ציינו כי שירותי המודיעין בארצות הברית אינם שותפים להערכות ישראל כי צפויה מלחמה באיזור או שאיראן תצליח להצטייד בנשק גרעיני." מתוך המבזק http://glz.msn.co.il/glz/news/0DD3AB0B584846A69ABF73... |
|
||||
|
||||
המחדל מתמשך - ועכשיו בועידה נגד נשק גרעיני: ציטוט של נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר: "ארה"ב היא האשמה המרכזית בכרסום בכוח האמנה. אף שהם טוענים כי ארה"ב מגינה על העולם מפני איום הנשק בעיראק, בלוב, באיראן ובצפון קוריאה, המנהיגים האמריקאים לא רק שזנחו את ההגבלות של ההסכם הקיים, אלא אף הודיעו על כוונותיהם לנסות ולפתח כלי נשק חדשים. כעת הם אף מאיימים להשתמש בכלי נשק גרעיניים נגד מדינות שאין בידן נשק כזה". |
|
||||
|
||||
בסוף הכתבה, מגלה לעולם את אמריקה: בסוף הכתבה, "מודאגת" אך לא נוקפת אצבע: |
|
||||
|
||||
העדכונים ממשיכים לזרום - לא זאת בלבד שארה"ב כלל לא בתמונה הדיפלומטית, אירן מרשה לעצמה להתקדם בחופשיות ולצפצף גם על היוזמה האירופית: |
|
||||
|
||||
ארה"ב ממשיכה להציע את "המקל" בצורת גזר טעים ומסוכר: רק אירן צייצה שהיא תעשה משהו, וכבר השריף מציע לה אורניום בעצמו - |
|
||||
|
||||
תגיד, בתור מומחה הבית לנושא, אם רק עכשיו יצאה הודעה רשמית, ומאחר והם אף פעם לא עשו ניסוי גרעיני, למה בעצם האמנו עד עכשיו שהיה להם נשק אטומי? בנוסף, מאחר ולקים ז'ונג איל כל האינטרס שבעולם שנאמין שיש לו נשק גרעיני, למה לנו להאמין להצהרה שלו? יש לו פצצה? שיוכיח. יתכבד וינסה אותה בים, כמו כל מעצמה גרעינית שמכבדת את עצמה. |
|
||||
|
||||
או. קריירה שניה אחרי ביולוגיה : ) למה האמנו? מפני שלהבדיל מנשק כימי או ביולוגי, ההגעה ליכולת גרעינית היא קפיצה טכנולוגית לא מבוטלת ולא אחת שיכולה להיות מושגת ללא משיכת תשומת הלב של מדינות העולם. העולם ידע כבר משנות ה-90 על פרוייקט הפלוטוניום של צ.קוריאה ואחר כך גם על תוכנית העשרת האורניום: לגבי "חובת ההוכחה", הזהר ממה שנפשך שואלת, אתה עשוי לקבל זאת. |
|
||||
|
||||
אני לא צוחק, אני באמת לא מבין את המשחק הגרעיני פה. כעקרון, כדי שיהיה לך מאזן אימה גרעיני, חייבים להתקיים כמה תנאים: א. לך וליריבך יש נשק גרעיני ב. שניכם יודעים שלשני יש ג. שניכם יודעים שהשני יודע שלכם יש. לארה"ב יש נשק גרעיני, קים יודע, וארה"ב יודעת שהוא יודע. קים רוצה שיהיה ב. וג. כדי לקיים מאזן אימה, וזה בעצם מספיק לו, אפילו אם אין לו נשק גרעיני. אם ארה"ב כבר ידעה שיש לו נשק, אז הוא לא היה צריך להצהיר זאת, זה לא עוזר לכלום. אם היא לא ידעה, או חשדה שאין, אז הצהרה לבד לא תספיק - צריך להוכיח יכולת. אז בגלל זה אני אומר שאני לא מבין, מה יצא לקים ז'ונג מההצהרה הזו? |
|
||||
|
||||
ד.שניכם יודעים שהשני יודע ששניכם יודעים שלכם יש. ה.שניכם יודעים שהשני יודע ששניכם יודעים שהשני יודע שלשניכם יש. ו.שניכם יודעים שהשני יודע ששניכם יודעים שהשני יודע ששניכם יודעים שהשני יודע שלשניכם יש. תשאיפו את זה לאינסוף ואתם לא צריכים נשק גרעיני בכלל... |
|
||||
|
||||
צ. קוריאה משחררת הצהרות רשמיות אשר הטונים שלהם מוכרים לנו מהאוייבים שלנו. למה? זה הסגנון שלה, ככה היא מפגינה את שריריה בפני ארה"ב, בפני העולם המערבי שיושב על הגדר, בפני דרום קוריאה ויפן שמציות בסכנה ובפני עצמה. אותה גישה היא זו שהניבה את ההבטחה שאם היא תותקף יהפכו בסיסי ארה"ב באיזור ל"ים של אש". |
|
||||
|
||||
הרי גם עד היום ארה"ב לא יכלה לעשות כלום נגד צפון קוריאה מכיוון שעל פי הערכות האמריקאים הארטילריה שיש לצפון קוריאה באיזור הגבול תהרוג מליון אנשים בסיאול(הבירה של דרום קוריאה) תוך שעה אחת(!) - וזה כמובן ממש לא מספיק זמן בשביל לנטרל את הצבא הצפון קוריאני שהוא הרביעי בגודלו בעולם... אפילו אם ארה"ב תעשה מאמצים אדירים ותצליח להכריע את צפון קוריאה תוך מספר שעות בלבד(כמובן שהרבה יותר סביר שיקח להם מספר שבועות לפחות בתרחיש המיטבי כמו של מלחמת הבזק בעירק) - סיאול על מליוני תושביה תימחק מעל פני האדמה...זה מאזן אימה יותר מפחיד ממספר קטן של פצצות גרעיניות קטנות שמסוגלות להרוג כמה עשרות אלפי אנשים כל אחת. אז מה עושים? שאלה קשה... |
|
||||
|
||||
ברור שלאורך ה 10 שנים האחרונות שתי המדינות הנ"ל ידעו על תוכנית האטום של צפון קוריאה ויכלו למנוע אותה בקלות. מה האינטרס שלהם לתת לעוד מדינה באזור להפוך למעצמה גרעינית? אשמח לשמוע ניתוח של העניין. |
|
||||
|
||||
ביחס לצ.קוריאה סין נראית כמו מדינה אחראית ושקולה ולא כדיקטטורה המנסה להפוך למעצמת על |
|
||||
|
||||
סין היא כבר מעצמת על, אמנם לא במישור הצבאי, אבל גם זה יגיע. |
|
||||
|
||||
צפון קוריאה פשוט מחכה לרגע המתאים כדי לפוצץ את כל המתחרים, המתנגדים והאויבים שלה לעזאזל. אני חושב שאם ארה''ב תמתח קצת יותר את אחד העצבים של צפון קוריאה אז צפון קוריאה פשוט תפגיז את ארה''ב עד סוף העולם. אני חושב שצפון קוריאה לא מפתחת פצצות גרעיניות רק ל''הגנה עצמית'' אלא להפצצת מי שעומדים לה בדרך. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה שקוריאה מודיעים שיש להם נשק גרעיני להגנה עצמית זה טוב כדי שנוכל לדעת מה קורה במדינות אחרות אך, אני חושב שהנשק הגרעיני הוא לא רק בשביל הגנה עצמית, מפני שגם אם הנשק אמור להיות רק להגנה עצמית הוא יכול להרוס מדינות שלמות וזהו הנשק ההרסני ביותר ששמעתי עליו ואני חושב שקיים עד היום. |
|
||||
|
||||
זה שוב קורה. למישהו יש קשרים במשרד החינוך שיכולים לעצור את זה? |
|
||||
|
||||
משרד החינוך מעודד את זה |
|
||||
|
||||
אתה כבר מפתח את תאוריות הקונספירציה? משהו בסגנון ניסיון לטפש את דיוני האייל, כך להוריד את מנת המשכל של הכותבים בכדי למנוע מבעלי דעה להשמיע ביקורת על השלטון? |
|
||||
|
||||
יש מקרים בהם אין זה נחוץ. |
|
||||
|
||||
"כל העולם במה" וכך גם האייל הקורא. אין פה הפרה מכוונת של כללי הטקס כדוגמת מאמריו הכפויים של מיכאל שרון, תן להם, אז הם לא המגיב הממוצע, אז מה? |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |