 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני זוכר כמה נסיונות לפני אי אילו שנים לשחק את הדבר המשונה הזה, אבל תמיד ללא הצלחה. עכשיו, כשאני שומע שלעולם הדמיוני הזה נכנסו אלמנטים הרבה יותר מציאותיים, העסק נראה הרבה יותר מושך. אני נזהר לא לפגוע, אבל כל עולם ההוביט הזה נראה לי קצת אווילי אחרי גיל 14, ואני דווקא מחזיק מעצמי בנאדם עם דמיון. איכשהו מבוכים ודרקונים תמיד היו קצת יותר מדי בשבילי - אבל לרקום סיפורים שנוגעים בפוליטיקה, מדע ומוסר, זה כבר נראה הרבה פחות חלול. אולי אני אארגן איזו קבוצה. בכל מקרה, היה מעניין לקרוא. תודה על פתיחת החלון. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון פשוט – סיפור, מספר, דמויות. עם מספיק דמיון זה עובד. כל השאר – ספרים על גבי ספרים, מרצ'נדייזינג וכו' זו פשוט מסחטת כספים מנוער תמים. אם אני רוצה לספר סיפור שמתרחש ביפאן אני צריך ספר חוקים חדש? שעולה עשרות דולרים? קשקוש. צריך רק דמיון, ולנוער זה לא חסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשחק בלי ספרי החוקים. אפשר לשחק בלי קוביות ובלי דפי דמויות וגם בלי "שר המשחק" (Game Master), אבל אז זה לא משחק תפקידים - זה משחק נדמה לי כמו בילדותנו. אם אתה רוצה לפתח דמויות וסיפור ואינטראקציה, חייבים להיות חוקים מוסכמים על כל הצדדים (בדיוק כמו שאפשר לשחק כדורגל בלי שום חוק, אבל לכדורגל יש שופטים וחוקים, ויש אפילו מי שאומר שלדרבי יש חוקים משלו...). ספרי המשחק (בניגוד למיני ספרי קריאה המבוססים על עולמות ה-D&D, כמו רומח הדרקון ושאר זבלונים דומים) גם חשובים כדי לתת לקוראים רקע על החיים בתקופה (או בעולם) המתואר. אין לי מושג על כללי הנימוס הנוקשים הנהוגים ביפן - אם אני אשחק בלי לקרוא ספר בנושא, הרי שאפספס חלק גדול מהאווירה. נכון, אפשר לפתוח אנציקלופדיות מפה עד הודעה חדשה וללמוד הכל על יפן, אבל האם לא יותר נוח אם כל המידע הרלוונטי מרוכז בספר אחד (או כמה ספרים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בזה שאהבתי את התרגום לGame Master. אף פעם לא חשבתי עליו בצורה כזאת :) ועכשיו נמשיך הלאה. אני מסכים עם חצי ממה שאמרת, ולא מסכים עם החצי השני. החלק שאני מסכים אתו הוא העובדה שצריך ספרים שיתנו לנו רקע על הסביבה בה אנו משחקים. הדבר מאפשר גם תאימות בין המשחקים, דבר שיאפשר לשחקן מסויים להעביר את הדמות האהובה עליו למשחק אחר. החלק שאתו אני לא מסכים הוא הצורך בחוקים, קוביות ודפי דמות. כל אלה הפכו לצורך בעיני שחקנים רבים, פשוט בגלל שמשחקי התפקידים הם שלב אבולוציוני (מתקדם יותר?) של משחקי אסטרטגיה. מכיוון שאלה מחייבים חוקים, עברו החוקים גם למשחקי תפקידים. אם היו משחקי התפקידים נוצרים מעצמם, ולא מתפתחים ממשחקי האסטרטגיה, הרי השימוש בקוביות וחוקים הוא שהיה נראה מוזר ולא טבעי לאנשים, ולא ההיפך, כמו שהמצב היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל המשחקים הללו התפתחו ממשחקי הילדות. אבל הבעיה עם משחקי הילדות היא שבשלב כלשהו אחד הילדים צועק "טוב, אז אני עושה קסם ונופלת עליך פרה! (או מוס, לחליפין)", והילד השני אומר "אתה לא יכול לעשות את זה, וחוץ מזה, אני עשיתי כדור אש ששרף את הפרה, ועכשיו אני אוכל המבורגר צלוי, למרות שזה לא מוסרי ויהפוך אותי לאדם אטום לרגשות, לאנס ולרוצח סדרתי" (אהם, סליחה). אם אין חוקים לצורת ההתנהלות, הרי שמי שיתחיל עימות, יביא עד מהרה להפסקת המשחק. קח, לדוגמא, את ה-RD&D, אותם משחקים אוויליים בהם אנשים מבוגרים מסתובבים בתחפושות וחרבות מפלסטיק ועושים כאילו הם נלחמים אחד בשני - איפה כאן משחק התפקידים? אין חוקים, אין דרך התנהלות, אין דפי דמויות, ולכן הדמות שלך היא אתה עצמך. אתה לא יכול לנצח בקרב אם אתה עצמך אינך מיומן בשימוש ב"חרב" שלך (כפי שקרה לי כשניסיתי לשחק פעם אחת), ואינך יכול ליצור דמות שאינה דומה לך במידה מסויימת, או דמות חזקה יותר או מהירה יותר ממה שאתה באמת. את כל אלו מאפשרים החוקים למנוע - המגבלה היחידה היא שאתה לא יכול לשחק דמות חכמה יותר ממה שאתה באמת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסכים אתי שאנחנו כבר לא מדברים על מסחטת הכספים, נכון? משחק יכול להתנהל בלי חוקים, אם שר המשחק הוא מי שמחליט את ההחלטות. נכון, הדבר יכול לפגוע בחופש של הדמויות, אבל מצד שני הוא תורם בצורה ניכרת לדרמה, בשתי דרכים: המשחק מתנהל בצורה חלקה, ושר המשחק יכול לשלב התפתחויות דרמטיות. אין דבר שהורס רגע דרמטי יותר מגלגול קוביות. במקרה שציינת, במקום ששני הילדים יתווכחו אחד עם השני, יסביר כל אחד לשר המשחק מה הוא רוצה לעשות ("אני גורם לפרה להופיע מעליו", "אני שורף את הפרה עם כדור אש") ושליט המשחק מחליט, בהתאם לכוחן של הדמויות ולמה שנראה טוב מבחינה דרמטית, מה התוצאה ("הפרה מופיעה מעל ראשך, אבל אתה מספיק לצלות אותה בעזרת כדור האש שלך. למרבה הצער, גם פרה צלויה שוקלת הרבה. היא נופלת על ראשך, ומהמשקל העצום נוצר חור באדמה מתחתיך, דרכו אתה נופל היישר למאורת הערפדים שהרגו את הוריך לפני חמש שנים!") מה תגיד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוקים לא ''הפכו לצורך'' בעיני שחקנים - בעיני רבים הם חלק חיוני מהמשחק. יש כאלה הנהנים יותר מהאספקט הנארטיבי של המשחק, מהסיפור המשותף, אבל יש גם אלה שמעדיפים את הסימולציה. בשבילהם, הקוביות והמספרים והחוקים הם הכיף שבמשחק. לגיטימי, אפילו אם אני לא ממש יכול לשחק ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי לקרוא את הכתבה ואת הדיון שלאחריה, במיוחד בגלל הthread תגובה 44698 , שהבהיר לי שאני לא יודע בעצם מה זה D&D - עכשיו הוארו עיני עד כמה שניתן. לא הייתי מגיב זאת (תקני?) אלמלא התהיה: לא הבנתי למה הלינק אל אתרו של גארי גייגקס מוביל אל העומד הראשי של האייל. סתם, מסקרן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |