 |
צה"ל שוקל "להקפיץ" רופאות למילואים; הכיתוב על האנדרטה לזכר רבין מרגיז את הדתיים, שלא לצורך; והעשירים, מסתבר, צריכים מתווך לתרומותיהם לנזקקים.
|
|
| טור אישי • דובי קננגיסר • יום ג', 30/11/1999, 22:05 |
|
| |
מידי כמה חודשים משחרר צה"ל הצהרות על כוונות עתידיות לאי־אלו שינויים במערך הגיוס שלו. מרבית השינויים הללו נעלמים כלעומת שבאו, ומתעורר החשד כי אין מדובר אלא בהפרחת בלוני ניסוי שמטרתה נסתרת מעינינו. הנה, לא מזמן דווח על הרעיון המוזר להעביר את אבטחת בסיסי צה"ל לידי חברות אבטחה אזרחיות, ולפני שבועות אחדים דובר על קיצור תקופת השירות של בנים לשנתיים וחצי, והארכת שרותן של בנות לתקופה זהה.
בידיעות אחרונות פורסמה הצהרה חדשה: "צה"ל בוחן תוכנית, שבמסגרתה יגויסו לשירות מילואים רופאות עד גיל 38 - גם אם הן נשואות ואמהות לילדים". לצבאנו, מסתבר, יש מחסור בעתודאים הלומדים רפואה, ועל כן נשקלת האפשרות למלא את החסר במילואימניקיות. הנה מושג שיצריך תקופת הסתגלות...
רק מה? הבנות הללו קיבלו, כמובן, פטור משירות מילואים עם תום שירותן הסדיר. כדי לגייס אותן עכשיו, יהיה על שלטונות ישראל לחוקק חוק מיוחד שיבטל את הפטור עבור רופאות.
כלומר, מרגע חקיקת החוק, הפטור לבנות יהיה על תנאי - אם תלכי ללמוד רפואה, הוא ישלל.
אך עיקר האבסורד הוא בעובדה כי המדובר כאן הוא בנשים שהינן כבר בעלות תואר, וכבר מועסקות כרופאות. כלומר, הן השקיעו 6 שנים בלימוד המקצוע, שילמו את עלויות שכר הלימוד בכוחות עצמן, וכעת, לפתע פתאום, תבוא המדינה ותטיל עליהן עונש על כי העזו לבחור דווקא במקצוע הרפואה. בלי כל פיצוי מצד המדינה, תוטל על הרופאות בישראל עול ששאר הנשים לא ישאו בו.
אם שחרור פרטני של תלמידי ישיבות משירות סדיר הוא מרגיז, הרי שגיוס פרטני של רופאות, בדיעבד, וללא כל תמורה מצד המדינה על ההטרדה היחודית להן, יהיה שערורייתי.
אילו היה מדובר בגיוסן של מי שהן כעת תלמידות רפואה, תוך השתתפות של המדינה במימון הלימודים (שהרי מדובר, לכאורה, באינטרס של המדינה לא פחות מאשר זהו אינטרס של הסטודנטיות. מקצוע הרפואה, בניגוד להילה המיוחסת לו, אינו אוצר בלום) - ניחא. הפגיעה המוצעת ברופאות תביא לירידה בביקוש למקצוע זה בקרב נשים, והשתתפות של המדינה בהוצאות הלימודים תאזן השפעה זו, ותועיל לכל הצדדים המעורבים. אך לא זו ההצעה שהופרחה לאוויר העולם.
ובכלל, כדאי לבדוק אם רעיון העוועים של גיוס למילואים בדיעבד לפי מקצוע יעבור את מבחן בג"ץ - אחרי הכל, מדובר כאן בפגיעה בולטת בשיוויון הזכויות.
ואף על פי כן - חובש כיפה
ראש עיריית תל־אביב, רון חולדאי, הורה למחוק מהאנדרטה לזכר יצחק רבין בכיכר שעל שמו, את המילים "חובש כיפה", המתייחסות לרוצח הנתעב של ראש הממשלה, עליו השלום.
ההוראה ניתנה בעקבות תלונות של אזרחים חובשי כיפה שטענו כי הכיתוב פוגע בהם, ומכליל ציבור שלם של חפים מפשע כמעין שותפים לרצח. לאה רבין, לעומת זאת, מתעקשת להשאיר את הכיתוב כפי שהוא כיום.
צודקות הטענות כי בסיטואציות מקבילות, כיתוב דומה לא היה נרשם: האם כאשר קיבוצניק רוצח אדם, נכתב על קברו של האדם כי הוא נרצח על־ידי בן־קיבוץ? לכאורה - שתי הסיטואציות דומות. גם חבישת כיפה וגם חברות בקיבוץ הן סממנים לשותפות אידאולוגית של קבוצות אנשים.
תגובותיה של לאה רבין, גם הן, מחזקות את ההרגשה כאילו הכיתוב הזה אינו אלא נקמנות לשמה, ומטרתו אינה אחרת מאשר פגיעה בציבור הזה בדיוק, והאשמתו ברצח ראש הממשלה. נדמה כי הכיתוב נעשה מתוך שנאה, וגם אם מדובר בשנאה לגיטימית פחות־או־יותר של אשה אבלה, הרי שאין כל סיבה לאפשר לשנאה הזו לפגוע בכלל אזרחי ישראל.
אך אין דינו של אדם דתי כדינו של קיבוצניק. הדתיים טוענים לעליונות מוסרית, ומבחינתם, חבישת כיפה (אשר מעידה על שמירת מצוות), הינה תעודת הכשר לאדם הנושא אותה. הקיבוצים אמנם טוענים לרמה מוסרית וחברתית גבוהה יותר בקרב חבריה, אך אינם מתיימרים להיות יותר מאשר מסגרת כלכלית שלדעתם הינה צודקת, הוגנת ומוצלחת יותר.
הכיתוב שעל האנדרטה לזכר רבין צריך להיות שם לא כדי להאשים את הדתיים באיזו אחריות קולקטיבית לרצח, ולא כדי לספק יצר נקמנות. הכיתוב כן צריך להשאר במקומו כתזכורת, לחילוניים ולדתיים כאחד, שכיפה אינה מעידה כהוא זה על המוח שהיא מכסה - יכול להיות שמדובר באדם נחמד ונעים, אך יכול גם להיות באותה המידה שמדובר ברמאי, בגנב, באדם אלים, או אף ברוצח - בדיוק כמו שאדם חילוני עשוי להיות חלאה ורוצח, ובאותה מידה עשוי להיות אדם נחמד ואדיב לבריות.
נטען כבר כי אדם שביצע רצח אינו יכול להיות דתי פשוט משום שעבר על הדיבר "לא תרצח". גם אם נקבל את הטענה הזו (ואינני מקבלה, שכן, כידוע, הכשרים הלכתיים למיני תועבות אינם קשים להשגה אם רק יודע האדם "לעשות לעצמו רב" בצורה נכונה), הרי שהכיתוב "חובש כיפה", בניגוד ל"דתי", עדיין מדוייק למטרה שהצגתי כאן - חבישת כיפה אינה עדות לקיום תרי"ג מצוות, או אפילו עשרת הדברות. חובש כיפה הוא ככל האדם, ואל לנו להתעלם מכך.
רובין אהוד
אהוד ברק פנה לציבור וביקש מאיתנו "להוריד מהמקרר" ולתת לנזקקים. הציבור נזדעק - המדינה צריכה לדאוג לנזקקים, לא אנחנו!
נדמה כאילו שכחו כל אותם המזדעקים שהמדינה זה הם עצמם, והכסף שהם מבקשים שיועבר לנזקקים הוא כספם שלהם. כאשר הם מתפלאים על כי המדינה אינה משקיעה בתחום אחד, הם שוכחים כי אם יועברו הכספים לתחום הנ"ל, הרי שתחום אחר יקוצץ. אי אפשר לאכול את העוגה התקציבית ולהשאיר אותה שלמה.
וכאן נכנס החוק ועוזר לנו: אם אין אנו רואים את סדר העדיפויות של הממשלה כסדר העדיפויות הנכון, פתוחה לפנינו האפשרות לתרום סכום מסויים מכספנו למטרות שלדעתנו הן החשובות ביותר, והסכום הזה יזכה לפטור ממס. בכך נחסיר מעט מתקציב המדינה, שמופנה, לדעתנו, לאפיקים שגויים, ונוסיף לתקציב המוסדות החביבים עלינו.
אבל אזרחי ישראל מעדיפים "מתן בסתר" - שהמדינה תשמש כמתווך בין ה"תרומה" שלהם לנזקקים. מצחיק לראות כיצד העשירים קוראים לרובין אהוד שיקח את כספם ויתן אותו לעניים, במקום לעשות זאת בעצמם ולחסוך את פערי התיווך האסטרונומיים...
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש