 |
גם כשהקואליציה של בוש מאיימת על יחסי ישראל־ארה"ב, יש לשרון בן־ברית בעימות עם הממשל האמריקני: האיבה המסורתית של האמריקני המצוי לערבים.
|
|
| פוליטיקה • רווה ושמעון גלבץ • יום ג', 23/10/2001, 18:26 |
|
 |
|
מעשייה עתיקה מספרת על אם יהודיה שנתקלה בבעיה קשה עם בנה. הילד שנא קרעפלאך. נואשת פנתה לפסיכולוג ילדים, והלה ייעץ לה להראות לילד איך מכינים את המאכל. "כשיבין ממה עשויים הקרפלעך יתחיל לאהוב אותם," הסביר.
"אתה רואה, מוישל'ה," אומרת האם לילד, "אני מתחילה עם שתי כוסות קמח."
"יופי, קמח," קורא מוישל'ה.
"אני מוסיפה מים ועושה בצק."
"יופי, בצק!"
"ועכשיו, אני מכינה מלית גבינה, נכון שאתה אוהב גבינה מוישל'ה?"
"בטח אוהב," מכריז הילד בליקוק שפתיים.
"ועכשיו אני מחלקת את הבצק לעיגולים בעזרת הכוס."
"יופי, עיגולים. יופי!"
"כמעט גמרנו, עכשיו אני מכניסה קצת גבינה לכל עיגול ומקפלת. נו מוישל'ה, מה אתה אומר?"
"פויה," צורח מוישל'ה, "קרעפלאך!"
בדיוק כך מגיב האמריקני המצוי לגבי הערבים. נדמה לישראלים שכל העולם נגדם, ואם ממשלת ארה"ב מותחת ביקורת על ישראל הם חושבים שהדבר משקף את דעת הקהל האמריקנית. אך רק מעט מאוד אמריקנים מתמצאים בפרטי הסכסוך הישראלי־ערבי - הדבר היחיד שהם יודעים הוא שהערבים הם פויה. תפוס אמריקני מצוי ושאל אותו אם המאבק הפלסטיני לעצמאות לאומית מוצדק, והוא ישיב - אין ספק. האם לפלסטינים מגיעה מדינה - בטח. האם זה בסדר שישראל מקימה התנחלויות - ממש לא. וגם לא בסדר שנהרגים ילדים פלסטינים. אך אם נשאל את האמריקני, בסופו של חשבון, בעד מי הוא, הערבים או הישראלים? הוא יגיד שהערבים הם "זבל".
הכול מדברים וכותבים על השנאה האיסלמית לארה"ב, השטן הגדול, אולם השנאה הדדית. האמריקני המצוי מתעב את הערבים וחושש מהם.
לאמריקנים אין מסורת של קשרים עם הערבים כמו אלה שהיו למדינות האירופיות בעידן הקולוניאלי. הם מעולם לא פיתחו לעצמם את הדמות הרומנטית של הערבי האציל הרווחת במדינות כמו בריטניה או צרפת. האמריקנים לא לומדים על הערבים בשיעורי ההיסטוריה. הערבים הם תעלומה מפחידה עבורם, שרק התעצמה אחרי הפיגוע בספטמבר.
לרוב האמריקנים יש רק אסוציאציות רעות כשמזכירים להם מדינות ערביות. מה הם יודעים על לבנון? שנהרגו שם 280 חיילי מארינס. אירן? היה שם כשלון מחפיר של ממשל קרטר לחלץ את החטופים משגרירות ארה"ב. סעודיה? משבר הנפט של 1973. תימן? פגיעה במשחתת "קול". מצרים? משם בא השייך העיוור שניסה לפגע במגדלי התאומים. עירק? סאדם חוסיין. וקדאפי כבר אמרנו?
בשביל האמריקנים הערבים הם הברברים המתדפקים בשערי אימפריית השפע הטכנולוגית שלהם. בשביל האמריקנים הערבים הם הסחטנים עם היד על הברז של הנפט. בשביל האמריקנים הערבים הם "הרעים" מהסרטים ההוליוודיים.
בשביל האמריקנים האיסלאם היא דת זרה ועוינת; אין להם קשר היסטורי ואסוציאציות דתיות משותפות עמה כפי שיש להם עם היהדות. במערכת הבחירות האחרונה בארה"ב בחר אל גור ביהודי כסגנו במרוץ לנשיאות וצבר נקודות זכות רבות בדעת הקהל שתפסה את הסנטור ליברמן כדמות מוסרית. האם ניתן להעלות על הדעת בחירה בסגן נשיא אמריקני מוסלמי?
"מתנה לכבוד הרמאדן" - גרפיטי אנטי־מוסלמי
שכתבו חיילים אמריקנים על פצצה ששוגרה במלחמת המפרץ.
שלא כבישראל, שבה נדמה לעיתים כי הרב עובדיה והרב שך הם הפוסקים האחרונים בכל דבר ועניין, בארה"ב העם קובע.
מכיוון שהשיטה הפוליטית האמריקנית מתחשבת ברחשי לב העם ("the people"), הרי שיש משקל לשנאה העממית האמריקנית כלפי הערבים בעמדות שמאמץ לעצמו הממשל. דעת הקהל מעדיפה את ישראל. נציגי העם בשני בתי הקונגרס תומכים בישראל, והאהדה אליה גדולה עוד יותר במחנהו של בוש, בו גרעין קשה של נוצרים פונדמנטליסטים תומכי ישראל. ה"וול סטריט ג'ורנל", עיתונו של הרפובליקני הטיפוסי, הוא תמיד בעד העסקים, בעד עונש המוות ונגד הערבים. אין פלא שרודי ג'וליאני, ראש העיר הרפובליקני של ניו יורק, החזיר לנסיך הסעודי אלווליד בין טלאל את השיק שלו על סך 10 מיליון דולר בעקבות בקשתו לשקול מחדש את מדיניות התמיכה האמריקנית בישראל. לאחר מכן, בראיון ל"ניוזוויק", אמר בין טלאל: "התקשורת האמריקנית היא אנטי־ערבית, פרו־ישראלית. זאת עובדה."
משרד החוץ האמריקני יכול לקיים את הקואליציה המדומיינת שלו עם המדינות הערביות כל עוד לא מתחייבת הכרעה מעשית חד־משמעית אם לצדד בישראל או בפלסטינים. לעת עתה יכול הממשל לשלם מס־שפתיים לערבים ממש כשם שהערבים משלמים מס־שפתיים לקואליציה. אולם אם תצטרך ליפול הכרעה ממשית כלשהי לא ימהר העם האמריקני להניח לממשל להפנות עורף לישראל.
בימים אלה מתקיים מאבק בין הממשל האמריקני לממשלת ישראל על מדיניות התגובה הישראלית לטרור. שרון אינו יכול להרשות לעצמו להימנע מהפעלת כוח כלפי הפלסטינים עד שתסתיים המלחמה באפגניסטן מפני שברור כי היא אינה עומדת להסתיים מחר. אין דומה תביעת הממשל האמריקני משמיר להבליג במשך שבועות ספורים בתקופת מלחמת המפרץ, לתביעתו משרון להבליג נגד הטרור המתמשך המתנהל כעת בחסות ערפאת.
אם במהלך המאבק הנוכחי עם הפלסטינים לא תבצע ממשלת שרון מעשה קיצוני שעלול להתפרש כחטא מוסרי שאין לו כפרה, ואם תנמיך פרופיל בעניין ההתנחלויות, יש לשרון על מה לסמוך במאמציו לרופף את הכבלים שמניח על ידיו הממשל האמריקני. הוא יכול לסמוך על העם האמריקני שלא יצדד במהלך אנטי־ישראלי ממשי. אם בכלל יעלה על דעתו של בוש להציע לעמו להמיר את "היחסים המיוחדים" עם ישראל בידידות מופלאה עם ערפאת, סביר להניח שדעת הקהל האמריקנית תגיב בסגנון: "פויה, ערבים. קרעפלאך!"
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש