 |
|
תקציב משרד הדתות כולל, בין השאר, תמיכה בתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם. תחקיר שהובא לידיעתנו מעמיד בספק (שוב) את זכאותם של חלק מן האברכים הללו לשכר שהם מקבלים ממשלם המיסים.
|
|
| חדשות • דובי קננגיסר • יום א', 31/10/1999, 20:25 |
|
| |
הצעת התקציב כפי שהיא מוצגת כיום מקצה מיליארד ושש־מאות מיליון שקלים תמימים למשרד הדתות. כדברי ב. מיכאל ב"ידיעות אחרונות" מיום ו' האחרון, נפלא הדבר כי מדינה במצב כלכלי כשלנו יכולה להרשות לעצמה להוציא סכום כה גדול על משרד שאיש לא ירגיש אם יעלם מעל פני האדמה בפתאומיות.
חלק מכובד מהסכום הנ"ל משמש כשכר לימוד עבור אברכים תלמידי ישיבות. שכר לימוד, כמובן, שמשולם ע"י המדינה לאברך, ולא במשמעות הרגילה של הביטוי - של שכר שהתלמיד משלם למוסד בו הוא לומד. השכר הזה ניתן לאברכים משום שבכך שקבעו כי "תורתם אומנותם" (ובזכות זאת השתמטו משירות בצה"ל), נאסר עליהם על־פי חוק לעבוד. הקיצבה הדלה, אם כן, נועדה לאפשר לאברכים לקיים את עצמם במהלך לימודיהם.
אך לא כל מי שמקבל את הכספים הללו זכאי להם באמת. לאחרונה הובא לידיעתי תחקיר שנערך על־ידי משרד חקירות פרטי, שהוזמן כדי לשמש אחד הצדדים במשפט גרושין. מכיוון שהנושא נדון כעת בבית המשפט נתבקשתי שלא לחשוף את שמות המעורבים, וכך אעשה. המקרה מובא, בין כה וכה, כדוגמא, ולא בפני עצמו.
המדובר, אם כן, הוא ב"תלמיד ישיבה" בשנות ה-40 לחייו, המנהל עסק משגשג של כתיבת ספרי תורה ומזוזות. בממוצע כותב התלמיד כשני ספרי תורה בשנה, כאשר כל אחד עולה בין 18,000 דולר ל-30,000, בהתאם לרמת ההידור המבוקשת, וכן 5 מזוזות "פשוטות" במחיר של כ-20 דולר ומזוזה מהודרת אחת או שתיים במחיר של 150 דולר ליום.
מיותר לציין כי העסק כולו מוסתר משלטונות המס, ועל כן נוקט התלמיד בהליך ארוך עד לסגירת העיסקה: ראשית, לעולם לא יפגש התלמיד עם לקוח פוטנציאלי ללא הפנייה מאת צד שלישי המקורב אליו. לאחר שמקבל הלקוח את אישורו של המקורב, הוא זוכה לפגישה אישית עם התלמיד, המצהיר כי הוא עצמו אינו כותב את הספרים, אלא מכיר אדם אחר, והוא יעשה עבורו את העבודה. רק לאחר שהסיר כל ספק מליבו באשר לכוונותיו הטהורות של הקונה, מתוודה בפניו התלמיד, והם סוגרים ביניהם את פרטי ההזמנה ואופן העברת הסחורה.
עקב חששו משלטונות המס, נוהג התלמיד להחליף דירות בתדירות גבוהה, ומעטים יודעים את מיקומו המדוייק בכל עת ועת.
והיכן נכנס כאן לימוד התורה? ובכן, מסתבר כי התלמיד רשום בישיבה באשדוד, שם הוא "לומד" מידי יום בין השעות 17:00 ל-19:00, שעות בהן מתפללים מנחה וערבית. מנהל הישיבה, האדמו"ר ש. המליץ, בשיחה איתו, על התלמיד כאדם ירא שמיים, והוא אף נוהג להתייעץ איתו בענייני כתיבת ספרי תורה ומזוזות.
עבודתו של התלמיד ידועה למרחוק, ורבים הדורשים למוצרים היוצאים תחת ידיו. הרווח השנתי שהוא מכניס לכיסו הוא כ-40,000 דולר מכתיבת ספרים ו-25,000 דולר מכתיבת מזוזות. אך כאן רק מתחילה החוצפה. עם רווח שנתי של למעלה מ-276,000 ש"ח, מקפיד תלמידנו השקדן למשוך מידי חודש בחודשו גם את קיצבת האברך שלו, על סך 1,100 ש"ח לחודש, המביאה את סך הכנסתו החודשים לכדי 24,000 שקלים טיבין ותקילין, נקיים ממס ומקודשים בברכת רב הישיבה והקהילה הדתית הצורכת את יצירותיו של התלמיד הנ"ל.
רק כדי להבהיר זאת שוב - מהמס שהיה עליו לשלם לו היה עובד בעבודתו באופן גלוי וחוקי, היה ניתן לפרנס עשרה אברכים אחרים, ובמקום זאת, המדינה נאלצת לסייע לפרנסתו ה"דלה".
אם היה מדובר באדם הפועל לבדו ללא עזרה של איש, היה ניתן לפטור את העניין כתפוח רקוב בודד. אך השתתפותו של רב הישיבה, המקבל גם הוא את משכורתו ממשרד הדתות, בעניין הנלוז, כמו גם העלמת העין של הציבור המנצל את שרותיו של התלמיד, הן המציקות כאן. הן גם אלו המטילות סימן שאלה גדול על הכמות האמיתית של זכאים לקצבת תלמיד ישיבה - כל זאת לאור הזיופים שכבר התפרסמו בעבר בתקשורת בנוגע לדיווחים על כמות התלמידים במוסדות לימוד חרדיים, או אף בנוגע לעצם קיומם של מוסדות לימוד כאלו, שבבדיקה התברר כי לא היו ולא נבראו.
אינני מעוניין להכליל על כלל הציבור הדתי או החרדי, אך בפירוש כדאי לתהות על טיבן של הבדיקות הנערכות על־ידי משרד הדתות באשר לאברכים. לפני ששוללים את דרישותיהם הלגיטימיות של הנכים בטענה כי "אין כסף", כדאי לבדוק האם לא ניתן לקצץ קיצוצים נרחבים (ואף להרחיב את רווחי המדינה), דווקא במגזר החרדי.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש