 |
לאחרונה הובאה לידיעתי עובדה (אשר אגב לא אומתה, ואודה למי שיש לו פרטים בנושא לחלוק עמי) מסקרנת - אזרח קנדי לומד באוניברסיטה, במידה והצליח להתקבל, על חשבון המדינה, בדומה להסדר עם תלמידי הישיבות כאן. איני מנסה לאמר כאן כי יש מקום להשוואה בין התקציב של קנדה לעומת התקציב של מדינת ישראל, אך שבב המידע הזה מציג באור שונה את המצב התמוה שבו אנחנו נמצאים. ברור כי האינטרס של מדינת ישראל הוא בריבוי האקדמאים, אך כמובן שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לממן את הלימודים של כל אלה הדרושים לה. ברור גם שאסור למדינת רווחה כמו שישראל מתימרת להיות לאפשר לציבור של אנשים להגיע לחרפת רעב רק משום שהם מנסים לקיים את מצוות דתם, אך ברור גם כי לא יתכן שדרושים תלמידי תורה רבים כל כך לקיום החברה החרדית. הניווט בין השניים גורם לאפליה כלכלית, וכצפוי, הציבור הרחב מתרעם על הציבור היחידי שמקבל לימודים "אקדמאים" בחינם, בנוסף לקצבת מחיה, מבלי שיאלץ לעשות דבר בתמורה. אך אין זו אשמתם. כאשר המדינה מציעה להם, אי אפשר לצפות מהפרט שיסרב לקחת.
אתן דוגמא אחרת. תלמידי הישיבות אינם היחידים אשר שירות בצבא עלול להרוס להם את סיכוייהם בהמשך החיים במקצוע אותו בחרו. כך גם ספורטאים מקצועיים, מוסיקאים מחוננים ואנשי מדע ורוח, אשר יקשה עליהם להתחרות בעמיתיהם מחו"ל אם יהיה עליהם "לבזבז" שלוש שנים מחייהם דווקא בשנים המשמעותיות שלהם. בניגוד לתלמידי הישיבות, אף אחד מהמקרים האחרים אינם מקבלים פטור מלא מצה"ל. הספורטאים המצטיינים צריכים לעמוד בבחינות כדי להוכיח את יכולתם, ואחרי כן הם מיועדים לתפקידים שונים בשירות הלאומי, או בשירות צבאי מקוצר. למוסיקאים קיימת האופציה של תזמורת צה"ל והלהקות הצבאיות, אך המדינה בוחנת אותם ובוחרת (לפחות למראית עין) את הטובים ביותר מבינהם כדי למלא מכסה לא גדולה במיוחד. לאנשי הדעת והרוח קיימת האופציה לעתודה אקדמאית, אך שוב, עליהם לעמוד בבחינות ובתנאי הקבלה על מנת להתקבל לעתודה, אשר בסיומה הם חוזרים לשרת בצה"ל במקצועם או בקרוב לו, לפי צרכי צה"ל.
מה הוא בדיוק ההבדל המשמעותי כל כך בין תלמידי הישיבות לכל אחד מהמקרים האחרים? לצה"ל יש צורך ברבנים צבאיים. האם לא יכולים כל אותם תלמידי תורה לעבור מסלול עתודאי רגיל בדרכם לחייהם כעבדי התורה? האם צה"ל לא יכול לקבוע מכסות בהתאם לגודלו או לגודל האוכלוסיה (אשר אמורים לעמוד ביחס ישר זה לזה), ולגייס את אותם רבנים צעירים ותלמידי חכמים לעבודות שונות בשירות הלאומי, כמו אותם ספורטאים מצטיינים? הרי לא חסרים "ג'ובים" צבאיים אשר אינם כרוכים בלוחמה, או אפילו בעשית שבת בבסיס. נשגב מבינתי.
הנקודה אשר אני מנסה להעביר במה שיוסי היה מכנה ה"תשפוכת הזו", היא שהאשמה אינה על הציבור החרדי, אלא על המדינה. הכנסת אמורה להגיע להחלטה חוקתית בנוגע לגיוס בני הישיבות, ולמעשה, הפתרון לא נראה לי מסובך במיוחד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש