במאמר מעורר תהודה שהתפרסם לאחרונה באייל, טען ד"ר הושע אבינתן כי ממצאים כאלה ואחרים בתחום הביולוגיה מלמדים על קיומו של בורא עולם. כתבים רבים ברוח זו התפרסמו בעת האחרונה. ביניהם אציין פרסומיהם של שני דוקטורים לפיסיקה המתיימרים באופן בלתי־תלוי ליישב את ההבדלים בין המתואר בתורה למקובל במדע - נתן אביעזר בספרו "בראשית ברא", וג'רלד שרדר בספריו, כמו גם במאמר מעניין (באתר "מנוף", מרכז ששם עצמו לדובר הקהילה החרדית בארץ). אין ברצוני להתייחס פרטנית לנקודה כזו או אחרת המועלית בפרסומים הללו, אלא לפתוח בשלילה עקרונית של כל ניסיון לומר דבר־מה על האלוהים (ובפרט להוכיח או להפריך את קיומו) על־סמך ראיות מן המציאות. בטענה זו אין כל חדש, בהיותה נסמכת על שתי טענות מוכרות: שאין סתירה בין התורה למדע, ושהעולם בו מושלת היהדות זר לעולם בו פועל המדע. מאמר אחר ב"מנוף" מציג היטב את הטענה הראשונה, ואילו על האחרונה מן הראוי לחזור כאן לפני שנמשיך. אין חדש בחלק זה של הדיון, והקורא העייף מוזמן לדלג לקטע "שלילה גורפת", ממנו והלאה יועלו טיעונים חדשים.
יהדות ומדע, עולמות זרים
קל לתאר את הזרות בין העולמות, דרך ההפרדה בין עולם היש (המישור האונטולוגי) לעולם ההכרה והמוסר (המישור האפיסטמולוגי/נורמטיבי). המדע עוסק בעולם היש: הוא חותר להבין מה קיים על־ידי תהליך נשנה של תצפיות והעלאת השערות. תכונה יסודית הנגזרת מכך היא רגעיות - התפתחות מדעית משמעה החלפה תדירה של תפיסות קיימות בתפיסות אחרות, המתארות את הטבע בצורה שלמה יותר ו/או מתאימה יותר לתצפיות העדכניות. בפרפראזה רעה לאמרה המפורסמת של רת'רפורד, ניתן לומר שהמילה "בינתיים" היא המבדילה בין מדע לטקסונומיה (תורת המיון). מנגד, היהדות פועלת בעולם ההכרה, במובן זה שהיא מחייבת את היהודי לקבל על עצמו אמונה ומערכת ערכים, מהן נגזרים ציוויים המגדירים את כל מהלך חייו. האמונה, מעצם הגדרתה, אינה נגזרת מן המציאות, אינה תלויה במציאות (להבדיל מן ההשערה), ואינה משיתה אילוצים על המציאות, ובמובן זה ישנה זרות ביניהן.
לעומת זאת, במישור ההלכתי־משפטי, דהיינו המישור בו מעוצבים מהלך חייו של היהודי לפרטיהם, קיים מגע מתמיד עם עולם היש, ובהתאמה קיימת התפתחות מתמדת בהתאם לנסיבות, על־פי פסיקתם של בני אדם (ראה הדיון בסוגיית תנורו של עכנאי). כך ניתן למצוא בהלכה היהודית מקרים רבים של פסיקות ופסיקות שכנגד, הלכות המבוססות על מוסכמות חברתיות ארכאיות, וכן כאלה המבוססות על ידיעות מדעיות שאבד עליהן הכלח - ואין בכך כדי לעורר כל בעיה אמונית, כיוון שבמוצהר הפוסקים הם בני־אדם. באותו מובן אין כל חשיבות דתית בפסיקות המעידות על הבנה חריגה לתקופתה של רעיון מדעי זה או אחר, גם אם מבחינה קוריוזית יש בהן עניין (למשל בפתרון האמפירי שמצא הרב חלמא לבעיית אקסטרמום במסגרת פרשנות להלכה שקבע הרמ"א).
מכיוון שכך אין התורה מתיימרת לשמש תעודה מדעית לידיעת הדורות הבאים, ובשל רגעיות המדע גם לא היתה יכולה לשמש ככזו. התורה אינה מתחייבת למסור לאדם כל מידע על המציאות או על בורא עולם, אלא אך ורק על חובתו כלפי קונו. כשם שתיאורי זרוע אלוהים ביציאת מצרים והתקצפות־אפו אינם מכוונים למסור לנו מידע על זרועו או אפו, כך אין תיאורי הבריאה מכוונים למסור מפרט טכני של יכולות הקב"ה או תכונות העולם. אין ולא יכולה להיות מצווה התלויה בתכונה זו או אחרת של האל, ואין ביכולתה של כל תגלית מדעית שהיא לשלול מצווה מן המצוות, אלא לכל היותר להעמיד באור נלעג פוסק בן־אנוש כזה או אחר. ובאותו מובן ממש לא ניתן למצוא ביקום כל עדות או סתירה לקיומו של בורא עולם, אחרת לא היה זה אלוהים כי אם עוד מרכיב ביקום, עוד גרגר בעולם היש שניתן לאפיין בדרכי תצפית. טענה זו היא כללית, ואינה תלויה בידיעותינו הרגעיות בנוגע ליקום.
חלקיקים אלמנטריים היפותטיים שלא ניתן יהיה לצפות בהם בעשור הקרוב עדיין שייכים לעולם היש, חורים שחורים שלא ניתן לקיים כל תצפית ישירה לתוכם עדיין שייכים לעולם היש, ואילו הקב"ה אינו שייך לעולם היש. אין בטענות אלה כל חדש, ובכל זאת עיון בטיעונים בנושא מעורר חשש שנקודות לא סגורות בשלב זה יטחנו לדיונים ארוכים שבעתיים. האייל החרוץ מוזמן כתמיד לעיין בספריו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל להעמקה בסוגיה זו, ויצוין כי דווקא בה לא מצוי ליבוביץ' בדעת מיעוט.
נוכח הזרות בין שני העולמות, קל לשלול כל ניסיון להשתמש בעולם אחד בכלים מהעולם האחר. לא ניתן ללמוד על האל בעזרת המדע, ולא על היקום בעזרת היהדות. המשלתי זאת פעם לשני דגים עצבניים, כל אחד באקווריום משלו, מנסה לגרש את יריבו באלימות ורק מתנגש בזגוגית המשותפת. אין הדבר כך בנצרות, שם התיימרה הכנסייה לקבוע אמיתות בנוגע לעולם. דבר זה איפשר לאתאיסטים לשלול את אמיתות הכנסייה על־סמך ממצאים מדעיים, ובהמשך - לשלול טענות רטוריות שונות על־ידי חשיפת הלוגיקה השקרית העומדת בבסיסן. חלק מאותן טענות שבות ומופיעות בכתביהם של אביעזר ושרדר הנזכרים לעיל. שלילה לוגית שיטתית שלהם נפוצה ברשת, ודוגמאות לה הובאו פעם באייל. למשל, טענתו של ד"ר אבינתן נשללת ברשת האתאיסטית, אתר ותיק וטוב.
שלילה גורפת
שלילה פרטנית זו אינה הכרחית ברגע ששוללים באופן גורף הן את המתודות המשמשות לביסוס הטענות, והן את המסקנות הנגזרות מהן. המתודות נשללות בתורה עצמה בפרשת "נצבים", באחד הקטעים החביבים עלי בתורה: כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא־נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא : לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה : ולא־מעבר לים הוא לאמר מי יעבר־לנו אל־עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה : כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו (דברים ל' 11-14). זוהי טענה יפהפייה בחריפותה, השוללת למפרע כל ניסיון לצרף לתורה "מדריך משתמש" פרי עבודתו של מומחה אנושי. במאמרו מסביר ד"ר שרדר כיצד ששת ימי הבריאה בסקלת הזמן הבראשיתית תואמים בדיוק ל- 15.75 מיליארד שנות התפשטות היקום בסקלת הזמן האנושית של ימינו. מובא הסבר מפורט, מתוך כוונה לא להיחשד בעיגול פינות, ואולם פרשת "נצבים" פוסלת פרשנות מעניינת זו על הסף, בהצהירה מראש: לא מעבר לים הוא. התורה מצהירה מראש כי לא נכתבה כך שרק מדען־גרעין בוגר MIT יוכל לעמוד על מובנם האמיתי של הדברים, והוא ישמיענו אותם בשפה המובנת לנו; היא נכתבה מראש בלשון בני אדם, קרוב מאד בפה ובלב לעשותו. זוהי השלילה המתודית.
ניתן לשלול באופן גורף ניסיונות להתאים את התורה לגילויי המדע, גם על־סמך נצחיותה של זו לעומת רגעיותו של זה. ספר פרשנויות המקשר בין דברי התורה לחידושי המדע יאלץ לצאת בגירסה מחודשת ומעודכנת אחת לתקופה, כל פעם עם טלאים אד־הוק המקשרים בין הפסוקים הקדומים לחידוש האחרון. כך למשל פותחה ממש לאחרונה שיטה המאפשרת גילוי כוכבי־לכת קטנים (כמו כדה"א) מחוץ למערכת השמש, ובאופן מפתיע התברר בסקירה ראשונית כי למחצית מהכוכבים בסביבה הקרובה עשויים להיות כוכבי־לכת קטנים! נתון מרעיש זה אינו יכול להיוותר מחוץ לספר הבא בסדרה של ד"ר שרדר, אך סביר להניח שתוצאה זו תשוב ותתוקן בעתיד, יתכן שאף באופן חריף, ובהתאם יתעדכנו הספרים. בכך נשללת יכולתו של ספר טלאים מעין זה לעמוד על מקומו האמיתי של האל ביקום (בהנחה, שנשללה לעיל, שקיים מקום כזה).
יצוין כי טענה זו שוללת את יכולתו של אדם לעמוד על הקשר בין דברי התורה לעולם, אך לא את עצם קיומו של קשר כזה. קשר מעין זה נשלל על־ידי הנאמר בפרשת נצבים לעיל והשלכותיו. שהרי אם מניחים כי ניתן למצוא עדויות ביקום לקיומו של הבורא, מתחייבת מכך יכולת להסיק מסקנות באשר לטיבו, וזהו חילול השם. מן הראוי לפטור את ד"ר שרדר מהאשמה זו, כיוון שלדבריו אינו מנסה להוכיח או להפריך את קיומו של האל אלא רק ליישב הסתירות לכאורה בין התורה למדע. אחרים לעומת זאת לא בחלו באמירות מפורשות ברוח זו, ובהם מר אמנון יצחק, למשל בקלטת מס' 73, "תורה מן השמים".
בשביל מה הספרים?
אנו רואים, אם כן, כי כתביהם של אביעזר/שרדר ודומיהם המרובים אינם נדרשים לצורך קבלת עול תורה ומצוות בעולם של ימינו, ואינם מסוגלים לספק כל תובנה נוספת על היקום, על האל, או על מקומו של האדם מול האל. ניתן לשלול באופן גורף את סוג הטענות המובאות בהן, מבלי להיכנס כלל לויכוח פרטני, עובדתי או לוגי, מול טענה זו אחרת. אם רוצים לשלול פרטנית, הרי שעבודה רבה הושקעה בכך בעולם הנוצרי זה מכבר. אם כך, מדוע בכלל נכתבים הספרים הללו?
אפשרות אחת היא כי מטרתם לקרב את לבבות הציבור אל היהדות תחת עטיפה אטרקטיבית וחדשנית. לכשיתקרב אדם אל היהדות בזכות ספר חולין "שלא לשמה" מעין זה, יתוודע אל טיבה האמיתי של היהדות ויזכה לעבוד את השם עבודה לשמה. הבעיה היא שספרים אלה נקראים ומקובלים גם בקרב הציבור המאמין - ידוע לי לפחות על נער דתי אחד שתפיסת עולמו מבוססת על ספרו של ד"ר אביעזר. תאמרו: "אדרבה - הזדמנות לקרב לבבות וגם לחזק את המאמינים המתקשים למצוא מענה לשאלות היום־יום". ובכן, בדיוק להפך: ברגע שדוחפים אדם מאמין מן האקווריום המוגן בו אין למדע כל אחיזה, אל האקווריום האחר - בו המדע והלוגיקה הספיקו להשחיז טענותיהם מול הנצרות - מאלצים אותו להכריע בין מלחמה אבודה במדע לבין שמד. בהנחה שיבחר באפשרות הראשונה, יאבד מובנה האותנטי של היהדות לטובת גישה פונדמנטליסטית הרסנית.
אפשרות אחרת, הנראית לכאורה סבירה יותר, היא שהמחברים אינם מודעים להיות טיעוניהם מיותרים ואף מזיקים. נאמר שאנו מניחים כי אמנם לא ידוע לכל הכותבים הנ"ל מה שידוע לנו על טיבה של היהדות וזרותה לעולם היש. לצורך הנחה זו יהא עלינו להתאזר ביומרה לא מעטה, נוכח התמצאותנו החלקית למדי במקורות לעומת הנ"ל, אבל ניחא. משתמע מכך שהסתירה תיושב ברגע שניידע אותם בנוגע למסקנות אליהן הגענו כאן, ובפרט להשלכות הלא רצויות של כתביהם. דוא"ל לדוקטור אחד, טלפון לאחר, פגישה עם רב רלבנטי, ובמחי גילוי דעת יושם קץ לסיפור. נפרוט טענה זו למעשים ונאמר שאעדכן את כל הנוגעים בדבר פרסום המאמר, או לפחות את אלה מהם הנגישים בדואר אלקטרוני, ואבקש את התייחסותם. אם נניח:
א. שהמסקנות דלעיל נכונות.
ב. שהכותבים לא היו מודעים אליהן עד כה.
ג. וכן לצורך פשטות נזניח את ההיבט הפסיכולוגי בתגובתו של אדם למאמר המגנה את פרסומיו.
שומה עלינו לצפות לסדרת "כתבי מחילה" שיתפרסמו כתגובות להלן, ובהן תאושרר צדקת המסקנות דלעיל. כמובן שתגובה כזו, המתבקשת מהנחות א־ג, אינה סבירה, והתגובות יוכיחו זאת. נותר, אם כן, לבדוק את שתי האפשרויות. או שהנחה א' אינה נכונה, כלומר המסקנות דלעיל שגויות. אפשרות זו ודאי תועלה בתגובות ולכך אצפה. באפשרות האחרת - שהנחה א' נכונה ואילו ב' שגויה - משמע שהמסקנות לעיל בדבר היהדות והמדע נכונות, וגם המחברים הנ"ל מודעים אליהן, אבקש לדון בשאר המאמר.
אז אם המחברים יודעים זאת...
ובכן, מרגע שהנחנו פרסום מכוון ומודע של טיעונים מיותרים ומזיקים, מתבקש לדון בשאלת המניעים. כיוון שהתנהגות זו אינה מובנת, קל לייחסה לכוונות קצרות־טווח לזכות ברווח - כספי, יוקרתי או אחר. אני טוען שיש בהתייחסות מעיין זו משום התחמקות. אסביר מדוע באמצעות משל. נאמר שאנו מנתחים באופן לוגי את מהלכיו של הפוליטיקאי פולי, ומגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שמעשיו בהכרח יצרו איום ממשי על שלום תושבי המדינה. פלוני ימהר על כן להרים טלפון לפולי וליידע אותו על האיום הצפוי שכפי הנראה נסתר עד כה מעיניו. בכך חבויה יומרה להבין בניתוח לוגי מהיר דבר־מה שפוליטיקאי מנוסה כביכול החמיץ בדרכו. לחילופין, יקום פלמוני ויאמר שפולי חושב רק על הכיסא - כלומר מעוניין בהון וביוקרה הציבורית ולכן יעשה הכל כדי לזכות בתמיכת ציבור בוחריו, ולעזאזל המדינה. פלמונימי הנועז יותר ילך צעד נוסף קדימה וירמוז ש"משהו פה מסריח" - פולי ודאי משוחד על־ידי מדינת האויב כדי לשרת את צרכיה. אלה שלוש גישות נוחות לתרץ את התנהגות פולי הפוליטיקאי, ושלושתן פסולות, כיוון שיש בהן משום התחמקות מחיפוש המניע למהלכיו. דהיינו, כדי להימנע מקבלת המסקנה המפתיעה שפולי מעוניין ליצור איום ממשי על המדינה כחלק ממשנתו המדינית, מסקנה שנגזרה ממהלכיו הידועים של הנ"ל, התיימרו פלוני, פלמוני ופלמונימי לדעת עליו שהוא טיפש, מושחת או בוגד, וזאת ללא כל ידיעה נוספת שתאפשר לאושש או לפסול את האשמותיהם, מלבד הידיעה שהמסקנה החלופית אמנם מפתיעה וקשה להסבירה.
עתה מובן מדוע לפי ראייתי כל ניסיון לתלות את ההתנהגות הלא מובנת של המחברים בבורות, ברדיפת־בצע, באי־שפיות, וכו', אינה יותר מהתחמקות המתרצת את הידוע לנו בהנחות אד־הוק שלא ניתן להוכיח או להפריך (לאמור, הוכח שאינך טיפש, מנוול או משוגע). בפרט, ככל שלמעגל המפרסמים מאמרים המוכיחים שהמדע גילה את אלוהים וכו', יצטרפו דמויות חדשות, תלך ותפחת היכולת לתייג באופן סביר את כולם: זה טיפש, זה רשע, זה שקרן, וכו'.
נצא אם כן מנקודת ההנחה שמבין הכותבים (בז'אנר כולו, לא רק הקומץ הנזכר לעיל) יש יהודים שומרי תורה ומצוות, המודעים לכך שהאפולוגטיקה שלהם אינה נחוצה ביהדות, נשללה זה מכבר בעולם הנוצרי בכלים לוגיים בסיסיים, ומכניסה את היהדות לעימות מאולץ ומלאכותי עם עולם המדע במגרשו שלו, עימות שסופה לצאת ממנו כשידה על התחתונה. אם נניח שפעולה זו מכוונת, עלינו לנסות להבין מדוע מנסים יהודים טובים ומלומדים להכניס את היהדות לקרב מאולץ ואבוד מראש. ההסבר היחיד שעלה במוחי נשמע רופף אפילו לי עצמי, כך שאשמח לשמוע הצעות רציניות יותר:
כפי שתיארתי במאמר קודם, הקשר הייחודי בין הדת היהודית לעם היהודי מבטיח את נצחיות קיומו של העם כל עוד הדת קיימת. מחירה של נצחיות זו היא שנאה מצטברת כלפי בני העם היהודי, שנאה אותה ייחסתי לתכונה אנושית אוניברסלית, שבנסיבות נורמליות היתה נעלמת עם היעלמות העם.
תחת הנחה סבירה, שמסקנות אלה על נצחיות העם ומחירה הנורא אינן חדשות, עלתה בדעתי האפשרות ששוב נעשה ניסיון להיחלץ מהמלכוד ולשים קץ לשנאה כלפינו, הגובה מאיתנו מחיר איום בנפש. כמו יונה הבורח לתרשיש מתוך הסירוב להשלים עם סלחנותו של הקב"ה, מנסים יהודים אלה להבריח את היהדות מן האקווריום הבטוח בו היא מושלת, מתוך סירוב להשלים עם עתיד של פורענות גוברת לבני העם היהודי. לכשתתיימר היהדות לקבוע אמירות על המציאות ולא רק על חובתו של האדם ביחס לאלוהיו, תעמוד נצחיותה לראשונה תחת איום, וליהודים תהי תקווה. מוסכם עלי שהסבר קלוש זה אינו עקבי כשלילת ההסברים האחרים שקדמה לו.
יהיו מניעיהם של הבורחים תרשישה אשר יהיו, נראה שאמנם מתחוללת סערה לא קטנה סביב ספינתו של נציגם באתר זה (371 תגובות נכון לשעה זו). נקווה שתמיד ימצא בסביבה הלוויתן הלוגי שיחזיר אותם לחוף הנכון, ואת היהדות לאקווריום בו היא מושלת.
|
קישורים
בראשית ברא - ספרו של ד"ר אביעזר במיתוס
מאמר מעניין של ד"ר שרדר במנוף
טיעונים בנושא מציאות הבורא - אוסף "הוכחות", במנוף
פעם באייל שלל ערן בילנסקי בזעמו כמה טיעונים שגורים
ברשת האתאיסטית יש שלילה של טיעונים נוצריים נפוצים
במאמר קודם - 'מחשבים את הקץ', ליאור גולגר
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש