אריאל שרון הציג היום את ממשלתו המורחבת. 26 שרים בסך הכל, כמו ממשלת האחדות הקודמת, ועוד היד נטויה.
הבא נבחן את ממשלתו החדשה של שרון. יחד, נגלה כמה חידושים מפתיעים במבנה הממשלה, ואני לא מדבר רק על ה־ח' החדשה שנוספה לאולם מליאת הכנסת (אגב, ראוי לציין כי את הרשימה לקחתי מתוך נאומו של שרון עצמו, מה שאומר שעד מחר זה יכול להשתנות. אני ממליץ לפנות למקורות קצת יותר מעודכנים מאתר זה כדי לוודא כי המידע המוצג כאן עודנו רלוונטי. בדקתם? מצויין. אפשר להמשיך).
אריאל שרון - ראש הממשלה והשר לקליטת עליה.
הנה, כבר בראש הרשימה - חידוש מרענן. בראשית, היה ראש ממשלה ושר הבטחון. אחר־כך, נעשינו קצת נורמליים וזכינו לראש הממשלה שהיה ראש הממשלה, בלי שום ו' החיבור. אחר־כך חזר הקונספט של ראש ממשלה ושר הבטחון. אז בא ראש הממשלה ועוד כמה משרדים שמחכים שמישהו יבוא לקחת אותם, וברק שכלל את הרעיון והחזיק בחלק הארי של משרדי הממשלה בשלב מסויים, בגלל שאף־אחד כבר לא רצה בהם. אבל ראש הממשלה והשר לקליטת עליה - זה עוד לא היה לנו. עם שתי מפלגות עולים בקואליציה, הבחירה דווקא במשרת השר לקליטת עליה מרמזת, אולי, על פזילה מוקדמת לכיוון הבחירות הבאות. יחד עם ביטול הבחירה הישירה, האם אפשר לחשוד ששרון מתכנן לנו איזה פיזור כנסת בזמן הקרוב?
מסתבר, אגב, שהטרנד "ראש הממשלה ו..." התפשט רחוק. מאיר שטרית כבר טרח להצהיר ש-"כאשר" יהיה ראש ממשלה, התיק "היחיד" שיחזיק הוא תיק החינוך. הרעיון של ראש ממשלה בלי ו' החיבור אחריו, כנראה, כבר לא נחשב רציני.
שמעון פרס - סגן ראש הממשלה ושר החוץ.
"ששש! את זה עוד לא שמעתם אף פעם," אמר בורג בטקס ההשבעה לפני השבעתו של פרס.
שמעון פרס חוזר כאן לתפקידו הקלאסי. יהיו מי שיראו בתפקיד הזה יד ימינו של ראש הממשלה, יהיו שיקראו לו "מספר שתיים התמידי", ויהיו גם מי שיאמרו עליו כי הוא חזר לתפקיד החתרן הבלתי־נלאה. מה שבאמת מפתיע כאן הוא שדוד לוי הוא לא שר החוץ. או בקואליציה, אם כבר מדברים על הפתעות. אבל, כפי שכבר המלצתי, כדאי לבדוק אם הנתון הזה עודנו נכון - יש לי הרגשה שהפסקה הזאת תצא לפנסיה מוקדמת.
אליהו ישי - סגן ראש הממשלה ושר הפנים.
דרעי 2? טוב, למה להלעיז סתם כשאפשר להלעיז עם סיבה? ש"ס עושה במשרד הפנים כבשלה, מנצלת אותו לצרכיה, ופוגעת באזרחי המדינה החילוניים והמסורתיים (כן, גם בהם). שרון היה יכול להקים ממשלת אחדות חילונית, אבל בחר שלא לעשות כן. או שזו חלק מהפזילה לבחירות, או שהממשלה הזאת תהיה יותר גרועה משתארתי לעצמי.
נתן שרנסקי - סגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון.
ארבעה סגנים יש לראש הממשלה שרון, אחד מהעבודה, אחד מש"ס, אחד מישראל בעליה ואחד מהליכוד. זה הריפוד של שרון - משמאל, מצפון, ממזרח ומדרום. שרון, שנהנה לצטט מהכתובים לעיתים קרובות, צריך לזכור את הפסוק "מצפון תפתח רעה". שרנסקי, ההפכפך במנהיגי המפלגות, בהחלט עשוי להיות הקלף הקטן שיפיל את המגדל שבנה שרון.
סילבן שלום - סגן ראש הממשלה ושר האוצר.
שלום הוא עוף מוזר במשרד האוצר - נטיותיו הן מה שזכה לכינוי "חברתיות", בניגוד לשרי האוצר בעלי הטיית ההון ששכנו במשרד בשנים האחרונות. ובכל זאת, שר האוצר החדש יכנס למשרד כאשר על גבו חטוטרת של מספר לא מועט של חוקים פופוליסטיים שהעבירה הכנסת בימיה האחרונים של הממשלה היוצאת. אם ישאיר את החוקים על כנם - תפגע הכלכלה הישראלית פגיעה אנושה. אם יחליט להסיר אותם - יתקל בביקורת קשה מצד אלו שנשאו אותו על כפיים אל מעמדו הנוכחי. סילבן שלום יעמוד בקדנציה הקרובה בפני מבחן הבגרות שלו, שיסלול את דרכו אל ראשות הממשלה - או שיקבור אותו במעמד של פוליטיקאי דרג ב' עד סוף ימיו.
שמואל אביטל - שר בלי תיק (אחראי על תאום עניינים חברתיים).
מאז "השר לפיתוח אזורי" לא קמה הגדרה מעורפלת יותר לתפקיד בממשלה. ומי זה בכלל השמואל אביטל הזה? (מספר שתיים בעם אחד, אגב, אם לא ידעתם את התשובה.)
אשר אוחנה - השר לענייני דתות.
על שמנת וחתולים כבר דיברתי?
דליה איציק - שרת המסחר והתעשיה.
איציק היא ללא ספק תופעה מוזרה בפוליטיקה הישראלית. אני לא מכיר אדם אחד שמעריך אותה במיוחד, ומעטים שלא חושבים שהיא האדם המעצבן עלי אדמות. איך היא הגיעה למעמד השרה הבכירה בממשלה - זה כבר נשגב מבינתי. הרי קריאה לנשים תומכות עבודה - אנא! פנו אל הפוליטיקה! העיפו את המורה הנצחית הזאת מהשריון הראשון לנשים, והצילו אותנו מקולה הצווחני!
בנימין בן אליעזר - שר הבטחון.
שר הבטחון ולא סגן ראש הממשלה? הכיצד? רבות כבר נאמר על בחירתו של פואד למשרד הבטחון. דובר כבר על כך שהנץ של העבודה יהווה עלה תאנה לשרון, ודובר על הקריסה של מפלגת העבודה שאלו הם נציגיה בממשלה. תהרגו אותי - אני לא ממש מכיר את ההיסטוריה של פואד, אבל אני מחבב את הבן־אדם. לא ברור לי למה.
שלמה בניזרי - שר העבודה והרווחה.
לא משעשע איך שאדם שמייצג את הסקטור הפחות פרודוקטיבי במשק הופך לשר העבודה והרווחה? חתולים, שמנת, וכו'. כדאי לציין, אגב, שהמזרחיים מהווים מחצית משרי הממשלה החדשה. תזכרו את זה כשנגיע לשר לבטחון פנים.
ניסים דהאן - שר הבריאות.
אין לי אלא לכבוש את ראשי בכפות ידי ולנענעו אנה ואנה. לא מומלץ לחלות בשניים וחצי הקרובות. אלא אם יש לכם חסד אלוהים (או חסד עובדיה) במקרה.
צחי הנגבי - השר לאיכות הסביבה.
כבר פרסמנו באייל מאמר על נטיותיו הלא־כל־כך ירוקות של שרון, והנה הוא הוכיח שצדק כותב המאמר - ממש לא מעניינת אותו איכות הסביבה, בדומה לשר שמינה לנושא.
מתן וילנאי - שר המדע, התרבות והספורט.
שר התרבות שאמר שהעם רוצה כדורגל ולא שייקספיר, זכה, בתפנית אירונית של הגורל, לחזור לתפקיד שכל־כך לא מתאים לו. כשר בממשלת ברק הוא התפטר מהכנסת, ונעשה עימו חסד כאשר נתאפשר לו לשמור על הג'וב גם בממשלה החדשה - אחרת היה נותר מובטל, המסכן.
רחבעם זאבי - שר התיירות.
מה שנשמע בתחילה כבדיחה (אפילו שרון התבדח על הטיולים לטהרן־אסואן) הפך למציאות מגוחכת. איש הטרנספר מרצון יעסוק, בממשלה הקרובה, בטרנספור אנשים (מרצון!), בעיקר מארצות אירופה ואמריקה הצפונית אלינו ובחזרה.
סאלח טריף - שר ללא תיק.
שיא ראשון - שר דרוזי בממשלה. נכון, בלי תיק, אבל במדינה כמו שלנו - גם זאת אמורה להיות סיבה למסיבה. ללא ספק, הארוע המשמח המדכא ביותר שנתקלתי בו בזמן האחרון.
רענן כהן - שר בלי תיק.
ת'אמת? אין מה להגיד. שיהנה.
ציפי לבני - השרה לפיתוח אזורי (התיק יוחזק לפי שעה בידי השרה לבני וכמו כן ימסרו לטיפולה תחומי פעילות אחרים).
לא ברור מי צריך להעלב יותר - שמעון פרס, שהתיק הפאתטי שלו איבד אפילו את ההילה המועטה שאישיותו הכבירה העניקה לו, ונזרק כפירורים לשרה צעירה; או ציפי לבני, לשעבר מועמדת לשרת המשפטים, שנאלצה להסתפק בתיק ההשפלה שנתפר על־ידי ברק עבור פרס שנוא נפשו.
בכל מקרה, מלבד כמה משרי ש"ס, לבני היא השרה בעלת הרקורד הקצר ביותר בכנסת. לפני למעלה משנה כבר אמרתי שמדובר פה באישה בעלת אפיל פוליטי אדיר, מסיבות שעדיין לא לגמרי ברורות לי. לימור לבנת, כבר לא מאחוריך!
לימור לבנת - שרת החינוך.
שיא נוסף - שלוש נשים בממשלה. כנראה משהו שיכול לקרות רק בממשלה עם 26 חברים. לבנת, בכל אופן, זכתה בתיק בזכות ולא בחסד. בהצלחה.
אביגדור ליברמן - שר התשתיות הלאומיות.
התיק שנתניהו תפר עבור שרון ניתן על־ידי שרון ליד ימינו של נתניהו, איווט ליברמן. איך שגלגל מסתובב לו...
בכל מקרה, השר החדש כבר הספיק להסתכסך עם שר החוץ כשהצהיר כי יבטל את עסקת הגז עם מצרים. מעיון במאמרים המתפרסמים באתר מפלגת "ישראל ביתנו", אפשר למצוא כי ליברמן מעוניין לנתק קשרים עם מצרים כל עוד לא תפסק ההסתה המצרית כנגד ירושלים, והוא אף דוגל בעידוד הקונגרס האמריקאי למניעת סיוע כספי ממצרים מאותה סיבה. יהיה מעניין.
עוזי לנדאו - השר לבטחון פנים.
בואו נבהיר את הנושא. השר לבטחון פנים זו פאסדה שהמציא רבין למשרד המשטרה, כדי שיראה מרשים יותר. מן הסתם, ההנחה היא שמי שצריך לאיים עליו הוא הציבור הישראלי, שסבל מפיגועים, ולא המפגעים עצמם. משרד המשטרה, כמו גם המשרד לבטחון פנים שירש אותו, היה מאז ומתמיד התיק המזרחי - במשרד זה שוכן המזרחי התורן בממשלה. אפילו שלמה בן־עמי לא נמלט מהגורל המזרחי הזה. דווקא בממשלה בעלת אחוז המזרחים הגבוה כל־כך (חמישים אחוז, אמנם פחות מממשלת ברק בתחילת דרכה, אך עם יותר סיכוי לשמור על האחוזים הראשוניים), זכה כסא השר לבטחון פנים לזיו אחוריים לבנבנים. הסימבוליות יוצאת למינוי הזה מהאוזניים.
דני נווה - שר בלי תיק (אחראי על תאום בין הממשלה לבין הכנסת).
עוד תומך נתניהו שזכה לכבוד שלא מגיע לו ליד שולחן הממשלה. אולי בגלל זה התפקיד לו זכה הוא חסר משמעות לגמרי. האם גם הוא יהיה חרצוף תלוי על קיר כמו רמון? אנחנו עוד נראה.
אפרים סנה - שר התחבורה.
נו, טוב. נקווה לפחות שבכך אולי יחסכו מאיתנו הערותיו המחכימות של מר סנה ברדיו אחרי כל ארוע בטחוני.
ראובן ריבלין - שר ההומור הגרוע.
לא, סתם. בצחוק.
ראובן ריבלין - שר התקשורת.
טוב, נו, לא רחוק.
מאיר שיטרית - שר המשפטים.
האיש שלטש עיניו אל תיק החינוך, ובסוף קיבל את התיק של לבני (ואף התנצל בפניה), יתאקלם, מן הסתם, גם בתיק לא־חסר־משמעות זה שנפל לחיקו. אך בכל זאת, למרות שבאמת אין לי שום דבר נגד מינויה של לבנת לתפקיד, הייתי מעדיף לראות את השניים מחליפים תפקידים. שיטרית בחינוך היה יכול לעשות מהפכה אדירה במערכת החינוך הישראלית, שלבנת, כנראה, לא תבצע באופן כה כולל.
שלום שמחון - שר החקלאות ופיתוח הכפר.
אחרון אחרון ומאוד לא חביב - המינוי הכפוי הזה הוא העלוב ביותר בממשלה הזו. לראשונה, החתול הוא לא מש"ס. השמנת היא אותה שמנת.
זהו. זו הממשלה שלנו. קטנה, לא? טקס ההשבעה המשועשע והחייכני של שרי הממשלה תאם את הקואליציה הרחבה שמאכלסת אותה. ימים יגידו איך תעמוד הממשלה במשימות הקשות העומדות בפניה. בכל אופן - אנחנו תלויים באנשים הללו במידה לא מועטה. עם כל הספקנות, למען כולנו, כדאי לאחל לאנשים הללו שיצאו היום לדרכם החדשה - בהצלחה.
|
קישורים
נטיותיו הלא־כל־כך ירוקות של שרון - מאמרו של עמית מנדלסון
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש