 |
או: האם באמת קולומבוס גילה את אמריקה?
|
|
| מדע • אבי בליזובסקי • שבת, 3/2/2001, 2:09 |
|
| |
נולדתי בארץ, בחיפה, לפני 39 שנה וקצת. יש לי מידע רב על הורי - אבי נולד בחיפה ונלחם במלחמת העצמאות, ואמי נולדה בעיירה בשם קובילניק שנכחדה בשואה ביום כיפור של 1942 - הנאצים אספו את כל היהודים בבית העם, ולבסוף הובילו 120 מהם לקבר אחים אותו חפרו אחדים מהם, לרבות סבי, ושם נורו למות. משפחתה של אמי ניצלה. שאר התושבים, לרבות אחותה התאומה של סבתי, בת 30 עם ילדים בני 4 ו-9, הובלו לטבח. אבי נלחם במלחמת השחרור, תחילה בחיפה כנער ולאחר מכן בקרב על ירושלים. סיפורי היער שסיפרו לי סבי וסבתי מצד אמי בילדותי לא היו מתוצרת האחים גרים. אלו היו סיפורים אמיתיים מימי שהותם אצל הפרטיזנים ביערות. הם גם הספיקו לעלות פעמיים לארץ - כאשר האוניה שבה הגיעו, אקסודוס, הוכרחה לשוב לגרמניה. לא הכרתי את סבי וסבתי מצד אבי. הם נפטרו לפני שנולדתי, אך שמעתי מספר סיפורים על קורות עליתם לארץ בחוסר כל בשנת 1928. על הוריהם של סביי וסבותיי ידועים לי בעיקר שמות - וגם זה רק בגלל שהם כתובים על המצבות שלהם. אין לי שום מידע נוסף עליהם.
יהדות אירופה, ממנה הגיעו שני ענפי משפחתי, קיימת אלף שנה בלבד, אבל גם מתוך זה אינני מכיר פרטים רבים, וכולם מהמאה ה-20. אבל היו לי בני משפחה לרוב שחיו בעיירותיהם במאה ה-19, וגם במאות הקודמות. על עיירת הולדתה של אמי אני יודע קצת יותר מהממוצע עקב העובדה שכל שנה אני מתמיד לבוא איתה לטקס הזכרון לאותו אירוע מזעזע, הנערך כל פעם בחול המועד סוכות. לפיכך אני יודע שהעיירה, השוכנת כיום בביילורוסיה, נוסדה במאה התשיעית בידי יהודים יוצאי ספרד.
בימים אלו אני שוקד על מחקר עצמאי בדבר מקורם של היהודים, כדי לנסות לגלות קצת פרטים, אם כי די כלליים, על עברי. ידוע שיהודי אירופה לא היו היהודים המקוריים שישבו בארץ ישראל וגורשו ממנה. יהודים אלו, אם בכלל נשאר מהם מישהו שלא עבר לנצרות במאה הראשונה והשניה או לאיסלם במאות השביעית והשמינית, עברו לאיזור איטליה, וחלקם פוזרו במזרח הקרוב. מקצתם הגיעו וגיירו את שרידי הפיניקים בקרתגו - הדבר לא היווה בעיה כל־כך גדולה, שכן הללו דיברו בשפה מאוד דומה וכתבו אף הם בכתב האשורי שבו נכתבות גם שורות אלה. אלו היוו את הבסיס ליהודי צפון אפריקה וספרד. מאוחר יותר, באו יהודים אלה וגיירו את התימנים במאה החמישית ואת הכוזרים במאה העשירית. שני גיורים אלו נתנו עירוי דם, פשוטו כמשמעו, לעם המתדלדל. עד היום מהווים הללו את עיקר העם היהודי. הספרדים, צאצאי הפיניקים והיהודים המקוריים, והאשכנזים - בני תערובת של מקצת היהודים המקוריים עם הכוזרים, שהיו כוח צבאי וכלכלי גדול עד שניגפו בפני הויקינגים, ובידי השבטים הפרסיים, התורכיים והרוסיים שהשלימו את המלאכה במאה העשירית. התימנים אחראים לעדתם ולעדה האתיופית.
אינני כופר בכך שאנשים אלו - שאני נמנה עליהם, אם כי הפכתי מרצוני ולאחר לימוד הנושא לאתאיסט - הם היום יהודים לכל דבר. אני רק אומר שמרבית העם הוא צאצא של גרים, כפי שהגרמנים, ההונגרים האיטלקים והיוונים הם צאצאים של עובדי אלילים שהתנצרו. אין היום כמעט אדם שדתו היא בדיוק דת אבותיו במשך יותר מאלף־אלפיים שנה. במסגרת תגובות למאמר "גנים שומרי תורה ומצוות" הסתבר לי שהנושא, בפרט כאשר מדובר במקור היהודים, הוא חם מאוד.
אנשים אלה, כמו גם אויביהם, הם למעשה קרובי משפחה בצורה די ברורה. כזכור, פורסם בנובמבר 2000 כי כשני שלישים מהערבים בישראל ובשטחים, ושיעור דומה של יהודים, הם צאצאים של לפחות שלושה אבות קדומים שחיו במזרח התיכון בתקופת האבן המאוחרת, לפני כ-8,000 שנה. כך עולה ממחקר חדש שביצע צוות חוקרים בינלאומי בראשות הפרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית והדסה.
במחקר, שיתפרסם בקרוב בכתב העת המדעי "Human Genetics", התחקו החוקרים אחר קורות הגברים היהודים והערבים באמצעות ניתוח שינויים גנטיים בכרומוזום Y - הכרומוזום הקובע את המין הזכרי והמועבר בהורשה מאב לבנו. עקרונית, לכל הגברים אמור להיות אותו רצף יחידות דנ"א בכרומוזום Y. אולם בפועל, לאורך ההיסטוריה האנושית נצטברו בו שינויים עקביים, עקב טעויות שחלו בעת שכפולו. מכיוון שמוטציות כאלה בדנ"א מתרחשות פחות או יותר בקצב ידוע, אפשר לראות בכרומוזום Y מעין שעון המציין את המועד שבו התרחשו אירועים בעבר. אם משווים את כרומוזומי ה-Y של שתי קבוצות אתניות כלשהן, לפי ההבדלים אפשר לדעת מתי חיו האבות הקדומים המשותפים לשתיהן.
תוצאות המחקר, אומרת הפרופ' אופנהיים, "תומכות בתיעוד ההיסטורי לפיו הערבים הם צאצאים של אוכלוסיית הארץ הקדומה, ושחלק ניכר מהם הם יהודים שהתאסלמו". הקרבה הגנטית הגדולה בין היהודים לערבים השתקפה גם במחקר שהתפרסם באחרונה, ובו בדקו הפרופ' מייקל המר מאוניברסיטת אריזונה, הפרופ' בת שבע בונה־תמיר מאוניברסיטת תל אביב, הפרופ' אופנהיים ואחרים, שינויים בדנ"א המתרחשים לעתים נדירות ביותר. הם גילו כי כרומוזום ה-Y של הפלשתינאים מישראל ומהשטחים כה דומה לזה של היהודים, עד שכמעט אי אפשר להבדיל בין השניים.
במחקר הנוכחי התמקדו אופנהיים ועמיתיה בערבים. הם בדקו 143 פלשתינאים מישראל ומהרשות, ו-119 יהודים אשכנזים וספרדים, ובניגוד למחקר הקודם, התחקו גם אחר שינויים בדנ"א המתרחשים בתדירות גבוהה יותר, בערך אחת לאלף לידות. כך הם גילו שליהודים ולערבים אבות קדומים משותפים שחיו ממש עד אלפי השנים האחרונות.
ממחקרים נוספים עולה, כצפוי, שכולנו צאצאים של אותם אנשים: אבותינו הקדמונים התפתחו באפריקה, ולפני יותר מ-100 אלף שנה יצאו למסע והתפזרו בכל רחבי העולם. הזמן טישטש את מסלולי ההגירה שלהם, אבל בשרשרת יחידות הדנ"א, המקופלת בכל אחד מתאי גופנו, נשארו רמזים להיסטוריה אנושית אבודה, למסלולי הנדידה, ולמקורות הקדומים של העמים. מדענים סבורים כי הם נמצאים עכשיו על סף שחזור ההיסטוריה האנושית, מהאדם המודרני הראשון שנולד באפריקה ועד לתחילת ההיסטוריה הכתובה, בערך בשנת 3,500 לפני הספירה.
במחקר שהתפרסם בנובמבר - אחד השחזורים המפורטים ביותר שהתפרסמו עד כה על העץ המשפחתי של אוכלוסיית אירופה - הד"ר מרטין ריצ'רדס מאוניברסיטת הדרספילד באנגליה, הפרופ' אריאלה אופנהיים מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה ואחרים גילו את המקורות הקדומים של תושבי אירופה כיום. המחקר של הד"ר ריצ'רדס מבוסס על ניתוח נתונים מהדנ"א המיטוכונדרי, המועבר בתורשה רק מהאם לבניה ולבנותיה, ולכן הוא משקף את דפוסי ההגירה של נשים. כדי לחקור את דפוסי ההגירה הגבריים חקר הפרופ' אנדרהיל סמנים גנטיים בכרומוזום Y, הכרומוזום הקובע את המין הזכרי. הכרומוזום הזה עובר בשלמותו מאב לבן, אך מפעם לפעם חלות בו מוטציות בזמן שכפולו. באמצעות השוואת תדירותן של מוטציות מסוימות בקרב קבוצות אתניות שונות, גנטיקאים יכולים להעריך את מידת הקרבה שיש בין קבוצות ולבנות את העץ המשפחתי שלהן. הם גם יכולים לחשב את הקצב הממוצע של התרחשות המוטציות, להעריך לפני כמה זמן הופיעה מוטציה וגם לנסות לקבוע מתי התפצלה קבוצה אחת מאחרת ולשחזר את מסלול תנועתה.
על פי חישוביו של הד"ר ריצ'רדס, בערך %6 מהאירופים הם צאצאי בני־אדם שבאו ליבשת מהמזרח התיכון בתקופה הפליאוליתית העליונה, לפני כ-45 אלף שנים. צאצאי המתיישבים הקדומים האלה עדיין רבים יותר באזורים מסוימים באירופה, שאולי שימשו להם מקלט מגלי ההגירה שבאו אחריהם. אחד המקלטים האלה הוא ארץ הבסקים ההררית. לבסקים יש סימן גנטי מסוים המבדיל אותם כמעט מכל שאר תושבי אירופה, והם עדיין מדברים בשפה שונה מאוד משאר השפות האירופיות. "השפה הבסקית היא כנראה השריד האחרון שנשאר ממתיישבי אירופה הקדומים, לפני שהגיעו ליבשת השפות הטרום הודו־אירופיות", אומר הפרופ' רנפריו, שהוא גם מומחה לשפות הינדו־אירופיות.
וזה מזכיר לי שני קטעים נוספים שרציתי לחלוק אתכם, לא מהעיתונות, אלא דווקא מתוך ספרים. מתוך סדרת עולם הדעת - סדרה אוניברסיטאית עממית, תת סדרה "תולדות התרבות", מגלי העולם הגדולים, האנציקלופדיה של המאה ה-20, ספר 9, הוצאת ספרים מ. מזרחי. לא מצויינת שנה, אך מדובר בסוף שנות השישים. הספרים נמצאים למכירה ב"צומת ספרים" במחיר של 5 שקלים האחד.
"רוב המגלים הגדולים אינם דווקא אלו ששמותיהם ידועים לנו. לאמיתו של דבר נמנים עמהם רק אלו שמעשיהם ידועים ומוכרים לנו, כלומר - אין אנו יודעים ולא כלום על מגלים מבין העמים ללא כתב ורק אלה שהעלו על הכתב את הרפתקאותיהם נשארו בזכרון האנושות. זאת הסיבה לכך, שמספר גדול של עזי נפש נשתכחו..."
"רשימת מגלי העולם שהגיעה אלינו ארוכה אמנם למדי, אך היא לוקה בחסר, ותקופת המסעות המעניינת ביותר - הסתום מרובה בה על הגלוי, כוונתנו לזמן כאשר האדם חדר לתוך אזורים בלתי מיושבים, בדק אותם בשים לב וזהירות ואף השתקע בהם. מה שידוע לנו אינו אלא הדי החקירות המאוחרות שנעשו על ידי האדם. שכן כל חלוצי המפלסים, שקורותיהם ידועות וגלויות לנו, מצאו כבר קודמים להם, בני אדם סרים וזועפים שעסקו בציד, חריש וקציר ושכחו מכבר את ארצות מוצאם. כושר השכחה הזה הוא מקור הסקרנות לגבי מקומות שכבר דרכה עליהם רגל אנוש בעבר."
"התהליך היה פשוט בתכלית הפשטות: האנשים עולים על קרקע ראויה לעיבוד, מתאחזים בה, שוקטים על שמריהם במקומות החדשים עד יום מותם. זכר הארצות שמהן באו מטשטש, מתערפל והופך למשהו מיתולוגי. האזורים השכנים מטביעים בהם את חותמם. אך השעמום, הכורח והרצון לצאת לאופקים חדשים שאין להדבירו כובשים ומחזירים אותם לאט לאט לנתיבים הישנים. ולפעמים אף מתקלקלים מסיבה זו היחסים בין שני עמים."
מתוך "עקבות מן העבר" מאת קארל סייגן ואשתו אן דרויאן שיצא בעברית בהוצאת ספרית מעריב 1994: "לו החלו קורות החיים ובני־האדם לפני מאות או אפילו אלפי שנים, היינו מגלים לדעת את רוב הדברים החשובים על עברנו. רק דברים משמעותיים מעטים בקורותינו היו נותרים נסתרים מאיתנו. בקלות היינו מסוגלים להגיע במחקרנו אל ההתחלה. אבל אין זה כך, המין האנושי הוא בן מאות אלפי שנים, הסוג "הומו" בן מיליוני שנים, הפרימאטים בני עשרות מיליוני שנים, היונקים בני יותר ממאתיים מיליון שנים, וזמן החיים כארבעה מיליארד שנים. התיעוד הכתוב שבידנו מחזיר אותנו רק כדי מיליונית הדרך אל ראשית החיים. אין לנו גישה קלה אל התחלותינו, אל אירועי המפתח של התפתחותנו המוקדמת. לא הגיעו אלינו כל דיווחים ממקור ראשון. אי־אפשר למצוא אותם בזיכרון החי או בדברי־הימים של המין האנושי, עומק הזמן שלנו רדוד במידה מעוררת־רחמים עד מטרידה. את הרוב המכריע של אבות־אבותינו איננו מכירים כלל. אין להם שמות, פרצופים, "שגעונות". שום סיפורי משפחה אינם קשורים בהם. אין כל דרך להחזירם אלינו. איבדנו אותם לעולמי עד. איננו מבחינים בינם לבין האדם הראשון. לו היה אחד מאבות אבותיך מלפני מאה דורות - שלא לדבר על אלף או עשרת אלפים דורות, בא לקראתך ברחוב בזרועות פתוחות, או רק נוגע בכתפך, האם היית משיב על ברכת השלום שלו? האם היית מזעיק את המשטרה?
"אנו בעצמנו, מחברי הספר הזה, מסוגלים לשחזר את קורות משפחותינו לטווח קצר כל־כך, שאנו יכולים לראות בבירור רב שני דורות לאחור, שלושה במטושטש, וכמעט דבר לא מעבר לזה, איננו יודעים אפילו את השמות, שלא לדבר על העיסוקים, ארצות המוצא או הביוגרפיות האישיות - של סבי־סבי־סבינו. רוב בני־האדם בעולם, כך אנו חושבים, מבודדים במימד הזמן באותה מידה. אצל רובנו, שום תיעוד לא שימר את זיכרונותיהם של אבותינו מלפני כמה דורות בלבד. שרשרת עצומת־ממדים של יצורים חיים, בני־ארם ואחרים, מקשרת כל אחד מאיתנו אל אבותינו הקדומים ביותר, אור הזרקור הקלוש של הזיכרון החי מאיר רק את החוליות המאוחרות ביותר, כל האחרות שקועות בדרגות שונות של חשיכה, המתעבה ככל שהן רחוקות מאיתנו בזמן, אפילו אותן משפחות בנות־מזל, שהצליחו לנהל רישומים מדוקדקים, מגיעות ללא יותר מאשך כמה עשרות דורות בעבר, ועם זאת, לפני מאה אלף דורות כבר היו אבותינו ניתנים לזיהוי כבני־אדם, ועידנים של זמן גיאולוגי משתרעים לאחור לפניהם. אצל רובנו מתקדם הזרקור קדימה כמו הדורות, וככל שהדורות החדשים נולדים, המידע על הדורות הקודמים אובד, אנו מנותקים מעברנו, מופרדים מראשיתנו. לא בגלל שכחה או קטיעה כלשהי, אלא בגלל קוצר חיינו והמרחקים העצומים של הזמן, הבלתי ניתנים למחקר, המפרידים בינינו ובין ראשיתנו.
"אנו, בני האדם, דומים לתינוק שזה עתה נולד וננטש על סף דלת, ללא פתק המסביר מי הוא, מאין בא, איזה מטען תורשתי של תכונות ומגבלות הוא עשוי לשאת, או מי עשויים להיות אבותיו. אנו משתוקקים לראות את תיק המידע של היתום."
וזה מסביר לנו, מדוע כאשר כולם חגגו לפני תשע שנים 500 שנה לגילוי אמריקה בידי קולומבוס, היו כאלו, ולא רק מצאצאי ילידי אמריקה, שטענו שאין הדבר כך. הויקינגים נחתו בקנדה 500 שנה קודם לכן, וילידי אמריקה עצמה החלו להכנס ליבשת לפני 11 אלף שנה או אף יותר.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש