כתבה של ניר חסון ב"הארץ" סוקרת כיצד פעלו חברות הנפט בארבעים השנים האחרונות, באופן שיטתי ומכוון, לטשטש את משבר האקלים שיביא איתו השימוש בנפט ובשאר הדלקים הקרקעיים. כיום ידוע ומוסכם שבנוגע לעישון פעלו חברות הטבק במשך עשרות שנים לטשטש את המודעות לנזקים הבריאותיים בעישון, ומקובל על כולם שמדובר בפשע היסטורי. לפי חסון, פעולתן של חברות הנפט היתה מודעת ושיטתית לא פחות, ובהיקף נרחב בהרבה.
ב-1979 הוגש לנשיא ארה"ב דאז דו"ח של מדענים שמינה, שניבא התחממות גלובלית של כמה מעלות בתוך עשורים מעטים בעקבות פליטת פחמן. קרטר כנראה אימץ את הדו"ח, אך לפני שהספיק לפעול הפסיד לרייגן, וממשל רייגן גנז את הדו"ח.
גם דוחו"ת פנימיים של חברות נפט הזהירו מפני האסון. אך חברות הנפט החליטו לפעול כדי למנוע פעולה ציבורית להפחתת השימוש בדלקים. לפי חסון, בראש המאמץ עמדו אקסון מובייל והאחים קוך. אלו מימנו ארגונים, מכונים ומומחים שפעלו לזרוע ספק בקשר שבין הדלקים להתחממות. תחילה הם הטילו ספק בהתחממות עצמה; בהמשך, באחריות האדם להתחממות. לבסוף, הם ביקשו לחכות לפתרונות אחרים כמו אנרגיה גרעינית או טכנולוגיה לספיגת פחמן, ולא לבצע פעולות מיידיות כמו מיסוי דלק.
שיטת תעמולה אחרת שנקטו חברות הנפט, לפי חסון, היא הסטת הדגש להתנהגות הפרטים: אחריותם של אנשים בודדים להפחתת צריכת הפחמן שלהם (בדלק, באכילת בשר). זאת, שוב, כדי להימנע מפעולה רגולטורית נגד הנפט.
לבסוף, פעלו חברות הנפט לממן פוליטיקאים שלא יפעלו נגדם. היום יש בארה"ב זיהוי חזק ביותר בין תמיכה ברפובליקאים לבין הכחשת משבר האקלים, אך זה לא תמיד היה כך: ניקסון נחשב לנשיא סביבתי, וגם בוש האב ניסה לפעול להקטנת אפקט החממה. אך מאז התחזקו מאוד במפלגה מכחישי המשבר, עד לנשיא טראמפ, שבעצמו טען שאין משבר אקלים.
בסיכום, חסון אומר לקוראיו שלא הם האשמים במשבר, הכתובת להטלת האשמה היא אותן חברות נפט.
|
קישורים
|