בית משפט מחוזי בקלן, שהחלטתו תקפה בכל גרמניה, קבע כי מילת ילדים אינה חוקית, היות שהיא פוגעת בגוף הילד באופן בלתי הפיך. זאת למרות זכותם של ההורים לחופש דת או לחנך את ילדיהם כרצונם. כן פסק בין המשפט כי לטובת הילד עדיף שיבחר בעצמו את דתו לכשיתבגר.
הפסיקה ניתנה בערעור על פסיקה קודמת בערכאה נמוכה יותר, ועסקה בתביעת השלטונות נגד רופא מוסלמי שביצע מילה בילד מוסלמי בן ארבע, לבקשת הוריו, לאחר שזו הסתבכה וגרמה לילד דימום שלא נפסק במשך 48 שעות עד שהובהל לחדר המיון. בית המשפט המחוזי בקלן קבע בערעור כי אומנם הרופא אינו אשם משום שפעל בתום לב, אבל פסק כי ככלל, מילת ילדים אינה חוקית.
הפסיקה גרמה לסערה בגרמניה, לאחר שארגונים יהודים ומוסלמיים העלו לכותרות את הבעיה שהתעוררה ואת החשש מהעמדה לדין של יהודים ומוסלמים המלים את ילדיהם. בסופו של דבר אישר דובר הממשלה הגרמנית הפדרלית כי היא מחויבת להמשיך ולאפשר מילה, וכי משרדי הממשלה עוסקים במציאת פתרון שיאפשר זאת.
הפרשה מעוררת שאלות רבות. בראיון מקיף בנושא, מתאר הרב ג'וש ספינר, מנהל הסמינר האורתודוקסי לרבנים בברלין, את ההשלכות השונות. לדבריו, הפסיקה והמאבק הציבורי סביבה מעלות שאלות משפטיות וחברתיות סבוכות, הנוגעות לחופש הדת ולהגנה על קטינים, אליהן נדרש בית המשפט. אבל הסוגיה היא פוליטית, ולכן מדובר גם באופין של גרמניה ושל כלל אירופה: נוצריות, רב־דתיות או א־דתיות? האם חילוניות היא יחסה הרשמי של המדינה לדת, או שעל המדינה להכיר בכך שחילוניות היא רק דרך אחת מבין כמה דרכים שוות־זכויות להתייחס לדת או לדתות?
פסיקת בית המשפט פוגעת הן ביהודים והן במוסלמים, אבל לדבריו היא מכוונת בעיקר למוסלמים בגלל מספרם הרב הרבה יותר. במאבק התקשורתי נגד הפסיקה היו מעורבים ארגונים יהודים ומוסלמים בשיתוף פעולה, ולהעלאת הנושא בתקשורת סייע במידת־מה גם ביקורו בגרמניה של הרב האשכנזי הראשי יונה מצגר. הרב ספינר טוען כי אין לו ספק שהדרג הפוליטי בגרמניה לא יאפשר איסור של מילה בפועל, אבל עצם הדיון בנושא והצורך במאבק לגביו מהווים תקדים שעלול להתבטא באיסור כזה במדינות אחרות באירופה בהמשך.
|
קישורים
|