כשהייתי צעיר, הטיול השנתי היה אחד משיאי שנת הלימודים בבית הספר, והמחנות והמסעות היו גולת הכותרת של תנועת הנוער. מערכת החינוך ראתה את הטיול השנתי כחלק חשוב של תוכנית הלימודים, וגם בתנועות הנוער האמינו שמסעות רגליים בוואדיות, בהרים ובשבילים מחזקים את הקשר לנופי ישראל. היכרות קרובה, הדורשת גם מאמץ פיזי וזיעה, עם האדמה, הצמחייה, החי ומזג האוויר של הארץ היתה חשובה לא פחות מלימודי מולדת וטבע, גיאוגרפיה והיסטוריה, וכמובן מהתנ"ך. בנוסף להיבטים החינוכיים והחברתיים שלהם, המסעות ברחבי הארץ גם היוו אתגר ומבחן אישי, בו הוכחנו שאנחנו מסוגלים לטפס למצדה, לכבוש קילומטרים בשבילי מדבר והר, ולבקר במקומות קשים להגעה.
ומה יכול לעשות היום מי שרוצה לחזור לחוויית המסע במולדת, אך אבוי, הוא מבוגר מדי עבור בית הספר או תנועות הנוער? אפשר לצאת לטיול בפארק או בטבע, להצטרף לאחד מחוגי הניווט, או לארגן קבוצה למסע בשביל ישראל. וישנה אפשרות נוספת. יותר ויותר שוחרי ספורט, טבע ואתגר נהנים מטכנולוגיה שבעיקרה, למעט שתי תוספות חשובות, כמעט ולא השתנתה במשך מאתיים שנה.
"כשאני רואה מבוגר על אופניים, עתיד המין האנושי לא מייאש אותי", ה.ג. וולס
בתחילת המאה התשע־עשרה המציא האציל הגרמני קארל דרייס את "מכונת הריצה" – לאופטמשין, או סוס־גנדרן – שהפכה לצעצוע אופנתי בקרב עשירי אירופה. העולם חיכה כחמישים שנה עד 1865, אז הוסיפו הפריזאים פייר מישו ופייר ללמן דוושות לסוס המכני שתכננו ובנו, שגלגלי העץ שלו זיכו אותו בכינוי "מטלטל־העצמות". מעתה האופניים, שעדיין נראו כשני מטבעות "פני־פרת'ינג" עם גלגל קדמי ענק ואחורי קטנטן (למי שזוכר את הסדרה "האסיר”), התפתחו במהירות, וירידת מחירם אפשרה למעמד הביניים הגדל לאמץ אותם בהנאה. לבסוף, ב-1885, פיתח מהנדס אנגלי בשם ג'ון קמפ סטארלי את אופני־הבטיחות, עם שני גלגלים שווים בגודלם ושרשרת הנעה. כמעט כל זוג אופניים הנבנה כיום מבוסס על המסגרת בצורת היהלום שפיתח סטארלי.
פייר ללמן (מימין) ואופני פני־פרת'ינג
לא אספר את כל ההיסטוריה של האופניים, רק אזכיר את תרבות טיולי הטבע באופניים שפרחה בתחילת המאה ה-20. כך שלח ג'רום ק. ג'רום את שלושת גיבורי "שלושה בסירה אחת" לטיול אופניים בגרמניה, והארולד בריירקליף רכב בשנות הארבעים בדרכיה הצדדיות של אנגליה הישנה ותיאר את מסלולי הרכיבה בסדרת ספרי טיולים שפרסם. נזכיר גם את המרוץ בה"א הידיעה של רוכבי האופניים, הטור דה פראנס, שנולד מתוך פרשת דרייפוס ומיצב את רכיבת האופניים בתודעת חובבי הספורט בעולם. במרוצת שנות השישים ירדו האופניים מגדולתם לטובת המכונית, ומרבית מפעלי הייצור נסגרו. אך בשנות השבעים הצילה חבורת היפים קטנה מצפון קליפורניה את האופניים, וחוללה מהפכה בתרבות הפנאי של העולם המערבי.
"אופניים טובים כמעט כמו גיטרה בשביל להתחיל עם בחורות", בוב ווייר, גיטריסט הגרייטפול דד
הצעירים האלה, שחיו בתרבות־הנגד של חופש ושינוי, חיפשו הרפתקאות וחידושים. כמה משוגעים מביניהם החליטו לטפס בהרים עם אופניים שבנו ולדהור במורדותיהם, וכך המציאו את אופני ההרים. הם לקחו אופני רכיבה ישנים ופשוטים מהסוג שכונה "קלאנקרז", הרכיבו להם צמיגים רחבים ומעצורים מחוזקים, ולפעמים הוסיפו חלקי אופנועים. ללא קסדות או אמצעי מיגון הם מתחו את מגבלות האופניים בתחרויות מטורפות, בהן דהרו במורדות תלולים, חלקלקים ועקלקלים, עד שהגריז במיסבי הגלגלים רתח והיה צריך להחליפו (מכאן השם של התחרויות האלה – repack). פתאום, כל אחד רצה זוג כזה, נוח וקל לרכיבה, והביקוש לאופני ההרים החל לנסוק.
ברמת הגולן (כל הצילומים להלן: רון בן־יעקב ואלי פ.)
כיום קיימים אופני הרים מסוגים שונים המתוכננים למגוון של סוגי רכיבה, מרכיבת שבילים רגועה או אגרסיבית, דרך רכיבה טכנית בשבילים צרים וסלעיים ("סינגל", קיצור של single track, המתאים ברוחבו רק לרוכב אחד), ועד רכיבה במורדות תלולים וקפיצות במדרגות סלע גבוהות (פרירייד או דאון־היל). מסגרות האופניים עשויות ממתכות קלות וחזקות ומתוכננות לניצול מיטבי של כוחות הדיווש. המכלולים השונים, כמו המעצורים, מערכת ההינע, בולמי הזעזועים והאוכף, מתוכננים לביצועים אופטימליים ומותאמים למידת הרוכב וליכולותיו. בגלל שאופני ההרים מוצעים למכירה ברמות גימור ואבזור שונות, רוכבים מתחילים יכולים לרכוש אופניים סולידיים במחיר סביר.
"אופניים הם הדרך הטובה ביותר ללמוד את תוואי הארץ, בגלל שאתה צריך להזיע בעליות ולגלוש במדרונות", ארנסט המינגווי
הנה נמצאה דרך נהדרת לשלב ספורט עם סיורי מולדת. שלא כמו במסעות רגליים, ברכיבת אופניים אפשר לגמא מרחקים גדולים. הרכיבה מעמידה בפני הרוכב אתגרים קשים, כמו טיפוס במדרונות תלולים או מסלולים תובעניים ביערות, הדורשים ריכוז מנטלי והתפרצויות של אנרגיה. בנוסף לרכיבות סולו, שבהן אני מקפיד להישאר בשבילי הפארקים או היערות, ישנן גם רכיבות בחברותא, ולהיבט החברתי חשיבות גדולה בחוויה הכללית. מדי שבת, כמעט בכל מזג אוויר, נפגשת חבורת הרוכבים שלנו מוקדם בבוקר ויוצאת למסלול. המסלול יכול להיות טיפוס ארוך בהרי ירושלים המסתיים בגלישה חזרה (אותה אני, פחדן שכמוני, רוכב לאט יותר משאר החבר'ה), או מסלול סינגלים באחד היערות כמו בן־שמן או חרובית. מפעם לפעם החבורה יוצאת לטיול מיוחד, וכך יצאנו לרכיבות בגולן ובנגב, והשתתפנו בתחרויות ואירועים כמו תחרות המדבר בסדום או סובב עמק יזרעאל.
בפארק קנדה (מימין) וביער סנסנה
רכיבות לילה הן מסורת נוספת של החבורה. רכיבות ארוכות בלילות הקיץ החמים מאתגרות את הגוף וממלאות את הנפש. הרכיבה בחושך לאור הירח המלא או הכוכבים דורשת יכולות ניווט, וכן תיאום מוקדם עם גופים שונים. בבוקר, עם סיום רכיבת הלילה, ממתין לנו רכב הליווי והמלווים מכינים לכולם ארוחת בוקר דשנה. נראה שאמירתה של אייריס מורדוק “מיום ליום הופכים אמצעי תחבורה אחרים לסיוט. רק האופניים נשארים עם לב טהור", כוונה לטיולים ליליים כמו אלה שרכבנו מים לים, או למכתש הגדול. כמה התפעלנו מעצמנו כשהתעוררנו משנת לילה חטופה במעלה הר אבנון וראינו מתחתינו את הדרך המתפתלת אותה טיפסנו בלילה.
"קח אופניים. לא תצטער על זה, אם תשאר בחיים", מארק טוויין
יש לנו מזל בישראל. מזג האוויר מתאים לרכיבה בכמעט כל ימות השנה, והארץ משופעת בפארקים וביערות עם שבילים מתאימים לרכיבת אופניים. אז מי שרוצה לצאת קצת אל הטבע, לשאוף אוויר וגם לעסוק בספורט, קחו לכם אופניים, חבשו קסדה והתחילו לדווש (למבוגרים יותר אני ממליץ קודם לעבור בדיקת מאמץ).
סינגל ביער גברעם
אל תשכחו את שלושת הכללים שמנחים אותנו ברכיבה:
- לחזור הביתה בשלום. לרכוב בזהירות ולא לקחת סיכונים מיוחדים, לחבוש קסדה, לדאוג לתזונה ולשתייה נאותה, לטפל באופניים וכמובן לשמור על הטבע והסביבה.
- ליהנות, בתנאי שאין סתירה עם הכלל הראשון. טיילו ברחבי הארץ, קחו מצלמה, שלבו רכיבה ופיקניק.
- להשתפר, לנסות אתגרים חדשים או לעבור טוב יותר מסלולים מוכרים, בתנאי כמובן שאין סתירה עם הכלל השני והראשון.
בסדום
|
קישורים
מסלולי אופניים - באתר e-ירוק של קק"ל
במזרח זורח ורד - בביצוע "חבורת שירי תנועות הנוער"
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש