טל הריס, סטודנט באוניברסיטת תל־אביב ופעיל בתנועת קול אחד, מבקר בטורו "מה לא לומדים במכללות" את התקנות הנהוגות בכמה מכללות, ובפרט במרכז הבינתחומי בהרצליה, האוסרות על התאגדות פוליטית של סטודנטים. לעתים קרובות היוזמה לתקנות אלו היא מצד אגודות הסטודנטים עצמן, לצערו של הריס: "מנהיגי הסטודנטים... מצמצמים את תחום אחריותם להפקת מסיבות ענק באילת, ובפוליטיקה הם רואים משהו מלוכלך, שצריך להגבילו ליומיים בשנה שנקראים 'שבוע דמוקרטיה'." כדוגמאות חיוביות הוא מביא את מנהיגי הסטודנטים באוניברסיטאות תל־אביב, בר אילן והעברית, המעודדים פעילות פוליטית. לדעת הריס האוניברסיטאות הן מקום מצוין לצמיחת מנהיגות פוליטית, שכן בהיותם של הסטודנטים צעירים הם ניחנו בדחף לשנות ולפעול שנחלש אצל מבוגרים יותר. הוא מביא כמה דוגמאות מההיסטוריה ומהעולם. "הגישה הזאת לפוליטיקה מובילה להפקרתה בידי עסקנים וקבוצות לחץ בלבד; היא מרחיקה מהפוליטיקה את הכוח האיכותי ביותר בחברה, הסטודנטים, וכתוצאה מכך גורמת לכך שדמותו של הממשל בישראל מתעצבת בדמותם של פקידים בכירים ונהנתנים."
בית הספר למדעי המחשב במרכז הבינתחומי הרצליה. צילום: מערכת האייל הקורא
מתי גיל משיב בטור "מה שלמדתי במרכז הבינתחומי". גיל, בוגר המרכז, טוען כי מה שנאסר הוא התארגנות מפלגתית, ואילו פעילות פוליטית שאינה מפלגתית דווקא זוכה לעידוד. "התארגנויות פוליטיות, שנועדו לקדם מטרות חברתיות או את רווחת הסטודנטים, הותרו בקמפוס ואף זכו תמיד לעידוד ולתמיכה של הנהלת המרכז. רק בסתיו האחרון התארגנו סטודנטים ויצאו להפגין ברחובות (ואף נעצרו) במחאה על המענקים שניסתה הממשלה לתת לתלמידי ישיבות. אך פעילות מפלגתית הממומנת ונתמכת על ידי מפלגות פוליטיות בישראל, ונועדה לקדם את מטרות המפלגות השונות, אכן אסורה במרכז הבינתחומי, וטוב שכך". הוא טוען שהמרכז כבר הוציא מבין בוגריו אנשים שהגיעו לעמדות הנהגה פוליטית, בין השאר בזכות ההכשרה המצוינת במרכז. הוא רומז שהדאגה המקובלת בישראל לנוכח רמת המנהיגות הפוליטית מעידה שפעילות מפלגתית ממילא אינה הדרך הנכונה.
|
קישורים
קול אחד - תנועה לקידום שלום ישראלי־פלסטיני
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש