 |
|
לפני שנה, הצגנו באייל הקורא את יום כיפור מנקודת מבט חילונית. השנה, מביא לנו אביתר אלעד את חוויותיו מתפילת יום כיפור בבית הכנסת הגדול בירושלים.
|
|
| טור אישי • אביתר אלעד • יום ד', 11/10/2000, 22:37 |
|
| |
כמידי שבת, חג ומועד, גם ביום כיפור הזה התפללתי בבית הכנסת הגדול בירושלים. בית הכנסת הגדול לא דומה לאף בית כנסת אחר בעולם. גודלו עצום - בערך אלפיים אנשים ישובים שם, בשתי קומות: בעליונה יושבות הנשים ובתחתונה יושבים הגברים בטליתותיהם. ליד ארון הקודש הגדול והמפואר, עומדת במה גדולה עליה נמצאת מקהלת גברים, מהטובות בעולם, וחזן, גם הוא בעל שם עולמי. התפילה בבית כנסת כזה היא תפילה מסוג אחר. זו חוויה מיוחדת במינה, ואני ממליץ לכל אחד לחוות אותה. החזן והמקהלה שרים את התפילה בביצועים של מנגינות ויצירות קלאסיות מרהיבות, שלרגע ניתן לתהות האם נמצאים באולם קונצרטים מפואר, או בעיצומה של התפילה. כמובן שאין כלי נגינה, והמקהלה מפליאה ביכולתה הווקאלית.
בגלל היותו בית הכנסת הגדול והמפואר בישראל, באים אליו לעיתים קרובות סלבריטיז מהעולם כולו, שזוכים למקום מכובד בקדמת בית הכנסת, בחינם. כיסא שם, יאמר למען ההגינות, עולה הרבה מאות שקלים.
בין האנשים החשובים שמתפללים שם מעת לעת: עזר ויצמן, יצחק שמיר, אברהם פריד, דודו פישר, צמד רעים, אבשלום קור, ארתור כהן (מפיק סרטים ידוע בהוליווד) ועוד - עיתונאים, חברי כנסת ואנשים מפורסמים ועשירים מכל העולם.
ביום כיפור השנה, התמזל מזלי וישבתי צמוד לכל הסלבריטיז שהגיעו, ואלה שמותיהם: ראש הממשלה לשעבר (ויש שיגידו הבא...) בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו, ראש עריית ירושלים, אהוד אולמרט וטד קופל (ה"חיים יבין" של הטלויזיה האמריקאית).
כמובן שהמעניין מכולם הוא נתניהו, שבא עם שני ילדיו - יאיר ואבנר, וישב בעזרת הגברים. אפילו טלית הבנאדם לא הביא, והיו צריכים להביא לו. ככה זה כשבאים לבית הכנסת בשביל יחסי ציבור. כמובן שהוא גם הגיע באיחור ענקי, כנאה לכל סלבריטי ברמתו. מדוע שיגיע "כמו כולם..."? (איכסה...)
שרהל'ה ישבה למעלה בעזרת הנשים, עם כובע לבן ענקי, וכמובן מטפלת צמודה שכל הזמן העבירה את הילדים בין ביבי לשרה, ואפילו נכנסה פעמיים, בלי בושה, לעזרת הגברים(!) מיותר לציין שהיא בלטה שם בהיותה אישה יחידה בתוך ים של גברים. אבל מה לעשות, ככה זה כששרה מעסיקה אותך...
בין שרה והמטפלת הוחלפו מבטים נזעמים לאורך כל התפילה, וביבי מלמטה - ניסה לחפש את שרה למעלה, אך בלא הצלחה. התברר שעמוד של מנורות שנמצא בדיוק בינו ובין שרה מנע את מבטי האהבה או איך שלא תקראו לזה בניהם.
ומה באשר ליאירוש ואבנרוש? יאיר (הבן הגדול שלהם) הגיע לתפילה עם ספר ילדים שכנראה הוריו דחפו לו לידיים כדי שלא יפריע. מיותר לציין שהוא אפילו לא פתח את הספר, והיה עסוק בצעקות "נמאס לי..." ו-"מה? עוד 5 שעות פה?" כשכולם עמדו, בחר הנסיך לשבת, ולשחק עם כיפתו שהפריעה לו, עד שבחר להוריד אותה לגמרי.
ובאשר לאבנר (הקטן), הילד התגלה כשובב לא קטן (כמו אביו). הוא התרוצץ ללא הרף ברחבי בית הכנסת והפריע לאנשים לעבור. בשלב מסויים, בחר אבנר, לא פחות ולא יותר, לעלות לבימת החזן ולהפריע לו.
אני מזכיר לכם שמדובר בבית כנסת ענק, 2000 זוגות עיניים נשואות אל החזן (ועכשיו גם אל יאירוש). לאבא ביבי לא היה נעים והוא זינק אל החזן במהירות, עלה אל מול כל העיניים את המדרגות לבמה ומשך משם את יאיר, כדי שיפסיק להפריע. המאורע הביך מאוד את ביבי, שנהיה אדום כמו עגבנייה.
חשוב לציין שבבית הכנסת היו ילדים רבים בגילאים של יאיר ואבנר, אבל הרבה הרבה יותר מחונכים, לא מפונקים, ולא מרשים לעצמם הכל. אבל ביבי, כמו ביבי, מנהל את המשפחה בדיוק כמו שניהל את מדינתנו הקטנה.
בין לבין, קשקש ביבי ללא הרף עם אהוד אולמרט. יכול להיות שלו הייתי מסוגל לקרוא שפתיים, הייתי יכול לספר לכם עכשיו על חזרתו של ביבי לליכוד, על התמודדויות עתידיות של אולמרט או על עתידנו הפוליטי.
בזמן שביבי היה עסוק עם ילדיו, קשקש אולמרט עם טד קופל. בטח סגר איתו על ראיון. אותי הצחיק שאולמרט שכח לגמרי שהוא בא לבית הכנסת להתפלל ולא לדבר. אבל מצד שני, להתפלל אפשר גם בבית. בשביל מה באים לבית כנסת? בשביל לדבר!
זהו, השמש שוקעת, הצום והתפילה מגיעים לסופם. בדיוק ב-18:39, נשמעת תקיעת השופר שמבשרת שסוף סוף הכל מאחורינו. הכל נעול, הכל חתום.
ולאור השמחה, יחד עם המקהלה, שרים כל הקהל העצום את "התקווה" בקול רם.
עד שלא נמצאים שם, קשה להבין את עוצמת הריגוש כשכולם שרים יחד את ההמנון, בעיקר השנה. איזו אחדות, כולם ממש כמו משפחה אחת. מיד אחרי "התקווה" שרים יחד את "אם אשכחך ירושלים" של ר' יהודה הלוי - ואז, השיר השמח מכולם - "לשנה הבאה בירושלים...". הרב הראשי ישראל מאיר לאו פוצח לצלילי השיר במחיאות כפיים סוערות, ואחריו כל אלפיים האנשים. ההתרגשות בשיאה. ואז, כעדר פילים רעב, מזנק ההמון כאחד, איש איש לביתו - לאכול!
|
קישורים
יום כיפור שלי - מאמרו של אסף ברטוב
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש